ד"ר קרין ברזילי-נהון | 06.05.2007

פתח דבר

במאמר זה מועלים שלושה טיעונים הנוגעים לאינדקסים שבהם משתמשים למדידת הפער הדיגיטלי. ראשית, אני מבקרת את מעצבי המדיניות המסתמכים על אמות מידה פשטניות לבחינת הפער הדיגיטלי במקום לבצע ניתוח מעמיק של (1) מטרת כלי המדידה (2) רמת התצפית (3) שיטת הגישה לנתונים. שנית, אני טוענת שרשתות תקשורת וטכנולוגיות הקשורות אליהן אינן תוצרים ניטרליים במהותם כי אם מרחבים פוליטיים וחברתיים, הן במבנה והן ברמת התכנים שלהן. כיוון שכך, אנו חייבים להתייחס לקונטקסט כאל גורם רב חשיבות שיש לקחתו בחשבון בבואנו להמשיג (conceptualizing) ולמדוד (Measuring) את הפער הדיגיטלי. שלישית, במדידת הפער(ים) הדיגיטלי(ים) משתמשים לרוב בשני סוגים עיקריים של אינדקסים: אינדקסים המתמקדים בנושא אחד שאותו רוצים להסביר (מונוטופיים) ואינדקסים מקיפים, שבהם שואפים להסביר מספר תופעות בעת ובעונה אחת. אינדקסים המתמקדים בנושא אחד נפוצים מאוד, בעוד שאינדקסים מקיפים נדירים למדי. אני טוענת שמעצבי המדיניות צריכים להעדיף את השימוש באינדקסים מקיפים על פני השימוש באינדקסים מונוטופיים. לבסוף, אני מציגה הגדרה קונספטואלית למושג של הפער הדיגיטלי לצד מסגרת לפיתוח אינדקס כוללני למדידתו.

ויכוחים ודיונים רבים התקיימו סביב הגדרת הפער הדיגיטלי והניתוחים האמפיריים של מרכיביו
(Chen, 2004; Compaine, 2001;Cooper, 2002; Dewan & Riggins,2005; DiMaggio et al.,2004; Hargittai, 2003; Norris, 2001; Warchauer, 2003)

בשנות התשעים של המאה ה-20 התמקדו הדיונים באופן מסורתי אך ורק בגישה לתשתיות. כיום השיח לגבי פער דיגיטלי התרחב גם לעניינים ולגורמים אחרים התורמים להיווצרות אי-שוויון דיגיטלי (למשל, הבדלים באופן השימוש והתפתחות כלכלית)
(Benkler 2006; Bridges.org, 2005b; ITU, 2003; Lebo, 2003; Wilson, 2006)

בעוד שהחשיבה המסורתית התמקדה בגישה, כלומר בשאלות הקשורות למדדים כגון בעלות, זמינות והיתכנות פיננסית של תשתיות, הרי כיום ההתמקדות משתנה ועוברת מהטכנולוגיות בלבד להתמקדות בנוסף במשתמשים. עם זאת, שתי הגישות – המסורתית והעכשווית – עדיין שמות דגש על הנושא היחיד, או המונוטופי1 , מאשר על מסגרות ועל מדדים אינטגרטיביים.

בפרקים הבאים ידובר ביתר הרחבה על המצוי בידינו כיום ותוצג דרך שיכולה להיות שימושית יותר להמשגת הפער הדיגיטלי (ומכאן גם למדידתו).

לקראת מדיניות חדשה של הבנת פער דיגיטלי

למדידה וניתוח של הפער הדיגיטלי אפשר לגשת בשתי דרכים: הסתכלות דרך פרספקטיבה חד-מימדית וחד-נושאית או התבוננות בפרספקטיבה מקיפה ואינטגרטיבית. הבחירה באינדקס או בקבוצת אינדקסים מתאימים, היא כמובן רבת חשיבות הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית. ההחלטה אם להשתמש בפרספקטיבה מונוטופיים או במשקפיים מקיפים צריכה לקחת בחשבון (1) את מטרת כלי המדידה (2) את רמת התצפית (3) את שיטת הגישה לנתונים. כל אחד משיקולים אלה בפני עצמו הוא נושא לוויכוח ולמחלוקת. בפרק זה אני מאבחנת את הסוגיות העיקריות בבניית כלים אפקטיביים למדידת הפער ודנה בהם בהרחבה.

bullet מטרת כלי המדידה: האם "השוואתי" ו"קונטקסטואלי" יכולים לדור בכפיפה אחת?

מקבלי ההחלטות נופלים לעיתים תכופות בפח של חיפוש הנתונים הקיימים, במקום שישקיעו תחילה מאמצים בהמשגה שיטתית של הפער הדיגיטלי, יישמו את המושגים בהתאם להקשר הנכון ורק אז יתחילו לאסוף את הנתונים. התייחסו למשל לעמדת ממשל בוש (Cooper, 2002, 2004) שמשתקפת יפה באמצעות אמירתו המצוטטת של מיטצ'ל פאוול, היו"ר לשעבר של הועדה האמריקאית הפדרלית לתקשורת, אשר השווה את הפער הדיגיטלי ל"פער מרצדס" דהיינו "הייתי רוצה שיהיה לי מרצדס, אבל אני לא יכול להרשות את זה לעצמי.2"

ציטטה זו מדגימה היטב את נטייתם של מעצבי המדיניות לגשת לפער מנקודת מבט דטרמיניסטית, מותנית טכנולוגיה. נוח להשתמש בגורמים חד-משתניים דוגמת "גישה" מפני שהם קלים למדידה. בנוסף לכך, ניתן להשתמש במדדים פשוטים אלה כדי להשפיע על דעת הקהל כיוון שגם אנשים מהשורה יכולים לקשור את עצמם אליהם. בכל אופן, הסיבה מדוע מעצבי המדיניות מעדיפים מדדים דטרמיניסטיים מותני טכנולוגיה היא הצורך שלהם להצדיק הקצאת משאבים. זוהי משימה שהופכת קלה יותר לביצוע אם הם מסוגלים ליצור אמות מידה מוגדרות ולהשוות מדינה אחת לשניה. מעצבי המדיניות מעדיפים כלים השוואתיים "אובייקטיביים" כביכול. במילים אחרות, הם כמעט לא נותנים את דעתם על העובדה שהמדדים הללו מתאימים, אולי, רק בהקשרים ייחודיים.

הבעיה היא שבדרך כלל מעלימים עין מהקונטקסט של יחידת הניתוח. לעיתים קרובות אמות המידה נקבעות בצורה מלאכותית בהתאם למכנה המשותף הנמוך ביותר בין כל הארצות, והתוצאה היא הסתכלות צרה על הפער הדיגטלי היוצרת תמונה מעוותת של הפער. יתר על כן, אמות המידה הללו, המפותחות לרוב בארצות מתקדמות מבחינה טכנולוגית, עלולות לסבול מהבעיה ההפוכה של "המכנה המשותף הגבוה ביותר" ולא תהיינה מתאימות לארצות שבהן עדיין אין התקדמות טכנולוגית משמעותית. מידת החשיבות המיוחסת לכל גורם והמשקל שניתן לו נקבעים מראש ובאופן קבוע – ומשום כך הם גם שרירותיים, ואינם אלא פשרה העונה על דרישותיהן של רוב הארצות, בדרך כלל בעיקר של החזקות שבהן – ולא משקפים כלל את היחסים האמיתיים בין הגורמים של כל ארץ בפני עצמה. קל יותר להסתכל על גורמים בסיסיים בפער הדיגיטלי (למשל, קישוריות רשתות) מאשר להתעמק בהיבטים המחייבים בדיקה של הקונטקסט ודורשים אולי הבחנה בין ארץ לארץ. למשל, אין שום טעם להתעניין בגורמי שימוש בארץ שבה הקישוריות אפסית כמעט, או להתעניין בהיתכנות הפיננסית בארץ שבה התשתית ניתנת בחינם. לסיכום, מאמר זה טוען שהקונטקסט הוא אחד הגורמים החשובים ביותר שיש לקחתם בחשבון בבואנו ליצור המשגה של הפער הדיגיטלי ובניית מדד של הפער.

אתגר נוסף העומד בפני מקבלי ההחלטות הוא המספר המצומצם של כלים "מוכנים לשימוש" העומדים לרשותם בבואם להעריך את הפער הדיגיטלי של אומה מסוימת (Bridges.org, 2005a). לדברי Bridges.org (2005a) "קיים מגוון רחב של דוחות ושל מקורות אחרים שניתן לעבדם לכלי הערכה" אבל אין הרבה כלים מוכנים לשימוש. היצע גדול יותר של כלים "מוכנים לשימוש" ייתן למקבלי ההחלטות תמריץ לבחון גורמים רבים ומגוונים יותר ולא להסתפק בגורמים מונחי תשתית.

יתר על כן, הספרות מלאה מחקרים חד-נושאיים שהם מקומיים ומוגבלים להקשר ספציפי. מדדים מונוטופיים של פער דיגיטלי מזהים כרגיל משתנה לא תלוי אחד או כמה המשפיעים על משתנה תלוי כלשהו מסויים וזה, בתורו, משקף היבט יחיד בלבד של הפער דוגמת מודעות, גישה, התייחסות או יישום. כל אחד מהם משמש כמדד של הפער כשבפועל הוא משקף רק היבט אחד שלו. הספרות מציינת מחקרים העוסקים בנושאים יחידים או מונוטופיים לגבי פער דיגיטלי, בינהם: הכנסה (Ebo, 1998) משלח יד (Losh, 2004; McLaren & Zappala, 2002), גיל ומגדר (DiMaggio et al., 1997), השכלה (Cornfield & Rainie, 2003), מיקום גיאוגרפי ( Chen et al., 2003, Cornfield et al., 2003 ), מוצא אתני וגזע (Hoffman & al., 1999; 2000; Novak et al., 2003) דת (Bell et al., 2004), שפה (Foulger, 2001) מצב משפחתי (Kennedy et al., 2003), פעילות גופנית (Le Blanc, 2000; Lenhart et al.,' 2003), תדירות (Fox, 2004), זמן התחברות (Spooner & Rainie, 2003) מטרה (Center for the Digital Future, 2004), כישורים (Robinson et al., 2003), אוטונומיה (Dasgupta et al.,' 2002), היתכנות פיננסית (OECD/DSTI, 2001), מבנה שוק תחרותי (Dutta & Jain, 2004), בעלות על מחשבים ואתרי אינטרנט וצפיפותם (Sichrel, 2003), ותשתית תקשורת (Horrigan & Rainie, 2004; Horrigan, 2004a; 2004b; Katz et al., 2003; Wareham et al., 2004 ).

נושאים מונוטופיים יכולים להיות חשובים בפני עצמם, אבל לא כשהם משמשים כאמצעי או מהווים מכנה משותף יחיד. אני סבורה שקונטקסט ויכולת השוואה אינם מושגים השוללים זה את זה. לכן השאלה הראשונה שיש לענות עליה במסגרת ההתמודדות עם מושג מורכב כמו פער דיגיטלי היא: "לאיזו תכלית נבנה הכלי הזה?" ובמקום ליפול למלכודת של מכנים משותפים לכל האומות, אני מציעה אינדקס הלוקח בחשבון את הקונטקסט של הפער הדיגיטלי של כל אומה בפני עצמה. כלומר, כל אומה תשקלל את באופן שונה את משקולות הגורמים המשקפים את ההקשרים ואת הצרכים המיוחדים לה, אבל המושג הכולל יהיה הדבר שאותו משווים בסופו של דבר. אם תכליתו של הכלי היא להשוות קישוריות, אין טעם לחפש אינדקס המשקף פער דיגיטלי; מוטב לחפש במקום זה אינדקס פשוט המשווה את הנושא המונוטופי, האחד, הזה בלי להתעסק בשיקולים של קונטקסט. אבל אם התכלית היא לשקף את הפער הדיגיטלי, כי אז הקונטקסט חייב להילקח בחשבון. למשל, ארצות שאין להן תשתית יתנו יותר משקל לגורם התשתית בעוד שארצות שכבר יש להן קישוריות טובה יתנו יותר משקל לגורמים אחרים דוגמת היקף השימוש והקשרים פוליטיים.

לבסוף, ברצוני לציין שרשתות תקשורת וטכנולוגיות אחרות הם מרחבים לא ניטרליים, והמשמעות של חוסר ניטרליות זאת היא שאינדקס הקשרי עדיף על סוגי אינדקס אחרים. האינטרנט, שלדעת רבים הוא אחד ממיצגיה המובהקים ביותר של טכנולוגיות חברת המידע על יישומיהן השונים, יוצר מרחב של אינטראקציה אנושית הרחוקה מלהיות ניטרלית. האינטרנט אינו נייטרלי לא רק ברבדים התוכניים והלוגיים שלו, אלא גם ביסודותיו ובמבנהו (Barabasi, 2001; Cohen, 2002). כל המשגה של הפער הדיגיטלי שתימנע מהסתכלות על האינטרנט כעל מרחבים חברתיים ופוליטיים תהיה בעלת תועלת מוגבלת. למרבה המזל, באקדמיה ובמגזרים אחרים כבר מתחילים להכיר באינטרנט כבמרחב חברתי ופוליטי (ראו, למשל, את ועידת הגישה למידע שנערכה בייל ב-2006, שם הכריזו ג'ק בלקין ויוחאי בנקלר על תחילתה של תנועה חדשה, התנועה החברתית3). כל אדם המסכים עם ההשקפה הזו, יגיע בהכרח להמשגה הקשרית (contextual conceptualization) של הפער הדיגיטלי.

ברשותכם נעבור עתה לדון בממד אחר – רמת התצפית – שמעצבי המדיניות צריכים לקחתו בחשבון בבואם להחליט על סוג האינדקס שבו ישתמשו (כלומר, אם הוא יהיה מונוטופי או מקיף) ועל מאפייניו של כלי זה.

bullet רמת התצפית: באיזה רמה צריכה להתנהל המדידה?

לרוע המזל, רוב האינדקסים הקיימים הם כמעט ללא יוצא מהכלל ברמה הבינלאומית והלאומית. אף-על-פי-כן, אי שוויון דיגיטלי קיים גם ברמות אחרות: מגזר, קהילה או רמת הפרט (Dewan & Riggins, 2005). ההתמקדות הנוכחית ברמות הניתוח היותר גבוהות חוטאת לאיסוף מידע מפורט וחשוב עד מאוד ולניתוחים ברמות נמוכות יותר. למשל, בקרב מדינות לאום יש קהילות שאינן מטמיעות טכנלוגיה ודפוסי שימוש באותו הקצב שעושה זאת שאר האוכלוסיה. קהילות אלו מתאימות את טכנולוגיות המידע שלהן לתרבות הייחודית שלהן ולנורמות המקובלות אצלן. ברזילי-נהון וברזילי מכנים את התופעה הזאת טכנולוגיה תרבותית (Barzilai-Nahon, 2004; Barzilai-Nahon & Barzilai, 2005). אין אנו יכולים להתעלם מההבדלים ברמות המקומיות ומהשונות בדפוסי השימוש הדיגיטלי, גם אם ההבדלים הללו אינם מאפיינים את מדינת הלאום בה מדובר. זאת משום שבמקרים רבים רמת הרזולוציה הזאת משמעותית לאין ערוך יותר מהרמה הלאומית או הבינלאומית, אשר זוכות לרמות פופולריות גבוהות יותר.

אני מציעה אפוא לא לכלול את כל הרמות באינדקס אחד, אלא להשתמש בדגם דומה של אינדקס לכל הרמות, תוך התאמת החשיבות והמשקל של הגורמים השונים לקונטקסט הספציפי. שיטה זו תאפשר גמישות מרבית ברמת המדידה, בין אם תהיה זו רמה מגזרית, קהילתית, לאומית או בינלאומית. כך, למשל, אינדקס המודד את הפער הדיגיטלי בקהילת מהגרים ייתן לגורם השפה יותר משקל מאשר לגורמים אחרים באינדקס.

bullet שיטת הגישה לנתונים: באיזו מסגרת לבחור?

בניגוד לגישות המונוטופיות למדידת הפער הדיגיטלי, האינדקסים האינטגרטיביים מציעים פריזמה שאפתנית ומקיפה יותר הצופנת בחובה גם יותר סכנות. מוסדות ומלומדים שונים הציעו, אימצו ויישמו גישות מקיפות כאלו. הצרה היא שלא קיימים הרבה אינדקסים מקיפים "מוכנים לשימוש" וגם לא נכתבו די סקירות על כלי ההערכה. עם זאת, נעשה שימוש נרחב באינדקסים מקיפים אלה (Bridges.org, 2005a; Grigorovici et al., 2002). Bridges.org (2005a) ערכו השוואה בין כלי ההערכה הבאים לשם קביעת מוכנות דיגיטלית4:

  1. שאלונים מוכנים לשימוש דוגמת שאלוני CID (Center for International Development), APEC (Asian Pacific Economic Cooperation)או CSPP (Computer System Policy Project)
  2. ניתוחי אירוע כמו אלה של USAID (U.S. Agency for International Development) או InfoDev (The Information and Development Program).
  3. סקרים ודוחות של צד שלישי דוגמת
    KAM (Knowledge Assessment Methodology), MI (McConnell International's Risk E-Business ) SIBIS (Statistical Indicators Benchmarking the Information Society), NRI (Networked Readiness Index ) ועוד.

כשלעצמי, אני לא מניחה שהמוכנות הדיגיטלית והפער הדיגיטלי הם שני נושאים החופפים זה לזה, לכן גם איני מאמינה שכלי ההערכה המוכללים שהושוו במחקר של Bridges.org יתאימו לדיון שלנו. למשל, איני סבורה שלאמון במסחר אלקטרוני

(e-commerce) יש קשר ישיר לפער הדיגיטלי. יתר על כן, המחקר ההוא מתייחס לכלים שמודדים את המוכנות הדיגיטלית רק באופן חלקי.

הבולטים שבין האינדקסים המקיפים הם SIBIS (Statistical Indicators Benchmarking the Information Society), DIDIX (Digital Divide Index), (Dolnicar et al., 2003; Husing & Selhofer, 2004), NRI (Network Readiness Index ), (Dutta & Jain, 2004), the Digital Access Index ועוד מדדי אי-שוויון מסורתיים יותר דוגמת Gini Coefficient (Riccardini & Fazio, 2002 ).

SIBIS (אינדיקאטורים סטטיסטיים למדידה והשוואה של חברת המידע), פרויקט של הנציבות האירופית, הוא ניסיון שאפתני בקנה-מידה גדול לניתוח ולהשוואה של אינדיקאטורים שונים של הפער הדיגיטלי(SIBIS, 2003). למרות זאת, פרויקט SIBIS התרכז רק במשתנים של גישה ושימוש (SIBIS, 2003) כגון: שימוש במחשבים, שימוש באינטרנט, גישה ביתית, נשירה מהאינטרנט, רוחב הפס וכדומה. גם אינדיקאטורים של מוכנות ומודעות, שמטבעם הם יותר חברתיים והתנהגותיים מאינדיקאטורים דוגמת תשתיות והיתכנות פיננסית, התבססו על מדדים של גישה ושימוש במקום על מטריצות חברתיות ופסיכולוגיות, ותופעלו בהתאם. יתר על כן, כל האינדיקאטורים שהושוו במסגרת SIBIS היו בעיקר חד-נושאיים או דו-נושאיים. יוצא מכלל זה DIDIX (אינדקס הפער הדיגיטלי) שפותח במיוחד כאינדקס מקיף יותר ונרחיב עליו את הדיבור בהמשך. ההשוואה בין האינדיקאטורים השונים, לרבות הפער הדיגיטלי הכלול ב-SIBIS, מצביעה על שתי מגמות בולטות: הראשונה, שלא הושם דגש על פערים סוציו-אקונומיים ואי-שוויון חברתי, והשנייה, שיש צורך באינדקס מקיף יותר. אף-על-פי ש-SIBIS התקדם מהשלב המונוטופי לשלב אינטגרטיבי יותר, האינדקס שהוא מציע חלקי בלבד.

הכלי השני שנבדק הוא DIDIX (אינדקס הפער הדיגיטלי), ניסיון של פקוייקט SIBIS לבנות אינדקס אינטגרטיבי יותר (Husing et al., 2004; SIBIS, 2003 ) אינדקס זה מתמקד בארבע קבוצות "סיכון" (דהיינו, נשים, אנשים מגיל חמישים ומעלה, אנשים בעלי השכלה נמוכה ואנשים בעלי הכנסה נמוכה). בו בזמן מתייחס DIDIX לפער הדיגיטלי מנקודת מבט של גישה ושימוש בלבד. בחישובים של האינדקס המקיף של DIDIX ניתן משקל לכל אחד ממרכיבי האינדקס (למשל, לשימוש במחשב ניתן משקל של 0.5; לשימוש באינטרנט 0.3; לשימוש באינטרנט בבית 0.2). אני מזהה לפחות שלושה פגמים מתודולוגים בתהליך הזה: (1) מידת החשיבות של המשקולות השונות נקבעה באופן שרירותי למדי, (2) קבוצות הסיכון השונות אינן שוללות זו את זו, (3) הצורה הנוכחית של פיתוח האינדקס עלולה לטשטש כוחות פנימיים הפועלים ברמה הלאומית או ברמות נמוכות יותר של ניתוח (SIBIS, 2003). כיוון שכך, חשוב לבנות אינדקס מורכב שבו תילקח בחשבון הדינמיקה בין המשתנים השונים.

הכלי השלישי שבדקתי היה אינדקס הגישה הדיגיטלית (Digital Access Index) של ה- ITU (International Telecommunication Union)המתייחס לגורמים הבאים: תשתית, היתכנות פיננסית, ידע (אוריינות מבוגרים ושיעור הרשמה לבתי ספר), איכות (רוחב פס לנפש ומינויים של טווח תדרים רחב), ושימוש (ITU, 2003). האתגר הגדול ביותר מחד גיסא והתגמול הגדול ביותר מאידך גיסא – טמון בבניית אינדקס מאוחד המשקף ממדים בעלי מספר משתנים ושופך אור על היבטים חברתיים וטכנולוגיים כאחד. תבנית שתיבנה בדרך זו יכולה להביא תועלת רבה בתהליכי גיבוש מדיניות, לתרום לדיון הציבורי, לסייע בקבלת החלטות רציונליות וכמובן להיות שימושית מאוד במחקר. בהקשר זה, מאמצי ה-ITU לשלב היבטים שונים של הפער הדיגיטלי בתוך אינדקס אחד הם פעולה בכיוון הנכון. עם זאת, האינדקס של ה-ITU מתרכז בעיקר בהבדלים ובפערים בינלאומיים (ITU, 2003) ונוטה להתעלם מרמות בדיקה מקומיות וקטנות יותר כמו, למשל, קהילות. בעיה נוספת היא שה- ITU גם קישר את גורמי התשתית לגורמים אחרים כמו גורם היתכנות פיננסית (כלומר, מחיר גישה כאחוז מסך כל ההכנסה הלאומית לנפש); גורם הידע (שנבדק על-פי אוריינות המבוגרים ושיעור ההרשמה לבתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכוניים); גורם האיכות (נמדד לפי רוחב פס של אינטרנט בינלאומי לנפש ומספר מינויים של טווח תדרים רחב מתוך כל 100 תושבים); וגורם השימוש (שנמדד לפי מספר משתמשי אינטרנט לכל 100 תושבים). כלומר גם מדדים חברתיים נמדדים במונחים של תשתית טכנולוגית. בנוסף, כל אלה מדדים המתקבלים ברמה הבינלאומית והלאומית יותר מאשר ברמת הקהילה או היחיד. אני טוענת שהפער הדיגיטלי נוכח ובעייתי ברמת הפרט, ברמה המקומית וברמת הקהילה או המגזר לא פחות מאשר בזירה הבינלאומית; אי לכך, כלים להערכת הפער הדיגיטלי חייבים להתייחס לכל אחת מהרמות האלה בנפרד, לגשר ביניהן ולמדוד אותן.

כלי ההערכה הרביעי, ה-NRI (Network Readiness Index) הוא חלק מדו"ח טכנולוגיית המידע הגלובלית (Global Information Technology Report) שהוכן על-ידי INSEAD, InfoDev ו- הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum ). האינדקס הזה מבקש לבדוק באיזו מידה אומה או קהילה מוכנה לקחת חלק בהתפתחויות של טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT – Information and Communication Technologies) ולהפיק מהן תועלת. שלא כמו אינדקס הגישה הדיגיטלית (ה-DAI), NRI מצליח להציג אינדקס שמנתח גם פערים קהילתיים ולא רק לאומיים או בינלאומיים. הרכיבים ש-NRI לוקח בחשבון הם הסביבה בהקשר של טכנולוגיות מידע ותקשורת, נכונותם של בעלי המאה המרכזיים בקהילה (יחידים, עסקים, ממשלה ) להשתמש בטכנולוגיות מידע ותקשורת, והשימוש בפועל שעושים בעלי המאה הללו בטכנולוגיות מידע ותקשורת. אינדקס NRI מהווה אפוא התקדמות ניכרת לקראת מדדים אינטגרטיביים מלאים. עקב האכילס של האינדקס הזה היא הבעיה שכבר דנתי בה קודם: NRI קובע את המשקולות המציינות את חשיבותם של הגורמים השונים בצורה שרירותית וקבועה והוא מתעלם מהקונטקסט ומהמצב הספציפי במדינה שאותה הוא מודד.

לסיכום, אני טוענת שאינדקסים מקיפים הם תוצאה של השקעת מאמץ רצינית ואמצעים רבים, ולא מעט תובנות חשובות התקבלו הודות לשימוש באינדקסים הללו (Chen & Wellma, 2003; ITU, 2003 ). עם זאת, האינדקסים האינטגרטיבים יכולים להפיק תועלת רבה ממתן תוקף מדעי למשקולות, מהתייחסות לרמות השונות ומהתייחסות לדינמיקה הפנימית בין המשתנים השונים. בנייה של כלים מורכבים למדידת חוסר שוויון מציגה לא מעט אתגרים מתודולוגיים ומעשיים (Atkinson, 1970; Berrrbi & Silber, 1985; Gastwirth, 1972; Martin, 2003; Tichenor et al., 1970). כאשר לצורך ניתוח מדיניות או לצורך דיון מציגים את אי-השוויון האמור במונחים מוניטריים, הבעיה נראית סטטיסטית מעיקרה: למשל, האם עלינו להתמקד במדדי מרכז או מדדי פיזור? תוך כדי התהליך המשותף של מדידה ושל גיבוש מדיניות, אנחנו נתקלים לא פעם במתח בין ספירה לשם קבלת החלטות לבין ספירה לשם הבנה. קוצר הרוח (המובן) של מעצבי המדיניות מפריע לפיתוח הבנה עמוקה של התהליכים ארוכי הטווח והסיבות להיווצרות הפערים, ושל האופן שבו ניתן לגשר עליהם. מנגד, התעקשות של חוקרים על מהימנות ועל תקפות מעכבת לא פעם את נקיטת הפעולה הנחוצה כאוויר לנשימה. מבחינה מסוימת, המאמר הזה הוא קול הקורא למעט יותר סבלנות מצד הקהילה המדינית והמחקרית בכל הנוגע לפער הדיגיטלי. מעצבי המדיניות והחוקים צריכים להגיע להסכמה על מדדים טובים יותר, גם אם הדבר ייקח קצת זמן.

בעודי מכוונת את חצי הביקורת שלי לעיצוב האינדקס מנקודת מבט מבנית (כמו מתן תוקף למשקולות, יכולת יישום ברמות שונות, הסתכלות על הדינמיקה הפנימית בין המשתנים השונים), יש צורך לתת תשומת גם לבדיקה רצינית של הרכיבים שבהם משתמשים למדידת מושג כה מורכב ושנוי במחלוקת כמו הפער הדיגיטלי (Davison & Shelia, 2003; Hoffman et al., 2000 ). הפרק הבא עוסק באתגר הזה ומציג את הגורמים שמן ההכרח לכלול במושג הפער הדיגיטלי.

הגדרת הפער הדיגיטלי והמסגרת לאינדקס אינטגרטיבי

ישנן לא מעט הגדרות של הפער הדיגיטלי.Chen & Wellman (2003) מציעים המשגה המבוססת על גורמים של גישה ושימוש משוקללים על-פי מעמד סוציו-אקונומי, מגדר, שלב החיים ומיקום גיאוגרפי. Bridges.org (2001) מציעים הגדרה המבוססת על מספר המשתמשים או המחשבים, גישה לתשתית, היתכנות פיננסית, הדרכה, תוכן רלוונטי, מגזר טכנולוגיית המידע ( IT- גודלו של מגזר טכנולוגיות המידע והתקשורת ושילובו בתעשיות הקיימות), עוני ומאפיינים דמוגרפיים (גיאוגרפיה, גזע, גיל, דת, מגדר, נכויות.)

מעניין לציין שרוב האינדקסים שהוזכרו קודם אינם מגדירים או ממשיגים את הפער הדיגיטלי בצורה ישירה ולאחר מכן משתמשים בהגדרות שהם עצמם יצרו. במקום זה הם פותחים את תהליך התכנון שלהם ברמות המשתנים והאינדיקטורים ועל ידי כך נכנסים "למעגל הפנימי של מקבלי ההחלטות"; דהיינו, הם מנסים לבחור גורמים הניתנים למדידה ומעלימים עין מהדברים שהינם משמעותיים באמת בקונטקסט מסוים.

אני מבקשת להציע דרך להמשגת רכיבי הפער הדיגיטלי ולהציג מודל המשקף את יחסי הגומלין בין הגורמים הללו. טבלה מס' 1 היא הידוּר (קומפילציה) ממקורות שונים המתייחסים ליחסים בין האינדיקטורים של הפער הדיגיטלי5. הטבלה הזו מציגה את הניסיונות התיאורטיים, האמפיריים והתמציתיים הרבים בספרות להגדיר ולמדוד את הפער הדיגיטלי ומספקת לנו בסיס לבניית דגם ומסגרת מקיפים.

טבלה מס' 1 – לקראת מטריצה מקיפה
הגורם
סוג המחקר
מחקרים לדוגמא
1
גישה לתשתית (infrastructure access)
  • ערוצי תקשורת וקיבולת
  • מחשבים לנפש
  • אתרי אינטרנט לנפש
  • ספקי שירותי אינטרנט לנפש: נסמכי ממשלה או פרטיים
T
(DiMaggio et al., 2001; Norris, 2001)
SE
(Bridges.org, 2001; Chen et al., 2003; Hoffman et al., 2000; Husing et al., 2004; ITU, 2003; ITU Telecommunication Development Bureau, 2003)
PEC
(The Mosaic Group, 1996-2004; Warschauer, 2002)
PES
(Horrigan et al., 2004)
2
היתכנות פיננסית (Affordability) (יחסית להוצאות אחרות והכנסה ממוצעת)
  • רובד פיזי (תשתית)
  • רובד לוגי (יישומים ותוכנה)
  • תכנים
T
(Martin, 2003; Norris, 2001)
SE
(Bridges.org, 2001; ITU, 2003; ITU Telecommunication Development Bureau, 2003; Martin, 2003)
PEC
(Cooper, 2002; The Mosaic Group, 1996-2004)
PES
(Lenhart et al., 2003)
3
דפוסי שימוש (Use)
  • תדירות
  • זמן חיבור לאינטרנט
  • תכלית
  • כישורי משתמשים
  • אוטונומיית השימוש
T
(DiMaggio et al., 2001; Norris, 2001)
SE
(Chen et al., 2003; Husing et al., 2004; ITU, 2003; ITU Telecommunication Development Bureau, 2003)
PEC
(Warschauer, 2002)
PES
(Crump et al., 2003; Hargittai, 2002; Lenhart et al., 2003)
4
הגבלה/תמיכה חברתית וממשלתית
  • הדרכה
  • עזרה פעילה
  • תמיכה/דיכוי/אדישות
  • השקעה ומימון
T
(DiMaggio et al., 2001)
SE
(Chen et al., 2003)
PEC
(Warschauer, 2002)
PES
(Crump et al., 2003)
5
גורמים סוציו-דמוגרפיים
  • מעמד סוציו-אקונומי
  • מגדר
  • שפה
  • גיל
  • השכלה
  • פיזור גיאוגרפי
  • אתניות
  • מוצא
  • דתיות
T
(Martin, 2003)
SE
(Bridges.org, 2001; Hoffman et al., 2000; Martin, 2003)
PEC
(Donnermeyer, 2003; The Mosaic Group, 1996-2004)
PES
(Bell et al., 2004; Lenhart et al., 2003)
6
גישות (לנכים ואוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים)
T
(Luke, In Press forthcoming; Perry et al., 1998)
SE
(Kaye, 2000)
PEC
(Luke, In Press forthcoming; Waddell, 1999)
PES
(Kaye, 2000; Lenhart et al., 2003)

הערות: T = עבודות תיאורטיות; SE = עבודות אמפיריות עם נתונים משניים; PEC = עבודות אמפיריות עם נתונים ראשוניים המתמקדות במקרים; PES = נתונים ראשוניים, עבודות אמפיריות, סקרים.

טבלה מס' 1 מונה גורמים אפשריים להכללה במחקר רב-מגזרי של אינדקסים של פער דיגיטלי. סיכום זה מסווג את הספרות המצויה ואת הטיעונים התיאורטיים בהתאם למקור המחקר, לסוג המחקר ולמקור השימוש שלמושגים מסוימים. בהסתמך על המחקרים הללו ועל הסיכום המוצג בטבלה מס' 1, יש ביכולתי לשרטט מפה מושגית (קונספטואלית) של יחסי הגומלין בין הגורמים שהוזכרו לעיל. את ההמשגה הראשונית הזאת ניתן לראות בשרטוט מס' 1.

SUP = הגבלה/תמיכה חברתית וממשלתית; AF= היתכנות פיננסית; USE= דפוסי שימוש; INF= גישה לתשתית; ACC= נגישות; SOC= גורמים סוציו-דמוגרפים.

שרטוט מס' 1: דיגום היחסים בין האינדיקטורים של הפער הדיגיטלי.

שרטוט מס' 1 מציג מודל מושגי של היחסים הסיבתיים הגורמים להיווצרות הפער הדיגיטלי בהתאם למחקרים אטומיסטיים שנערכו בתחום הזה. האינדיקטורים הממופים בשרטוט מס' 1 מעידים על כך שאנחנו לא רק צריכים לקחת בחשבון את היחסים הישירים בין אינדיקטורים שונים כמו סוציו-דמוגרפיה, נגישות, שימוש, גישה לתשתית, היתכנות פיננסית ותמיכה חברתית וממשלתית, אלא גם לבחון את יחסי הגומלין העקיפים בין האינדיקטורים הללו. למשל, נגישות יכולה להשפיע על אינדקס הפער הדיגיטלי באופן ישיר, אבל גם להשפיע עליו באופן עקיף באמצעות אינדיקטור השימוש.

כל אחד מהגורמים המוצגים בשרטוט מספר 1 הוא אינדקס בפני עצמו (שמכאן ואילך יכונה "פקטור אינדקס"). הפקטור אינדקסים נבחרו אחרי סקירה מקיפה של הספרות הקיימת. היחסים בין הפרטים השונים, כמוצג בשרטוט מס' 1, נלקחו אף הם ממחקרים שונים. שרטוט מס' 1 משלב את היחסים הללו לכלל מודל אחד (ראו גם Albright, 2005). למשל, בפקטור אינדקס של שימוש, נוכל למצוא מחקרים המודדים את משך זמן הגלישה המקוונת או את תדירות הגלישה המשקפת את הפער הדיגיטלי, אבל הם אינם מודדים את כל האינדקס שאליו אני מתכוונת במילה "שימוש" (לדוגמה, Cultural Access Group, 2001; Hargittai, 2002; Hoffman et al., 2000).
הדגם מסתמך על היחסים הבאים (למקרא של ראשי התיבות ראו שרטוט מס' 1):

  • הגבלה/תמיכה חברתית וממשלתית משפיעים על האינדקס בצורה ישירה: רוב המחקרים מראים שהדרכה ותמיכה ממסדית מסייעים לצמצום הפער (Bill & Melinda Gates Foundation, 2004; Curtin, 2001; Foulger, 2001). מהמחקרים עולה גם שהגבלות ממסדיות הן בוודאות גורם הממלא תפקיד בהתקבלות האינטרנט ובשימוש בו. (Barzilai-Nahon & Barzilai, 2005).
  • הגורם של היתכנות פיננסית משפיע על האינדקס בצורה ישירה: לפי המחקרים, ככל שהמוצרים, השירותים והתכנים מוזלים ונמצאים יותר בהישג יד, כן מצטמצם הפער הדיגיטלי (ITU 2003). רוב המחקרים התרכזו יותר בניתוח ההיתכנות הפיננסית של התשתית ופחות ברכישת התכנים.
  • היתכנות פיננסית משפיעה על האינדקס בעקיפין באמצעות גישה לתשתית, דפוסי שימוש ונגישות.
  • גורמים סוציו-דמוגרפיים קשורים הדדית לאינדקס: המחקרים מעלים שיש קשר הדדי בין ההבדלים בפרטי הגורמים הסוציו-דמוגרפיים לפער הדיגיטלי. גורמים כמו הכנסה נמוכה יותר Bill & Melinda Foundation, 2004; Chinn & Fairlie, 2003)) מגורים באזור כפרי(Drysdale, 2004; Flores, 2003) , והשתייכות לקבוצות אתניות מסוימות (Bell et al., 2004; Novak et al., 1997) אחראים, בין השאר, לפער דיגיטלי גבוה יותר.
  • דפוסי שימוש משפיעים על האינדקס בצורה ישירה: רוב המחקרים מהעת האחרונה מתרכזים למעשה בגורם הזה (Center for the Digital Future, 2004; Cornfield & Rainie, 2003). ניתן לראות גם שרוב המחקרים הללו כורכים את גורם השימוש עם תת-גורמים סוציו-דמוגרפייים.
  • גישה לתשתית משפיעה על האינדקס בעקיפין: זוהי למעשה צורת ההסתכלות המסורתית על הגורמים שיוצרים את הפער הדיגיטלי.
  • גישה לתשתית משפיעה ישירות על האינדקס באמצעות דפוסי שימוש ונגישות: סוג זה של יחסים נבדק רק לעיתים נדירות: כיצד השימוש משפיע על הפער הדיגיטלי שעה שמערכות תשתית שונות משמשות משתנה מתווך.
  • נגישות משפיעה על האינדקס ישירות: גורם זה, שנזנח במקרים רבים, מתייחס לנכויות כאל גורם מרחיב פערים וכן לצורך לתת את הדעת על אוכלוסיות מיוחדות הסובלות מנכות פיזית (Kaye, 2000; Lenhart et al., 2003).
  • נגישות משפיעה על האינדקס בעקיפין באמצעות דפוסי שימוש.

עם הפנים לעתיד: ההיסטוריה אינה חוזרת

אני סבורה שטכנולוגיה אינה תוצר נייטרלי בחברה. אדרבא, את הטכנולוגיה על פניה השונות יש צורך להבין ולהסביר במסגרת קונטקסט נתון. היא חלק מחיי היומיום הפוליטיים והחברתיים ובתור שכזו עלינו לגשת אליה כאל תופעה חברתית והתנהגותית. במאמר זה אני טוענת שמעצבי המדיניות נוטים לנקוט מדיניות שגויה בנושא הפער הדיגיטלי. אני דנה בשלושה ממדים – מטרת כלי המדידה, רמת התצפיות והשיטות הננקטות להשגת הנתונים – שלפי דעתי מעצבי המדיניות צריכים לעיין בהם בכובד-ראש לפני שהם מחליטים על סוג כלי המדידה שישמשו אותם ועל מאפייניהם. גם כלים "מוכנים לשימוש" המצויים בידינו כיום, שהינם אינדקסים מקיפים יותר מאשר מונוטיפיים, עדיין לוקים בחסר בכל הנוגע למאפיינים חשובים מסוימים שנבדקו במסגרת מאמר זה.

למסגרת המושגית המוצעת במחקר זה יש להתייחס כאל קריאה לתמוך בגישה מקיפה יותר למדידת הפער הדיגיטלי. מאמר זה בשום אופן אינו המילה האחרונה בנושא הפער(ים) הדיגיטלי(ים) הגלובלי(ים) וגם לא הסקר המקיף האחרון שנערך או ייערך בעניין זה. אם כוונותינו להבין את מורכבות הפער הדיגיטלי רציניות, עלינו להשקיע בנושא מאמצים נוספים שיסתמכו על הדגם המוצע לעיל. שיתוף פעולה בינלאומי לבניית מערכי נתונים ייחודיים לכל אחד מהגורמים המפורטים בטבלה מס' 1 יספק את הבסיס לעיבוד המודל ולשיפורו. ודגם משופר יאפשר לקבל החלטות מדיניות מושכלות יותר ברמה הבינלאומית, הלאומית, המקומית והאישית.

ביבליוגרפיה

  1. Albright K.S. 2005. Global Measures of Development and the Information Society. New Library World 106(7/8): 320-331
  2. Atkinson A. 1970. On the Measurement of Inequality. Journal of Economic Theory 2(3): 244-263
  3. Barabasi A.L. 2001. The Physics of the Web. Physics World, July 14, 2001.
  4. Barzilai-Nahon K. 2004. Gatekeepers and Gatekeeping Mechanisms in Networks, Management of Technology and Information Systems Program. Tel-Aviv University: Tel-Aviv.
  5. Barzilai-Nahon K., G. Barzilai. 2005. Cultured Technology: The Internet and Religious Fundamentalism. The Information Society 21(1): 25-40
  6. Bell P., P. Reddy and L. Rainie. 2004. Rural Areas and the Internet. Pew Internet and American Life Project: 38
  7. Benkler Y. 2006. The Wealth of Networks. New Haven: Yale University Press
  8. Berrebi M.Z., J. Silber. 1985. Income Inequality Indices and Deprivation: A Generalization. Quarterly Journal of Economics 100(3): 807-710
  9. Bill & Melinda Gates Foundation. 2004. Toward Equality of Access: The Role of Public Libraries in Addressing the Digital Divide.
  10. Bridges.org. 2001. Spanning the Digital Divide: Understanding and Tackling the Issues: 152. Bridges.org,
  11. Bridges.org. 2005a. E-readiness Assessment Tools Comparison (updated): 1-21: Cape Town
  12. Bridges.org. 2005b. E-readiness Assessment Tools: Who is Doing What and Where? (updated): 1-8
  13. Center for the Digital Future. 2004. The Digital Future Report: Surveying the Digital Future, Year Four: Ten Years, Ten Trends: 105. USC Annenberg School.
  14. Chen W., B. Wellman. 2003. Charting and Bridging Digital Divides: Comparing Socio-economic, Gender, Life Stage and Rural-Urban Internet Access and Use in Eight Countries: 43. AMD Global Consumer Advisory Board (GSAB)
  15. Chen W.W., Barry. 2004. The Global Digital Divide: Within and Between Countries. IT & Society 1(7): 39-45
  16. Chinn M., R. Fairlie. 2003. The Determinants of the Global Digital Divide: A Cross-country Analysis of Computer and Internet Penetration: 38: Santa Cruz Center for International Economics, University of California, Santa Cruz, Working Paper
  17. Cohen D. 2002. All the World's a Net. New Scientist, 13 April.
  18. Compaine B.M. 2001. The digital divide : facing a crisis or creating a myth? Cambridge, Mass.: MIT Press
  19. Cooper M. 2002. Does the Digital Divide Still Exist? Bush Administration Shrugs, But Evidence Says "Yes". Consumer Federation of America, Consumer Union, The Civil Rights Forum
  20. Cooper M. 2004. Expanding the Digital Divide & Falling Behind on Broadband: Why Telecommunications Policy of Neglect is Not Benign. Consumer Federation of America, Consumer Union, The Civil Rights Forum.
  21. Cornfield M., L. Rainie. 2003. Untuned Keyboards: Online Campaigners, Citizens, and Portals in the 2002 Elections: 28. Institute for Politics, Democracy & the Internet, Pew Internet & American Life Project
  22. Crump B., A. Mcllroy. 2003. The Digital Divide: Why the "don't-wants-tos" wont Compute: Lessons from a New Zealand ICT Project. First Monday 8(12)
  23. Cultural Access Group. 2001. Ethnicity in the Electronic Age: Looking at the Internet through a Multicultural Lens. Access Worldwide Communication: 39
  24. Curtin J. 2001. A Digital Divide in Rural and Regional Australia?
  25. Dasgupta S., S. Lall and D. Wheeler. 2002. Policy Reform, Economic Growth, and the Digital Divide: An Econometric Analysis: 19. World Bank
  26. Davison E., C.R. Shelia. 2003. Connection Discrepancies: Unmasking Further Layers of the Digital Divide. First Monday 8(3)
  27. Dewan S., F.J. Riggins. 2005. The Digital Divide: Current and Future Research Directions. Journal of Association for Information Systems 6(2): 298-337
  28. DiMaggio P., E. Hargittai. 2001. From the 'Digital Divide' to Digital Inequality: Studying Internet Use as Penetration Increases. Center for Arts and Cultural Policy Studies, Princeton University Working Paper #15
  29. DiMaggio P., Hargittai, Eszter, Celeste, Coral and Shafer, Steven. 2004. Digital Inequality: From Unequal Access to Differentiated Use. In K Neckerman (Ed.), Social Inequality: 355-400. Russell Sage Foundation: New York.
  30. Dolnicar V., V. Vehovar and P. Sicherl. 2003. Advanced Measuring of the Digital Divide: Multivariate Interactions and Digital Distance, Vol. 2004. University of Ljubljana, Slovenia
  31. Donnermeyer F.J. 2003. Digital Divide Evidence in Four Rural Touwns. IT & Society 1(4): 107-117
  32. Drysdale P. 2004. The New Economy in East Asia and the Pacific. London: Routledge
  33. Dutta S., A. Jain. 2004. The Networked Readiness Index, 2003-2004: Overview and Analysis Framework: 20. World Economic Forum.
  34. Ebo B. 1998. Cyberghetto or cybertopia? : race, class, and gender on the Internet. Westport, Conn.: Praeger
  35. Flores C. 2003. Measuring the relationship between ICT use and income inequality in Chile (Working Paper 26), University of Texas Inequality Project: 10.
  36. Foulger D. 2001. Seven Bridges Over the Global Digital Divide, IAMCR & ICA Symposium on Digital Divide.
  37. Fox S. 2004. Older Americans and the Internet. Pew Internet and American Life Project: 22.
  38. Gastwirth J.L. 1972. The estimation of the Lorenz Curve and Gini Index. The Review of Economics and Statistics 54: 306-316
  39. Grigorovici D.M., J.R. Schement and R.D. Taylor. 2002. Weighing the intangible: towards a framework for Information Society indices: 42. Penn State eBusiness Research Center: University Park, PA.
  40. Hargittai E. 1999. Weaving the Western Web: Explaining Differences in Internet Connectivity Among OECD Countries. Telecommunications Policy 23(10/11): 701-718,
  41. Hargittai E. 2002. Second-Level Digital Divide: Differences in People's Online Skills. First Monday 7(4).
  42. Hargittai E. 2003. The Digital Divide and What To Do About It. In DC Jones (Ed.), New Economy Handbook. Academic Press: San Diego, CA.
  43. Hoffman D., T. Novak and A. Schlosser. 2000. The Evolution of Digital Divide: How Gaps in Internet Access may Impact Electronic Commerce. JCMC 5(3).
  44. Hoffman D.L., T.P. Novak and A.E. Schlosser. 1999. The Evolution of the Digital Divide: How Gaps in Internet Access my Impact Electronic Commerce. Owen Graduate School of Management , Vanderbilt University
  45. Horrigan J., L. Rainie. 2004. The Broadband Difference: 31. Pew Internet & American Life: Washington D.C.
  46. Horrigan J.B. 2004a. 28% of Americans are Wireless Ready.
  47. Horrigan J.B. 2004b. Broadband Penetration on the Upswing: 55% of Adult Internet Users Have Broadband at Home or Work. Pew Internet Project Data Memo: 10.
  48. Husing T., H. Selhofer. 2004. DIDIX: A Digital Divide Index for Measuring Inequality in IT Diffusion. IT & Society 1(7): 18
  49. ITU. 2003.ITU Digital Access Index: World's First Global ICT Ranking, Vol. 2004. International Telecommunication Union,
  50. ITU Telecommunication Development Bureau. 2003. Gauging ICT Potential around the World: 12. ITU.
  51. Katz J.E., R.E. Rice. 2003. Comparing internet and mobile phone usage: digital divides of usage, adoption, and dropouts. Telecommunications Policy 27(8-9): 597-623
  52. Kaye S. 2000. Computer and Internet Use among People with Disabilities. Disability Statistics Report (13): 17. US Department of Education, National Institute on Disability and Rehabilitation Research: Washington D.C.,
  53. Kennedy T., B. Wellman and K. Klement. 2003. Gendering the Digital Divide. IT & Society 1(5): 1-25.
  54. Le Blanc J.A., Rachel. 2000. Access and Accessibility. Communications Policy and Practice 2(26).
  55. Lebo H. 2003. The UCLA Internet Report: Surveying the Digital Future – Year Three: 89. UCLA Center for Communication Policy: Los-Angeles
  56. Lenhart A., J. Horrigan, L. Rainie, K. Allen, A. Boyce, M. Madden and E. O'Grady. 2003. The Ever-Shifting Internet Population: A New Look at Internet Access and the Digital Divide: 46. The Pew Internet & American Life Project: Washington D.C.
  57. Losh S.C. 2004. Gender, educational, and occupational digital gaps. Social Science Computer Review 22(2): pg.152
  58. Luke R. In Press forthcoming. Accessibiligy: Digital Diversity for the Network Society. In S Kretchmer, R Carvety (Eds.), Navigating the Network Society: The Challenges and Opportunities of the Digital Age. Sage Publications: Thousand Oaks, CA
  59. Martin P.S. 2003. Is the Digital Divide Really Closing? A critique of Inequality Measurment in A Nation Online. IT & Society 1(4): 1-13
  60. McLaren J., G. Zappalà. 2002. The 'Digital Divide' Among Financially Disadvantaged Families in Australia. First Monday 7(11),
  61. Norris P. 2001. The Digital Divide: Civic Engagement, Information Poverty & the Internet Worldwide. Cambridge: Cambridge Uni Press
  62. Norris P. 2004. The Bridging and Bonding Role of Online Communities. In PN Howard, SG Jones (Eds.), Society Online: The Internet in Context: 31-43. Sage Publications: Thousand Oaks, California
  63. Novak T.P., D.L. Hoffman and A. Venkatesh. 1997. Diversity on the Internet: The Relationship of Race to Access and Usage, Paper Prepared for the Aspen Institute's Forum on Diversity and the Media Queenstown, Maryland, November 5-7, 1997:
  64. OECD/DSTI. 2001. Understanding the Digital Divide. 32
  65. Perry J., E. Macken, N. Scott and J. McKinley. 1998. Disability, Inability and Cyberspace. In B Friedman (Ed.), Designing Computers for People – Human Values and the Design of Computer Technology. CSLI Publications: Stanford
  66. Riccardini F., M. Fazio. 2002. Measuring the Digital Divide
  67. Robinson J.P., Dimaggio, Paul, Hargittai, Eszter. 2003. New Social Survey Perspectives on the Digital Divide. IT & Society 1(5): 1-22
  68. SIBIS. 2003. Sibis: New eEurope Indicator Handbook. European Commission.
  69. Sicherl P. 2003. Different Statistical Measures Provide Different Perspectives on Digital Divide,
  70. Spooner T., L. Raine. 2001. Hispanics and the Internet. Pew Internet and American Life Project: 20,
  71. The Mosaic Group. 1996-2004. The Global Diffusion of the Internet Project.
  72. Tichenor P., G. Donohue and C. Olien. 1970. Mass Media Flow and Differential Growth in Knowledge. Public Opinion Quarterly 34: 159-170
  73. Waddell D.C. 1999. The Growing Digital Divide in Access for People with Disabilities: Overcoming Barriers to Participation in the Digital Economy. US Department of Commerce: Washington D.C.
  74. Wareham J., A. Levy and W. Shi. 2004. Wireless diffusion and mobile computing: implications for the digital divide. Telecommunications Policy 28(5-6): 439-457
  75. Warschauer M. 2002. Reconceptualizing the Digital Divide. First Monday 7(7),
  76. Warschauer M. 2003. Technology and Social Inclusion : Rethinking the Digital Divide. Cambridge, Mass.: MIT Press
  77. Wilson III E.J. 2006. Why we Need a Negotiation Model to Explain Internet Diffusion, Access to Knowledge Conference: Yale University, New Haven.

הערות שוליים

  1. במחקרים מונוטופיים החוקרים בודקים את השפעתם של גורמים מסוימים על היבטים מסוימים של הפער הדיגיטלי (למשל, איך גורם ההכנסה הנמוכה משפיע על השימוש בטכנולוגיות).
  2. פאואל אמר את הדברים במסיבת עיתונאים ב-8 בפברואר 2001.
  3. ראו את נאומיהם של בנקלר ובלקין בישיבת המליאה של ועידת הגישה למידע שהתקיימה ב-21 באפריל 2006 באוניברסיטת ייל.
  4. מוכנות דיגיטלית, או e-readiness, זו יכולתה של מדינה לנצל את האינטרנט כמנוע לצמיחה כלכלית והתפתחות אנושית. מוכנות דיגיטלית כוללת מרכיבים דוגמת תשתית טלקומוניקציה, משאבי אנוש, ומסגרת תפיסתית וחוקתית.
  5. בשל חוסר מקום יובאו כאן רק דוגמאות מהספרות הרלוונטית.

תודות

התמזל מזלי לעבוד על טיוטות המאמר יחד עם שיזף רפאלי, ואני אסירת תודה לו על עזרתו הרבה ועל עצותיו הטובות. אני מודה לבוב מייסון על הערותיו מאירות העיניים ולשופטים האלמונים שהורו לנו את הדרך לטיעונים נוקבים יותר. ולבסוף, הדיונים מעוררי המחשבה בוועידת הגישה לידע (A2K – Access to Knowledge) שנערכה ב-2006 בבית-הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל תרמו רבות להשבחתו של מאמר זה.

מילות מפתח

מילות מפתח: גישה (access), פער דיגיטלי, מוכנות דיגיטלית (e-readiness), הכללה (inclusion), אי-שוויון (inequality), אינדיקטורים של חברת המידע (information society indicators).

אודות ד"ר קרין ברזילי-נהון

דר' קרין ברזילי-נהון הינה חברת סגל וחוקרת בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון. תחומי המחקר שלה עוסקים בהיבטים חברתיים ועסקיים של עידן המידע, ובפרט נושאים של שליטה במידע, צנזורה ופער דיגיטלי. היא משמשת כמומחית בועדות ציבוריות שונות הקשורות לעיצוב מדיניות טכנולוגית של ממשלות וחברות, בין השאר הובילה אקדמית את המשלחת הישראלית בועידת הפסגה של חברת המידע. בעבר שימשה בתפקידי מחקר בכירים שונים בתעשיית ההייטק.
אתר – http://www.ischool.washington.edu/karineb