חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: ירון מאירי נ' שימי לוי ואח'

תביעת ספאם. התובע טען כי הנתבעים שיגרו אליו 69 דברי פרסומת בהודעות אלקטרוניות, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעים, מפעילי פורטל "נומייד", טענו בין היתר כי התובע נרשם לדיוור שמפרסם האתר.

נפסק – ביחס להודעות, אף שמדובר ב"עיתון" חינם בתחום הרוח והבריאות הכולל מאמרים בתחום, נכללים בו הצעות שונות לרכישת טיולים, שירותים, סדנאות ועוד, באופן שיש בכך לעודד את הנמען "לרכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". הנתבעים 1 ו-3 באים בגדר המונח "מפרסם" לפי החוק. שיגור "דבר פרסומת" מחייב, לפי החוק, קבלת הסכמה מפורשת ומראש של הנמען. הנתבעים לא הוכיחו קיומה של הסכמה כאמור למשלוח הדיוור לכתובת הדוא"ל נשוא התביעה. הנתבעים לא הציגו פנייה של התובע אליהם בה מסר את פרטיו. העובדה כי התובע "פתח" וקרא דיוור שנשלח אינה מהווה הסכמה מצד התובע לשיגור דברי פרסומת. התובע לא ביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה של הנתבעים ולא ביקש להפסיק את משלוח הדיוור לדוא"ל. היה בידי התובע האפשרות לעשות כן במספר אמצעים. אין לקבל את טענת התובע כי לא הצליח לאתר את הנתבעים. החוק אינו מטיל חובה על הנמען לפעול להסרת דברי פרסומת. העובדה כי הנמען אינו מסיר עצמו מרשימת התפוצה אינה "מכשירה" את הפרות השולח ואיננה שוללת מהנמען פיצוי. עם זאת, נמען הנמנע משיגור הודעת סירוב, ניתן לראות בהתנהגותו משום גילוי דעת כי אין הוא רואה בפרסום משום מטרד משמעותי והימנעותו תילקח בחשבון בעת קביעת שיעור הפיצוי.

במקרה דנן יש לקבוע פיצוי מופחת מהתקרה הקבועה בחוק (1,000 ש"ח לכל הודעה): לא מדובר בפרסום פוגעני; לא הוכח כי הנתבעים הפיקו רווח כלכלי ישיר מהדיוור לתובע; לא הוגשו נגד הנתבעים תביעות בנושא ומשלוח ספאם אינו בא בגדר "חזון הפורטל"; הנתבעים הציגו מנגנוני הגנה ופיקוח; התובע קרא לפחות חלק מהפרסומים שנשלחו אליו ונראה כי הפיק מכך תועלת; התובע בחר לא להסיר את הפרסומים עד המועד בו הגיש את התביעה. היה באפשרות התובע להסיר עצמו מרשימת הדיוור בנקל. במקום זאת המתין שנה וחצי לקבלת 69 דברי פרסומת. בהתנהגות זו יש משום חוסר תום לב מובהק, הפועל לחובת התובע ביחס לשיעור הפיצוי. מדובר בתובע סדרתי, לגביו נקבע (ב- ת"ק 23133-10-14) כי הגיש בשנת 2014 לא פחות מ-33 תביעות והוא אף מעודד אחרים לפנות אליו על-מנת שיכין תביעות עבורם ויקבל תשלום על-בסיס הצלחה. אמנם בעובדה זו אין כשלעצמה כדי לפגוע בתום-ליבו של התובע, אולם יש בכך כדי להפחית בגובה הפיצוי. הנתבעים אינם מפרים סדרתיים, הנוהגים דרך קבע לשלוח דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען. לתובע נפסק פיצוי גלובאלי בסך 5,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.