ד"ר יעקב הכט | 04.12.2011

אירועי "האביב הערבי", שנועדו להפיל משטרים אוטוריטטיביים ורודניים, מהווים זרז (קטליזטור) לשיח בדבר מקומה של המדיה החדשה כמחוללת מהפכות חברתיות. השיח קיבל תאוצה עקב המחאות הגלובליות של קיץ 2011 על "הצדק החברתי" (social justice struggles), שהתרחשו גם במדינות הדמוקרטיות בעלות משטר קפיטליסטי ניאו-ליברלי. במקביל לגל המחאות העולמי החלה בישראל המחאה על מחיר ה"קוטג'", התרחבה למחאה על יוקר שכר דירה, והפכה למחאה על "צדק חברתי".1

לטענתי, גל המחאות של שנת 2011 הוא ביטוי להתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים הקיימים בחברה ובכלכלה. התנגשות זו באה לידי ביטוי במרחב הציבורי באמצעות המדיה החדשה, המאפשרת לממש מאוויים וצרכים אישיים, חברתיים ופוליטיים; מרחב שבו כללי המשחק שונים, ונבדלים מהמבניות הפורמלית שמתְנה הפוליטיקה המסורתית ואף עוקפת את הזרם של המדיה הממוסדת. במרחב הציבורי הזה בא לידי ביטוי "האני הפוליטי", ששימש מניע למחאות ולשיח פוליטי אלטרנטיבי.

אולם למרות הזמינות והנגישות של המדיה החדשה במרחב הציבורי, היא לבדה לא הייתה יכולה לגרום לשינוי פוליטי. לא האינטרנט, ואף לא הטלפונים הסלולריים המשוכללים,2 הם שהביאו לגילויי המחאה נגד סדרי השלטון המסורתיים. לא כל גולש מציץ המפרסם סטטוס בפייסבוק או מעלה סרט ל-YouTube, הופך לעסקן פוליטי בעל השפעה. עם זאת, בעידן המידע אי-אפשר לחולל שינוי חברתי ללא הטכנולוגיות החדשות, המהוות היום תשתית בסיסית לרבות מפעולותינו השגרתיות.

הקדמה

אירועי "האביב הערבי" (الربيع العربي, The Arab Spring), שהחלו בדצמבר 2010, נועדו במוצהר להפיל משטרים אוטוריטטיביים ורודניים (Howard et al. 2010), אך למעשה אלה הם מאבקים באבטלה ובתנאי מחיה קשים. המחאות על "הצדק החברתי" במדינות דמוקרטיות בעלות משטר קפיטליסטי ניאו-ליברלי יוצאות נגד השליטה הכלכלית הנתונה בידי הקרטלים, הטייקונים והאוליגרכים, המהווים מעין "מיטת נוצות בחסות ממשלתית" (Nicholas 26.10.2011). מחאות אלו זכו לשלל כינויים כגון:

  • Occupy the streets – Occupy the world (OTW)
  • Occupy Wall Street & the "Occupy" movement (#OWS)
  • Acampada3
  • Take the square
  • Wall Street movement
  • We are the 99 percent4

אני מבקש לטעון כי המושגים (Meier 10.1.2011) iRevolution ו-Digital Revolution מתאימים לדיון זה יותר משאר המושגים, משום שהם מיטיבים לשקף את כלל המחאות שהתרחשו בשנת 2011 במדיה החדשה, המבטאות את אי-שביעות הרצון של האזרחים מהמשטר הקיים. תחושה זו משותפת ל"אביב הערבי", למפגינים הדורשים חופש ו"צדק חברתי" בארצות הברית, באירופה ובאסיה, וגם לכמה מהתנועות החברתיות ב"עולם השלישי" (Third World Social Movements), שטרם הגיעו לידי מהפכה של ממש.5 רבות מהמחאות הללו מאופיינות בכך שהן דיפוזיות והמסרים בהן אינם ברורים דיים. מכנה משותף נוסף למחאות אלו הוא המניעים שלהן, כמו הצורך במימוש העצמי באמצעות המדיה החדשה, יותר מאשר המטרות עצמן, ועל כן אפשר לכנותן "מחאות משולבות מדיה". להלן אשווה בין המחאות החברתיות המסורתיות לבין המחאות משולבות המדיה.

המחאות המסורתיות

המהפכות החברתיות אינן תוצר של עידן המידע ולא של המדיה החדשה, שכן כבר היו מהפכות חברתיות ממושכות, עמוקות ורחבות לאורך המאות האחרונות. ל"אביב הערבי" קדמו מהפכת "אביב העמים" (1848/9) ו"סתיו העמים" (1989), וזכורים בוודאי גם המהפכה הצרפתית, המהפכה הרוסית ומאבק השחורים בארצות הברית, שכולן התרחשו לפני עידן המרשתת. המחאות החברתיות ההיסטוריות החלו כשחברה בלתי פורמלית, שבה היו עדיין לבני אדם חירויות רבות ומעט חוקים וחובות, הפכה לחברה יותר פורמלית ורציונלית, הנשלטת על ידי מסורות וחוקים המגבילים את היחידים בחברה ובכך מפחיתים את תחושת שביעות הרצון שלהם. התפתחות החברה נבעה בעיקר מההתפתחויות הטכנולוגיות, כמו היכולת ליצור אנרגיה ולהשתמש בה, מכמות הידע והמידע שהלכו והצטברו ומהאפשרויות שהתפתחו בתחום התקשורת, שהולידו בין היתר פערים חברתיים וכלכליים הולכים וגדלים.

המשותף למהפכות המסורתיות המרכזיות באירופה,6 שפעלו בתקופות שונות ובתנאים מגוונים, היה קיומן של אידאולוגיה, מטרות ברורות ופעילות קולקטיבית וסולידרית, ובראשן עמדו מנהיגים שחלקם היו ממוצא יהודי.7

המחאות משולבות המדיה

המחאות החברתיות בעידן המידע החלו בשנות האלפיים, עם תחילתן של עשר "המהפכות הצבעוניות" (Color Revolutions). כל אחת ממהפכות אלו זכתה לצבע מיוחד של פרח כסמל ומתארת את גלי ההתקוממויות העממיות שהתפתחו לראשונה במדינות הגוש הסובייטי, המשיכו למדינות הבלקן, ובשנים האחרונות הגיעו למדינות המוסלמיות. המאפיין את המהפכות הללו הוא הבעת התנגדות אזרחית בלתי אלימה המאפשרת לכנותן גם "מהפכות רכות" (Quinion 29.1.2011) (soft revolution).

לארבע מהמהפכות הצבעוניות ניתן הכינוי "מהפכת הטוויטר". הראשונה בהן החלה במולדביה בשנת 2009 (Moldova Civil Unrest); השנייה – באיראן בשנים 2009–2010 (Iranian Election Protests); השלישית התרחשה בתוניסיה בשנים 2010–2011 (Tunisian Revolution) וכונתה גם "מהפכת הוויקיליקס הראשונה" 8 (Dickinson 13.1.2011), והרביעית נערכה במצרים בשנת 2011 (Egyptian Revolution). באותה שנה התפשטו המהפכות למדינות מוסלמיות נוספות, כגון תימן, לוב וסוריה, והן זכו לכינוי "האביב הערבי" (The Arab Spring). אירועים אלה נעשו במידה רבה על פי הסגנון הישן של המחאות החברתיות – ללא אוהלים, ללא אלימות ואף כמעט ללא מתאבדים החוגרים חגורות נפץ. המתקוממים ביקשו לבנות חברה מודרנית בחברות המוסלמיות, שלמרות הנפט שברשותן הן גם עניות וגם אוטוריטטיביות. המשטר בהן מבוסס על עקרונות המאה השביעית שפג תוקפם בעידן המידע.

בשיח על תפקיד המדיה החדשה ב"אביב הערבי" קיימים חילוקי דעות שרובם מבוססים על אנקדוטות, ותוקפם ומהימנותם של המחקרים ושל הסקרים אינו תמיד ודאי. יש הטוענים כי באיראן נכשלו ההתקוממויות למרות השימוש בטכנולוגיות החדשות, וכי הדיכוי של משמרות המהפכה נמשך. במצרים ובתוניסיה התקיימו תנועות דמוקרטיות בשש השנים שקדמו למהפכה עוד בטרם הגעתה של המדיה החדשה לאזור. המתקוממים נעזרו בעיקר במדיה הישנה כמו ה-BBC וה–CNN, ורק מיעוטם במדיה החדשה, כמו הטלפונים הניידים9(Howard et al. 2011: 23) .

חיזוק לטענה בדבר השפעתה של המדיה הישנה מספק סקר עמדות שנערך באפריל 2011 על מדגם של מצרים בני 18+ 10(Williams & Salem 5.6.2011), שלפיו נעזרו המתקוממים בעיקר במדיה, והקשר החברתי נמשך באמצעות חברים ובני משפחה מהעולם האמיתי (Off Line).
72% ממשתתפי הסקר ציינו כי העברת המידע נעשתה מפה לאוזן בין חברים ומשפחה (ראו תרשים), רק 15% הזכירו את הפייסבוק לעומת 84% שהזכירו את הטלוויזיה, בעוד 1% דיווחו שהשתתפו פיזית בשביתות (ראו תרשים). מהסקר אפשר להסיק כי "מהפכת הפייסבוק" במצרים היא בחזקת מיתוס או "שקר זומבי" (Karpf 15.9.2011) (Zombie Lie) . אשר למטרות של ההתקוממות המצרית – 19% מהנשאלים התמקדו בנושאי דמוקרטיה ורפורמות, ורק 6% ציינו כי הבעיה החמורה ביותר היא היעדר דמוקרטיה. 41% ממשתתפי הסקר דיווחו כי הם מתקשים להשיג די אוכל כדי לקיים את עצמם ואת בני משפחותיהם, ו-37% נוספים אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מוצרי מותרות מעבר לאוכל. מההתפלגות של הסיבות לתמיכה (או להשתתפות) בהפגנות, עולה כי 64% העמידו בראש סדר העדיפויות שלהם סיבות כלכליות הקשורות בעיקר למאבק באבטלה ובתנאי המחיה, כגון שכר נמוך, עוני, דיור, שחיתות וגם וסדרי העדיפויות של התקציב.

המחאות החברתיות משולבות מדיה נהפכו בשנת 2011 לתנועת מחאה כלל-עולמית שקיבלה ביטוי באספה גלובלית וירטואלית שנערכה ב-8–9 באוקטובר ובהפגנה שהתקיימה ב-900 ערים ב-82 מדינות ב-15.10.2011.

אולם לתנועות המחאה אין בהכרח צביון דומה – לא בהצגת המטרות, לא בדרכי הפעולה ולא באופי המשתתפים. הדעה המקובלת היא שעלייתן של תנועות המחאה בארצות הברית נובעת מהקריסה הכלכלית והחברתית ומעלייה בעוצמתו של הקפיטליזם הניאו-ליברלי, ממשבר החובות ומאי-היכולת של קובעי המדיניות להחזירם למסלול. בדומה לארצות הברית, גם במדינות רבות, ביניהן מצרים, הפכה הכלכלה החופשית לאוליגופול של בעלי ההון בבנקים, בפוליטיקה ובערוצי התקשורת.

ההפגנות בארצות הברית כללו למעשה מגוון של נושאים שאינם כלכליים בהכרח, כמו עונש מוות, גזענות ומלחמות. המחאות על נושאי כלכלה החלו בפארק זוקוטי (Park Zuccotti), מול בורסת הוול סטריט (Wall Street) בניו יורק ב-17 בספטמבר 2011, אך התפשטו לוושינגטון, בוסטון, שיקגו, לוס אנג'לס ולערים גדולות נוספות ברחבי ארצות הברית.

באנגליה החלה תסיסה אזרחית (civil unrest) בטוטנהאם (Tottenham), בצפון לונדון ב-6 באוגוסט 2011, והתרחבה למקומות נוספים באנגליה. במסגרת תסיסה זו היו אף התפרעויות אלימות ופגיעה ברכוש, ועלתה במפורש האפשרות לסגור את ה"טוויטר" ואת ה"פייסבוק" כדי למנוע את המשך המהומות (Halliday 25.8.2011).

בהפגנה ברומא התלקחה אלימות כשכמה מפגינים אלימים ניפצו חלונות ראווה ושמשות של מכוניות, והשוטרים השתמשו נגדם בגז מדמיע ובזרנוקי מים.

ברובע העסקים בסידני נערכה הפגנה שמטרתה "לארגן, לדון ולבנות תנועה לעולם שונה, שאיננו מנוהל על ידי המאיון הסופר-עשיר" (שכטר 15.10.2011). בתימן סייעה מנהיגת ההתמרדות קרמאן טוקול (Towakul Kerman) להתפטרותו של נשיא תימן וזכתה על כך בפרס נובל לשלום לשנת 2011 (Almadawy 2011).

המחאות בישראל, שהחלו בקיץ 2011, נסובו על מטרות רבות ומגוונות: מחיר גבינת הקוטג', יוקר המחיה, מחירי הדיור, עלויות גידול הילדים ("מחאת העגלות") ועוד. מטרות אלו נהפכו בסופו של דבר למחאות על "צדק חברתי" והתבטאו ב"מחאת האוהלים" שהתקיימה בשדרות רוטשילד בתל אביב, ומקורה, על פי התקשורת, ב"פייסבוק". מחאת האוהלים התפשטה ברחבי ישראל ונעלמה לאחר כמה חודשים, אולם השיח הציבורי על הצדק החברתי עדיין מהווה סוגיה בעת כתיבת שורות אלו.

האם המדיה מחוללת מהפכות חברתיות?

אני מבקש כאן להציב את השאלה על מקומה של המדיה החדשה כמחוללת מהפכות חברתיות במישור דיון שונה מהמקובל, ולטעון כי הדיון נסוב למעשה על ההתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים שקיבלו ביטוי, במקרה שלנו, בתחום הפוליטיקה והכלכלה המסורתיים.

העצמת האינדיבידואל באה לידי ביטוי במרחב ציבורי שהתפתח בעקבות המחאות החברתיות של שנת 2011, שבו נוצרו קודים חברתיים חדשים השונים מהקודים של ההתארגנויות המסורתיות. הקודים שנוצרו משותפים ל"אביב הערבי", לתנועות המחאה הכלל-עולמיות ולפעילויות הפוליטיות החלופיות במדינות "העולם השלישי". תנועות אלו אינן נבדלות במטרות ובדרכי הפעילות, אלא בהתנהגויות החברתיות העומדות ביסודן. במרחב החדש התפתח שיח פוליטי חלופי, המעוצב על ידי הגולשים ברשת (on line) עם אזרחים מהשורה (off line), שבו כללי משחק שונים הנבדלים מהמבניות הפורמלית שמתְנה הפוליטיקה המסורתית ומהזרם המרכזי של המדיה הממוסדת.

על ההתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים במשטר החברתי הקיים הצביעה לראשונה פרופ' שושנה זובוף מבית הספר לעסקים של הרווארד. התנגשות זו נראתה בזמנה אוטופיה והתייחסה לעליית כוחם של הצרכנים, ונדמתה כשינוי מהותי מהמודל של הייצור ההמוני לכדי עולם חדש הנשען על צרכים ורצונות של הפרט שלא באו לידי מימוש. רצונות אלה באו לידי ביטוי בשאלה "מי אתה? ספר לי על עצמך ואיך אתה רוצה לחיות" (Zuboff & Maxmin 2002). האקטואליות שבגישתה של זובוף עולה מחדש בכמה מאמרים שהתפרסמו לאחרונה, כמו מאמרו של קריקפטריק ב-Forbes, שהעלה מחדש את רעיון המאבק שבין האינדיבידואל למסגרות היררכיות:

…clash between empowered people and hierarchical institutions (Kirkpatrick 26.9.2011).

אני מבקש להתבסס בדיוני על שתי תיאוריות, האחת על העצמת האינדיבידואל (individual empowerment) והשנייה על המרחב הציבורי (public sphere) שבו אפשר לממש את העצמה זו. התיאוריות עלו ללא קשר לעידן הדיגיטלי (digital age), אולם זכו להתייחסות מחודשת בעקבות המדיה החדשה (Juneau & Barmettler 2008). הכוונה לתיאוריית היררכיית הצרכים של מסלו (Maslow) ולתיאוריית המרחב הציבורי של הברמס (Habermas).

מסלו טען כי האדם שואף להגשים את עצמו ולפתח את ה"עצמי" שלו, הכולל את רגשותיו, מחשבותיו ותפיסותיו בנוגע לעצמו ולסביבתו. תיאוריית היררכיית הצרכים של מסלו עסקה בצרכים פיזיולוגיים ורגשיים, כגון אהבה והערכה חברתית (esteem needs), ואף בהגשמה עצמית (self-actualization) (1954 Maslow) (Maslow 1962).

אולי לכך רמז סטיב ג'ובס בנאומו בסטנפורד כשאמר:

'You've got to find what you love', Steve Jobs says (Stanford Report 14.6.2005).

התפתחות המרשתת הרחיבה את קשת האפשרויות למימושם ולהגשמתם של צרכים כמו הערכה והוקרה מצד הזולת. המניעים הפנימיים שאינם בהכרח מתוגמלים או נתמכים חיצונית, מאפשרים לאדם לקבוע לעצמו את הכיוון למימוש תשוקות, פעילות יצירתית וכדומה. מבחינה זו מהווה המרשתת אוטונומיה מבנית (Johnson 2111) ליישום התיאוריה של ההכוונה העצמית (SDT Self-determination theory). התיאוריה של SDT תומכת בנטיות הטבעיות והפנימיות של האדם להתנהגות יעילה ובריאה לרווחתו הפסיכולוגית על ידי מענה לצרכים אוניברסליים, כמו אוטונומיה (autonomy), יכולת הישארות (competence) וקרבה (relatedness) (Deci & Ryan 2002).

על פי הוויקיפדיה, מוצר הצמרת של התרבות הדיגיטלית, המרשתת מאפשרת להגיע למֵעל מחצית מהמימוש העצמי (self-actualization):

…over half of self-actualization is reaching your fullest potential with the Internet… (Maslow's Hierarchy of Needs).

לקביעה זו אין כל סימוכין ממקור מדעי כלשהו, אך בוודאי נוצרו אפשרויות חדשות ומגוונות למימוש צרכים במרשתת, השונים מהעולם הלא-וירטואלי שבו צפה מסלו בעת שפיתח את היררכיית הצרכים, עולם הנתון בסבך של אילוצים פורמליים והיררכיים (Juneau & Barmettler 2008: 560).

המדיה החדשה פתחה קשת נוספת לגולש באמצעות פלטפורמת שידור אישית, המאפשרת לו לממש את צרכיו האינדיבידואליים, הקולקטיביים והפוליטיים ואף לקבוע סדרי עדיפויות כמטרות מכוננות זהות. נושא מימוש הצרכים באמצעות המדיה החדשה זוכה לדיונים אף בכנסים בין-לאומיים11. מימוש הצרכים בא לידי ביטוי בתחומים שונים, כמו בילוי בשעות הפנאי, בשיחות רעים וידידים מרחבי העולם, בהאזנה למוזיקה ובמשחקי מחשב רבי משתתפים. אולם מימוש הצרכים בתחום הפוליטי, המהווה שלב גבוה יותר בהיררכיית הצרכים האנושיים, מתרחש במרחב הציבורי ברשת בעוצמה רבה רק בשנים האחרונות.

לארכיטקטורת המרשתת מתלווים כבר תקופה ארוכה שלל מושגים הקשורים לפוליטיקה, לשלטון החוק ולשלטון עצמי. חלקם מושגים מוכרים, כמו "דמוקרטיה ישירה" נוסח אתונה של פריקלס (Athens of Pericles), "דמוקרטיה של נציגים" (Representative Democracy), "דמוקרטיה חוקתית"
(Constitutional Democracy)
, "סְפֵרה ציבורית" (Public Sphere), "חברה אזרחית" (Civil Society), "מגזר שלישי" (Third Sector) ו"מגזר רביעי" (Fourth Sector), וחלקם מושגים חדשים, כמו "דמוקרטיה מקבילה" (Parallel Democracy – PDM), "אזור אוטונומי ארעי" 12(Temporary Autonomous Zone – T.A.Z) ו"המרחב הציבורי במרשתת" (Internet and the Public Sphere).

אולם מגוון המושגים המתלווים לפוליטיקה ולמדיה לא הביא עד כה לחשיפת ממצאים בדבר קשר ישיר בין השימוש המוגבר במדיה לבין פעילות פוליטית. במקרה הטוב אפשר להניח כי קיימים קשרי גומלין אך אין הם ישירים ומורכבים למדי (Albuluwi 14.10.2010). מסיבה זו אבחן כאן כמה מהמשמעויות הקשורים למעבר שבין השיח הפרטי לשיח במרחב הציבורי.

המדיה והפעילות פוליטית

תחילה אדון בעלייתה של המדיה המסורתית ואמשיך בתיאור המדיה החדשה, שאחד מיתרונותיה הוא שהיא מאפשרת לראשונה להיעזר בפלטפורמת שידור פרטית. התקשורת הפכה את האזרח הפרטי לציבורי לראשונה במאה ה-18). לשם כך טבע יורגן הברמס את המושג "מרחב ציבורי" או "ספֵרה ציבורית" (Habermas [1962] 1989). על פי הברמס, המרחב הציבורי הוא מרחב ביניים בין המדינה לבין החברה האזרחית (Civil Society), המוגדר כתחום או כמקום שבו השיח הציבורי הוא רציונלי ושבו הבדלי כוח וסטטוס מושעים לשעה. השיח מתקיים בין אנשים פרטיים המתאספים מרצונם ללא כפייה ויוצרים ציבור המתנהל במרחב חופשי ובזירה בלתי תלויה בלחצים כלכליים13(Habermas 1989: 160) . המרחב הציבורי, על פי הברמס, התייחס לסביבה הפוליטית של מעמד הבורגנות, אולם מגוון גורמים הביאו את "תקוות הנאורות" של המרחב הציבורי הבורגני לקריסה. אמצעי התקשורת לא מילאו את הציפיות מהם שכן הנגישות של רוב האוכלוסייה אליהם הייתה מוגבלת: "הגישה למרחב הציבורי הבורגני נחסמה בפני אזרחים שלא היו בעלי אמצעים כלכליים ובפני נשים" (סמואל–עזרן 2011: 435). גם מעורבותם הגבוהה של בעלי אינטרסים כלכליים המשפיעים על השיח במרחב הציבורי הפכה את המדיה למוצר צריכה פחות מאשר אמצעי לדיון ציבורי.

גלישת המרחב לתחום הפוליטי באמצעות המדיה החדשה לרשת החלה בצמידות לפעילות של המשטרים החברתיים הקיימים ולניסיונות להרחבת ההשתתפות הפוליטית של אזרחים בדמוקרטיה פרלמנטרית.

אחד הניסיונות הראשונים לשלב את הטכנולוגיות החדשות בפעילות האזרחית היה הפיכתה של קהילת גולשים לקהילה אזרחית אקטיבית, הקרויה לעתים Netizen, המהווה קהילה שאינה מסתפקת בקבלת שירות בלבד (Hauben & Hauben 1998). רעיון ה-Netizen התבסס בין היתר על השימוש במחשב כזרז לדמוקרטיה וכדגם לתהליך קבלת החלטות דמוקרטי. גם היום יש שעדיין סבורים כי אפשר ליישם רעיון זה (Global Voices 29.10.2011), אולם הוא לא זכה להצלחה שכן יכולתו של הפרט לממש את עצמו ולהשתתף בשיח הפוליטי בדמוקרטיות הפרלמנטריות מוגבלת, והאפקטיביות הפוליטית הממשית היא רק בהשתתפות פעילה במפלגות מייצגות.14 עם זאת, המדיה החדשה סייעה למפלגות המייצגות בהעברת מסרים פוליטיים מסוימים באמצעות ה"יוטיוב" וה"טוויטר", כמו בגיוס תומכים במהלך בחירתו של אובמה לנשיא ארצות הברית בבחירות של 2008. השימוש במדיה החדשה התרחב מאז גם לרפובליקנים שפיגרו בבחירות. בעת כתיבת שורות אלו יש לחברי בית הנבחרים הרפובליקנים יותר מפי שניים גולשים ב"טוויטר" מאשר לעמיתיהם הדמוקרטים (Steinhauer 24.10.2011). אולם גם התפתחות זו במסגרת הפוליטיקה המסורתית אינה מהווה שינוי במפנה במרחב הציבורי שבו אני דן.

הדיון במדיה החדשה ובמרחב הציבורי איננו חדש. במאמר "האינטרנט והמרחב הציבורי" ("Internet and the Public Sphere") (Dahlberg 2001) נכתב כי השיח במרחב צריך להיות הוגן ונטול צנזורה ופיקוח, כלומר חף מאינטרסים שלטוניים ומסחריים, ושבו לא יתאפשר למי ממשתתפיו להשתלט על השיח. מאמרו של דלברג שימש לי רקע למאמרי זה וגרם לי להחליף את הכינויים "המגזר השלישי" והחברה האזרחית של הממשל המסורתי (הכט 2003) בכינוי "המגזר הרביעי הווירטואלי". אולם עם עלייתן של המחאות החברתיות המשולבות במדיה החדשה נוצר מרחב ציבורי חדש בהרכב קודים שונה, שאיננו מתאים יותר לכינוי "מגזר רביעי". עם זאת, עדיין יש הרואים במרחב הציבורי במבנה הפוליטי הקיים מרחב שבו אמצעי התקשורת המסורתיים ממשיכים לשמש את המקור לקבלת מידע, בעוד המדיה החדשה רק משלימה את הפרשנות באמצעות המרשתת. בכך יכול המרחב להוות מסגרת לשיח פוליטי מקומי או גלובלי שבו יכולים גולשים מכל העולם לדון באירועים פוליטיים מרכזיים מנקודת מבט גלובלית באופן חופשי חף מצנזורה ומפיקוח (סמואל-עזרן 2011: 450)15.

אני טוען כי עם עלייתן של המחאות החברתיות נוצר מרחב ציבורי חדש המשולב עם המדיה החדשה, שאינו מהווה רכיב במבנה השלטוני הקיים ולכן לא נכללים בו "המגזר השלישי", "המגזר הרביעי", החברה האזרחית ואף לא ה-Netizen. מסגרות אלו, מעצם הגדרתן, מקיימות יחסי גומלין שוטפים עם הפוליטיקה המסורתית ומשלימות את פעולות הממשלה. כך הם הארגונים של "המגזר השלישי" ושל החברה האזרחית, שהתמסדו מבחינה ביורוקרטית ופורמלית. הפוליטיקה המסורתית שומרת על מונופול של השלטון ומוסדותיו ובכל איום על פגיעה מופעלים "אפקטים מצננים" (chilling effect), כמו הרגולציה השלטונית על חופש הדיבור. כמו כן מתחזקות הרגולציות העצמאיות של הפטרונים המסחריים, כמו בעלי הרשתות. על המגבלות המצננות של המרחב הציבורי המקוון היה הברמס מגיב בוודאי כי הווב נהפך למסגרת כאוטית שאיננה יכולה להוות פונקציה במרחב הציבורי (Murray 11.5.2010). בדומה לקריסתה של "תקוות הנאורות" (אורם 2010) בעידן התקשורת הישנה, כך קורס המרחב הציבורי בעידן המדיה החדשה.

הדיון במדיה החדשה ובמרחב הציבורי ברשת קיבל תפנית כשלגולש ניתנה האפשרות להיעזר בפלטפורמת שידור פרטית ולממש את "העצמי הפוליטי", באמצעות "ההתקוממות הווירטואלית" המכונה "אקטיביזם של הפייסבוק", כלומר "אקטיביזם רָפוּי" (Slacktivism), שבה ההתקוממות נעשית על ידי לחיצה על "LIKE" ללא צורך לקום מהכורסה.

…המוחים יוצאים נגד כל החברות האמריקאיות בעוד שהם יושבים עם מחשבים, אייפדים ונגנים… (קלינגבייל 16.10.2011).

הלחיצה על "LIKE" נותנת לגולש את האשליה כי יש לו השפעה משמעותית בשיח הפוליטי, אולם למעשה כל מה שנדרש היא ההצטרפות לרשת חברתית (Christensen 2011). צורה זו של אקטיביזם רָפוּי ברשתות החברתיות מהווה חלק מהפוליטיקה האלקטרונית (Ellis 15.2.2011). כשהאקטיביזם הפוליטי ברשת השתלב במחאות האקטיביות מחוץ לרשת קיבל הדבר את הכינוי בתקשורת בישראל "פייסבוק של שדרות רוטשילד".

האקטיביזם הרָפוּי בא לידי ביטוי בישראל, בין היתר, ב"מרד הקוטג'" ביולי 2011, והיווה מקור השראה למחאה עממית גדולה יותר על שכר הדירה והפכה למחאה על יוקר המחיה שהביאה לבסוף את ההפגנות הפיזיות על "הצדק החברתי" בכיכרות ובהקמת אוהלים. אולם ההפגנות הפיזיות אינן חדשות, שכן מושג האוהלים היה בעבר16 נחלתם של המסכנים ועבר במקרה שלנו לאוהלים של ה"פייסבוק", שציבור המוחים בו לא בהכרח נזרק בשולי הדרך ואף אחד מיושבי האוהלים אינו מקושש נדבות.

השילוב בין האקטיביזם הרָפוּי למחאות הפיזיות יצר מתכונת חדשה למרחב הציבורי:

נוצרה הציבוריות הישראלית החדשה […] הפעם האזרחים יצאו לכיכר העיר לדבר זה עם זה, ותבעו בחזרה את ריבונותם […] המפגינים דורשים שקיפות (שדמי 16.9.2011).

המרחב הציבורי שנוצר על בסיס המחאות בישראל אינו שונה מהמרחבים הציבוריים שנוצרו בעקבות המחאות הגלובליות של קיץ 2011. נושאי השיח במרחבים אלה הם ביטוי לחוסר שביעות הרצון מהפוליטיקה המסורתית, תופעה שגם היא איננה חדשה:

…People in the United States are expressing decreased trust in major institutions, including the government, businesses, nongovernmental organizations, and the media (Edelman 2011).

עם זאת, החידוש הוא בכך שהמרחב הציבורי שנוצר אינו תלוי בסוג המשטר הפוליטי או בקיומן או באי-קיומן של חברות אזרחיות, אלא מהווה מסגרת שיח ל"פוליטיקה האלטרנטיבית" (Alternative Politics) (Levinson 2011), המשולבת לעתים בפעילות אקטיבית לשינוי סדרי שלטון. המרחב החדש, הנעזר בארכיטקטורת המרשתת, מאפשר לקיים את השיח בתנאים ה"אידאליים" הקרובים למודל התיאורטי של הברמס (Habermas 1964, 1974). הספֵרה הציבורית הבורגנית הופכת במרחב החדש לספֵרה של "הפרולטריון הדיגיטלי". הפרולטריון הדיגיטלי אינו בחזקת אספסוף (mob), אלא הוא מעמד חברתי חדש של בעלי הכנסות המאפשרות להם להתקיים, החופף במידה רבה את האליטות העירוניות והמשכילות:

…לכיכר באו בעיקר תל אביבים, אשכנזים וחילוניים, כאלו שבסך הכל טוב להם בחייהם; אמש הם באו לכיכר להרגיש עוד יותר טוב עם עצמם. הם היו בהפגנה, הם יספרו לחבריהם שהיו בהפגנה; הם היו שם, הם היו בעד צדק חברתי… (לוי 30.10.2011).

בתנאיו האידאליים של המרחב הציבורי, על פי הברמס, המהווים רכיב של מודל מיטבי ואוטופי בלבד אך אינם מהווים ישות אמפירית, משתתפי השיח בארצות הברית "אינם מקצוענים, אינם אנשי עסקים הדואגים לעסקיהם הפרטיים ואף אינם כפקידי ציבור החייבים בכללי משמעת". הם מהווים את הדור החדש של צעירים אמריקאים, הצופים לסיים את לימודיהם מבלי שמחכה להם תעסוקה והנדרשים לפרוע בעתיד חובות עצומים של הוצאות מחיה של תקופת הלימודים ושכר הלימוד […]. לעומתם משתתפי השיח בישראל הם "משכילים, בני המעמד בינוני, דור הביניים שבין 20 ל-40 שטרם הגיע למעמד הכלכלי העצמאי המצופה…" (רוזובסקי 16.9.2011).

אנו טוענים כי ייחודו של המרחב הציבורי שנוצר בעקבות המחאות וההפגנות, שבו כאמור מתקיימים כמה מתנאיו האידאליים של המרחב הציבורי על פי הברמס, הוא בסיטואציה החברתית שנוצרה, המורכבת מקודים שנוצרו בחלקם במרחב הווירטואלי והפכו לקודים משמעותיים במרחב הציבורי החדש שבו פועלים המפגינים.

הקודים של המרחב הציבורי

במאמר זה אני מבקש לטעון, כאמור, כי הרקע למחאות החברתיות הוא למעשה ביטוי להתנגשות שבין העצמת האינדיבידואל לבין המבנים הפורמליים והמוסדות ההיררכיים הקיימים של השלטון ושל הכלכלה. העצמת האינדיבידואל קשורה במידה רבה להתפתחויות של המדיה החדשה, המאפשרות לממש את "האני הפוליטי" במסגרת המרחב הציבורי. "האני הפוליטי" מתפתח ברשת על בסיס קודים בלתי פורמליים וקודים ייחודיים נוספים שאעמוד עליהם בהמשך. קודים אלה שונים מאלה המאפיינים את הפוליטיקה המסורתית, שהיא כאמור פורמלית וביורוקרטית. המרחב הציבורי החדש, שבו התפתח השיח של הפוליטיקה האחרת על בסיס קודים חברתיים, משותף ל"אביב הערבי", לתנועות המחאה הכלל-עולמיות ולפעילויות הפוליטיות במדינות "העולם השלישי". המשותף הוא לא במטרות ולא בדרכי הפעולה, אלא בהתנהגויות החברתיות העומדות ביסודם. הקודים המאפיינים את ההתנהגויות החברתיות כוללים חלק מהרכיבים האופייניים למסגרות בלתי-פורמליות וכן קודים המתייחסים לנגישות, לאופי המטרות ולקוד האתי.

אלה הם הקודים המתייחסים למסגרת הבלתי-פורמלית:

  • מורטוריום בדרגות חופש גדולות של נסייה וטעייה

    …הן [ההפגנות] מתאפיינות בדרגת חופש גבוהה. הן אינן ממומנות על ידי הממשלה או על ידי הפילנתרופיה העסקית. עיקר עניינן הוא השינוי החברתי, ולא הישרדות. אם ייכשלו, לא יצטרכו לפטר עובדים או לתת דין וחשבון לרשם העמותות או לתורמים. […] החופש הזה מאפשר להן לבחון את המציאות באופן ביקורתי ולהתריס נגדה (שריג 17.10.2011).

  • וולונטרי אבל לא סולידריהשיתוף הוולונטרי מאופיין בבחירה חופשית של סביבת השיתופיות, של סוג הפעילות בה ושל ההחלטה על עזיבתה, הזמנית או הקבועה (הכט 2007).

    …הכול הגיע מאנשים פרטיים שהביאו את מה שיש להם כדי להרים את האירוע הזה (שכטר 15.10.2011).

  • סימטרי, ללא היררכיה (Non-Hierarchical), ללא כפייה וללא מנהיגות

    …אין באירוע הזה מנהיגים. גם בעולם. אין הנהגה ואין מנהיגים. הגישה היא "אין מנהיגים וכולנו מנהיגים"… (שם).

אלה הם הקודים המתייחסים לנגישות ולאופי המטרות והגולשים:

  • קבוצות חברתיות שבריריות וחלקיות

    …אין להן מנכ"ל, משרד, עובדים שכירים, תקציב מאושר, תכניות שנתיות (שריג 17.10.2011).

  • תיאום באמצעות קשרים רופפים וחלשיםהמדיה מספקת פלטפורמות למפגש באמצעות קשרים חלשים ומאפשרת גישה ליותר אוכלוסיות שאינן נגישות באמצעות קשרים חזקים, ולכן הם מאפשרים להרחיב את השיח במישור הציבורי (Ellis 15.2.2011).
  • דיפוזיות של המטרות

    …המטרה לא ברורה. הרעיון הוא קודם כול שיהיה יותר ויותר דו-שיח. כולם מסכימים שהמערכות כאן לא עובדות טוב, שהחינוך והעוני ואיכות הסביבה והמלחמות – הכול קשור לקפיטליזם החזירי וחייבים לשנות את זה (גולד 14.10.2011).

    …There isn't even a clear purpose for the protests, yet – in typical Internet fashion, the "one demand" of protesters is still being crowd sourced (Mims 9.8.2011).

    הדיפוזיות של המטרות באה לידי ביטוי בשימוש במושג הנפוץ של "צדק חברתי" 17(Social Justice). הנתפס כאנלוגיה ל"הכול כלול". מושג זה מבטא את הרעיון שאפשר ליצור חברה המבוססת על עקרונות של צדק. במובנו המצומצם משמש המושג לחלוקה צודקת של משאבים חברתיים, פוליטיים וכלכליים על ידי מוסדות השלטון הפוליטיים לאזרחים. אולם בעקבות המחאות הגלובליות של קיץ 2011 קיבל המושג משמעות רחבה יותר כשעלתה לתודעתו של האדם הפרטי ההכרה שצדק חברתי היא גם זכותו להביע באופן אקטיבי דעה פוליטית במרחב הציבורי. כזכור, עיצוב התודעה של האדם המודרני בנושא הזכויות בכלל נולד בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1775–1783) והמהפכה הצרפתית (1789).

  • "לבד ביחד" (Alone Together)המסרים הם רבים ומורכבים וכמעט לכל מוחה אג'נדה משלו… (קלינגבייל 16.10.2011).

    …דור הביניים שטרם הגיע למעמד הכלכלי העצמאי המצופה שגילה להפתעתו כי ברשת יש עוד ציבור גדול במעמד זה. גילוי זה הפך את הבעיה לקולקטיבית ואפשרה את התעצמותה של המחאה והווה את המקור לחיותה (רוזובסקי 16.9.2011).

    את המושג "לבד ביחד" הטביעה שרי טורקל, שהשתמשה בו גם ככותרת לספרה (Turkle 2011). מושג זה מתאים כקוד התנהגותי לצורך דיוננו. הוא משלב את האינדיבידואליזם ואת הקולקטיביזם, לכאורה שני קודים סותרים, שכן הם מאפשרים להיות אינדיבידואליסט ולהמשיך להישאר בקשרים חברתיים הנראים קולקטיביים בו-זמנית. מצד אחד, נוצר קושי בתפיסת הקוד "הלבד ביחד", במיוחד בחברות ובארגונים חברתיים שבהם יש שרידים של האתוס הקוליקטיביסטי המסורתי, ומצד אחר, עדיין קיים האינדיבידואליזם המאפיין את ההתנהגות ברשת, לפי וולמן (Wellman 2001) וקסטלס (Castells 2001; 2006), או תפיסת הרשת כתרבות המרוכזת ב"עצמי" (Karimi 2006) (Me-Centered Culture). תנועת המחאה ב"וול סטריט" הביאה לסיום את תקופת האגוצנטריות האינדיבידואליסטית שאפיינה את השגשוג הכלכלי בעבר, והחלו שיתופי פעולה בתחום הכלכלה המאחדים אינטרסים חברתיים אך לא קולקטיביים, פרטניים אך לא אנוכיים (Selinger & Seager 8.11.2011).

  • קוד אתי חדש

    …Occupy Wall Street is an especially interesting collective action movement because it embodies a distinctive and pervasive shift in ethical orientation… (Selinger & Seager 8.11.2011).

המרחב הציבורי והפוליטיקה האלטרנטיבית

"הפוליטיקה האלטרנטיבית" (Alternative Politics) היא מושג רבממדי המתייחס לשימוש שעושים פרטים וקבוצות במסגרות לא פורמליות בעקבות אי-שביעות רצון מהמערכת החברתית ומהמערכת הפוליטית. מבחינה זו עשויה הפוליטיקה האלטרנטיבית במרחב הציבורי לבטא את המחאות הגלובליות של שנת 2011. המרחב שבו השיח הפוליטי האלטרנטיבי מתקיים בעזרת המדיה החדשה, מעוצב על ידי הגולשים ברשת בשילוב עם אזרחים מהשורה.

פוליטיקה אלטרנטיבית החלה ללא מדיה, ויעיד על כך סיפורם של בני הזוג המפל, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הביעו התנגדות לתנועה הנאצית באמצעות הפצת גלויות ברחבי ברלין ובהן מסרים אנטי-נאציים כדי לשנות משהו לטובה בעולם שסביבם (פאלדה 2010)18.

גם בישראל נחקרה הפוליטיקה האלטרנטיבית ללא קשר למדיה (Ben-Porat & Mizrahi 2005). היא נתפסה כאחד המאפיינים של התרבות הפוליטית ושל האסטרטגיות לטווח הקצר שנגזרות ממנה, היוצרות פער בין העמדות העקרוניות כלפי מדינת הרווחה לבין העמדות וההתנהגות הנאכפות על ידי אילוצים מבניים, וכן מגוון האמצעים והפעולות שנוקטים אזרחים בטווח הקצר כדי להשיג שירותים ברמה האישית. פערים אלה יכולים להסביר את רגשות התסכול שהובילו בין השאר להתפרצות תנועת המחאה החברתית בקיץ 2011 (מזרחי 12.9.2011).

נשאלת השאלה האם המדיה החדשה החזירה את הדיון על המרחב הציבורי למרכז הבמה ויצרה דפוס התנהגות חדש. שאלה זו העלה כבר פאפאשריזי (Papacharissi 2002), שביקש לבדוק איך שימוש במרשתת לצרכים פוליטיים משפיע על המרחב הציבורי: האם המרשתת מביאה להגדלה של המרחב הציבורי, להקטנתו או להתעלמות ממנו? לטענתו, הטכנולוגיה אפשרה ליותר אנשים מיותר שכבות להגדיל את התערבותם בתחומי הפוליטיקה והציבור, אולם למעשה היא תלויה במשתמשים עצמם ובבעלי המדיה. לדעת פאפאשריזי, המדיה הפכה לערוץ ממוסחר הנשלט על ידי בעלי ההון, ולא יצרה מרחב ציבורי. עם זאת, יש יותר מקומות ציבוריים שבהם אנשים מביעים את דעותיהם.

מאז נשמעה טענתו של פאפאשריזי חלו שינויים רבים, כמו עלייתן של הרשתות החברתיות וריבוי האפשרויות של שידור ישיר, באמצעות הסמארטפונים (Smartphone) מבוססי מקום ומציאות מוגברת, המציגים יסודות וירטואליים בעולם המציאות ומאפשרים למשתמש לקבל מידע על סביבתו.

הפוליטיקה האלטרנטיבית מאפשרת להגדיל את "הפעילים הפוליטיים" ברשת ואף יצרה כוח חברתי חדש המורכב מ"ההמון חסר הפנים והכועס" (רולניק 10.11.2011). נוכחותו החברתית של המון זה עשויה להשפיע על הזירה של מקבלי ההחלטות, שהיו רגילים להתמודד בעבר עם מספר קטן של "לקוחות" בממשלה, במגזר העסקי, ב"מגזר השלישי" ובתקשורת.

המדיה החדשה משמשת נושא לדיונים בפורומים רבים, כמו בכנס בנושא "הפוליטיקה האלטרנטיבית והמדיה החדשה" (New Media / Alternative-Politics 2010), שנערך באוקטובר 2010 באוניברסיטת קיימברידג'. בכנס נדונו, בין היתר, ההשלכות של הטכנולוגיה הדיגיטלית על השינוי החברתי-פוליטי ועקיפה של הזרם המרכזי של התקשורת ביחס לעליית תנועות חברתיות שטרם הגיעו לשלב המהפכות ב"עולם השלישי" וכבר שילבו את המדיה החדשה בפעילותן. תנועות כאלה הן למשל הפעילים הפוליטיים בקניה, עובדים ממשלתיים בזימבבואה ואנשי אקדמיה בדרום אפריקה (שם).

מתוך הכנס אין להסיק אם המרחב הציבורי שנוצר מהווה חלק ממהפכה חברתית-תרבותית שתתרחש בעתיד. עם זאת, יש בידינו מידע המצביע על כמה השפעות ראשוניות של הפוליטיקה האלטרנטיבית שבאה בעקבות ההתקוממויות של קיץ 2011, כמו השתלבותם של המפגינים בפוליטיקה המסורתית, הקמת מפלגות במתכונת של הפוליטיקה האלטרנטיבית, פעילויות חתרניות מחוץ לפוליטיקה המסורתית ועלייתו של "האביב הארגוני", המתייחס לשינויים בניהול הייצור והשיווק.

בישראל השתלבה הפוליטיקה האלטרנטיבית בפוליטיקה המסורתית. ביטויים לכך הם הקמת "ועדת טרכטנברג", השבתת המשק על ידי ההסתדרות בסוגיית "עובדי הקבלן", הקמת גופים העוקבים אחר מוסדות שלטון מסורתיים, כמו "ישראלים למען הדמוקרטיה" ו"המשמר החברתי בכנסת", המהווים מעין מערך לוביסטים (שדלנים) שמטרתם להשתתף בישיבות הכנסת, לבדוק את אופן הצבעתם של חבריה ולהשפיע עליו (פלד ואביטל 24.10.2011), וכן השתלבות פעילים בהפגנות שדרות רוטשילד בארגונים הקיימים:

…איציק שמולי חובר ליו"ר האיגודים מקצועיים שמרוויחים שכר שערורייתי; דפני ליף עושה דילים עם רבנים ועם מפלגות סקטוריאליות; […] רק חסר שסתיו שפיר תחבור לטייקון כלשהי וחסל סדר המחאה (מג'ר 31.10.2011).

בין שנכונה הידיעה על השתלבותם של הפעילים בפוליטיקה המסורתית ובין שזו רק רכילות מרושעת, דומה כי "מחאה ההמונים של קיץ 2011 בישראל, גוססת" (שטרקמן 15.11.2011).

לעומת מה שקרה בישראל, באירופה הוקמו מפלגות פוליטיות במתכונת של הפוליטיקה האלטרנטיבית שאמנם השתלבו בפוליטיקה המסורתית אבל דרכן הפוליטית מתבססת על מטרות דיפוזיות שחרטו על דגלן את הסיסמה "עשה מה שאתה אוהב". כל אחת ממפלגות אלו מוטרדת מדברים שונים לחלוטין, אך המשותף לכולן הוא הרעיון שהדרך הפוליטית הממוסדת אינה מתפקדת, בדומה לתפיסתם של המפגינים ב"וול סטריט", בלונדון ובפרנקפורט 19.

בארצות הברית החלו הסימנים הראשונים המראים כי גורל המרחב הציבורי החדש יהיה דומה לקודמיו בעידן המדיה הישנה ובעידן המדיה החדשה לפני עלייתן של ההפגנות. המחאה החברתית בארצות הברית לא הולכת לשום מקום, אף שהולכים ומתרבים מעשי האלימות בערים הראשיות (Press TV 7.10.2011). יש אף עדות כי המשרד לביטחון פנים (Department of Homeland Security) יעץ לדכא את ההפגנות של (#OWS) Occupy Wall Streetבעזרת תרסיס פלפל, מכות ומעצרים, כך לטענת נעמי וולף20(Wolf 25.11.2011) . ההפגנות ב"וול סטריט" התמקדו בשלושה שינויי חקיקה המאיימים על המחוקקים ועל בעלי בריתם: הגבלת סכומי הכסף שבעלי עניין יכולים לתרום למועמדים בבחירות, רפורמה במערכת הבנקים שלא תאפשר הונאה ומניפולציות שהמפקידים הקטנים משלמים עליהן את המחיר, וביטול האפשרות של חברי קונגרס לחוקק חוקים לגבי תאגידים שבהם הם מושקעים. הדרישה האחרונה, לפי וולף, היא המאיימת ביותר, שכן יותר ויותר חברי קונגרס נכנסים למערכת הפוליטית כאנשי המעמד הבינוני ויוצאים כעשירים מופלגים, ואת זה, טוענת וולף, אין בדעתם של חברי הקונגרס לסכן. גם בישראל, טוענת מירב מיכאלי, "חברי הכנסת מנצלים את נבחרותם כדי לעשות לביתם ולבתי חבריהם. רשימת הח"כים והשרים שנעשו עשירים או לפחות מסודרים היטב, ארוכה […] גם רשימת המנכ"לים, הבכירים והיועצים של הטייקונים חופפת באופן מרשים לרשימת הרגולטורים והפקידים הבכירים לשעבר. לפיכך, גם אצלנו, לאלה כמו לאלה, יש אינטרס שהמחאה החברתית-הכלכלית תיעלם…" (מיכאלי 28.11.2011).

כיוון נוסף הבא להעיד על גורל ההפגנות הוא שלמרות הכאוס שלווה את ההפגנות ב"וול סטריט" ההפגנות לא תדעכנה בקרוב (Newcomb 16.11.2011). לאורל וולדון, מחברת הספר "מתי מחאה עושה מדיניות" (Weldon 2011) (When Protest Makes Policy), החוקרת את ההיסטוריה של המחאות, מצביעה על שתי אפשרויות: האחת ניצחון והשנייה תסיסה או כישלון שאינם צריכים להסתיים באלימות. לדעתה, הצלחתן של מחאות נמדדת כשהן מעוררות תשומת לב ומשפיעות על סדר היום הפוליטי, ולא בהכרח מציעות פתרונות ומדיניות. הכוח הטמון בהן יכול להתבטא ביכולתן לאלץ את נבחרי הציבור למצוא פתרונות, ואת שאר הפוליטיקאים ואנשי העסקים להגיב. בדעה דומה מחזיק גם ריד, מחבר הספר "אמנות המחאה" (Reed 2005) (The Art of Protest), הטוען כי ההיסטוריה של המחאות מראה כי האלימות אינה מביאה את הקץ על תנועות המחאה ולכן צפוי כי חלק מהמוחים ישתלבו בפוליטיקה וחלקם יעבירו את הפעילות לקמפוסים. גם ריד וגם וולדון מצפים כי ה"גל" של המחאות בנושא אי-השוויון הכלכלי יעלה למודעות את הבעיה וידחוף את הפוליטיקאים לשינוי.

באנגליה הפכו חלק מהמחאות הדיגיטליות הרפוּיות לאקטיביזם אלים ולאלימות במסגרת חתרנית מחוץ למערכת הפוליטית המסורתית, ולא זו בלבד, גם בביזה שלחו המפגינים את ידם באמצעות ה"טוויטר" (Lewis et al. 24.8.2011).

אשר ל"אביב הערבי" דומה שהוא בתהליכי קמילה והוכח כי הפוליטיקה האלטרנטיבית אמנם מסייעת לכרסם במשטר הרודני ואף להפילו, אולם אינה יוצרת אלטרנטיבה שלטונית חיובית 21. תופעה זו התרחשה בעבר ברוסיה ובאוקראינה וברפובליקות המרכז-אסיאתיות שיש בהן דיקטטורה אלי

מה, כמו איראן וסוריה 22(Williams & Salem 5.6.2011), ובהמשך ההתקוממויות במצרים לאחר נפילת מובארק: "המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ממשיכה במדיניות של מובארק. דבר לא השתנה לאחר המהפכה" (סוכנות הידיעות 20.11.2011).

לצד קמילתו של "האביב הערבי" עולה אביב שונה – "האביב הארגוני" (Enterprise Spring):

…This isn’t just about Arab spring. This is about corporate spring Because Facebook gives all its users a personal broadcast platform (Kirkpatrick 7.9.2011).

"האביב הארגוני" מביא את הבשורה למהפכה ארגונית שוויונית יותר במישור הכלכלי המשפיעה על שינוי בסוגי המוצרים ובעיצובם, שכן היא מתבססת יותר על הצרכים והרצונות של הפרט שטרם התגשמו:

המחאה החברתית שינתה את השיח הציבורי, וגם כמה דברים בהתנהגות הצרכנית ובמודעות של אנשים לגורלם ועתידם. היו גם מנכ"לים של חברות עסקיות ששינו דברים… (שטרקמן 15.11.2011).

את ההתפתחות של "האביב הארגוני" אפשר לייחס גם להעצמתו של האדם במרחב הציבורי ולעליית כוחו החברתי והפוליטי, שהביאה להתנגשות עם המבנים הכלכליים הפורמליים וההיררכיים. את הרעיון על ההתנגשות, שנראתה בזמנה כאוטופיה, כבר העלו פרופ' שושנה זובוף ובעלה כשדיברו על עליית כוחם של הצרכנים, על שינוי מהותי של מודל הייצור ההמוני ועל היווצרות מבנה חברתי שונה הנשען על צרכים ורצונות של בני האדם שלא הגיעו למימוש (Zuboff & Maxmin 2002). נושא "האביב הארגוני" חורג מתחום דיוננו וראוי לכן להתייחסות נפרדת.

השיח על התפתחויות חדשות בתחום הטכנולוגיה, על המדיה החברתית ועל היחס בין העיתונאות לבין העולם, שנוצר מנקודת המבט של התנועות העממית למען צדק חברתי, ממשיך להוות נושא לדיונים בפורומים שונים, כמו בכנס הנערך בעת כתיבת שורות אלו (21-23.11.2011), הנקרא:

The Social Movements/Digital Revolutions (SM/DR) Conference – Digital Media Conference & Grassroots Use of Technology Conference.

ללא ספק יימשך שיח זה גם בעתיד.

סיכום

המחאות הגלובליות של שנת 2011 סייעו בעלייתו של מרחב ציבורי חדש, שהפעילים בו מהווים מאגר של כוח חברתי המרכב מאזרחים מהשורה, הדורשים מהמשטר המסורתי – באמצעות השיח הפוליטי האלטרנטיבי – לתרום לחברה באופן משמעותי הן במרחב הווירטואלי והן במרחב החברתי הפיזי.

עם זאת, נשארה השאלה האם אפשר לנבא כי המרחב הציבורי שנוצר מקודים חברתיים שונים מאלו שהכרנו עד היום, יכול לשמש בסיס להבנייתן של נורמות חברתיות חדשות כחלק ממהפכה חברתית ותרבותית, או שהוא בחזקת קקופוניה שנוצרה באמצעות המדיה החדשה ואינה מהווה מקהלה של קהילה ותישאר גורם מרעיש בלבד.

הערות שוליים

  1. ברצוני להודות לד"ר בתיה זיבצנר ממכללת בית ברל וממכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים על הערותיה החשובות לטיוטת המאמר, ולעורכת הלשונית גב' גילת עירון-בהר. עם זאת, האחריות לנכתב במאמר כולה שלי.
  2. טלפונים ניידים הזוכים ליישומים חדשניים, כך שרבים מהם כבר נהפכו למחשבים לכל דבר המאפשרים לשלוח מסרונים ואף לקיים שיחת ועידה עם 25 גולשים בו-זמנית, כמו (GroupMe).
  3. הצבת דיור זמני או נייד מאולתר במקום לאכלס באופן קבוע.
  4. Centered on the 99% of Americans who are getting poorer (while the top 1% gets richer)
  5. נושא שבו דנו, בין היתר, בכנס שנערך באוקטובר 2010 באוניברסיטת קיימברידג'.
  6. מבוסס בעיקר על המהפכות הבאות:
    • מהפכת 1775 באמריקה נבעה מעליית המס על ידי האריסטוקרטים בעלי האדמות; המהפכה הפוליטית האמריקנית, שבה מרדו המתיישבים הבריטים במלוכה הבריטית. הטלת מיסים באמצעות "חוק הבולים" על המושבות האמריקניות שהטיל הפרלמנט הבריטי, שקבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רישיון, חוזה שכירות וכדומה – חייב להיות מבויל.
    • מהפכת 1789 בצרפת נבעה מעליית מחירי הלחם. הסיבה לזעזועים הייתה בעיקרה כלכלית: המס הרגרסיבי שהוטל על המעמדות הנמוכים. מטרת המהפכה הייתה שינוי הסדר הקיים וחתירה לשוויון זכויות לבני כל המעמדות.
    • ב-13 במרס 1848 גדשו אלפים את הכיכר המרכזית בווינה, כחלק מהתקוממות נגד השלטון ובדרישה לחוקה, לחופש ההתקהלות ולחופש עיתונות.
    • בתחילת המאה ה-20 התקיימו מהפכות ברוסיה, בגרמניה ובהונגריה, שהגיעו לשיאן בשנים 1917–1919, שביקשו לחתור לשוויון בין המעמדות ולביטול הסדר המדיני הקיים.
  7. הכוונה לאדולף פישהוף, קרל מרקס, לאון טרוצקי, רוזה לוקסמבורג, אמה גולדמן וקורט אייזנר (שדה ואפרתי 1.9.2011).
  8. מהפכת הוויקיליקס הראשונה מתייחסת לפרסום בוויקיליקס (TuniLeaks') על השחיתות בצמרת השלטון התוניסאית, בעיקר בקרב משפחתו של הנשיא בן עלי והמצב הכלכלי הקשה שבו נתונה המדינה. באותם ימים היה בתוניסיה שיעור אבטלה גבוה (14%), וצעירים רבים היו מתוסכלים משום שלא מצאו מקום עבודה. סיבה נוספת לזעם של אזרחים רבים היא היד הקשה שמפעילות רשויות המדינה נגד גילויי ביקורת על השלטון – בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. הפעילות באמצעות הבלוגים נגד המשטר החלה בשנת 2004 באמצעות האתר Nawaat.org.
  9. המחקר של הווארד וחבריו (Howard et al. 2011) עסק גם באירועים פוליטיים שקדמו למחאות החברתיות, בעיקר בתוניסיה ובמצרים, והניח מסד נתונים ייחודי של מידע שנאסף מהפייסבוק, הטוויטר והיו-טיוב. המחקר כלל גם את החישוב של יצירת מפות של אתרי מרשתת פוליטיים במצרים ובתוניסיה, של ניתוח יותר משלושה מיליון "ציוצים" (Tweets) המבוסס על מפתח מילים משומשות.
  10. הסקר נערך עבור המכון הבינלאומי הרפובליקני (International Republican Institute) במימון הסוכנות לפיתוח בינלאומי בארצות הברית (United States Agency for International Development).
  11. הכנס החמישי שלFifth International Conference on Self-Determination Theory ייערך בקנדה בשנת 2013 באוניברסיטת רוגרסטר (Rochester).
  12. ראו ספרו של חכים ביי, אזור אוטונומי ארעי, ריסלינג 2003.
  13. משתתפי השיח אינם מקצוענים, אינם אנשי עסקים הדואגים לעסקיהם הפרטיים ואף אינם פקידי ציבור המחויבים בכללי משמעת. על פי המודל של הברמס, במרחב הציבורי ניתן לכל בני האדם מעמד שווה ולכן הוא זכאי להשתמש בתבונתו לשם ביקורת חופשית על כל נושא בעל עניין ציבורי. השיח הרציונלי המשותף של בני האדם למול הפוליטיקאים מסייע בעוצמה רבה להתהוותה של הדמוקרטיה.
  14. היוצאת מהכלל היא שווייצריה, שבה כל אזרח שמלאו לו 18 יכול להקים מפלגה, ונדרשות רק 100—400 חתימות כדי להיכלל ברשימת המפלגות בבחירות לבית התחתון של הפרלמנט, בהתאם לגודל הקנטון (McGrane 21.9.2011).
  15. באמצעות מחקר אתנוגרפי בוחן סמואל עזרן את היווצרותו של "מרחב ציבורי גלובלי" במרשתת, מרחב המשלב בין נקודות הראות של המזרח ושל המערב, ובוחן את נקודת המפגש הטעונה שבין אתרי חדשות מערביים לבין אתרי חדשות המתיימרים להציג נקודת מבט שונה. הוא בודק אם אתר אל-ג'זירה באנגלית, המתיימר להציג למערב את נקודת המבט של ה"אחר", אכן מצליח לאתגר את סדר יומם של אתרים מערביים. במחקר אמפירי נמצא כי גולשים מן המערב אכן מפנים לחומרים מאתר אל-ג'זירה באנגלית באופן תדיר, ואף מעוררים באמצעותם שאלות באשר למהימנות התקשורת המקומית. מצב זה מתקיים בעיקר באתרים אלטרנטיביים, המחפשים חומרים המאתגרים את המדיה המסורתית, אולם גם ביומני רשת (בלוגים) ואף באתרי פורומים כלליים.
  16. הקמת אוהלים הייתה תמיד אקט של מחאה בארץ הזאת. אוהל הוא רעיון, כפי שעם ישראל התנהל 40 שנה באוהלים ברחבי המדבר עד שהתגבש כעם, וכפי שחברי גדודי העבודה והקיבוצים עבדו כמו חמורים ביום, ובערב באוהל קראו שירה ושוחחו על בניין האומה, ככה גם היום מתפתחת במאהלים ובשדרות התודעה הישראלית, אם מערכת המשפט תהיה זאת שתחזיר את האזרחים הביתה לטלוויזיה, זה יוביל למשבר אמון קשה בינה לבין הציבור שאותו היא נקראת לשרת (שדמי 16.9.2011).
  17. האתר הרשמי של הצדק החברתי בישראל.
  18. העלילה מתארת את חייהם של תושבי ברלין בתקופת הרייך השלישי. היא מתרכזת בסיפורם של בני הזוג אוטו ואנה קוונגל, שלאחר שאיבדו את בנם שנהרג בחזית, החליטו להפיץ ברחבי ברלין גלויות שבהן הם קוראים להתנגדות לשלטון הנאצי. קוונגל מקווה כי קוראי הגלויות יפתחו בהתנגדות פסיבית לשלטון, כי גלויותיו יופצו בבתי המלאכה ובמפעלים מיד ליד, וכי הוא ישנה משהו לטובה בעולם שמסביבו….אוטו המשתף רק את אנה בפרויקט שהופך להיות ה 'בייבי' של שניהם ולא בטוח שאפילו קולט מה שאנה מבינה : ".. הבינה מה משמעות הדבר: מלחמה של שניהם – הפועלים העניים האנשים הקטנים וחסרי החשיבות – שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד,כשנגדם ניצב הפיהרר,המפלגה,כל המכונה המפלצתית הזאת, עם כל העוצמה והברק שלה ושלושת רבעים,כן,אפילו ארבע חמישיות של העם הגרמני כולו מאחוריה, ושניהם כאן, בחדר הקטן ביבלונקי שטראסה – לבדם!…" (פאלדה 2010: 175).
  19. על מפלגות אלו נמנות מפלגת הפיראטים (Pirate political movement) בברלין, המהווה מפלגת אחות של מפלגת הפיראטים השבדית (Piratpartiet) שנוסדה שם ב-2006 השואפת לשנות את חוקי הרפורמה לגבי זכויות יוצרים ופטנטים ואת החיזוק של הזכות לפרטיות, גם במרשתת וגם בחיי היומיום. מפלגת LMP (Lehet Más a Politika). בהונגריה מפלגת החירות והסולידריות SaS (Freedom and Solidarity), הטוענת כי יש גם פוליטיקה אחרת. בפולניה מפלגת ה-(RP) Ruch Palikota המבקשת לראות את פולנייה יותר חופשייה ופחות בשליטה בכנסייה (Pidd 28.10.2011).
  20. ראו תרגום המאמר של וולף נ', "הסיבה האמיתית לדיכוי האלים של המחאה בארצות הברית" (דה מרקר, 27.11.2011).
  21. קיימת סברה כי במצרים הבחירה תהיה בין כאוס לדיקטטורה צבאית, בסוריה – בין דיקטטורה עלאווית (האמונה השיעית) לדיקטטורה סונית (שהם רוב המאמינים המוסלמים בעולם) ובירדן – בין "האשמים מוחלשים" לבין האחים המוסלמים ובינם לבין הפלסטינים. דווקא מונרכיות כמו סעודיה, שהדפו את "האביב הערבי", מתגלות כמדינות אחראיות, ואילו הרפובליקות שהוכרעו בידי האביב הערבי נהפכות זו אחר זו למדינות כושלות. הן נגועות בקנאות ומפיצות אומללות ויוצרות מצב חסר תקדים של חוסר יציבות). דווקא מונרכיות כמו סעודיה, שהדפו את "האביב הערבי", מתגלות כמדינות אחראיות, ואילו הרפובליקות שהוכרעו בידי האביב הערבי נהפכות זו אחר זו למדינות כושלות. הן נגועות בקנאות ומפיצות אומללות ויוצרות מצב חסר תקדים של חוסר יציבות. (שביט 15.9.2011).
  22. ראו מטר ח' (14.6.2011).

References: Bibliography & Webliography

  1. Almadawy, A. (8.10.2011), Tawkol Kerman donates the Financial Award of the Nobel Prize to the Public Treasury of Yemen AllVoices.
  2. Ben-Porat, G. & Mizrahi, S. (2005), "Political Culture, Alternative Politics and Foreign Policy: The Case of Israel”. Policy Sciences, 38 (2): pp. 177–194.
  3. Castells, M. (2000), The Rise of the Network Society (2nd ed.). Oxford: Blackwell.
  4. Castells, M. (2006), The Theory of The Network Society, Great Britain by MPG Books Ltd, Bodmin, Cornwall.
  5. Deci, E. & Ryan, R. (Eds.) (2002), Handbook of self-determination Research. Rochester, NY: University of Rochester Press.
  6. Dahlberg, L. (2001), Computer-Mediated Communication and The Public Sphere: A Critical Analysis JCMC, 7 (1).
  7. Dickinson, E. (13.1.2011), The First WikiLeaks Revolution? FB Foreign Policy.
  8. Duffy, A. & Howard, P. N. (2010b), Western News and Social Media Websites Broker Information for Iraq’s Political Web. Project on Information Technology and Political Islam, Research Memo 1.4, Seattle: University of Washington.
  9. Duffy, A. & Howard, P. N. (2010a), Iran's Political Parties Link to Persian Blogosphere More than News Sources.” Project on Information Technology and Political Islam, Research Memo Seattle: University of Washington.
  10. Edelman, R. (2011), Business and Government: Trust Stabilizes Globally. Edelman Trust Barometer.
  11. Ellis, D. G. (15.2.2011), What Was Hiding in the Subterranean Electronic Politics of Egypt? Peace and Conflict Politics.
  12. Habermas, J. (1987), The Theory of Communicative Action, Vol 2: Lifeworld and System: ACritique of Functionalist Reason, trans. T. McCarthy. Boston: Beacon Press.
  13. Halliday, J. (25.8.2011), "Government Backs Down on Plan to Shut Twitter and Facebook in Crises". The Guardian.
  14. Hauben, M. & Hauben, R. (July 1998), Netizens: On the History and Impact of Usenet and the Internet Computer Society Press, Los Alamitos. First Mondy 3 (7)
  15. Hauben, R. (2010) (Review by Annika Kropf), The Digital Origins of Dictatorship and Democracy: Information Technology and Political Islam. Oxford: Oxford University Press. Hauben, R. (16.3.2011), "Netizens in Egypt and the Republic of Tahrir Square", blogs.taz.de.
  16. Hauben, R. (3.2.1011), Egyptian Netizens Support Struggle for Democracy.
  17. Himelfarb, S. (11.4.2011), "Social Media in the Middle East. USIP United States Institute of Peace"
  18. Howard, P. N. (25.1.2010), "The Lasting Impact of Digital Media on Civil Society". U.S. State Department Global E-Journal.
  19. Howard, P. N. (2010c), "Opening Closed Regimes: What was the role of social media during the Arab Spring?" Project on Information Technology and Political Islam, Research Memo .1.30 Seattle: University of Washington.
  20. Howard, P. N. (2010e), "The Upside Downside of Social Media Protests". Reuters.
  21. Howard, P. N. (9.2.2011), "A State Department 2.0 Response to the Arab Spring". The Huffington Post.
  22. Howard, P. N. (2011), "When do States Disconnect their Digital Networks? Regime Responses to the Political Uses of Social Media". The Communication Review’s Special Issue: Twitter Revolutions? Addressing Social Media and Dissent, 14(3).
  23. Howard, P. N., Duffy, A. et al. (9.2.2011), "The Internet and Iran: It is Possible to Pull the Plug". Spiegel Online.
  24. Howard, P. N. Sheetal, D. et al. (16.2.2011), "Digital Media and the Arab Spring". Reuters.
  25. Howard, P. N. (25.3.2011), The Great Debate: Why Democracy will win. Reuters.
  26. Johnson, P. A. (2011), Digital Activism Decoded: The New Mechanics of Change. International Debate Education Association. New York & Amsterdam.
  27. Juneau, K. R., & Barmettler, M. J. (2008)., Maslow in the Digital Age. In Tomei, L. A. (Ed.), Encyclopedia of Information Technology Curriculum Integration (pp. 559–566).
  28. Karimi, S. (1.10.2006), How Online Networks Contribute to Our "Me-Centered". Associated Content
  29. Kirkpatrick, D. (7.9.2011), "Technology and History: 'Kranzberg's Laws'", Technology and Culture, 27 (3): 544–560.
  30. Kirkpatrick, D. (26.9.2011), "Social Power & the Coming-Coporate Revolution Forbes".
  31. Leetaru, K. H. (2011), The Arab Spring: The Role of ICTs. The Revolutions Were Tweeted: Information Flows During the 2011 Tunisian and Egyptian Revolutions. International Journal of Communication 5 Feature: 1375–1405 http://ijoc.org/ojs/index.php/ijoc/article/view/1246/613
  32. Levinson, P. (2011), Occupy Wall Street, Direct Democracy, Social Media: A Thumbnail History of Media and Politics Since Ancient Athens. Paul Levinson's Open Salon Blog
  33. Lewis, P. et al. (24.8.2011), "Twitter Study Casts Doubts on Ministers' Post-Riots Plan". The Guardian.
  34. Maslow, A. H. (1943), "A Theory of Human Motivation". Originally Published in Psychological Review, 50: 370–396. Posted August 2000.
  35. Maslow, A. H. (1970), Motivation and Personality, 2nd ed., New York: Harper & Row.
  36. McGrane, S. (21.9.2011) , "Idea of 'One Person One Party' Makes for a Crowd in Switzerland".
  37. Mcquillan, D. (10.2.2011), Regarding the Internet Shutdown in Egypt "New Social Networks with Old Technology – What the Egyptian Shutdown tells us about Social Media".
  38. Meier, P. (10.1.2011), iRevolution From Innovation to Revolution. The Digital Origins of Dictatorship and Democracy.
  39. Newcomb, T. (16.11.2011), How Do Protest Movements End? They Win or They Fizzle. Time NewsFeed
  40. Mims, C. (9.8.2011), 'Trust, Participation and Performance', Public Management Review, 12: 1, 99—126.
  41. Morozov, E. (7.3.2011), Facebook and Twitter are just places revolutionaries go. The Guardian.
  42. Muzammil, M. Hussain & Howard, P. N. (2010), "Opening Closed Regimes: Civil Society, Information Infrastructure, and Political Islam". American Political Science Association 2010 Annual Meeting.
  43. Nicholas, D. K. (26.10.2011), Crony Capitalism Comes Home NYT.
  44. Papacharissi, Z. (2002), The Virtual Sphere: The Internet as the Public Sphere, New Media & Society 4(1), 5–23.
  45. Pidd, H. (28.10.2011), Pirate Party Leads New Breed out to Change European Politics. The Guardian
  46. Pollock, J. (21.6.2011), Streetbook- How Egyptian and Tunisian youth hacked the Arab Spring. Technology Review, (September/October 2011).
  47. Press TV (7.10.2011), Protests Heat up in Major US Cities.
  48. Reed, T. V. (2005), The Art of Protest: Culture and Activism from the Civil Rights Movement to the Streets of Seattle. Minneapolis: University of Minnesota Press.
  49. Social Movements/ Digital Revolutions, "Digital Media Conference & Grassroots 21–23.11.2011".
  50. Selinger & Seager (8.11.2011), Kids Today – Occupy Wall Street is Part of a Major Shift in Ethical Behavior among Young People. Slate Group (Washington Post Company)
  51. Steinhauer, J. (24.10.2011), The G.O.P.'s Very Rapid Response Team. The New York Times.
  52. Turkle, S. (2011), Alone Together. New York, Basic Books
  53. Weldon., S. L. (2011), When Protest Makes Policy: How Social Movements Represent Disadvantaged Groups. Ann Arbor: University of Michigan Press.
  54. Wellman, B. et al. (2003), "The Social Affordances of the Internet for Networked Individualism", Journal of Computer Mediated Communication (JCMC 8 (3) (April).
  55. Wellman, B. (2001), "Physical Place and Cyber Place: The Rise of Networked Individualism". International Journal of Urban and Regional Research 25, 2 (June): 227–252
  56. Williams & Salem (5.6.2011), IRI Releases Egypt Poll. International Republican Institute
  57. Wolf, N. (25.11.2011), The Shocking Truth about the Crackdown on Occupy. The Guardian.
  58. Zuboff, S. & Maxmin, J. (2002), The Support Economy: Why Corporations are Failing Individuals and the Next Episode of Capitalism. New York: Viking.

מקורות בעברית

  1. אור, ג' (2011), "על הפסיכולוגיה של המחאה החברתית בקיץ 2011", פסיכולוגיה עברית.
  2. אורם, מ' (2010), תקופת הנאורות. ירושלים: מאגנס.
  3. בן-חורין, י' (1.10.2010), "מחאת אוהלים בלי חזיות מול וול סטריט"
  4. בר, ש' (20.9.2011), "מחאה מקוונת בישראל: מקרה הבוחן של 'חוק הרעש' ושבירת החומה בין העולם המקוון לזה 'שמחוץ לאינטרנט', כל הדרך אל הכנסת 'העין השביעית'".
  5. גולד, ע' (14.10.2011), "הצדק החברתי של האמריקאים". המוסף לשבת ידיעות אחרונות.
  6. הכט, י' (2003), "הדמוקרטיה ברשת והמרחב הציבורי הווירטואלי כמגזר רביעי".
  7. הכט, י' (2007), 'השומרוני הטוב', 'המשקיף' ו'הזר' בארגון המתקוונן. באתר jacobhecht.com
  8. ויסליץ, כ' (2008), "אינטרנט, דמוקרטיה והחברה האזרחית: על פעילות מקוונת בקרב ארגונים של החברה האזרחית בישראל", בהנחייתם של פרופ' דב שנער ופרופ' בנימין גדרון.
  9. ועדת טרכטנברג (10.10.2011), הוועדה לשינוי חברתי
  10. חכים, ביי (1991), T.A.Z: אזור אוטונומי ארעי. רסלינג.
  11. לוי, ג' (30.10.2011), "הכיכר הייתה מלאת אדם אך ריקה מתוכן", הארץ.
  12. לוין, ר' (26.09.2011), "יותר ממיליארד משתמשים לא טועים", דה מרקר.
  13. ליבס, ת' (1997), "Talk Shows: המרחב הציבורי החדש?", בתוך: דן כספי (עורך), תקשורת ודמוקרטיה בישראל. ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד (עמ' 141–152).
  14. ליבסקר, א' (27.9.2011), "נעמי קליין: מגדירה את הכלכלה בעידן המחאה", כלכליסט.
  15. מג'ר, א' (31.10.11), "דו"ח טרכטנברג הולך לגיהינום בגלל ראשי המחאה", דה מרקר.
  16. מטר, ח' (14/06/2011) , "אזרחי מצרים Vs. הפנטזיה הליברלית", חדשות ישראל.
  17. מיכאלי, מ' (28.11.2011), "מקפיטליזם לניאו-פיאודליזם", הארץ.
  18. סוכנויות הידיעות (20.11.11), "עימותים בתחריר: הצבא ממשיך בדרך מובארק", ynet.
  19. סמואל-עזרן, ט' (2011), "מרחב ציבורי גלובלי באינטרנט: פוטנציאל ומגבלות". בתוך: אלקין-קורן (עורכים), רשת משפטית, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב (עמ' 433–450).
  20. פאלדה, ה' (2010), "לבד בברלין", ידיעות ספרים.
  21. פישר, ע' (7.10.2011), "זה לא הפייסבוק", הארץ.
  22. קלינגבייל, ס' (16.10.2011), "המפגינים בניו יורק עדיין מתקשים לסחוף את הציבור", דה מרקר.
  23. רוזובסקי, מ' (16.9.11), "אמא, תגידי לי", מוסף הארץ.
  24. רולניק, ג' (10.11.2011), "ארבעה חודשים למחאה החברתית: ההצלחות והכישלונות", דה מרקר.
  25. שדה ש', ואפרתי, ע' (1.9.2011), "קוץ בישבן העולם: כבר 200 שנה שהיהודים עסוקים במהפכות".
  26. שדמי, ת' (16.9.2011), "שדרת הרעיונות", הארץ.
  27. שכטר, א' (15.10.2011), "עשרות אלפים מפגינים ברחבי העולם; מהומות ברומא; 1,500 איש בתל אביב", דה מרקר.
  28. שטרקמן, ר' (15.11.2011), "חמישה סימנים לכך שהמחאה גוססת", דה מרקר.
  29. שריג, נ' (17.10.2011), "הקיץ שבו הומצאה החברה האזרחית", דה מרקר.

אודות ד"ר יעקב הכט

ד"ר יעקב הכט הינו חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות הדיגיטאלית.