חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: גרוס נ' דיינרס קלוב ישראל בע"מ ואח'

התובע טען כי הנתבעת שיגרה אליו 44 הודעות דוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. אין מחלוקת כי התובע חתם על טופס הבקשה של הנתבעות להנפקת כרטיס אשראי, בו תנייה המתירה לנתבעות לעסוק שימוש במידע לצורך דיוור ישיר. התובע טען כי הסכמה זו אינה עונה לדרישות סעיף 30א(ב) לחוק, לכן משלוח ההודעות נעשה שלא כדין.

נפסק

ניתן לראות בתניית הדיוור הישיר כהסכמה לצורך סעיף 30א(ב) לחוק. הביטוי "דיוור ישיר" מבטא בהבנה סבירה פרקטיקה מוכרת היטב של משלוח דברי פרסומת ומידע פרסומי, הנכללים בהגדרת "דבר פרסומת". לא נכון לראות ב"דיוור ישיר" קטגוריה נפרדת מ"דבר פרסומת", או הסכמה למשלוח דווקא באמצעי אחד ולא באמצעי אחר. אין חובה על מפרסם לפנות מחדש ללקוחותיו הרשומים ולבקש מהם לאשרר את הסכמתם לאחר שנכנס התיקון לחוק התקשורת לתוקף. מי שנתן את הסכמתו למשלוח דברי פרסומת בעבר, לא חלה כל חובה שבדין על המפרסם לשוב ולבחון את הסכמתו. לעניין בקשת ההסרה, התובע מודה כי בגוף הודעות הדוא"ל מצוינת דרך לבקש את הסרתו מהמאגר, על דרך של לחיצה על קישור. אפשרות זו, בוודאי כאשר מדובר בתאגיד עזר בנקאי (לעניין מהימנות האתר), מקיימת את הוראות סעיף 30א(ד) לחוק בדבר מסירת הודעה "באותה דרך" שבה שוגר דבר הפרסומת. התובע בחר להתעלם מההנחיה המפורשת בהודעה ועל כן התעכבה הסרתו מהמאגר, אך על כך אין לו להלין אלא על עצמו (כפי שנקבע גם בעניין קושרובסקי – רת"ק 49131-01-16(. לאחר שנשלחה הודעה באמצעות הפקס, הוסר התובע מהמאגר. מקום בו ביהמ"ש מגלה כי הוגשה תביעה ללא בסיס, תוך התעלמות מעובדות או שלא בתום-לב, יש לפסוק הוצאות בשיעור ריאלי, שישקף את הצורך להרתיע מפני הגשת תביעות סרק. התובע יישא בשכ"ט ב"כ הנתבעות בסך 10,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.