גוסטבו ס. מש ואילן תלמוד | 06.05.2007

מבוא1

מטרת המחקר הינה לבדוק כיצד משפיעה התרבות על השימוש בטכנולוגיות המידע והתקשורת (ICTs) באמצעות הסתכלות על בני נוער מקבוצות אתניות יהודיות וערביות. הנושא הוא בעל חשיבות רבה מנקודת מבט אינטלקטואלית ומדינית כאחד. במקרה הראשון, מתנהלים ויכוחים עזים בשאלת הדטרמיניזם הטכנולוגי ותפקידם של המבנה החברתי ושל התרבות. במקרה השני, מתעוררות שאלות כבדות משקל בכל הקשור לצדק, פערים דיגיטליים והון חברתי [Ref : 7]

לפי הדעה הרווחת, האינטראקציה בין מידע חדשני וטכנולוגיות תקשורת לבין חברות מסורתיות בעייתית בעיקר בקהילות שנתפסות כמתנגדות נחרצות לכל מדיניות התומכת בהרחבת השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת , זאת משום שהן רואות בטכנולוגיות אלו איום על המנהגים המקומיים והתרבותיים שלהן. ואכן, הטכנולוגיה מאתגרת ארבעה מימדי מתיחות מרכזיים המאפיינים את החברות האלה.

ראשית, חברות מסורתיות מאופיינות לרוב בהיררכיה נוקשה, המבוססת על ציות של קבוצות יחידים גדולות לאליטה סמכותית. צנזורה היא האמצעי העיקרי שבעזרתו שולטת האליטה הקהילתית בזרימת המידע.

מימד שני של מתיחות היא הפטריארכאליות, המעודדת חלוקת עבודה על בסיס מגדרי, מקפחת את הנשים ונוהגת בהן בצורה לא שוויונית. טכנולוגיות תקשורת עשויות לגרום לחילוקי דעות עם ההיררכיה הפטריארכאלית ולתת דחיפה לביטול ההפרדה הקיימת בין המינים.

המשמעת היא מימד המתיחות השלישי בחברות המסורתיות, שלרוב הן ממושמעות מאוד וההתנהגות החברתית בהן מבוססת על המסורת. בעוד שהמסורת דורשת מהחברים להסתכל פנימה אל תוך הקהילה שלהם, החידושים הטכנולוגיים מאפשרים אינטראקציה אינטנסיבית אשר חוצה את הקווים החברתיים הנוקשים של גיל, מגדר וקהילה.

מימד המתיחות הרביעי הוא הסתגרות: דגש רב מושם על הגבולות של הקהילה המסורתית, כיוון שאלה מסייעים לגיבושה של זהות קולקטיבית [Ref : 2]. טכנולוגיות המידע והתקשורת, לעומת זאת, נתפסות כסמל של חופש אישי, פתיחות, שוויוניות ואינטראקציות רב -צדדיות בין יחידים וקבוצות[Ref : 6]. מסיבה זו, חברות מסורתיות מתייחסות בחשדנות לטכנולוגיות מידע חדשות ורואות בהן איום על שימורן התרבותי. מובן מאליו שזהו מצב רווי מתחים, כיוון שהיותר חילוניים מבין הצעירים נוטים לאמץ את הטכנולוגיות החדשות ולהשתמש בהן, והם עשויים לקרוא תיגר על הסדר החברתי המסורתי הקיים.

מחקרים שבוצעו בקרב אוכלוסיות מוסלמיות בארצות מערביות, מצביעים על דפוס דומה של נגישות נמוכה לטכנולוגיות תקשורת באוכלוסיות אלו. מחקר שנערך לאחרונה באוסטרליה, עקב אחרי יוזמה ליצירת קשרים בקהילה שחלק מתושביה מהגרים מתורכיה. במסגרת היוזמה ניתנה לתושבים גישה חופשית למחשבים ביתיים, כולל תוכנה, חיבור לרשת, אינטרנט עם תכנים רב לשוניים ( כולל בתורכית) והדרכה בשימוש בטכנולוגיות. בעוד ששיעור ההיענות בקהילה היה גבוה יחסית, ולמעלה מ-75 אחוזים ממשקי הבית השלימו את ההדרכה וקיבלו מחשב, רק 20 אחוזים מקרב התושבים התורכים בחרו להשתתף בתוכנית שיושמה בין השנים 2003-2001 . הנימוק השכיח ביותר לחוסר ההיענות שלהם היה החשש שהאינטרנט ייתן לנשים, ובעיקר לילדים, גישה לחומרים לא מתאימים ויכולת ליצור קשר עם אנשים מחוץ לקהילה [Ref : 10,11].

ממחקרים הולנדים עולה שלמרות מספרם המועט יחסית של משתמשי אינטרנט בין התורכים המוסלמים החיים בהולנד, משמשות טכנולוגיות המידע מקור ישיר המסייע למוסלמים הצעירים לשחזר ולבנות את זהותם הדתית במדינה המערבית [Ref : 8]. באמצעות האינטרנט נוצרות בתוך הקהילה הדתית והמסורתיות רשתות קשר חברתיות, אשר חוצות את הקווים המגדריים. מבדיקת רשימות הדיוור המוסלמיות עולה שנשים נוטלות חלק פעיל בתקשורת המקוונת ואינן מהססות להטיל ספק בהלכות הדתיות. האנונימיות של האינטרנט מאפשרת לנשים מוסלמיות צעירות להעלות לדיון עם גברים גם נושאים שנחשבים לרגישים [Ref : 3].

עמדותיהם של העוסקים בשאלת ההשפעה החברתית של טכנולוגיות התקשורת נשענות על שתי השקפות סותרות: דטרמיניזם טכנולוגי וקונסטרוקטיביזם חברתי. ההמשגות המוקדמות, המאמצות את הדטרמיניזם הטכנולוגי, מתארות את המדיה האלקטרונית כחלשה בתמיכה בקשרים חברתיים. גישת ה"פרספקטיבה המוגבלת של סימנים חברתיים" מבוססת על תצפיות לפיהן תקשורת אלקטרונית מאפשרת פחות חילופי סימנים מאשר סביבת תקשורת של פנים אל פנים, וקובעת שהיא פחות מתאימה לתמיכה בחילופי דברים אמוציונאליים או להעברת מידע מורכב וליצירת תחושה של הכרה חברתית. נקודת מבט מוקדמת זו המאמצת, כפי שכבר צוין לעיל, את הדטרמיניזם הטכנולוגי, ספקנית למדי באשר ליכולתן של טכנולוגיות התקשורת האלקטרונית ליצור קשרים חזקים ולתמוך בהם [Ref : 16].

הקונסטרוקטיביסטים החברתיים, לעומת זאת, טוענים שדווקא מאפיינים מסוימים של התקשורת האלקטרונית, כמו אנונימיות, בידוד, היעדר "מחסומים" והקלות שבה אפשר למצוא אנשים אחרים בעלי אותם תחומי עניין, מקילים על אנשים ליצור קשרים הדוקים ולשמור עליהם לאורך זמן[Ref : 9]. לשם יצירת קשרים בינאישיים קרובים יש צורך באמון, כלומר בתחושה שמידע אינטימי שנחשף בחילופי דברים בינאישיים לא יופץ ברבים ולא ישמש לניגוח חברים. האנונימיות היחסית של האינטרנט מפחיתה את הסכנות שיש בחשיפה מעין זו, ובעיקר כשמדובר במידע אינטימי, מפני שניתן לשתף אחרים במידע הזה בלי לחשוש מהמבוכה שהייתה יכולה להיווצר כתוצאה מחשיפתו בפני חברים בחוג חברתי סגור, ותכופות גם מתחלף, שאיתם נפגשים פנים אל פנים [Ref : 9].

על אף הניגודים הדרמתיים בין נקודות המבט הללו, שתיהן מתמקדות בטכנולוגיה כגורם מכריע ביחסים החברתיים. אנו מצרפים את קולנו לוויכוח בטענה שמעמד חברתי ורפרטואר תרבותי עולים בקנה אחד עם שימושים מסוימים בטלפונים סלולרים ותקשורת מתווכת מחשב. ההבדלים בהעדפה האישית של ערוצי תקשורת ובמטרות השימוש בהם משקפים הבדלים חברתיים ותרבותיים בין קבוצות חברתיות. באמצעות ראיונות עומק שערכנו לבני נוער יהודים וערבים בישראל, ניסינו להמחיש באיזה אופן התנאים החברתיים, ולא דווקא המאפיינים של טכנולוגיות התקשורת, משפיעים על השימוש בהן.

שימוש בטכנולוגיות תקשורת בקרב בני נוער בישראל

ישראל מתפלגת בין שני הלאומים היושבים בה: היהודים הישראלים (המהווים 79 אחוזים מהאוכלוסייה) והערבים הישראלים (18 אחוזים). בין היהודים הישראלים לערבים הישראלים ישנם הבדלים תרבותיים שבאים לביטוי בשוני בשפת הדיבור, בדת, בלאומיות, במורשת התרבותית, במבנה המשפחתי ובערכים [Ref : 1]. ההתפלגות הזאת ניכרת גם בהפרדה מוחלטת כמעט בין אזורי המגורים של הקהילות. רק תשעה אחוזים מהאוכלוסייה הערבית גרים בערים מעורבות; כל יתר הקהילות הערביות נפרדות לגמרי. וגם במקרים שבהם ערבים ויהודים גרים באותה עיר, הם נוטים להתרכז בשכונות נפרדות ולשלוח את ילדיהם לבתי ספר שונים [Ref : 15].

תרבותם של ערביי ישראל מושרשת היטב בתרבות הכלל ערבית והיא מסורתית וקולקטיבית יותר מהחברה היהודית. למשל, כמעט מחצית מהאוכלוסייה הערבית מדווחת על השתתפות בתפילה לעתים קרובות, לעומת 23 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה היהודית[Ref : 15]. בשתי הקבוצות המשפחה עומדת במרכז; עם זאת, המשפחה המורחבת שהקהילה הערבית עדיין מתלכדת סביבה כמעט שאינה קיימת אצל היהודים. באוכלוסייה הערבית רווח המנהג של נשואי קרובים בתוך המשפחה המורחבת, בעיקר בני דודים מדרגה ראשונה ושנייה [Ref : 1].

המערכת המשפחתית של היהודים הישראלים מורכבת בעיקר מיחידה גרעיניות אחת שמתנהלת באורח דמוקרטי, מצב הדומה מבחינות רבות למתרחש במדינות מערביות אחרות. הערבים הישראלים, לעומת זאת, חיים לרוב בקבוצות תרבותיות שהן קולקטיביות, קהילתיות ומסורתיות מטבען. לכל חבר במשפחה יש תפקיד מוגדר, ונשים ערביות נחשבות לבעלות מעמד חברתי נמוך יותר מעמיתיהן הגברים ומהוריהן. בני נוער ערביים תופסים את היחסים בתוך המשפחה כמבוססים על ענישה, ביקורת שלילית ופיקוח מגביל. למרות תהליכי המודרניזציה, עדיין יש תוקף לרעיונות מסורתיים רבים הקשורים לחיי המשפחה, כולל דפוסי סמכות פטריארכליים, חלוקת תפקידים קשוחה בין המגדרים, סטנדרטים שמרניים בענייני מין, הקרבה עצמית למען טובת הכלל, וכבוד ובושה כווסתים של נורמות מוסריות.

המשפחה היהודית הישראלית היא מערכת גרעינית המאופיינת ביחסי משפחה דמוקרטיים ופיקוח מתירני למדי של ההורים, שדומים במובנים רבים לנעשה בתרבויות מערביות אחרות. יהודים ישראלים נוטים להיות שוויוניים. הם אינם רוחשים כבוד רב לסמכות ויש להם רשת חברתית צפופה (Fisher & Shavit, 1995). בני נוער ערבים נוטים לדווח על קרבה רבה לשני ההורים ועל מבנה משפחתי מגובש יותר מבני נוער יהודים [Ref : 14]. את הקרבה הגדולה להורים שעליה מדווחים בני הנוער הערביים, ואת הגיבוש המשפחתי, ניתן להסביר בכך שהם משקפים את קשרי המשפחה האופייניים לתרבות הקולקטיבית. זאת בהשוואה לאוריינטציה האינדיבידואלית יותר של בני הנוער הישראלים היהודים[Ref : 14].

השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת התרחב במהירות רבה, ובה בעת הוא יצר פער דיגיטלי בין שני הלאומים בכל הקשור לנגישות לטכנולוגיות אלו ולשימוש בהן. לפי נתונים על משפחות עם ילדים מתבגרים, 86 אחוזים ממשקי הבית היהודים ו-62 אחוזים ממשקי הבית הערבים דיווחו שיש ברשותם מחשב. לעומת זאת, 72 אחוזים ממשקי הבית היהודיים עם ילדים מתבגרים דיווחו על חיבור לאינטרנט, לעומת 45 אחוזים בלבד מאוכלוסייה ערבית ישראלית דומה. באשר לטלפונים סלולרים, 89 אחוזים ממשקי הבית היהודים דיווחו שבבעלותם טלפונים סלולרים, לעומת 61 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית-ישראלית.

בשנת 2001 הייתה רק ל-35 אחוזים מבני הנוער נגישות לאינטרנט, בעוד שבשנת 2004 הגיעה הנגישות ל-65 אחוזים. באשר למטרת השימוש, רוב עצום של משתמשי אינטרנט מתבגרים דיווחו שמטרת ההתקשרות שלהם היא חברתית בעיקר. כמעט 70 אחוזים מהערבים ו-80 אחוזים מהיהודים שהשיבו לשאלות בעניין זה, אמרו שהיו רוצים להכיר אנשים חדשים דרך הרשת.

מחקרים התחילו לבדוק את הקשר בין שימוש באינטרנט למעורבות חברתית, ו-14 אחוזים מבני הנוער הישראלים דיווחו שיש להם חברים שהכירו באינטרנט. למתבגרים אלה יש יותר קשרים חברתיים מבוזרים והטרוגניים, במונחים של מגדר וגיל, משיש לאלה שאין להם חברים מקוונים [Ref :13].

שיטת המחקר

על מנת לחקור בצורה מעמיקה יותר את השפעת השימוש באינטרנט על הזהות, ההתנסויות ואופי יחסי הקרבה של בני הנוער, חיברנו שאלון מובנה למחצה, עם שאלות פתוחות, שחולק למתבגרים משתמשי אינטרנט, 18 מתוכם ערבים ו-19 יהודים. המראיינים נבחרו בהליך "כדור שלג", כשהראשונים הם סטודנטים שלנו. השתדלנו לראיין מתבגרים משתמשי אינטרנט שחלקם משתייכים לקבוצת הגיל 13-12 וחלקם לקבוצת הגיל 17-16, כדי לקבל השתנות מרבית. השתדלנו גם ששני המינים יהיו מיוצגים במידה שווה, אם כי בסופו של דבר סיימנו את המחקר עם קצת יותר בנות מבנים. הראיונות נערכו בעיקר בבתי הוריהם של המרואיינים ורק במקרים בודדים , שבהם ששרה צפיפות רבה בבית המשפחה, הם נערכו בבתי קפה. לימדנו סטודנטים לתואר שני, רובם עם ניסיון קודם בראיונות עומק ומחקר של מאפיינים, איך לדובב את המרואיינים בשאלות מובילות ולתחקר אותם על הרגלי התקשורת, התחביבים והמאפיינים הייחודיים שלהם בסגנון התקשורת וביצירת חברויות והיכרויות. על מנת לצמצם ככל האפשר אי נעימויות חברתיות וליצור מקסימום אמון ותחושה נינוחה, נערכו הראיונות על-ידי מראיינים בני המגזר הלאומי של המרואיינים ובשפת אמם. הראיונות הוקלטו במלואם והמראיינים תמללו אותם לאחר מכן מילה במילה.

ממצאים

א. בחירת ערוץ התקשורת

מבדיקת תשובותיהם של בני הנוער עולה שהשימוש בדואר אלקטרוני, תוכנות מסרים מיידיים (I.M. ) וטלפון סלולרי, תדיר מאוד ומהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של המתבגרים היהודים והערבים כאחד.

אומרת נעמה, יהודיה בת 18:

אה…לא ממש… אתה יודע, כיום השימוש במסנג'ר הוא לא כזה "וואו! צ'יטטתי היום!!!" זה משהו שאתה עושה כל יום, משהוא שרוב האנשים בגילי עושים, לפחות אלה שאני מכירה… כל החברים שלי עושים את זה. האינטרנט, האי-מייל, המסנג'ר והטלפון הסלולרי הם בשבילנו חלק מחיי היומיום. אנחנו מכינים את שיעורי הבית, משחקים ומצ'טטים במסנג'ר באותו הזמן. זו התנסות יומיומית רגילה ונורמלית כמו צחצוח שיניים בבוקר.

מתברר שבני הנוער שהשתתפו במחקר שלנו מודעים להבדלים התרבותיים. ראנין, נערה ערביה בת 17, מעירה:

מבחינתי, יש הבדל בין צ'יטוט עם יהודים ועם ערבים. ליהודים יש מנטליות יותר פתוחה ולערבים יש מנטליות אחרת… לערבי אני לא יכולה לספר שיצאתי היום עם בחור… אבל עם יהודים אני יותר יכולה להתחלק בחוויות שהיו לי כשיצאתי עם הבחור…

ובכל זאת, בחירת ערוץ התקשורת תלויה בגורמים שונים, כפי שניתן לראות מהתשובות הבאות:

לירון, נערה יהודיה בת 16 אומרת:

ברוב המקרים אני מתקשרת עם החברים שלי דרך אינסטנט מסג'ינג. בטלפון אני משתמשת פחות. רק אם יש לי חבר שאני רוצה לדבר איתו, ואין לו אינסטנט מסג'ינג או שהוא לא מחובר. בבית אני אף פעם לא משתמשת בטלפון הסלולרי. קשה מדי לעבוד עם האצבעות על צ'ט עם חברים ולהחזיק את הטלפון צמוד לאוזן באותו הזמן.

אבל חוץ מהנוחיות, הסיבות לשימוש בתוכנות מסרים מיידיים ובטלפון סלולרי משתנות גם בהתאם לחלוקה לפי לאום. לירון ממשיכה ואומרת:

השימוש בטלפון סלולרי הרבה יותר יקר מהשימוש באינסטנט מסג'ינג. רוב החברים שלי נמצאים ברשימת הקשר שלי. אני יודעת מתי הם מחוברים ומתי הם פנויים לצ'ט. הטלפון הסלולרי יקר ואני מנסה לחסוך בהוצאות ולהשתמש בו רק כשאני לא בקרבת המחשב.

לירז הוא נער יהודי בן 17, שעניין העלויות תופס אצלו מקום חשוב בבחירת ערוץ התקשורת, אבל חציית הקווים המגדריים רלבנטית בשבילו אפילו יותר:

אני לא משתמש הרבה בטלפון כדי להתקשר עם החברים. כשאני בבית, הרבה יותר יקר להתקשר בטלפון הסלולרי או בטלפון הקווי מאשר באינסטנט מסג'ינג. ההורים שלי מפקחים על החשבון של הטלפון הסלולרי ומנסים להגביל אותי. הרבה יותר קל לי להתקשר באינסטנט מסג'ינג, בייחוד עם בנות… עם בת זה לא כאילו שאני מחליט להתקשר, זה אחרת. אני לא אומר שבא לי לדבר איתה ומתקשר אליה, כי אז אני צריך להתחיל את השיחה… ברשת אתה רואה כאילו שהיא שם, אז למה לא לשלוח לה מסר? אם היא עונה אז אנחנו פשוט מצ'טטים ואם לא… טוב, אז לא.

נוהאס הוא נער ערבי נוצרי בן 14:

בין החברים שלי יש שאחת שהכרתי ברשת. זאת בת שגרה בכפר שלי וגם היא נוצרייה. קיבלתי את האי-מייל שלה מחבר של חבר. אנחנו מצ'טטים כל יום על שיעורי בית ועל בית-הספר, על מורים, וסתם מרכלים. היא לומדת בבית-הספר שלי ואני רואה אותה כל יום, אבל אני לא מדבר איתה שם… זה מביך, אתה יודע… זה לא מקובל… אבל צ'טים זה משהו אחר מפני שרק היא ואני יודעים שאנחנו מדברים…"

מאהא, נערה ערביה מוסלמית בת 13 מציעה הסבר מוצלח עוד יותר ליתרונות האינסטנט מסנג'ר על הטלפון הסלולרי:

הכרתי בחור דרך הרשת. חבר של חברה שלי נתן לו את כתובת האי-מייל שלי והוא הכניס אותי לרשימת התפוצה שלו. אנחנו מצ'טטים ואני אוהבת את המסנג'ר יותר מאשר את הטלפון הסלולרי. האינסטנט מסנג'ר זול יותר וההורים שלי מרשים לי להשתמש במחשב כמה שאני רוצה. עם המסנג'ר יש לי פרטיות; אף אחד לא יודע עם מי אני מצ'טטת. בטלפון הסלולרי אין לי שום פרטיות, אחותי וההורים שלי שואלים כל הזמן עם מי אני מדברת.

אומרת איבתיסאם, נערה ערביה מוסלמית בת 17:

הכרתי דרך הרשת שני בנים משתי עיירות ערביות שונות בישראל. הם הכניסו אותי [לספר הכתובות שלהם] ואמרו שיש להם את האי-מייל שלי. שניהם בנים, אחד בן 17 והשני בן 18 ואנחנו מצ'טטים על המשפחות ועל בית-הספר. לא דיברנו בטלפון, כי בטלפון אין פרטיות ואנחנו לא רוצים שההורים שלנו ידעו שאנחנו מדברים. זה לא מקובל בחברה שלנו.

עיישה היא נערה ערביה נוצרייה בת 18:

אני אוהבת את האינסטנט מסג'ינג… טלפונים סלולרים יותר יקרים… למרות שאני אוהבת לדבר יותר מאשר לכתוב צ'טים כי אני לא מדפיסה מהר. אבל אני צריכה להתפשר. טלפונים סלולריים יקרים וההורים שלי בודקים את מספרי הטלפון שאני מתקשרת אליהם ושואלים שאלות. באינסטנט מסג'ינג יש יותר פרטיות. לחברים שלי יש כינויים וההורים שלי לא יודעים מי מהם בן ומי בת. בן מעיירה ערבית אחרת השיג את האי-מייל שלי והוסיף אותי לרשימה שלו. אנחנו מצ'טטים כל יום, הוא בגילי. אנחנו רק מצ'טטים, לא מדברים בטלפון או נפגשים, אבל אנחנו חברים טובים וזה הסוד הקטן שלנו.

מרלן היא ערביה נוצריה בת 15:

לרוב אני מכירה אנשים דרך הרשת במקרה, אתה יודע [צוחקת]. יש להם את האי-מייל שלי והם מוסיפים אותי לרשימת הדיוור שלהם. אנחנו מדברים על המון דברים, בית-ספר, חברים אחרים ודברים שקורים בחיים שלנו. אני אוהבת צ'טים כי יש כאן יותר פרטיות מאשר בטלפון. כשאני מצ'טטת ההורים שלי לא יודעים מתי אני עושה את זה ועם מי. כשאני מדברת בטלפון ההורים שלי שואלים מי זה ואומרים לי לקצר את השיחה.

בכל שיחה על בחירת ערוץ התקשורת, עם יהודים ועם ערבים כאחד, צץ ועולה נושא העלויות. טלפונים סלולרים יקרים יחסית והשימוש בהם מוגבל יותר לתקשורת בתוך המשפחה, עם הורים או אחים. תוכנות המסרים המיידיים נחשבות זולות יותר והן מאפשרות לבצע בו זמנית במחשב מספר פעולות, כמו כתיבת מסרים והכנת שיעורי בית. שיקולי העלות משותפים לשני המגזרים. אבל ישנם גם הבדלים והם בולטים בעיקר בשני נושאים. בשל המרכזיות של המשפחה הערבית, המבנה הפטריארכלי שלה וההגבלות החלות על חברויות בין מגדריות, בני נוער ערבים בוחרים להשתמש בתוכנות מסרים מידיים לתקשורת עם חברים בני המין השני. תוכנות אלה מספקות להם פרטיות כנגד עיניהם הבולשות של הורים ואחים, ונותנות להם חופש להתקשר עם זרים. למעשה, לא מדובר בזרים מוחלטים כי אם בחברים המשתייכים לרשת חברויות מורחבת. בני הנוער הערבים מכירים את חברי האינטרנט שלהם דרך חברים אחרים או קרובי משפחה רחוקים. עם אלה יותר קל להם לנהל שיחות טקסטואליות, מפני שבניגוד לשיחות טלפוניות או פגישות אישיות, הצ'ט נתפס עיני בני הנוער הערבים כעבירה פחות חמורה על הנורמות החברתיות המקובלות. מובן מאליו שלא בכל המקרים זה נכון. בין המרואיינים שלנו היו גם בני נוער ערבים שבשום פנים אינם מוכנים להיות בקשר עם זרים. רובם של אלה חיים בכפרים קטנים ובסביבה חברתית הדוקה ורק מקצתם חיים בערים מעורבות גדולות (חיפה) או בערים ערביות גדולות יחסית (נצרת). את הדוגמה לכך נותנת טיגריס, נערה ערביה מוסלמית בת 14:

אני מצ'טטת רק עם חברים ועם אנשים שאני מכירה. אני לא מרשה למישהו שאני לא מכירה להוסיף אותי לרשימת הקשר שלו. כל החברים שלי לומדים איתי בבית-הספר או גרים בשכנות.

ב. שפה כמחסום תקשורתי

בחברות רב-תרבותיות דוגמת ישראל, השפה יכולה להוות מחסום המקשה על הנגישות לטכנולוגיות תקשורת ועל השימוש בהן. רוב היהודים מדברים עברית, שולטים טוב למדי באנגלית ולומדים ערבית בבית-הספר התיכון. בני נוער ערביים מדברים ערבית כשפת אם ולומדים עברית ואנגלית בבית-הספר. עם זאת, בשל ההפרדה המוחלטת כמעט בין אזורי המגורים של שני המגזרים, עד לסיום בית-הספר התיכון אין לצעירים יהודים וערבים הרבה הזדמנויות לתרגל את שפת המגזר האחר ולהשתמש בה. המצב החברתי בא לביטוי במגוון השפות שבהן משתמשים לתפעול טכנולוגיות התקשורת.

בשימוש בטלפון הסלולרי תמיד תהיה העדפה לשפת האם, לכן לא נמצאו כל הבדלים בשפת התקשורת הטלפונית, ובני נוער יהודים וערבים כאחד העדיפו לדבר בשפת אמם. אבל בשימוש במחשב ניכרו כמה הבדלים מעניינים. המתבגרים היהודים הצהירו שהם משתמשים באנגלית ובעברית במידה שווה. כשהם גולשים באינטרנט ומחפשים מידע, הם נכנסים לאתרים באנגלית ובעברית, ואפילו מתייחסים להתנסות הזאת כאל דרך לשפר את שליטתם בשפות זרות.

בני הנוער הערביים דיווחו על קשיים בשימוש בשפות. הם מעדיפים לחפש מידע בערבית, אבל מספרם של האתרים המעניינים בשפה הזאת מצומצם למדי. למרות זאת, הם כמעט לא נכנסים לאתרים באנגלית ובעברית. באשר לתכלית של אינטראקציה חברתית, היינו מופתעים מתשובה ששמענו לעיתים קרובות מאוד, ממנה עולה שהצעירים הערבים המציאו לעצמם שפה חדשה: ערבית בכתב לטיני. היתרון בשימוש הזה הוא שהם יכולים לבטא את מחשבותיהם בלי צורך לעבור משפה לשפה או להשתמש במקלדת עם שלושה כתבים (ערבית, עברית ואנגלית) שמסרבלת מאוד את ההדפסה.

ג. מרחק

נושא מרכזי נוסף, שחזר ועלה בראיונות העומק שלנו, היה בעיית המרחק והשימוש בטכנולוגיות תקשורת לשמירה על קשרים עם חברים שגרים קרוב ורחוק. אומרת ניצה, נערה יהודייה בת 18:

תקשורת עם חברים שגרים קרוב היא לא בעיה. אני יכולה לבחור לשם כך בין טלפון קווי לטלפון סלולרי. אבל עם חברים שגרים רחוק (בעיר אחרת או באופן זמני בארץ אחרת) אני מתכתבת בדואר האלקטרוני שעוזר לנו לשמור על הקשר. כשחברים נוסעים לחופשה בחוץ לארץ אנחנו משתמשים הרבה יותר בדואר אלקטרוני.

לביא, נער יהודי בן 17, אומר:

הכרתי כמה חברים כשהייתי בחופשה בחוץ לארץ. אנחנו שומרים על קשר באי-מייל. השימוש באינסטנט מסג'ינג קשה בגלל הבדלי השעות, וטלפון סלולרי יקר מדי.

רונית, בת 17, היא נערה יהודיה מחיפה:

…עם חברים שגרים קרוב אני שומרת על קשר בעיקר בטלפון הסלולרי ואנחנו גם נפגשים פנים אל פנים. אבל יש לי חברים שגרים בערים אחרות ואיתם אני שומרת על קשר בעיקר באי-מייל.

בישראל יש משפחות ערביות רבות שלהן משפחות מורחבות בחוץ לארץ; למרות זאת, בני נוער ערבים לא הזכירו כלל את האפשרות של תקשורת או שמירה על קשר עם בני משפחה וחברים שחיים בחוץ לארץ. הדגש בראיונות שלהם היה במובהק על השימוש בטכנולוגיות תקשורת ליצירת קשרים חברתיים – במקום מגוריהם או באזור – ולשמירה עליהם, בעיקר בצורה וירטואלית, כמעט בלי לעבור מקשרים אלה לפגישות אישיות. אומר פייסל, נער ערבי בן 16:

התחלתי לצ'טט עם בת מעיר אחרת. היא מוסלמית כמוני. קיבלתי את האי-מייל שלה מחבר; הם קרובי משפחה ומשוחחים מפעם לפעם. אנחנו מדברים דרך המחשב ופעם או פעמיים דיברנו בטלפון. היא צעירה ממני בשנה. אף פעם לא נפגשנו פנים אל פנים.

סיהאם היא נערה ערביה בת 18:

כן, הכרתי ברשת בחור מכפר אחר. הוא אמר שהאי-מייל שלי נכנס לרשימת הקשר שלו בבקרה… וככה התחלנו לצ'טט. אני יודעת שהוא מבוגר ממני ונוצרי כמוני. היחסים שלנו מוגבלים לאינסטנט מסג'ינג. אנחנו חברים טובים כבר שנה ויש לנו הסכם שאם מישהו יכנס במקרה לרשימה שלי ויטריד אותי, הוא ייקח את האי-מייל שלו ויכתוב לו שיפסיק…

וזה מה שהיה ללוטפי, נער ערבי בן 17, לומר:

אני מצ'טט עם כמה אנשים שאינם מבית הספר שלי. הם מכפרים אחרים בצפון ישראל. הכרתי אותם דרך בני משפחה וחברים. אנחנו מתבדחים, מספרים זה לזה על מה שקורה בבית-הספר שלנו, מדברים על שירים ומחליפים בינינו מילים של שירים. זה טוב. בגלל המרחק אנחנו לא יכולים להיפגש במשך השנה… אנחנו חושבים על פגישה בחופשה… אבל נראה.

הראיונות האלה מצביעים על דפוסים שונים של התגברות על מחסומי מרחק. בני נוער יהודיים, שמתאימים את עצמם למגמה הלאומית, מרגישים חופשיים ליצור קשרים בחוץ לארץ ולשמור עליהם באמצעות הדואר האלקטרוני. כפי שנראה בפרק הבא, מבחינתם של המתבגרים היהודים הווירטואליות היא מצב זמני ומשתנה, שיומר עד מהרה בפגישות אישיות ולאחר מכן בתוכנות מסרים מידיים וטלפונים סלולריים כאמצעים לשמירה על קשר. אצל המתבגרים הערבים, לעומת זאת, תוכנות המסרים המידיים הן גורם חיוני לא רק ביצירת קשרים חדשים, אלא גם בשמירה עליהם. הם כמעט לא נוטים ליצור קשרים חברתיים בחוץ לארץ, אולי כתוצאה ממצבם המסובך כמיעוט ערבי פלשתינאי המחזיק באזרחות ישראלית. קשרים חברתיים, שנוצרים על בסיס אזורי, מפצים על הקושי שיוצרת הפרדת אזורי המגורים ומגשרים על המרחק הגיאוגרפי מחברים אחרים המשתייכים למיעוט הערבי בישראל.

ד. מווירטואליות למציאות

הנרטיב של יהודים ישראלים מגדיר חבר אינטרנטי במונחים של מעמד זמני. חבר אינטרנטי הוא מישהו שהקשר איתו נוצר במהלך פעילות מבוססת אינטרנט, וזהו מעמד זמני משום שמטרת ההיכרויות החדשות היא לעבור במשך הזמן מווירטואליות ליחסים של פנים אל פנים.

אומר לירון, נער יהודי בן 16:

אני אוהב לשחק משחק מסוים באינטרנט. יש חבורה שלמה שמשחקת את המשחק הזה… ההיכרויות מתחילות בהשארת מסרים על לוח המודעות. אנחנו משאירים מסרים על הלוח ואם מגלים נושא משותף, נוצרים קשרים. ככה התחלנו, אבל מהר מאוד ארגנו פגישת פנים אל פנים… ארגנו את הפגישה בחופשה מפני שאז אין בית-ספר וקל לנסוע לעיר אחרת. בפגישה האחרונה הכרתי שמונה שחקנים. אנחנו כמו חברים עכשיו.

מה זאת אומרת כמו חברים?

כמו חברים מבית הספר. אנחנו נפגשים ועושים את אותם הדברים שאני עושה עם החברים מבית הספר, יוצאים יחד לאכול משהו, מסתובבים בקניון, מדברים על בית-הספר ומעבירים את היום ביחד.

טלפונים סלולריים ממלאים תפקיד מרכזי במעבר מווירטואליות ליחסים של פנים אל פנים. הם נעשים ערוץ התקשורת המתווך , ומשמשים לתכנון מפגשים אמיתיים בין שני מתבגרים או יותר.

אומר לירון:

השבוע הכרתי בת אחת. קיבלתי את האי-מייל שלה מחבר והוספתי אותה למסנג'ר שלי. שוחחנו בצ'ט כמה פעמים, ואז ביקשתי ממנה את מספר הטלפון הסלולרי שלה וקבענו להיפגש.

נרקיס היא נערה יהודיה בת 18 מחיפה:

כן, פעם הכרתי בן דרך לוח המודעות. היו לנו כמה צ'טים במסנג'ר. ואז נתנו זה לזה את מספרי הטלפונים הסלולריים ודיברנו בטלפון וקבענו להיפגש. אנחנו עדיין חברים ומדברים בטלפון מפעם לפעם.

וזו שרון, נערה יהודיה בת 17 מחיפה:

כן, פעם הכרתי באינטרנט בן שהיה חבר של חבר. נפגשנו ויצאנו כמה פעמים וזה הכול… הכרתי מישהו אחר באינטרנט ויצאנו כמה פעמים ואנחנו עדיין נפגשים כי הוא חבר של אחת מהחברות שלי. זה התחיל עם צ'טים ואז עברנו לטלפון ואנחנו עדיין מתקשרים לפעמים.

רושדי היא נערה ערביה מוסלמית בת 17:

הכרתי באינטרנט אנשים חדשים מבתי ספר אחרים וערים אחרות… אתה יודע איך זה, חבר מביא חבר, אז חברים התחילו להוסיף אותי לרשימת הקשר שלהם… (המראיין שואל: יצאת פעם עם מישהו מהם?) לא, אף פעם לא. אנחנו מצ'טטים על בית-ספר, על מריבות עם אחים, בעיות עם חברים… אבל לא נפגשנו.

לטיפה, נערה ערביה בת 16:

הכרתי באינטרנט כמה חברים מערים ערביות אחרות. אף פעם לא פגשתי אותם [באופן אישי] אבל אנחנו מצ'טטים כבר די הרבה זמן. דיברתי כך עם שתי בנות במשך שנתיים. הכרתי אותן דרך חברה שלי, היא הכירה לי אותן. בעתיד אולי ניפגש [באופן אישי].

מכאן שבני נוער יהודים וערבים כאחד יוצרים קשרים חדשים דרך האינטרנט, אבל הם תופסים את הקשרים האלה באופן שונה. המתבגרים היהודים רואים בתקופה הווירטואלית משהו זמני. לרוב הם מעוניינים לשנות את אופי הקשרים האלה מווירטואלי לממשי, ורואים את התהליך כמשהו שמתפתח ממסרים מידיים לטלפון ומטלפון לפגישות פנים אל פנים. באשר למתבגרים הערבים, הקשרים שלהם נשארים וירטואליים, לפחות לפי שעה, ועמדתם בשאלה אם יעברו בעתיד לקשרים פנים אל פנים אינה חד משמעית. הממצא הזה פרדוקסלי במידה מסוימת, כי החברה הערבית סגורה מאוד וכמעט אינה קולטת אנשים מבחוץ. אבל המסורת ממלאת כנראה תפקיד חשוב ברצון ליצור קשרים של פנים אל פנים. קשרים אישיים מועדפים כשמדובר במשפחה המורחבת או ביישוב המגורים. גם כאן התרבות מכתיבה את הקשרים בפועל, ומציבה מגבלות על יכולתם של בני המיעוט הערבי לממש את הקשרים הווירטואליים ולהפכם לקשרים פנים אל פנים, ובדרך זו להגדיל את ההון החברתי שלהם.

דיון

מחקרים על טכנולוגיות תקשורת מוביליות התמקדו בהבדלים בין תקשורת מתווכת טכנולוגיה לתקשורת בינאישית. ההדגשים הושמו בעיקר על השאלה כיצד היבטיה של טכנולוגיה מסוימת מעצבים אינטראקציה חברתית, בלי להתייחס כלל לתפקידם של התרבות והמעמד החברתי כמשתנים אקסוגנים, המשפיעים על בחירת ערוצי התקשורת ועל השימוש הספציפי בהם.

מתוך רצון להתגבר על המגבלה הזאת, ניצלנו את היותה של החברה הישראלית מגוונת מבחינה לאומית, תרבותית ודתית כדי לחקור את ההבדלים התרבותיים באימוץ ובהטמעה של טכנולוגיות תקשורת. ערכנו מחקר גישוש שבמסגרתו השתמשנו בדוגמאות של 37 בני נוער יהודים וערבים לצורך זיהוי ראשוני של הנושאים המרכזיים, שהובאו כאן מילה במילה, שמעסיקים אותם ונוגעים לבחירת טכנולוגיות התקשורת השונות ולשימוש שנעשה בהן.

הצבענו על מספר אינדיקציות של דמיון ושוני בבחירת ערוצי התקשורת ובמשמעות הסובייקטיבית המיוחסת לטכנולוגיה. המתבגרים היהודים, שתשובותיהם משקפות משפחה גרעינית בנוסח המערבי, צפיפות רשת תקשורת נמוכה יותר [Ref : 17] ואוריינטציה אינדיבידואליסטית יותר, נוטים להשתמש בטכנולוגיות תקשורת באופן שאינו שונה בהרבה מהדפוסים שנצפו במדינות מערביות אחרות. הבחירה שלהם בין טלפונים סלולריים, תוכנות מסרים מידיים ודואר אלקטרוני, שתלויה לרוב בשיקולי עלות , נועדה להרחיב את הקשרים החברתיים שלהם ולשמר אותם. הרחבת הרשת החברתית נעשית באמצעות רכישת חברים מקוונים חדשים, אבל המטרה היא לעבור בהקדם האפשרי לשיחות בטלפון סלולרי ולפגישות פנים אל פנים. המטרה הסופית היא להרחיב את הרשת של תקשורת פנים אל פנים עם בעלי עניין ותחביבים משותפים, ולהכליל אותם כחברים קבועים ברשת החברתית. המגמה הזאת נועדה להמיר קשרים וירטואליים רופפים בקשרים פנים אל פנים הדוקים.

בני נוער ערבים, לעומת זאת, משתמשים בטלפונים הסלולריים לשמירה על קשרים מקומיים בזמנים ובמצבים שתקשורת פנים אל פנים אינה אפשרית. בנוסף, השימושים שהם עושים בטכנולוגיות התקשורת משקפים מובלעת מסורתית, מוקפת בחברה יהודית, ומצביעים על צפיפות רשת תקשורת גבוהה יותר עם קשרים ארעיים יותר [Ref : 17]. כל אלה נתונים יותר לפיקוח חברתי. בסביבה כזאת בני הנוער משתמשים בטכנולוגיות התקשורת להתגבר על המגבלות של אזורי מגורים נפרדים ועל האיסורים החלים על קשרים בין-מגדריים, שאינם מקובלים בחברה הקולקטיביסטית והמסורתית שלהם. הקשרים נוצרים "במקרה": רוב המרואיינים הערבים סיפרו שהם צורפו במקרה לרשימות קשר של אחרים. מדיווחיהם עולה שקשרים עם בני/בנות המין השני שכיחים למדי, אבל הם נשמרים בסוד ונוטים להיות וירטואליים כדי להימנע מפגיעה במוסכמות של חברתם.

במחקר גישוש כמו זה קשה להעריך באיזו מידה ההבדלים האלה הם חלק מרפרטוארים תרבותיים בתור שכאלה, או שהם תוצאה של המבנים החברתיים וצורת המגורים של שני המגזרים. עם זאת, נראה שמחסום העלויות הוא פונקציה של מצב חברתי בתוך המערכת המרובדת, בעוד שנושאים כמו מגדר ופיקוח הורים הם רכיבים של מנהגים תרבותיים. אנו סבורים גם שלאינטגרציה העתידית של טלפונים סלולריים עם האינטרנט תהיה השפעה שונה על מתבגרים יהודים וערבים. בעוד שהיהודים יגלשו בטלפון הסלולרי, המתבגרים הערבים ימשיכו להשתמש בתוכנות מסרים מידיים כאמצעי נפרד, על מנת להימנע מהשגחה משפחתית והורית. כדי להגיע למסקנות החלטיות יותר, יהיה צורך לערוך בעתיד מחקרים נוספים.

References : Bibliography

  1. Al Haj, Majid. (1987). Social change and family processes: Arab communities in Shefar- Am / Majid Al-Haj. (Brown University studies in population and development.) Boulder: Westview Press.
  2. Barzilai-Nahon, Karine, & Barzilai, Gad. (2005). Cultured Technology: Internet and Religious Fundamentalism. The Information Society 21, 1, 25-40.
  3. Brouwer, Lenie. (2004). Dutch-Muslims on the Internet: A New Discussion Platform. Journal of Muslim Affairs. 24, 47-55.
  4. Cummings, Jonathon, Lee, John B., & Kraut, Robert. (2004). Communication Technology and Friendship during Transition from High School to College. In R. Kraut, M. Brynin, & S. Kiesler (Eds.), Domesticating Information Technology. Oxford: Oxford University Press.
  5. Shavit, Y., Claude S. Fischer, Yael Koresh. 1994. "Kin and Nonkin under collective threat: Israelis during the Gulf War." Social Forces, 72 (June): pp. 1197-1215.
  6. Haythornthwaite, Carolyn, & Wellman, Barry. (2002). The Internet in Everyday Life. Oxford: Blackwell.
  7. Katz, James, & Rice, Ronald. (2002). Social Consequences of Internet Use: Access, Involvement and Interaction. Boston: MIT Press (Chap. 10).
  8. Mandeville, Peter (2000). Digital Islam: Changing Boundaries of Religious Knowledge. ISIM Newsletter, 2, 23.
  9. McKenna, K., Green, A.S., & Gleason, M.E.G. (2002) Relationship formation on the Internet: What is the big attraction. Journal of Social Issues, 58, 1, 9-31.
  10. Meredyth, D., Hopkins, L., Ewing, S., & Thomas, J. (2002). Measuring social capital in a networked housing estate. First Monday, 7, 10:16.
  11. Meredyth, D., Hopkins, L., Ewing, S., & Thomas, J. (2004). Wired high rise: Using technology to combat social isolation on an inner city public housing state. In Marshal, S., Taylor, W., & Yu, X. (Eds.), Using Community Informatics to Transform Regions. Hershey PA: Idea Group, pp. 192-208.
  12. Mesch Gustavo S. and Ilan Talmud. 2007 Similarity and The Quality of Online and Offline Social Relationships among Adolescents in Israel. Journal of Research in Adolescence., 17,2, 455-466.
  13. Mesch, Gustavo and Ilan Talmud. 2006. The Quality of Online and Offline Relationships, the role of multiplexity and duration. The Information Society, 22(3), 137-149
  14. Mikulincer, M., Weller, A., & Florian, V(1993)). Sense of closeness to parents and family rules: A study of Arab and Jewish youth in Israel. International Journal of Psychology, 28, 323-335
  15. Smooha, Sammy (1997). Ethnic Democracy: Israel as an Archetype. Israel Studies 2, 2 (Fall): 198-241.
  16. Sproul L. & Kiesler, S. (1986). Reducing social context cues: Electronic mail in organizational communication. Management Science, 32, 1492-1512.
  17. Talmud. I., & Mesch, Gustavo S. (2006). Network Density and Virtual Social Capital: The Case of Israeli Adolescents, unpublished paper, University of Haifa.

הערות שוליים

  1. Forthcoming in In James Katz (ed). "Mobile Communication and Social Change in a Global Context" MIT Press.

אודות גוסטבו ס. מש ואילן תלמוד

פרופ' גוסטבו מש הוא חבר סגל בכיר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וחוקר בכיר במרכז לחקר החברה של אוניברסיטת חיפה

ד"ר אילן תלמוד הוא מרצה בכיר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת חיפה.

שניהם ערכו שני מחקרים בנושא המתבגרים והאינטרנט עם דגש מיוחד של על אופי ואיכות השינויים ברשתות החברתיות של המתבגרים.