חזרה לעמוד הקודם

מידע כללי

חוק דואר זבל


החוק שנועד למנוע הפצת דואר זבל עבר במאי 2008 בכנסת בקריאה שניה ושלישית, ואושר כחוק במדינת ישראל. החוק שנכנס לתוקפו בדצמבר 2008. החוק, שעבר ברוב של 27 ח"כים בעד ללא מתנגדים או נמנעים, קובע, בין היתר, כי שליחת דואר פרסומי ללא הסכמה מראש של המקבלים (תחת הגבלות מסוימות), ייחשב כעבירה.

לקריאת חוק דואר זבל בעברית

לקריאת חוק דואר זבל באנגלית

מהו דואר זבל?


דואר אלקטרוני הוא היישום הנפוץ ביותר באינטרנט. הוא מהווה כיום חלק בלתי נפרד מהתקשורת בין יחידים, חברות ואף ממשלות. ככזה, הוא תורם תרומה מכרעת להתפתחות הכלכלית והחברתית ברוב המדינות. בד בבד, הזמינות התמידית והעלויות האפסיות של משלוח דוא"ל בכמויות גדולות הביאו בשנים האחרונות להתפשטות תופעת דואר הזבל (דוא"ז). דוא"ז הינו דואר אלקטרוני המוני, הכולל מסר פרסומי ונשלח לאדם מבלי שביקש לקבלו או יצר קשר קודם כלשהו עם המפרסם. משגרי דוא"ז, הידועים בכינוי "Spammers" שולחים הודעות דוא"ז אחידות לעשרות ואף למאות מיליוני נמענים ביממה, מבלי שהמשלוח יהיה כרוך בעלות ממשית לשולח. הגדרות נוספות למונח דואר זבל תוכל למצוא ב:

מה עושים סיפור כזה גדול מדואר זבל? תמחקו אותו ותעברו הלאה.


דוא"ז מסב נזקים כבדים ליחידים ולעסקים. לדוא"ז יש השפעות כלכליות ותפעוליות רחבות היקף העולות כדי איום ממשי על עצם קיומה של מערכת העברת המסרים באינטרנט.
דוא"ז משתמש באופן טפילי במשאבי האינטרנט של המשתמשים ושל ספקיות האינטרנט, שכן העלויות הנוצרות כתוצאה ממשלוח מאסיבי של הודעות דוא"ל מגולגלות במלואן על המשתמשים ועל ספקיות האינטרנט ולא על המפיץ. ייחודו של דואר הזבל באינטרנט, בשונה, למשל, מדואר זבל פיסי (כדוגמת עלונים בתיבות דואר) הוא כי מבחינתו של מפיץ הדוא"ז, הפרש העלויות בין משלוח הדוא"ז לעשרות אלפים או לעשרות מליוני נמענים, הוא אפסי. זאת, לעומת עלויות הפרסום בשיטות ה"ישנות" (כגון: טלמרקטינג, עלונים בדואר, פקס, מעבר מדלת לדלת), בהן העלות המוטלת על המפרסם עולה ככל שהוא פונה ליותר נמענים. במילים אחרות, העלות השולית למשלוח דבר דואר אלקטרוני נוסף, היא, למעשה, אפס.

כאמור, העלויות וההכבדה בגין דואר הזבל, נופלות על ציבור משתמשי האינטרנט, החווים נזקים רבים. הנזקים הישירים כוללים, בין היתר:

  • בזבוז זמן עבודה יקר לצורך סינון דוא"ז מתוך הדוא"ל האמיתי;
  • אבדן דברי דואר חשובים בשל סינון שגוי;
  • אובדן האמון במערכות הדואר האלקטרוני, ובהקטנת השימוש בהן כדי להימנע מתופעות טורדניות אלה;
  • תשלום עבור זמן החיבור לאינטרנט (במקרים הרלוונטיים) לצורך הורדת דוא"ל שהמשתמש כלל אינו רוצה בו;
  • לעיתים, צורך בהגדלה מלאכותית של תיבת הדוא"ל כדי שיוותר בה מקום גם לדוא"ל הלגיטימי המיועד להגיע למשתמש.

כאשר מחשבים את הנזק המצטבר של כלל משתמשי הרשת, מדובר בסכומים משמעותיים ביותר. כך, לדוגמא, בארגונים גדולים בארה"ב, המעסיקים אלפי עובדים, מעריכים כי בכל יום מתבזבזות כ-500 שעות עבודה על ניפוי דוא"ז. האו"ם אמד את הנזקים לכלכלת העולם מדוא"ז ב- 25 מיליארד דולר לשנה. לעיתים, מתמודד המשתמש גם עם בעיית התוכן, המפוקפק במקרים רבים, שנושא איתו דוא"ז.
מבחינת ספקיות האינטרנט, הכמות העצומה של דוא"ז יוצרת בעיה כלכלית וטכנולוגית. דרך מערכות הדואר שלהן עוברת, מלבד המסר המקורי שנשלח לעשרות אלפי עד עשרות מיליוני כתובות, כל תנועת הדוא"ל הנלווית להודעות דוא"ז: הודעות אי-מסירה, הודעות על טעויות בכתובות, הודעות נאצה, תגובות ובקשות להסרה מרשימות התפוצה ועוד. על מנת להתמודד עם כמויות אלה של דוא"ז, הספקיות נאלצות, למשל:

  • להצטייד בשרתים חזקים;
  • להגדיל את נפח החיבור שלהם לרשת האינטרנט;
  • להשקיע בטכנולוגיה מתקדמת שאמורה לסנן ולעצור דוא"ז.
  • להוסיף כוח אדם – נציגי שירות לקוחות יעודיים לנושא (Abuse), טכנאים לטיפול בתקלות וכד'.

מטבע הדברים, עלויות אלה מועברות בסופו של דבר לצרכן ומייקרות את העלויות המושתות עליו.
כאמור, אחת מתוצאות הלוואי המדאיגות של תופעת הדוא"ז הנה ערעור תחושת הביטחון שחשים המשתמשים כלפי רשת האינטרנט ושירותי הדואר האלקטרוני, תחושה אשר הינה תנאי הכרחי להתפתחותם של קהיליית המידע והמסחר האלקטרוני. 22% מהנשאלים בסקר שנערך בארה"ב באפריל 2005 דיווחו כי הפחיתו את השימוש בדואר אלקטרוני בעקבות התופעה (מתוך מחקר שנערך ע"י The Pew Internet & American Life Project – מכון מחקר שלא למטרות רווח הבוחן את ההשלכות החברתיות של האינטרנט ).

מפיצי דוא"ז נוקטים בדרכים פתלתלות כדי להתגבר על מערכות הסינון השונות שהותקנו במטרה למנוע את הגעתן אל המשתמש, שאינו מעוניין בהן: כתובות המקור שלהן מזויפות כמעט תמיד, שורת הנושא לעיתים קרובות אינה מרמזת על התוכן, וגם בתוכן עצמו מושקע מאמץ גדול כדי להטעות את מערכות הסינון שהתקינו המשתמשים, הארגונים או ספקי הגישה לאינטרנט.

עמדת האיגוד


איגוד האינטרנט הישראלי דוגל במתן עדיפות להסדרת תחום האינטרנט בדרך של יצירת פתרונות טכנולוגיים, ובנוסף ע"י הסדרה פרטית – ולא בדרך של חקיקה. לצערנו, במקרה של דואר זבל לא נראה היה שפתרון טכנולוגי כולל וארוך טווח לבעייה הינו בר השגה בעתיד הנראה לעין. על אף מאמצים טכנולוגיים ומשאבים כספיים רבים המושקעים ביצירת טכנולוגיות שיגנו מפני דואר זבל, הפתרונות הנוצרים מצליחים לצמצם את הבעייה לתקופה קצרה בלבד בכל פעם. בנסיבות אלה, תמך ודחף איגוד האינטרנט הישראלי את קידום החוק למיגור דואר זבל במהלך שנים רבות עד לחקיקתו ב-1/6/2008.אנו סבורים כי בחוק כפי שאושר קיימים איזונים נכונים, ומתקיימים בו התנאים הנדרשים כדי לעשותו יעיל ואפקטיבי", אומר דורון שקמוני, חבר הנהלת איגוד האינטרנט. לדברי שקמוני, בהשוואה בינלאומית החוק שהתקבל הוא בין החוקים הטובים בעולם בנושא זה. יעילותו של החוק נובעת, בין היתר, ממודל היישום שלו, שבו מתחייבת הסכמה פוזיטיבית של המקבל לפני קבלת פנייה מסחרית (Opt-in). בנוסף, קיים מסלול אכיפה אזרחי בנוסף למסלול הפלילי, וכן נקבע פיצוי ללא הוכחת נזק – רכיב משמעותי שהיעדרו היה מעקר את החוק מאפשרות אכיפה יעילה.

האיגוד מעריך כי החוק ייתן לציבור כלים להתמודד עם בעיה שמטרידה אותו זה שנים, ויוצרת נזק רב למשק כולו – נזק שברוב המקרים אינו קל לזיהוי ולכימות, אך משמעותו הכלכלית גדולה מאד. בנוסף, צפוי החוק לצמצם גם את הבעיה של תדמית מדינת ישראל כ"מקלט" לשולחי דואר זבל לשאר העולם.

"אין ספק שבעיית דואר הזבל לא תיפתר כבמטה קסם תוך יום אחד", מסכם שקמוני, "אבל מהלך זה הוא המהלך המשמעותי ביותר עד היום להתמודדות איתה".

ניירות עמדה של איגוד האינטרנט הישראלי

נייר עמדה: דואר זבל – התמודדות וחקיקה

הערות נוספות לנייר העמדה: דואר זבל – התמודדות וחקיקה

הודעה לעיתונות של איגוד האינטרנט הישראלי

קישורים

* אין להסתמך על המידע שלהלן כעצה משפטית, אלא כמידע כללי בלבד. כל העושה כן בלא להיוועץ בעו"ד, עושה כן על אחריותו בלבד. דוגמאות המסמכים הניתנים לך להלן נמסרים לך לשימוש כמות שהיא (**As Is**). לא תהיה לך כל טענה, תביעה או דרישה כלפי איגוד האינטרנט הישראלי (ע"ר) ו/או מי מטעמו, בגין תכונות המידע ו/או המסמכים, הוראותיהם וההסתמכות עליהם.