ד"ר יעקב הכט | 06.08.2006

פתח דבר1

כניסת האינטרנט לחיי היומיום עוררה מבוכה באשר לאופי העיתונות הן בקרב קוראים, ובעיקר עבור עורכי העיתונות. הפצת המידע המהירה והנוחה באמצעות האינטרנט עוררה אפשרויות של הפצה המונית של ידיעות עדכניות, מאמרי תוכן ודעה ללא תלות במערכות הממוסדות של העיתונות. העיתונות המקוונת מחד גיסא ביקשו לשחזר את מאפייניה של העיתונות המסורתית, ומאידך גיסא, במקביל כוננה עיתונות חתרנית, אוטונומית, ואישית יותר (כגון ה'בלוגים העיתונאיים'). שינויים אלו עם זאת חידדו את המתחים בין המסורת המודפסת לבין זו האלקטרונית.

היו חששות שמא צומחת עיתונות אלטרנטיבית אשר תגרום להיעלמותה של העיתונות המסורתית או לפחות תגרום לצמצומה. נוצרה ציפייה כי העיתונות המסורתית תאבק על הכרסום במעמדה כריבונית על מקורות הידע,2 כמתווכת מידע, כמווסתת את זרימתו, כמעצבת נורמות של דעת קהל ושולטת על יחסיה עם הלקוחות. לעומתה, התקשורת המקוונת נתפסה כמאיימת על עצמאותם של העיתונאים ובהטרדה של חופש הדיבור שאיננו נובע מקרב המערכת הפוליטית, השלטונית או בעלי ההון כמקובל בעבר, אלא מצד הגולשים. בקרב העיתונאות המודפסת עלו חששות מהרחבת הביקורת מצד הגולשים ומהפגיעה במעמדם המונופוליסטי כ"שומרי הסף" (Gatekeeper) המחזיקים בידיהם מידה גדולה של פיקוח על ויסות הזרימה, לרבות אפשרויות חסימתה (כספי ולימור 1986), הם חששו מן השינויים החלים במבנה התפוצה, ובכיווניות זרימת המידע בעיתונות המקוונת, כמו גם בתחרות שמציבה התקשורת באינטרנט אל מול זו המסורתית.

המתח הקבוע בין העיתונות המקוונת לבין זו המסורתית הולידה אף 'טיפוסי כלאיים'. העיתונות המסורתית פעלה להעברת תכניה המתפרסמים בעיתונות המודפסת למדיום הדיגיטאלי, ומאוחר יותר אף ניסתה להעביר תכנים פופולאריים מן האינטרנט לדפוס. ניסיונות אלו להעברת תכנים ממדיום אחד למשנהו עוררו קשיים והתכנים נידונו לצמצום במקרים מסוימים (כמו בלוגים מודפסים), ואילו הטכסטים המודפסים עברו תהליכי הטמעה ושינוי במערכת הווירטואלית. מאמר זה מבקש לעמוד על יחסי הגומלין שבין האינטרנט והעיתונות ולהסביר מהן מקורות המתח שבין העיתונות המקוונת למסורתית. טענתי היא כי באמצעות התבוננות במקרה המבחן של הבלוג העיתונאי הפרטי ועמידה על הפרקטיקות שנוצרו סביבו נוכל לראות כי הבלוג מתאפיין קוד חדש ואלטרנטיבי המתבסס על עקרונות של שיתוף הדדי, סימטריה ומורטוריום חברתי במקום התנהגות בירוקרטית או פרופסיונאלית המקובלת בעיתונות המסורתית.

התפתחותה של העיתונות המקוונת

התפתחותם של רשתות המידע המקוון בתחום העיתונאות מלווה במאבק כוח (2002 Francois Bar) המתקיימים בין הבעלים (owners) לבין הצרכנים החל משנת 1982 (Pryor 2002), ועדיין ממשיך כיום. מאבק דומה מתנהל גם בין מה שמכונה "רשתות המדיה האישיות" (personal media networks) (O'Neil 2005) לבין המדיה של הבידור הנמצאת בידי החברות הגדולות (Lasica 2005), האינטרסים של הוליווד ושל יצרני התקליטים. ריינגולד (2005 Rheingold ) מכנה את המאבק:

"…epic struggle over digital culture's future"

כלומר, מאבק על זכות הפרט ליצור לעצמו את המדיה הרצויה בתחום הסרטים, המוסיקה, הטלוויזיה, משחקי המחשב והאינטרנט. מאבק זה משלב שתי מגמות סותרות של רעיונות התרבות הדיגיטאלית (inclusive, participatory, bottom-up), לעומת תרבותם של בעלי המדיה הגדולים (exclusive, controlling, top-down). תאגידי הענק בענף התקשורת מבקשים לשמור על הסטאטוס קוו על ידי הגבלת ה"עתיד הדיגיטאלי" (digital future) וחיזוק חד הכיווניות של זרימת המידע

למרות קווי דמיון בין מאבק של הלקוחות עם המדיה העיתונאית לבין המאבקים שלהם עם המדיה של הבידור, קיים הבדל מהותי בכך שהעיתונות המקוונת מנסה למצוא ולהתאים את הטכנולוגיות החדשות ללקוחות. ניתן לראות זאת בשלבי התפתחותם של רשתות המידע העיתונאיות3(Sunstein 2001):

התקופה הראשונה : 1982 – 1992: כינונה של העיתונות המקוונת

התקופה הראשונה התאפיינה בכך שבעלי העיתונות יצרו הגמוניה ומונופול בתחום
(Bagdikian 2004),4 ולמשתמשים הסופיים היה מעט אפשרויות להגיב. בצורה הדרגתית נרקם מערך של שיתוף בין הבעלים והמשתמשים. אחת הדוגמאות לכך היא הפעלתה של טכנולוגיית הווידיוטקס (Videotex) בשנת 1982. טכנולוגיה זו אפשרה שיגור מידע מודפס למערך הטלוויזיה הביתי והיוותה מעין רדיו מודפס ("printed radio"). בטכנולוגיה זו השתמשו בין היתר, העיתונים times Mirror (אשר השתלב בשנת 2000 עם Tribune) ו – Knight Rider. אולם השימוש בטכנולוגיה זו היוותה כשלון מבחינת התפוצה, ורק 1.1% ממשקי הבית בארה"ב השתמשו בה. בשנת 1986 השימוש בה הופסק למרות שהושקע בה ממון רב. על הסיבות לכישלון ניתן למנות, בין היתר, את היותה טכנולוגיה בלתי ידידותית למשתמש, ויש הסוברים כי המידע ששוגר לא הלם את התעניינות הקוראים ( McAdams 1955), ובניגוד לאינטרנט שניתן באמצעותו להתקשר למשתמשים אחרים, הטכנולוגיה התבססה על תפיסה ריכוזית.

בתקופה זו החלה להופיע העיתונות ברשת כמו CompuServe (1980), Prodigy (1984) ו – AOL(1989). בית הספר לעיתונות של אוניברסיטת פלורידה הקימה אתר עיתונות באינטרנט בסוף שנת 1993, הנחשב ראשון מסוגו ובסוף 1994 הקים הטלגרף הבריטי אף הוא אתר.

למרות המגמה שנסתמנה בקרב מרבית החברות, לחלק במידת מה את השליטה עם משתמשי הקצה (end-users), למעשה מרבית החברות שמרו לעצמם את השליטה על התכנים המשודרים. כך, החל שינוי משמעותי ב'ארכיטקטורה הרשתית' שעברה "מאחד לרבים" ל"רבים לרבים" (many-to-many), ומאחד לאחד (one-to-one).

התקופה השנייה : 1993 – 2001 : העמקת הסימטריזציה בין הבעלים לצרכנים

התקופה השנייה התאפיינה בהעמקת מגמות הסימטריזציה בין יצרני הטכסטים לבין קהל הצרכנים. תביעת המשתמשים לקבל את החדשות באופן חופשי זכה ביותר ויותר תגובות חיוביות והעיתונים הגדולים החלו להיענות לדפוס זה. במקביל החל השימוש בטכנולוגיות חדשות כמו HTML (1992), הממשק הגראפי, דפדפנים (דוגמת Mosaic, 1993), והורחב השימוש בדואר האלקטרוני. הדפדפן Netscape החל לקבל תפוצה מסחרית (1994) וכן Microsoft's Internet Explorer (1995). החל ביישומם של הצורות הגראפיות של הטכסט, הגרפיקה הדיגיטאלית נעשתה מתוחכמת יותר, נעשו שילובים של הטכסט עם הווידיאו, נשתרשה פרקטיקת השימוש בקישורים (לינקים), וכן התפתח המסחר האלקטרוני (E-commerce). העיתונות המקוונת המשיכה במגמת שמירת הסף עם זאת חל שינוי מסוים בסיועם של התוכנות החדשות, שבו ניתן לגולשים "לשמור על הסף של עצמם". כלומר, גולשים יכלו להחליט ולפקח בעצמם על הטכסטים שהם מייצרים ועל אופי הדיאלוג שהם מנהלים עם גולשים אחרים. דוגמא לכך היא בפורטל Yahoo. בפורטל פופולארי זה, התאפשר לקורא להחליט איזה חדשות ישוגרו אליהם. בראשיתה של התקופה השנייה אף נתנו לגולש נגישות חופשית לתכנים המקוונים, והמודל העסקי של החברות התבסס על ההכנסות ממודעות פרסום. עם זאת, לאחר זמן התברר כי הכנסות אלו לא הגיעו לגובה הציפיות של הבעלים. אולם בשלב זה היה מאוחר לשנות את מודל ההכנסות שכן הגולשים פיתחו ציפיות לפיהם תכנים באינטרנט ניתנים כמעט באופן חופשי. מודלים עסקיים אשר התבססו על אוכלוסיות ספציפיות גם הם נכשלו. באותה עת חלה הוזלה משמעותית במחירם של המדפסות, ואפשרו לגולש להדפיס בעצמו תכנים שליקט, גם תוכנות הניהול הוזלו (Sullivan 2001). שינויים אלו אפשרו לא רק להרחיב את מעגל המפרסמים הפרטיים והעסקיים אלא בעיקר העלתה את מספרם של הבלוגרים.

נוצר למעשה מודל חדש של חדשות מקוונות, בו אין הגולשים מוכנים לשלם תמורת התכנים. הרבה מהחברות שוב לא יכלו לפעול דרך המודל העסקי וחברות רבות סגרו את החדשות המקוונות (מרץ 2000). כתוצאה מהשינויים בענף פוטרו חצי מיליון עובדים בין השנים 2000 – 2002 (Pryor 2002).

התקופה השלישית : 2002 ואילך – שותפות הצרכנים בשליטה על המידע

צמיחתה של הפלטפורמה הסלולארית אפשרה אמנם לחזק את שמירת השער של הבעלים אולם המידע מרובה הנתיבים (Multiple Paths of Information), באמצעות כבל הטלוויזיה, קווי הטלפון המהיר, לווינים ותמסורת ללא כבלים (Wireless Transmission), ולייזרים הקשה על תאגידי הענק בענף התקשורת, לנעול את הטכנולוגיה המקוונת. מאידך מידע מרובה הנתיבים יצר מגמה של התלכדות (Convergence), באמצעי התקשורת כמו העיתונים, הטלוויזיה, האינטרנט והטלפוניה הסלולארית. מגמה זו סייעה בהתפתחות עיתונות הכלאיים המשלבת את העיתונות המסורתית עם העיתונות המקוונת. יותר עיתונים כינסו את החברות לתוך חברות-האם ואיחדו הן את המערכות – המקוונת והמודפסת – והן את מערכי המכירות של פרסום. גם הטכנולוגיה החדשה WiMax היוצרת רשתות אלחוטיות ארוכות-טווח, משחררת את הקוראים מהצורך להתחבר פיסית לאינטרנט באמצעות קו טלפון או כבלים או אפילו לחפש חנות, מסעדה, אוניברסיטה או שדה תעופה שבהם יש רשת WiFi.

נוצר דפוס קרוב יותר של יחסי גומלין בהם העיתונים מבקשים להעמיק את האמון והלגיטימציה שלהם בעיתונות המקוונת באמצעות חיזוק מימד ההשתתפות. בעוד שבעיתונים המודפסים, מקומם של הקוראים ביצירת הטכסטים ובתגובות העיתונאיות היה מינימאלי (כגון באמצעות טורי ה'מכתבים למערכת'), בעיתונות המקוונת הועשרה החשיפה והשתתפות הגולשים באמצעות מדורי תגובה, טוקבקים (ר' הכט, 2003) הציבור גילה גם שבעיתות משבר (כמו מלחמת עיראק) העיתונות המקוונת הייתה יותר אובייקטיבית לעיתונות המסורתית שצונזרה מרצון ע"י חברות המדיה דבר שהגדיל את מעגל הגולשים.

בעלי העיתונות החלו להתאים את השירותים והתכנים בהתאם לדרישות הגולשים כמו הפחתה בכותרות ראשיות, העברת מידע חדשותי מספר פעמים ביום, כיבוד פרטיות הגולשים, העשרת אפשרויות הבקרה של הצרכנים והעצמת האינטראקטיביות. דרישות הקוראים נגעו, בין היתר, לנגישות למידע בארכיב ובהעלאת טיב השירותים (כפי שזה בא לידי ביטוי, למשל, באתר Morris Communications) וכן בסיוע באמצעות לינקים המקשרים שירותים שונים כמו הקישור לחנות הפרחים המצוי באתר העיתון Obituary ('מוֹדַעַת אֵבֶל'). על בסיס דרישות הקוראים החלו להופיע צורות חדשות של עיתונות מקוונת כמו Kuro5hin, שחלקם הופיעו על בסיס אזורי, כמו startribune.com ו- cjonline.comTopeka Capital-Journal's . התפתחויות אלו לא מנעו מהגולשים להמשיך לקרוא את הידיעות היומיות הגלובליות מהמקורות המסורתיים (Lasica, 2002) , ומוכנים לעיתים, אף לשלם תמורת תכנים איכותיים יותר. הדרישה לחדשות תכופות הממוקדות בנושאים לאומיים ובינלאומיים והתאמתם לאוכלוסיות שונות כמו גם לגולשים צעירים הביאה ליותר קוראים (Barringer 2001) נוספו אתרי חדשות חדשים כמו כמו ה – Online Publishers Association ו – Online News Association. גם החברות הוותיקות שהחלו להיות קשובות יותר לצרכניהם כמו, washingtonpost.com, latimes.com, wsj.com, CNN, CNET, MSNBC, USAToday, CBSMarketwatch nytimes.com החלו לשפר את מעמדם.

בועידת דבוס 2006 מתאר המו"ל של ה"ניו-יורק טיימס" (nytimes.com) , שהיה אחד העיתונים הראשונים שהעלה לרשת את מהדורתו המודפסת במלואה, את ניסיון השילוב:

… "תחילה ראינו באינטרנט יריב שצריך להכותו במהירות", אמר סולצברגר, המו"ל של העיתון, "אחר-כך ראינו בו השלמה לעיתון המודפס, ועכשיו אנחנו רואים בו שותף מלא ושווה-זכויות בתאגיד התקשורת שלנו. כך הגדרנו, ובעצם המצאנו את עצמנו מחדש, כעסק של עיתונות מודפסת ודיגיטאלית", וכך אמרו גם מו"לים אחרים של עיתונים ואתרי עיתונות, שהשתתפו בדיון "תקשורת בעידן הדיגיטאלי" בועידת דבוס 2006 (פלוצקר 2006).

גם בישראל שולבה העיתונות הרשתית עם העיתונות המודפסת כמו העיתונים הארץ, ידיעות ומעריב, אם כי בצורה שונה מה"ניו- יורק טיימס". השילוב עבר ללא מתח בין העיתונאים, זאת על פי דווחה של שרית פרקול מעיתון מעריב, על דיון שהתקיים בהנחיתי:5

"….די הוסכם ש"עיתונאי הוא עיתונאי הוא עיתונאי", כדבריו של יובל דרור מ"הארץ",6 ולא חשוב אם הוא כותב לאינטרנט או לכלי תקשורת קונבנציונאלי…" (פרקול "מעריב- אינטרנט" 11.2.2004).

במילים אחרות מתברר כי השילוב בין שתי המדיות עבר בינתיים בשלום. גם החששות לפיה צומחת עיתונות אלטרנטיבית אשר תגרום להיעלמותה של העיתונות המסורתית או לפחות תגרום לצמצומה אינם מתממשים בינתיים לפחות על פי הסקר על "מצב העיתונות 2006" בארה"ב (Pew research 2006). הדו"ח קבע כי העיתונים המסורתיים אינם מתחילים להיעלם. מספר הקוראים של העיתונים המודפסים והעיתונים המקוונים מצוי אפילו במגמת עליה. אף אמון הציבור בעיתונות עלתה וחזרה למצב שלפני ה – 11 בספטמבר. למרות הירידה הקטנה בתפוצת העיתונות המסורתית נשאר הרווח השולי המסורתי של כ – 20% המקובל בתעשיית התקשורת. שיעורי הרווח, על פי הסקר, נובעים מכך שהעיתונות המקוונת נתקלת עדיין בקשיים כספיים ביצירת חומר מקורי, ולכן נוהגת לעשות שימוש על פי רוב בטכסטים המיוצרים עבור העיתונות המסורתית. הרווחים לא השתנו מציין הדו"ח, למרות שקמה תחרות נוספת מצד האגריגטורים (aggregators) החדשים כמו גוגל ויאהו ובישראל "גוגל News" שהחל לפעול בתחילת 2006, האוספים מידע שנאסף על ידי אחרים ומוכרים אותו. דבר שמחייב את ענקי התקשורת לשפר את התכנים ולהרחיבם.

לא עבר חודש מפרסומו של הדו"ח על "מצב העיתונות 2006" (14.3.2006) החלו לפרסם כמה עיתונים חשובים בארה"ב על תוצאותיהם הכספיות לרבעון הראשון של שנת 2006 המעידות על מצבם הקשה. הרווחים של החברות יורדים עקב מעבר הקוראים והמפרסמים לאינטרנט ולטלוויזיה. אפילו ה"ניו-יורק טיימס" דיווח כי רווחי העיתון ברבעון צנחו בלא פחות מ- 69% ל- 35 מיליון דולר (טפירו, 13.4.2006 ) מניות גאנט, המו"לית של Today USA, ירדו מתחילת 2005 מכ-80 דולר לכ-56 דולר ומניות טריביון, מו"לית העיתונים השנייה בגודלה בארה"ב, ירדו מכ-42 דולר לכ-29 דולר (ליפסון 18.5.2006).

קשה להניח כי בתקופה כה קצרה מאז פרסום "מצב העיתונות 2006" חלה הרעה כה משמעותית במצב העיתונות שעליה לא נרמז דבר וחצי דבר. כנראה היו סיבות טובות השמורות למחבר הסקר "מצב העיתונות 2006" Tom Goldstein7 לכתוב את מה שכתב ביחס למעמד העיתונות. ההסבר לכך ניתן אולי על ידי החוקרות באומן ווילס (Bowman & Willis) מאוניברסיטת הרוורד, הטוענות כי העיתונות המסורתית מסרבת לסגל לעצמה את הכללים של הסביבה שבהם הם עצמם מתפקדים:

"The Future Is Here, But Do News Media Companies See It?"

המפתיע הוא שהמחבר טום גולדשטין, היה מודע היטיב לשינויים בעיתונות ואף מציין מפורשות בסקר שהכין כי ציבור הקוראים נע מהמדיה הישנה למדיה המקוונת, המהווה לדעתו, מעין תשובה לשאלה "כיצד אנשים לומדים על העולם סביבם". הוא גם מצביע על ההחלשה בעוצמתם של העיתונאים כ"שומרי סף" וכמתווכים, דבר המחייב, לדעתו, בשינוי תפקידם ובבחירת ערכים שעליהם יאלצו להיאבק ויחתרו לשמרם. העיתונות המודפסת החלה כבר לייעד את עצמה לקהל קוראים אליטיסטי יותר (Pew research 2006). מסקנה מתבקשת, שלא הוזכרה, שבמקביל העיתונות המקוונת מתאימה עצמה יותר לאזרחים מן השורה, שעליו עמד בהרחבה העיתונאי גילמור (Gillmor 2004)8 בכתבתו:

"We the media: Grassroots9 journalism by the people, for the people""

הדו"ח של "פני העיתונות 2006" עסק גם בחשש מפני הבלוגוספירה (Blogosphere) העיתונאית והפיכתה לאיום ממשי לעיתונות המסורתית. זאת, מאחר והבלוגים עלולים להוות גורם 'טפילי' לתקשורת המסורתית, ולמחזר חומרים שנאספו ועובדו על ידם תוך ניצול יתרונות ההפצה של המדיום.

החשש אמנם נדחה במחקר בטענה כי הבלוגים הוו רק אחוז אחד מהרשומות ביום המחקר (ב-11 במאי 2005, תאריך שנבחר באקראי), רק בלוג אחד כלל ראיון בודד ורק 5% מהבלוגים האחרים כללו תחקירים מסוגים שונים, כגון בחינת מסמכים. כמו כן, נמצאו רק 7 בלוגים פופולאריים שעסקו במידע המרכזי. הממצאים מראים, לטענת עורכי המחקר, כי ה"בלוגספירה" התעלמה בינתיים, מרוב החדשות ה"בוערות' והתמקדה בעיקר בנושאים מרכזיים וארוכי טווח (Pew research 2006). דומה כי גם במקרה זה לא דייק הסקר בממצאיו וכי התפתחותה של הבלוגוספירה העיתונאית מהווה כבר שינוי מהותי בהתפתחותה של העיתונות.

התפתחותה של הבלוגוספירה העיתונאית

חוקרי תולדות העיתונות מייחסים את הבלוגוספירה העיתונאית כשלב נוסף בהתפתחותה של "העיתונות החדשה" (New Journalism).10 ההסברים להתפתחות זו רבים ומגוונים. חלקם קשורים לשינויים בצריכת מוצרי מידע עיתונאיים וחלקם להתפתחותה של הפרסואנליזציה בעיתונות (כפי שיורחב בהמשך).

בשוק מוצרי המידע, משמש הבלוג כאחד הביטויים לשינוי בטעם, אולם אין זה הביטוי הבלעדי (Blood 2003)11 . הבלוג עונה על הדרישה הגוברת למידע אותנטי וריאלי המועבר סמוך לשעת ההתרחשות ('זמן אמת'), ללא מתווכים ולרוב גם ללא דברי פרשנות (Calvert:2000).

דרישה זו באה למשל, לידי ביטוי במהלך אירועי ה – 11 בספטמבר וכן בעת סופת ההוריקן "קטרינה" (Hurricane Katrina) וממשיכה בדרישה לבלוגים אקטואליים מהמלחמה בעירק ומהנעשה בתוככי אירן (The Editors Weblog 25.4.2006).

אולם יש גם המבקשים רק להשתחרר מן הכתיבה המתרכזת בתחומים מוכרים של העיתונות (כמו פוליטיקה וחדשות חוץ) ולהתרכז יותר ב"עיתונות ציבורית" ('public journalism')12 או/ו "עיתונות אזרחית" ("citizen journalism") שהבלוגים עשויים להתאים לצביונה (Witt 2003).13

הבלוג משמש גם דרך אלטרנטיבית להבעת דעתם של עיתונאים ופוליטיקאים (והשילוב ביניהם), שכוחם עולה בפוליטיקה. לדוגמא קואליציה של בלוגרים מסכנת את מועמדותו לנשיאות של הסנאטור הדמוקרטי ג'וזף ליברמן (Joe Lieberman). מי שמאיים עליו הוא נד למונט (Ned Lamont) עסקן אלמוני שעלה לכותרות בזכות תמיכתם של בלוגרים הזועמים על הגיבוי שהעניק ליברמן לפלישה האמריקאנית לעיראק. זו צורה חדשה שפותחה על ידי בלוגרים המכונים .(Borger 2006) "netroots"
דרך זו מאפשרת לבקר את המדיה הקיימת, אולם אין זו בהכרח בת תחרות עם אופני המדיה האחרים (Gallo 2004)14 .

סגנון הכתיבה בבלוגים מהווה אבן משיכה לגולשים רבים, ומתווסף לכתיבה האישית-נרטיבית, שהתפתחה בעולם הספרות (Walker 2005). סגנון זה עונה על נטייתם של גולשים שאינם בהכרח עיתונאים, המבקשים לבטא את עצמם בכתיבה עיתונאית חובבנית ('amateur reporting) או/ו סמי- פרופסיונאלית. אולם באופן פרדוכסלי חלקם של הבלוגרים הכותבים בסגנון עיתונאי כלל אינם מתיימרים לשמש ככתבות עיתונאיות או להתחרות עם המדיה המסורתית. בעוד שלרבים מהבלוגרים העיתונאיים העצמאיים אין מספיק משאבים כספיים הנחוצים להכנת כתבה עיתונאית קונבנציונאליות, ולפיכך הם מסתפקים בפרשנות לידיעות קיימות. כך, כניסת הבלוגרים הפרטיים כסוכני עיתונות לא רק טלטלה את תכני העיתונאים (מיקוד מועט בסקופים ומאמרי מקור) אלא שינתה את אופיים. שינוי זה לא חל בכל המקרים. כך למשל, ה'בלוג העיתונאי' כפי שמופיע ברשת בצפון אמריקה (וטרם קיבל הטמעה ישראלית מקבילה), משמש במקרים רבים ככינוי לצורות כתיבה של עיתונאים המעתיקים את הכתיבה העיתונאית המסורתית לאינטרנט, ועם זאת הם עדיין נטועים במאפיינים ובמבנה הפוליטי-חברתי של העיתונות המודפסת. זאת בניגוד לבלוגים עיתונאיים רבים המתאפיינים באוטונומיה וחופש. עם זאת, גם במקרים אלו, השימוש במושג הבלוג אינו מקרי. ה"בלוג" מקפל עמו משמעות סימבולית של חופש ושחרור מכבלים מוסדיים. לפיכך, השימוש בו יכול להעיד על כמיהה של יוצריו לשחרור ולשינוי פני העיתונות.

כך אפוא, למרות ייחודו של הבלוג כמקרה מבחן קיצוני של העיתונות המקוונת, כעוקף את שליטת הבעלים, העורכים והמפרסמים, הנחשבים על ידי Andrew Sullivan15 כ"ריטואל קדמון" (ancient ritual). קיבל כאמור, הבלוג במקרים רבים, צביון בו נחלשת התכונה של עקיפת הסמכות והשליטה. ניתן להביא לכך מספר דוגמאות:

ה – The Daily Kos, שמספר קוראיו היומי נושק את מיליון הגולשים, וכן העיתונים מבוססי בלוגים כמו Baristanet , iBrattleboro , MyMissourian , The Northwest Voice . דוגמא בולטת הוא Ohmynews המופיע בשפה הקוריאנית (ומתורגם גם באנגלית), שבכתיבתו השתתפו כבר בנובמבר 2005 , כ-38 אלף מדווחים אזרחיים ('citizen reporters'). אולם ספק אם ניתן להתייחס למדווחים בחזקת בלוגרים (בלד 2004). בעוד שאר קוראי העיתון אינם רשאים לשלוח בלוגים שכן הם בחזקת מקבלי מידע בלבד.

עקיפת השליטה והסמכות נחלשת עוד יותר בניסיונות השילוב של הבלוגרים במדיה המסורתית. לדוגמא ניתן להביא את ניסיון שילובו של הבלוגר בן דומנק (Ben Domenech) ב"וושינגטון פוסט", שאולץ להתפטר לאחר שהספיק לכתוב 6 רשומות (post) בלבד. דומנק הואשם בהעתקת פסקאות ממאמרים ומספרים של אחרים. על ה"התפטרות" הודיע עורך אתר האינטרנט של העיתון, גי'ם ברדלי, (Washingtonpost 24.3.2006).

דומה כי ניסיונות השילוב של הבלוג בעיתונות המודפסת נתקלים בקשיים ובמתחים הגלומים באופי התפקיד. הבלוגר המוגדר כ"עיתונאי ללא עורך", אינו כפוף למערכת עיתון כלשהי או לכל סמכות אחרת וכתיבתו מכוונת למרחב הציבורי (Personal Writing in Public Space). הבלוג מאפשר, כאמור, לשלב עובדות, פרשנויות ואף שמועות מכל מקור כולל מידע שפורסם זה מכבר ב"יד שנייה" (Second Hand). בשילוב הבלוגר בעיתונות המודפסת נשארה הסמכות בידי עורכי ה"וושינגטון פוסט" שבו ה – Gatekeeper ממשיך לשרוד במתכונתו המסורתית.

דומה כי הניסיונות לשלב בלוגרים בעיתונות המודפסת אינה אלא אמצעי להסחת הקוראים, לדחיית השינויים המתבקשים ובסירובה לסגל לעצמה את הכללים הנדרשים בסביבה שבהם הם עצמם חייבים לתפקד. יש הסוברים כי הסביבה בה שרויה כיום העיתונות המודפסת מתאפיינת באוטוריטטיביות, בקיבעון בסגנונה ובאופי כתיבתה, בהתנשאות, ובהיותה בלתי רגישה דיה לשינויים תרבותיים החלים בחברה (Matheson, 2001). הקיבעון נוצר, לדעת חוקרים, כתוצאה מאינרציה בירוקרטית, במבנה ההיררכי ובמורשת מנטאלית המשתקות הרבה מהחברות העוסקות בחדשות ומונעות מהם פיתוח אסטרטגי משמעותי בעידן המידע הדינאמי (Bowman & Willis 2005). 16 על פי גישתם של החוקרים שהוזכרו ניתן אפוא, להסביר כי הקשיים של העיתונות המסורתית להסתגל לשינויים נובעת מהצורך לעבור מסביבה חברתית אחת לשנייה. אנו ננסה להסביר זאת באמצעות קודים חברתיים המאפיינים את הסביבות הללו.

הקודים המבדלים

ברצוני לטעון כי לא רק ששתי צורות המדיה פועלות בקודים שונים אלא שהן יוצרות ביניהן מתח פנימי אימננטי או כפי שמנסח זאת Jay Rosen,17הן במתח מתמיד בגלל ההרכב השונה ב – DNA שלהם:

I think there's always going to be tension between bloggers and Big Journalism. It's in the DNA (Rosen 2005).

אבל טענתי כי ההבדלים בין שתי צורות המדיה אינן קשורות בהכרח לקוד הפתוח ואף לא להגדלת השיח הדמוקרטי בחברה.

הטענה כי המייחד את הבלוג הוא ה"קוד-פתוח", (Gillmor 2004) (פרנקל-פארן 2006) אינה סבירה. הכתיבה בבלוג איננה מבוססת על תוכנת קוד פתוח (open-source software) איזושהי, אלא מהווה יצירה אישית ייחודית הדומה יותר ליצירה ספרותית. אולם גם אם נקבל את התפיסה הרחבה יותר שהקוד הפתוח מהווה טכנולוגיה המאפשרת למערכות חברתיות להיות אפקטיביות (Effective social organization), ולהוביל שינויים ויזמיות במכלול של תחומי חברה כמו במשפטים ובעסקים כפי שסובר Steven Weber מאוניברסיטת ברקלי (Weber 2004), אולם בהרחבה זו לדעתו של ובר, לא נכללים הבלוגים וה"ויקים" 18 (5.6.2005 Coinsight ).

לכאורה ניתן היה לטעון כי ב"ויקי", בניגוד לבלוג, מתאפיין ב"קולקטיביזם הוולונטארי', המזמן אלמנטים של שיתוף ותאום (Coordination) בדומה לקוד הפתוח אבל לאלמנטים אלו אין כלל מקום בבלוג.

אשר לסברה השנייה המייחסת תכונות דמוקרטיות לבלוג העיתונאי (Rosen 2004) ולהשפעה על מוסדות החברה – זו סברה שלא עמדה במבחן המציאות (Bock 2005). הבלוגים העיתונאיים אינם מהווים בינתיים, גורם משמעותי בתרבות השיח בחברה. הם אינן חורגים מהבלוגוספירה ולכן מקומם אולי בדמוקרטיה הדיגיטאלית ("Digital Democracy") או ב"מגזר הרביעי". 19

אנסה אפוא, להתייחס להבדלים בין סוגי העיתונות ללא קשר לקוד הפתוח ואף לא כטכנולוגיה המאפשרת להגדיל את השיח הדמוקרטי בחברה.

פרנוסואליזציה – הבלוגים בכלל, והבלוגים העיתונאיים בפרט, הם פרי התפתחותה של הפרנוסואליזציה הדיגיטאלית ( Digital Personalization ),20 המתווספת לאפשרויות הבחירה הרבות הפתוחות בפני הפרט למימושו העצמי ולבחירת סגנון חיים ובהתאם להעדפותיו (Lister et al. 2003).

המושג "מימוש עצמי" (self-expression), כערך זכה לעדנה בשנים האחרונות. הוא נעשה לאחד המאפיינים המרכזים בחברה המודרנית. גידנס (1991) מתאר כיצד ה"עצמי" הופך לפרויקט רפלקסיבי (reflexively) שמתייחסים אליו ומהרהרים בו לאורך הזמן. לשם כך, למשל, רבים יוצרים, ומעדכנים נרטיבים ביוגראפיים שבהם מתארים הדוברים את דיוקנם מתוך נסיבות חייהם. בדרך זו מודגשת גם הבחירה בסגנון החיים המועדף על ידי הפרט מתוך החלופות הרבות המוצעות כיום ב"שוּק התרבותי" (1991, Giddens). החופש הווירטואלי מאפשר להשהות את הבחירה ולשנותה ומהווה מעין מורטוריום שבו ניתן לגולש לנסות ולטעות (trial and error) בחיפוש אחר הנאותיו מהפרסום האישי ('personal publishing) במרחב הציבורי. האפשרויות של הבלוגר במציאת מידע שיש לו בו עניין ובמידע שהוא יכול ליצור בעצמו (Singer 1998:364), מממשת לו את ברירת המחדל לכתיבה אישית באמצעות הפורמט של הבלוג.

הקוד הארגוני – העיתונות המודפסת היא בעלת מבנה בירוקראטי, מאופיינית כהיררכיה של סמכות.21 חלוקת העבודה ברורה וקבועה, תפקידם של העורכים, ראשי הדסק מחד ומאידך עיתונאי שדה, רפורטרים וכו' מוגדרים ומסווגים מראש על ידי הארגון, והכתבות נתונות בכל עת לפיקוח. גם הקוראים מקבלי השרות וצרכיהם מוגדרים ונקבעים על ידי ראשי האירגון.

לעומתה הבלוגוספירה העיתונאית היא רשתית, ללא היררכיה ומערכת התפקידים בה היא גמישה עד כדי טשטוש הגבולות בין כותבים – בוררים מידע – צרכנים – קוראים – מאזינים – משקיפים – מצהירים (declared) – מתבוננים (observed) – משתתפים פסיביים – ומבעי דעה פעילים.

במילים אחרות, מקבלי השירות אינם מוגדרים וקשה לעיתים להבדיל בין יצרני הבלוגים וצרכניו (Gillmor 2004). 22

אופייה של מערכת הגומלין – בעיתונות המסורתית מערכת הגומלין בין העיתונאי לבין הקורא מוגדרת מראש וממוסדת מאד. זו מערכת גומלין א-סימטרית בה גבולות התפקיד של העיתונאי ושל הקורא מוגדרות על ידי בעלי העיתון וכל חריגה נתונה לפיקוח. בתחילת התפתחותה של מערכת הגומלין בעיתונות המקוונת עוררה תגובה של קורא חרדה אצל העיתונאי Riley 1998)( ואף זכתה גילויי זעם במערכת הגומלין שהתפתחה עת כניסת הטוקבק לזירה הווירטואלית-עיתונאית:

"המשמעות החיובית של חופש הביטוי באינטרנט נהפכה לחופש השיסוי, ואין מי שיושיע" וכי רמת הדיון ירדה "לשפל המתמצה בקללות, דברי בלע וגזענות". הטוקבק מהווה "אוסף של השמצות, גסויות, דברי רהב ולעג, וקריאות לפיטוריו המיידיים של הכתב" (דרור 2003).

המבנה המסורבל של הטוקבק, הבנוי כבמה עליה כל אחד יכול "להגיד את שלו" ולברוח, לא מאפשר לקוראים ולאנשי המערכת לגבש דעות, לדון בהסברים, לנתח פרשנויות וליצור סינתזה בעלת ערך חדשותי מפני שאין שום דרך לשלוט על הדיון ( בן שטרית 2003).

לעומתה מערכת הגומלין בבלוגספירה העיתונאית היא סימטרית המבוססת על יחסי שוויון כאשר התגובות מהוות חלק אינטגראלי של הבלוג. הקוֹנְטֶקְסְט של הבלוג אף יוצר סביבה חברתית מקוונת (digital social environments) ייחודית וולונטרית, המאפשרת לשלוט על הפרטיות ועל תחושת החופש ואף "לנהל" דרכה את הזהות הרצויה. זו סביבה יוצרת תנאים של אמון (Trust) עם גולשים, עד כדי הסרת גבולות האנונימיות. סביבה ייחודית זו שונה מהסביבות החברתיות הנוצרות באמצעות הדואר האלקטרוני, הפורום, הויקי, הצ'ט, האתר האישי, והמסרונים (SMS) (Nabeth 2005 b).

הקוד הפרופסיונאלי – העיתונות המסורתית מושתתת על עובדים פרופסיונאליים שהוכיחו את מיומנותם ויכולתם לכתוב על פי הסטנדרטיים המקובלים בפרופסיה כמו אובייקטיביות, ידע בעל תוקף ועל פי קוד אתי מחייב. לעומת זאת קיימת גישה הטוענת כי הבלוגרים אינם זקוקים לקוד אתי שכן הם בונים את המוניטין שלהם מהבסיס על מנת לזכות באמון הציבור ביחס למקורות בהם הם משתמשים אחרת יאבדו אותו (Hiler 2002). היחסים בין העיתונאים לבין עצמם הם קולגיאליים ושותפים לאותו גוף ידע.

השמירה על הקולגיאליות באה לכדי ביטוי, בין היתר, בכך שעיתונאי הרשת בראשית דרכם נדחו על ידי העיתונאים המסורתיים (Quick, The Wall Street Journal 14.8.1997 B9). הם סירבו להתייחס אל העיתונאים המקוונים כאל עמיתים שווים למקצוע עד כדי כך שמנעו מהעיתונאים המקוונים את הנגישות השווה לאירועים חדשותיים (Singer 1998:357).

תהליכי הדה-פרופסיונליזציה המואצים החלו עם עלייתה של הבלוגוספירה העיתונאית בשנת 1999 אולם תהליכים אלו לא הסתיימו עד היום.

הפרופסיה העיתונאית הולכת ומאבדת את ההגמוניה שלה על הידע, והיא נמצאת תחת איום על ידי "הציבור" אותה היא מבקשת לשרת. זו ההתרופפות בגבולות הפעילות הפרופסיונאלית של העיתונאיים כמי שנדרשים כעת לחלוק את הזירה המקוונת עם הבלוגרים.

מכאן שהעיתונאים המקוונים אינם מהווים עדיין חלק אינטגראלי של העיתונות המסורתית. אף טובי הבלוגרים העיתונאיים לא זכו למעמד של עיתונאים לכל דבר ועניין. בכתבות מפרי עטם מצוין במפורש כי היא נכתבה בידי 'בלוגר' ולא עיתונאי. הבלוגרים אף יצרו לעצמם קוד אתי עצמאי (Cyberjournalist A Bloggers' Code of Ethics -15.4.2003) הנבדל מזה של ה"עיתונאים המסורתיים".

כמו כן, הבלוגרים חסרי ניסיון קודם כעיתונאים מכונים לעתים, כ'כתבים חובבים' (Amateur Journalist) אבל דורשים מעמד שווה כעיתונאים בפרסומם ידיעה עיתונאית ובשימוש בטרמינולוגיה פרופסיונאלית כמו "אתרי חדשות", קרדיט, סקופ23 ובלעדיות.

הסמכות על הידע – העיתונות המסורתית לקחה על עצמה את הבלעדיות על תווך הידע בחברה, כלומר, את הסמכות על הפצת הידיעות הראויות לדעתה, להעברה לקוראי העיתונים ולדאוג לאמינותה. כל ידיעה מוטעת עלולה, לדעת העיתונות, להפך לשערורייה ולגרום להורדה באמון הקוראים בעיתון מחד גיסא ומאידך גיסא לפגוע באמינותה כלפי הצנזורה הממלכתית.

העיתונות המסורתית שוקדת לכן, לאמת את הידע הנאסף ממקורות שונים, לסננו, ולעיתים אף למנוע מהעיתונאים, לפרסם את מה שעם ליבם באמצעות "שמירת סף" (gatekeeping)24 ,השמורה לבעלי העיתון ולעורכיו. מובן לכן מדוע כונה העיתונאי מהזן המסורתי עוד לפני למעלה מיובל שנים, כ"מר שוער" (Mr. Gates), (White 1950).

רק עם עלייתה של העיתונות המקוונת החל ערעור במעמדו של העיתונאי בתחום של שמירת השערים (Singer 1998) ,25 שהתעצם עם הופעתה של הבלוגוספירה העיתונאית במשמעותה כמדיה ללא פיקוח (unfiltered media), שפגע במעמדה ההגמוני של העיתונות המסורתית בתחום הידע. שמירת השער על הידע החלה לקבל משמעות חדשה בעידן המידע, והיא מתבטאת בין השאר ע"י מנגנוני הסדרה עצמית (self-regulation mechanisms )26 (Barzilai-Nahon 2004) הממירים את המנגנונים המסורתיים יותר, הנתונה בבלוגוספירה בידי תגובות הגולשים. ניתן לראות גם את התגובות כביקורת עמיתים (peer-review) או כטכנולוגיה לתיקון טעויות (error-correction machinery) (Posner 2005), המסייעת לבלוגר בניסוח הודעותיו. הבלוגרים העיתונאיים נהפכו, לדעת גורפינקל כ"שומרי שער חדשים" ("The New Gatekeepers") של העיתונות המסורתית (Garfunkel 2005).

הקוד העסקי

העיתונות המסורתית מתקיימת בתנאי כלכלת עסקים. הידיעה העיתונאית מהווה מוצר שיש לו מחיר בשוק התקשורת העסקית המתנהל בתנאי שוק (market economy) דמוי מונופול. העיתונים הגדולים בארה"ב כמו The New York Times, The Wall Street Journal, & The Washington Post , הם מצויים בבעלותם של משפחות וחברות (Corporatization) עסקיות. מצב זה אינו שונה בישראל ביחס לבעלויות על העיתונים הארץ, מעריב וידיעות אחרונות. המודל העסקי של העיתונות מחייב זרם של הכנסות הבאות בעיקר מפרסומות ומדמי מנוי.

המודל העסקי של העיתונות המקוונת שונה מעט. מרבית העיתונים המקוונים מועברים בחינם אולם יש כאלו הגובים דמי מנוי עבור שירותים מיוחדים כמו העיתון Wall Street Journal. המודל העסקי של "עיתוני החינם" מתבסס על הכנסותיהם של המפרסמים. מודל עסקי זה קיים גם כמה עיתונים מודפסים כמו ה"מטרו" וכן "מטרו בוסטון", "קנווסט" בקנדה, ה"אקספרס" בוושינגטון (מן 2005)27 ואף בישראל העיתון "ישראלי" שהחל להופיע בראשית 2006.

אולם המודל של הבלוגוספירה העיתונאית, בניגוד למודל העסקי של העיתונות המקוונת, פועל על פי "כלכלת המתנות" (Rosen 2004).28 לבלוגרים אין אילוצים עסקיים, הוצאותיהם אפסיות (zero cost), הם אינם מעסיקים עובדים, אף לא מצופה מהם שהמידע יהיה מדויק. הבלוג הוא מוצר תקשורתי הניתן על פי רוב חינם. גם הניסיונות לקבוע תמורת הבלוגים מחיר מתבסס על מודל המתנות. לדוגמא חברת BlogBurst, אשר הציעה את שרותם של כ- 600 בלוגרים לשם כתיבת דברי פרשנות על נושאים מיוחדים, דרשה קרדיט ולא כסף (Quint 2006), כותרתה של הכתבה בעברית הדנה ברעיון של BlogBurst "מי לא רואה מזה כסף? הבלוגרים" (אדר 2006).

הבדל נוסף נתון במושג של ה"לקוחות" המכונים בעיתונות המסורתית "קהל הקוראים", ובבלוגספירה העיתונאית "מגיבים" הבא להצביע על האקטיביזם של ה"לקוחות" באינטרנט.

כמו כן, בעיתונות המסורתית הדרישה למוצר בסגנון של הרצאה (lecture mode) בעוד בבלוגספירה מתוארת כתבה הדומה לשיחה (2004 Gillmor).

לבסוף, בעיתונות המסורתית היחסים עם הלקוחות היא באמצעות מתווכים (כמו מחלקות הפצה), בעוד בבלוגוספירה היחסים הם ישירים ללא מתווכים בדומה לעקרונות ה"בלוג העסקי" (Business Blog), הנעשה ללא מתווכים ומתאפיין ב"שיחות חשופות" ("Naked Conversations"), (Scoble & Israel 2006).29

סיכום

אנו נמצאים על סיפה של מהפכה בעיתונות. נתונים מורים על עקביות בהתחזקות המערכת העיתונאית המקוונת וירידה בשיעור קוראי העיתונות המסורתית (ליפסון, 2006). רבים רואים את התחזקותה של העיתונאות המקוונת כסממן נוסף של מודרניזציה, של הטמעת חידושים וטכנולוגיות בחיי היום יום של הפרט. לעומת זאת, ניתן לטעון כי התחזקות זו נובעת מסיבות אחרות. במאמר זה ביקשתי להסביר מגמות אלו מתוך התבוננות באופיים של הקודים החברתיים בעיתונות. הגדרתה המחודשת של יחסי הגומלין שבין הקוראים ליצרני הטכסטים, חיזוק ההשתתפות והעמקת ממדים דמוקרטיים וסימטריים יותר מיטיבים להסביר מגמות אלו בעיתונות בת זמננו. הבלוג, הטוקבק, העיתונות החינמית והעיתונות האלטרנטיבית, כולם מהווים ביטויים לשינויים אלו ומהווים מקור לדפוס חדש של עיתונות המשנה את המודלים העסקיים שלה מחד גיסא, ואת תפישת התפקיד החברתי שלה מאידך.

מקורות בעברית

  1. "אפלטון" הבלוגרים הפוליטיים המוצהרים ברשת הישראלית
  2. אדר ש' (2006) בלוגיתון וואלה 19.4.2006
  3. אזרחי י' (2002) "לא קיים עיתונאי אובייקטיבי" "העין השביעית", גיליון (יולי)
  4. אלבין ר' (2004) "כרוניקה של דלדול התבונה – אתיקה בפרקטיקה העיתונאית", הוצ' הקיבוץ המאוחד ומכללת ספיר, תל-אביב.
  5. באלינט ע' (2006) עולם חדש מכווץ הארץ 23.4.2006
  6. בירנהק (2003) "אתיקה עיתונאית ברשת: על הסדרה עצמית, חופש העיתונות, כוח ותחרות" פתו"ח 5: 173 – 214 .
  7. המכון הישראלי לדמוקרטיה (2005) "העיתונות המקוונת בישראל" 15.2.2005
  8. טאוסיג ש' ( 2005) עיתונאים מטעם עצמם העין השביעית גיליון 61
  9. כספי ד' לימור י' (1992) המתווכים – אמצעי התקשורת בישראל 1948 – 1990 , ת"א: עם עובד.
  10. לימור י' ומן ר' (1997) "עיתונאות", הוצ' האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב .
  11. ליפסון נ' (2006) "המו"לים הסתערו על האינטרנט – האם הם מייצרים בועה?" (18.5.2006) The Marker
  12. מור גל (2006) הבלוגים הישראלים מרימים ראש (29.4.2006)
  13. מן ר' (2005) עין בינלאומית: עידן החינמון העין השביעית
  14. פז א' (2006) אתיקה ואובייקטיביות בפרקטיקה העיתונאית מ אודיה (20.1.2006)
  15. פלוצקר ס' (2006) פסגת דאבוס: מיקרוסופט, גוגל, סקייפ וסיסקו (06.02.06)
  16. פרנקל-פארן ע' (2006) "עיתונות בעידן הבלוג -הבלוג כאוונגרד של מהפכת התקשורת האלטרנטיבית" המכון הישראלי לדמוקרטיה (2006)
  17. פרקול ש' (2004) עיתונאי הוא עיתונאי, איפה שתשימו אותו מעריב אינטרנט – 11.2.2004
  18. קוויטנר ג' (1955) הולדתה של העיתונות העוד יותר חדשה
  19. קרמניצר מ' (2002) "המילון הישן" "העין השביעית", גיליון 40 (יוני)

References

  1. Abrahamson D. (2006) The New Journalism in the 1960s Encyclopedia of American Journalism. New York: M.E. Sharpe.
  2. American Press Institute The Cyber Journalist List
  3. Baker E.H. (2005) Open Source, Open Market for Ideas ( Coinsight 5.6.2005).
  4. Barringer F. (2001) Audience Is Turning to Established News Media Online. The New York Times ( 27.8.2001)
  5. Barzilai-Nahon, K. (2004) Gatekeepers and Gatekeeping Mechnanisms in Networks, PhD dissertation, Management of Technology and Information Systems Program, Tel-Aviv University, Tel-Aviv.
  6. Barzilai-Nahon, K. (2005) Gatekeeping in Networks: A Met theoretical Framework For Exploration Information Control. Pre-Print Version
  7. Bagdikian, B. H. (2004). The Media Monopoly. Boston: Beacon.
  8. Berkman Center for Internet and Society(2006) Bloggership: How Blogs Are Transforming Legal Scholarship(Symposium) 28.4.2006
  9. Berkman R.I. & Shumway C. A. (2003) Digital Dilemmas: Ethical Issues for Online Media Professionals, Iowa State Press
  10. Blood, R. (2003) Weblogs and Journalism in the Age of Participatory Media
  11. Bock M. A. (2005) Why Blogging's Not Enough
  12. Borger J (2006) How a coalition of bloggers is turning the Democratic donkey The Guardian (22.6.2006).
  13. Bowman S. & Willis C. (2005) The Future Is Here, But Do News Media Companies See It? Nieman Reports 59(4) winter. The Nieman Foundation for Journalism at Harvard University
  14. Cardiff. UN. (2002) Journalism, Media & Cultural Studies 2002 Publications
  15. CyberJournalism
  16. Dean K. L. (2003) "BBC Offers Power to the People" Wired (31.10.2003)
  17. Dimitrova, D.V. Et al. (2003) 'Hyperlinking as Gatekeeping: online newspaper coverage of the execution of an American terrorist'. Journalism Studies, 4:401-114.
  18. Garfunkel J. (2005) The New Gatekeepers. civilities.net (17.11.2005)
  19. Gillmor, D. (2004). We the media: Grassroots journalism by the people, for the people. Sebastopol, CA: O'Reilly.
  20. Gillmor, Jarvis & Rosen (2004) Gatekeepers No More. This presentation was recorded at the O'Reilly Digital Democracy Teach-In held in San Diego, CA, (9.2.2004).
  21. Harper C. (1998) "Journalism in a Digital Age". Lecture transcript from the Democracy and Digital Media Conference held at MIT on 17.5.1998
  22. Hiler J. (2002) Are Bloggers Journalists? Microcontent news. (11.4.2002)
  23. Jobmakers (2005) Top: Computers: Internet: On the Web: Weblogs: Articles (36)
  24. Journalism Resources CyberJournalism
  25. Kahane, R. 1988 "Multicode Organizations: A Conceptual Framework for the Analysis of Boarding Schools". Sociology of Education 61 (4): 211-226.
  26. Katz, J. (1994) Online or Not, Newspapers Suck. Wired (September): 50-58.
  27. Kollock P. (1999) "The Economies of Online Cyberspace" pp. 220-239 in: Smith M.A. & Kollock P. (ed) Communities in Cyberspace. London" Rutledge.
  28. Lasica J.D. (2002) The Rise of Digital News Networks Online Journalism Review (4.11.2002)
  29. Lasica, J.D. (2005) Darknet: Hollywood's War Against the Digital Generation, Hoboken, NJ: John Wiley & Sons, CP
  30. Lewin, K. (1951) Field Theory in Social Science: Selected Theoretical Papers. New York: Harper.
  31. Lister, M. Dovey, J. Giddings, S. Grant, I. Kelly, K. (2003) New Media. A Critical Introduction, Routledge, London
  32. Livingston, S., & Bennett, W. L. (2003). Livingston, S., & Bennett, W. L. (2003). Gatekeeping, indexing, and live-event news: Is technology altering the construction of news? Political Communication, 20:363-380.
  33. Matheson, D. (2004) Weblogs and the epistemology of the news: some trends in online Journalism. New Media and Society, 6(4), 443-468.
  34. McAdams M. (1955) The Sad Story of Videotex
  35. Menzie K. & Raicheva-Stover M. (2005) Up Close and Personal with Blogs: A Comparison of Reader Connections with Online Newspapers and Blogs. presented to the 2005 Newspapers and Community-Building Symposium XI,min Milwaukee Sept. 29-30, 2005,
  36. Nabeth, T. (2005) Understanding the Identity Concept in the Context of Digital Social Environments. INSEAD CALT (the Centre for Advanced Learning Technologies).
  37. Niles R. (2005) "How to write for the Web". Online Journalism Review (2.12)
  38. Olson K. (2006) Online journalism, Spring
  39. O'Neil, M.(2005) "Exclusion and Inclusion in Personal Media Networks," in (eds.) M. Fine, N. Smith and A. Wise, Mobile Boundaries/Rigid Worlds. Sydney: CSRI.
  40. Patricia R.,(1998) Community or Colony: The Case of Online Newspapers and the Web JCMC 4 (1) September 1998.
  41. Penenberg A. L. (2005) The New Old Journalism (28.5.2005) Wired
  42. Pew research (2006) Tough Times for Print Journalism – and In-Depth Reporting. Project for Excellence in Journalism Report, State of the News Media 2006 ( 14.3.2006)
  43. Porter T. (2004) Digital Democracy: Gillmor, Rosen and Jarvis. Firstdraft (23.2.2004)
  44. Posner R.A. (2005) Bad News. The New York Times (31.6.2005).
  45. Rosen, J. (1999) What are Journalists For? New Haven: Yale University Press
  46. Rosen J. (2004) The Weblog: An Extremely Democratic Form in Journalism. PressThink blog (2.3.2004), In Lebkowsky J. & Ratcliffe M. (2005) Extreme Democracy O'Reilly Books.
  47. Rosen J. (2005) Bloggers vs. Journalists is Over. Blogging, Journalism & Credibility conference Jan. 21-22 in Cambridge, MA.
  48. Scoble R. & Israel S. (2006) Naked Conversations: How Blogs are Changing the Way Businesses Talk with Customers. John Wiley & Sons
  49. Shaprio, M. (2002) "The Curse of Tom Wolfe: What Went Wrong for the Magazine Story." Columbia Journalism Review. 6 (2002).
  50. Sherman, S. (2001) "'New Journalism." Columbia Journalism Review. 2001: 59-61.
  51. Singer, J.B. (1998) Online journalists: foundation for research into their changing roles. Journal of Computer-Mediated Communication 4 (1). .
  52. Stein N. (1999) Slate vs. Salon: The Leading Online Magazines Struggle to Get the NetColumbia Journalism Review (CJR) January/February 1999
  53. Sullivan A. (2002) "Are Weblogs Changing Our Culture?" Slate ( 3.9.2002)
  54. Sullivan, A. (2002) The blogging revolution. Wired, 10(5) (May) 43-44.
  55. Sunstein C. (2001) Republic.com Princeton University Press
  56. Thurlow, C., Lengel, L. & Tomic, A. (2004) Computer mediated communication: Social interaction and the internet. London: Sage.
  57. The CyberJournalist List The Internet's most complete directory of J-Blogs
  58. The Weblog Blog Reports on Weblogging as journalism
  59. Thovmasian D.S. (2004) "New Journalism: An Annotated Bibliography for Journalism Students"
  60. Walker, J. (2005) Weblog, in Routledge Encyclopedia of Narrative Theory, Edited by Herman D, Jahn M, & Ryan M.L.. London: Routledge.
  61. Weber, S. (2004) The success of open source. Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, & London, England.
  62. White, D. M. (1950) The "Gate Keeper": A Case Study in the Selection of News. Journalism Quarterly, 27(3): 383-390.
  63. Witt L. (2003) Weblogs change face of 'public journalism'. The Atlanta Journal-Constitution: (24.12.2003}.
  64. IP Weblog Class
  65. Wolfe T. (1973) The New Journalism. New York: Harper & Row

הערות שוליים

  1. ברצוני להודות לד"ר מיכאל בירנהק מאוניברסיטת חיפה, לדר' קרין ברזילי-נהון מאוניברסיטת וושינגטון, לד"ר עטרה פרנקל-פארן מאוניברסיטת בר אילן לד"ר יעל שטימברג מאוניברסיטת ת"א ולמר אורן גולן מאוניברסיטת ירושלים ומכללת בית ברל על הערותיהם המועילות על טיוטת המאמר. האחריות על הנאמר כולה מוטלת עלי. המאמר מנסה להרחיב את מושג הבלוג בסגנון עיתונאי ובא לפיכך כהמשך למאמרי "הביטוי העצמי המקוון – המקרה של הבלוג", (פברואר 2006).
  2. הבלוגוספירה היוותה מקור מידע ראשוני בארה"ב על ה – 11 בספטמבר כמו הפוסט של JonKatz ובישראל בעת מבצע "חומת מגן" (אפריל (2002 בה הופץ מידע בפורומים ובבלוגים על נפילתם של שלושה עשר חיילי מילואים בפעולת צה"ל בג'נין בפחות משעה לאחר תחילת האירוע. בלוגרים עצמאיים פעלו גם במהלך הקרבות במלחמת עירק, תקופה בה מוסך ערפל תקשורתי אשר העיב על הדווח מהשטח. כן שמשו הבלוגרים מקור מידע ראשוני בעת הצונאמי בארה"ב. מקרים אלה, בני התקופה האחרונה, של הבלוגוספירה, העיתונות הצרפתית והאמריקאית בתקופת מלחמת המפרץ, מחדדים את האבחנה ביחס לדינאמיקה בין ערוצי התקשורת השונים המתחוללים על רקע הלחצים והגבולות המאותגרים של העיתונות.
  3. מבוסס בעיקרו על המאמר "The Third Wave of Online Journalism". שהתפרסם ב Online Journalism Review – 18.4.2002
  4. ראה הפרק הרביעי "The media monopoly ".
  5. דיון על אתיקה ואמינות בעיתונות בעידן האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב שהתקיים ב – 10.2.04. ביוזמת עמותת אשנ"ב.
  6. שמאז עבר ל"ידיעות אחרונות" ואף בעל בלוג עצמאי בשם "מאבד תמלילים
  7. הדיקן לשעבר של בית הספר לעיתונות ליד אוניברסיטת קולומביה.
  8. דן גלמור כותב בלוגים באתר עצמאי Dan Gillmor's eJournal של SiliconValley.com.
  9. Grassroots – פְּשׁוּטֵי עַם; כינוי להתארגנויות חברתיות הפועלות מחוץ למרכזי הכוח הפוליטיים.
  10. העיתונות החדשה הוא מושג שהוטבע על ידי ארנולד מטיו (Matthew Arnold) עוד בשנת 1887 וחודש פרשו מחדש על ידי טום וולפה (Tom Wolfe) בשנת 1973 במאמרו "The New Journalism.". שלטענת מיכאל שפירא, מבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת קולומביה, אינו אלא שינויי בטכניקה ואינו מהותי (Shaprio, 2002). אולם מושג העיתונות החדשה התפתח בשנים האחרונות גם לכיוונים אחרים
    (Thovmasian 2004) (Abrahamson 2006).
  11. "….When commentators talk about weblogs as the future of journalism, they sometimes seem to mean 'personal publishing is the future of journalism', or 'amateur reporting is the future of journalism' -but neither of these need manifest in the weblog form" (Blood 2003).
  12. Since 1990, Professor Jay Rosen (New York University) has been a leading figure in the reform movement known as "public journalism," which calls on the press to take a more active role in strengthening citizenship, improving political debate and reviving public life.
  13. Leonard Witt: "Weblogs change face of 'public journalism' The Atlanta Journal-Constitution (24.12.2003}.
  14. "…Weblogs have not, and will not, eliminate or replace established media outlets; rather, they will be integrated into the ever-evolving palate of complementary media available to journalists and to the public…" ( Gallo 2004)
  15. אנדרו סאליבן,( Sullivan 2002) העורך לשעבר של הניו-רפובליק (New Republic), מהירחונים החשובים בארה"ב, כותב כיום בלוגים עיתונאיים יומיים באתר andrewsullivan.com של ה- New York Magazine.
  16. המחקר התפרסם באמצעות קרן נוימן (Nieman Foundation) לעיתונות באוניברסיטת הרוורד בחורף 2005 (כרך מס' 5 חוברת 4 ) ופורסם בשנית ב – 22.12.2005 על יד Hypergene MediaBlog, אתר שסיסמתו "כיצד האזרחים משנים את העתיד של המידע והעיתונות".
  17. רוזן הוא פרופסור לעיתונאות ב- New York University ומתמקד בתפקידי המדיה בדמוקרטיה, ב"עיתונות ציבורית" (public journalism) אשר לדעתו מחזקת את האזרחות, מגבירה את השיח הפוליטי ומעצימה את החיים הציבוריים. רוזן כותב בבלוג עצמאי המכונה PressThink
  18. נאמר במפורש בראיון עם העיתונאי אדוארט בקר (Edward Baker) אשר שאל את ובר:
    Some people have compared blogs and wikis to open source. Do you agree?
    I think they are different. They tap into similar motivations. But what's unique about the open-source process is the property rights and editing function that surround it. So I don't like using the term "open source" to describe those kinds of things. They're more like high-tech volunteer organizations. So these are diverse phenomena, all of which have been facilitated by low-cost communications technology (Baker 5.6.2005).
  19. המרחב הציבורי הווירטואלי כמגזר רביעי, פותח אמנם אפשרויות מסוימות אולם עדין נשארים הקשיים בהשתתפות של קבוצות ופרטים רבים בדמוקרטיה בת זמננו ויכולתם של אלו, ליטול חלק בשיח הציבורי. השימושים המגוונים שמאפשר האינטרנט לא הצליח עדין, וכנראה שגם לא יצליח בעתיד, להגשים את רעיון הדמוקרטיה במובן של השתתפות מירב האזרחים בפעילויות פוליטיות ואזרחיות הן ברשת והן מחוצה לה.
  20. O'Neil 2005.
  21. הקוד הארגוני-בירוקראטי (ולעתים קרוי גם "הפורמאלי") נגזר מגישתו הקלאסית של ובר. להרחבה ביחס לקודים ארגוניים והחיבורים ביניהם ר' Kahane,1988.
  22. The lines will blur between producers and consumers, changing the role of both in ways we're only beginning to grasp now (Gillmor 2004).
  23. למשל, הבלוגר איתן כספי, המכנה עצמו כ"הוגה דיגיטאלי וקופירייטר אנלוגי", דרש קרדיט מ – YNET על כתבה שפורסמה ב-7.10.03 שמקורה בסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) ופורסמה באתר האישי שלו בעברית ב"רשימות" יומיים לפני פרסומה ב – (YNET 5.10.03 ), (מור 2003).
  24. .. מקורו של המונח "שומר סף" הוא אצל קורט לוין (1951), הוא הוחל לראשונה ישירות לגבי עיתונאים על ידי וייט , שחקר את הבחירות של על חדשות מסוכנות ידיעות בעיתון קטן במערב התיכון בארה"ב. "תרומת המחקר של החוקרת ברזילי-נהון (Barzilai-Nahon 2004).שהיא בנתה מסגרת תיאורטי סביב הנושא של שמירת סף (gatekeeping) – ובין השאר בנתה שתי טיפולוגיות של שומרי סף ושל מנגנוני שמירת סף. היא מצאה בין היתר במחקריה שלמנגנון שמירת הסף של הסדרה עצמית self-regulation mechanism יש חשיבות רבה והוא מהווה את עיקר הפעילות של שליטה במידה בקהילות וירטואליות"…(White 1950.)
  25. ראה תרגום לעברית של מאמרו של ג"ב סינגר "עיתונאים מקוונים: יסודות לחקר תפקידיהם המשתנים" המאמר מופיע בספר "אינטרנט: תקשורת , חברה ותרבות" בעריכת דב שנער 2001 עמודים 349-351.
  26. על משמעותה של הרגולציה המקוונת בכלל הרחיבה ברזילי-נהון (Barzilai-Nahon 2004) במאמריה.
  27. עיתון הרכבת התחתית שיצא לראשונה בשנת 1995 בשטוקהולם. בראשית 2005 הופץ "מטרו" ב-16 שפות, ב-63 ערים, ב-17 מדינות – והגיע לעיניהם של 14.5 מיליון קוראים ביום.
  28. Rosen (2004) "ten things radical about the weblog form in journalism"
  29. Scoble R. & Israel S. (2006) "Naked Conversations: How Blogs are Changing the Way Businesses Talk with Customers".

אודות ד"ר יעקב הכט

ד"ר יעקב הכט הינו חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות הדיגיטאלית.
אתר: jacobhecht.com