ד"ר יעקב הכט | 19.04.2016

הקדמה

שיתוף הוא אחד ממאיצי הכוח הגדולים של עידן המידע המבוססים על תוכנות, פלטפורמות (מַסָדות1) מקוונות וקניין רוחני, שלאורו מתעצבים ערכים, דפוסים ומושגים כמו "טכנולוגיה", "בעלות" ו"עבודה"2. השיתוף נתפס כמאפשר תקשורת מהירה ואמינה בין עסקים ובין אנשים פרטיים. הוא מנגיש את כוח עבודה לשימוש גלובלי ופותח אפשרויות רבות ומגוונות.

הפלטפורמות המקוונות מאפשרות להפוך מיומנויות, נכסים פיזיים, שירותים ומשאבים קיימים למשותפים ולהנגישם לתאגידים עסקיים ולאנשים פרטיים – חינם או בתשלום.

המושגים "כלכלת הפלטפורמות" או "כלכלה משתפת" מבטאים נרטיב של כמיהה מצד אחד וחרדה מצד אחר והם מקבלים משמעויות מגוונות ואף סותרות. לעתים מדובר בשיתוף בין יחידים בפרויקטים המבוססים על אלטרואיזם ועל וולונטריות חברתית, דוגמתויקיפדיה, ולעתים מדובר במודלים כלכליים המבוססים על רווח ועל חיסכון, דוגמת Uber.

בד בבד עם התפתחות זו הולכת וצוברת תאוצה מגמת "הנישול מבעלות" (Disownership), שאינה בהכרח על בסיס של שיתוף, המאפשרת חליפין של מוצרים ושירותים.

את כלכלת הפלטפורמות אפשר לנתח הן לפי הגישה המיקרו-סוציולוגית והן לפי הגישה המקרו-סוציולוגית. עלייתה המטאורית מעלה על הפרק סוגיות אתיות, חוקיות ומסחריות, כגון האם אכן מדובר בשיתוף? האם יש כאן משהו חדשני? האם היא מציעה מודל כלכלי טוב יותר? עד כה קיימת מחלוקת סביב סוגיות אלה ולהמחשה נביא את דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר התחבורה, ישראל כץ, בישיבת ממשלה ב-24.1.2016: "נפגשתי בדאבוס עם מנכ"ל Uber ישראל ושמעתי שאתה מונע את כניסת השירות לארץ. אני מקווה שאין לזה קשר לפוליטיקה. אתה צריך לקדם תחרות!".

השיתוף בעולם דיגיטלי

השיתוף בא לנו בקלות. אנו חולקים בשמות, בשושלות, ברעיונות, בחוויות, בנשיקות ובחיבוקים, וגם במשאבים חיוניים כמו אוויר, מים, קרקע ומרחב. שיתוף הוא דפוס התנהגות שספק אם תרבות יכולה להתקיים בלעדיו, אך כאשר הוא הופך לציר מרכזי בכלכלה, הדברים נראים באור אחר (Nadeem et al., 23.2.2015) ומתנהל שיח רחב על משמעויותיו בעידן הדיגיטלי (Sützl & Stalder, 2011; 2012).

יש המייחסים לשיתוף תרומה להעשרה תרבותית באמצעות המדיה הדיגיטלית (Aigrain, 2014) ורואים בו הבטחה לחברה טובה יותר, כפי שעלה בכנס "שיתוף: מילת המפתח לעידן הדיגיטלי"3 בהפקת ניקולס ג׳ון (John,27.5.2014), שגם כתב ספר על הנושא .

אנו נתמקד כאן במשמעות השיתוף בהקשר של כלכלת הפלטפורמות המשלבת ביקוש והיצע, ובזיקתה ל"כלכלה המשתפת" ולכלכלה "על פי דרישה" (Schwab, 14.1.2016). כלכלת הפלטפורמות, הצוברת תאוצה, מכשירה את הקרקע לשינוי כלכלי אף שהיא עדיין ניצבת בפני שאלות ומכשולים רבים (Gilpin, 2014). כלכלת הפלטפורמות מרחיבה את האוטונומיה של היחיד והופכת את נכסיו הפרטיים – כסף, זמן, מרחב, מיומנויות, מידע, בית, רכב, בגדים ועוד – למשאבים סחירים.

בעבר זוהה השיתוף בעיקר עם רגשות, אינטימיות ופרטיות, וכיום הוא התרחב למעגלים החיצוניים של שוק העבודה (Belk, 2010: 716), ומעורר דילמות חברתיות ביחס למושגים "פרטיות", "חשיפה", "חברות", "שיתופיות" ו"אינטימיות".

במאמר זה נתאר את תופעת השיתוף במגמות ובהסדרים החברתיים והכלכליים המקובלים באמצעות מושגים נרטולוגיים. נדון בכלכלת הפלטפורמות כסוג חדש של כלכלה וכתנועה סוציו-אקונומית גלובלית המייצרת תרבות צריכה שונה. כלכלה זו כוללת מערך רחב של עסקים ושיטות עבודה ברחבי העולם, ומניחה בסיס לתיאוריות חדשות של שינוי חברתי וחליפין חברתי.

נתחיל בבירור המושג "שיתוף".

גלגולו של המושג "שיתוף"

"שיתוף כלכלי" אינו מושג חדש; בעבר הוא התקיים בקהילות ובחברות קטנות שבהן התקיימה תקשורת פרונטלית, ונערכו סביבו מגוון מחקרים אנתרופולוגיים ומיקרו-סוציולוגיים. בחברות מסורתיות באיי האוקיינוס השקט עד המאה ה-19 הייתה נהוגה "כלכלת המתנות"; במסורת היהודית התבטא השיתוף ב"גמילות חסדים" (גמ"ח), המלווה כספים ושירותים ללא מטרות רווח במסגרות קהילתיות, והיום התרחב להשאלת ציוד (למשל ציוד רפואי). שיתוף כלכלי היה גם הבסיס להתפתחותן של התנועות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות בעולם. הוא עלה בארגנטינה בעקבות השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה הקודמת, והתבטא בצמיחתן של תנועות שיתופיות, רשתות ושוקי "יד שנייה" שפעלו לפי העיקרון של סחר חליפין (הכט, יוני 2012). בימי טרום-המדינה התקיים השיתוף בקיבוצים ובקואופרטיבים, למשל בתחום התחבורה.

השיתוף הדיגיטלי במתכונתו הנוכחית הוא מערכת צעירה שנוצרה בעקבות המדיה והפכה לאחד ממאיצי הכוח של עידן המידע, בכך שהוא מנגיש את התקשורת בין עסקים לאנשים פרטיים ומגדיל מאוד את טווח האפשרויות.

השיתוף הדיגיטלי החל בעידן הWeb 1.0- כנחלתם של מספר מצומצם של גולשים, והתרחב לאחר עלייתו של הWeb 2.0- לתחומי השיתופיות והיצירתיות ברשת. מאז הועמדו נכסי הידע לרשות כלל הגולשים, ולא היו עוד נחלתם של יצרני התוכן בלבד. דף האינטרנט השיתופי הראשון נוצר בשנת 1994, בידי הווארד קנינגהם (Howard G. Cunningham).

בתחילת שנות האלפיים החלו ניסיונות להוציא את האתוס של קהילת הקוד הפתוח (Open-Source Community) אל העולם האמיתי ולייעל את השימוש במשאבים נדירים, כמו תוכנות, ללא תמורה כספית. דוגמה לכך הוא פרויקט GNU (General Public License), שיזם בשנת 1983 ריצ'רד מת'יו סטולמן (Richard Matthew Stallman). מדובר במערכת הפעלה חופשית, שהיוותה בסיס לתנועה חברתית בשם "תנועת הקוד הפתוח" ואפשרה לפתח את "לינוקס" ובהמשך את "ויקיפדיה".

אולם תהליכי השיתוף במידע טשטשו במידה רבה את הגבולות בין יוצרי המידע לבין מקבליו באמצעות השימוש הגובר בטכנולוגיות תומכות שיתוף של Web 2.0. השיתוף בא לידי ביטוי גם בבלוג, בוויקי (שיתוף ביצירת דפי האינטרנט), ב-RSS (הפצת טקסטים ברשת), ב-MyWeb, שמאפשרת לקטלג דפי אינטרנט ולסמנם בתגיות,וב-4Mash-ups, ובאפשרות לחבר בין היישומים.

הליבה החברתית של כלכלת הפלטפורמות החלה ב-Peer-to-Peer (P2P), מושג שנבע מתנועת הקוד הפתוח, שיצרה קהילות של משתפי פעולה יחידים. שלבי הפיתוח של השיתוף לוו במנטרה "ייצור שוויוני המבוסס על שיתוף" ("commons-based peer production"), שאותה טבע יוחאי בנקלר (Benkler, 2006). בתחילתה נתפסה התוכנה כטרנד אופנתי (Hern, 5.10.2015), אולם בהמשך הפכה לדרך ייצור חדשה על בסיס תיאורטי המתרחשת בסביבה הדיגיטלית:

"The social core of the platform economy is Peer-to-Peer (P2P) exchange. The term comes from the open source software movement, and refers to open-access communities of collaborating individuals" (Benkler, 2006).

בסביבה הדיגיטלית הזאת נוצרו כאמור לראשונה תוכנות הקוד הפתוח, ובהמשך שולבו הפרויקטים המבוססים על קודים חברתיים יותר, דוגמתויקיפדיה, יוטיוב, פליקר5 ודיג.6

על בסיס הרעיון של הקוד הפתוח פיתח כריס אנדרסון (Anderson, 25.2.2008), שנחשב הגורו של עידן המידע, חזון שלפיו עלויות הכלכלה באינטרנט יירדו באופן דרמטי ויגיעו לעלות שולית-אפסית, וכי את הדור הבא תגדיר תופעה חדשה של "כלכלת חינם", שמקורה ב"כלכלת המתנות". על פי אחד המודלים של "כלכלת חינם", שבה הציבור הרחב נהנה משירותים וממוצרים ללא תשלום, הרווחים מבוססים על התשלום של המשתמשים הכבדים, כפי שקורה בפליקר למשל. אנדרסון הרחיב את חזונו בספר FREE The Future of Radical Price, שבו נכתב:

"The fact that we are now creating a global economy around the price of zero seem[s] too self-evident to even notice" (Anderson, 2009: 5).

הוא מנמק את גישתו בכך שבני האדם מוכנים לתת במתנה דברים תמורת הסיכוי לקבל נתח שוק ולהגדיל את רווחיהם בעתיד. למעשה הרעיון המרכזי של השיווק האינטרנטי המוצע אינו למכור ישירות תכנים אלא להפיק רווחים ממוצרים ומשירותים נלווים, כך שהתוכן ייהפך למעשה למוניטין.

תופעת ה"עלות שולית-אפסית" הביאה גם להסרת הגבולות בין הצרכן ליצרן ויצרה משבר בתעשיות מוצרי המידע הדיגיטלי בעשור האחרון (Rifkin, 6.6.2014).

מק'לוהן ונוויט (McLuhan & Nevitt, 1972: 3-4) היו בין הראשונים שטענו כי הטכנולוגיה האלקטרונית מסייעת לשלב בין יצרנים לצרכנים. טופלר (Toffler, 1980) אימץ גישה זו וכינה אותה "Prosumer"(הֶלחֵם המילים producer/professional ו-consumer), הכוללת כל אדם שכותב בלוג, שמתכנת בזמנו החופשי במערכת קוד פתוח, שמתנדב בעמותה ועוד – כולם צרכנים-יצרנים. הוא ניבא כי חברות וארגונים מכל הקשת הכלכלית ייתקלו יותר ויותר בצרכנים שאינם זקוקים לשירותיהם ומייצרים בעצמם מוצרים ושירותים מחוץ למערכת המוניטרית:

"Some of the richest and largest corporations in the world are also for their own technological and economic reasons accelerating the rise of the prosumer" (Ibid: 270).

חזונו של טופלר התגשם, שכן רבים מהצרכנים הפכו לייצרכניים (prosumers). מייצרים בעצמם משתפים בקטעי מוזיקה באמצעות שירותי שיתוף קבצים, מעלים קטעי וידאו ליוטיוב, מפיצים את הידע שלהם בוויקיפדיה, מפרסמים את החדשות שלהם במדיה החברתית, וקוראים ספרים אלקטרוניים חינם ב- .World Wide Webהעלות השולית הורידה את תעשיית המוזיקה על ברכיה, טלטלה את תעשיית הקולנוע, דיללה את תפוצת העיתונים והמגזינים, וטשטשה את הגבולות בין יוצרי המידע למקבליו באמצעות השימוש הגובר בטכנולוגיות-תומכות-שיתוף של ה-Web 2.0. המגמה של הסרת הגבולות באינטרנט יצרה את המושג "כלכלת יצרכנות" (7Prosumer Economy). התפתחות נוספת חלה בסיוע הפלטפורמות הדיגיטליות, שבהן נוצרו צורות כלאיים של משאבים ואמצעי ייצור פרטיים ופרטיים חלקית.

הכלכלה המשתפת טשטשה כאמור את הגבולות שבין יצרנים לצרכנים והסירה את מנגנוני התיווך בשרשרת האספקה. בעקבותיה התגבשה התפיסה כי השיתוף הוא התפתחות אבולוציונית של מה שמכונה "כלכלת חלטורות" (8Gig Economy):

"Sharing is also part of the evolution of the gig economy, in which people with once-steady jobs try to piece together a living from scraps" (Broughton,28.3.2015).

לגישה האבולוציונית שותף בין היתר הסוציולוג ג'ורג' ריצ'ר (Ritzer, 2015) מאוניברסיטת מרילנד, הטוען כי האבולוציה יצרה את בשורת "הקפיטליזם היצרכני" (Prosumer Capitalism), ההולך ומתפתח על ידי פלישות קפיטליסטיות של יצרכנים, כמו שקורה בתחום הבנקאות באתר Zopa"" . יש גם הטוענים כי האבולוציה של השיתוף יצרה את "תרבות הגישה", המבוססת על שיתוף בקבצים של יצירות תרבותיות דיגיטליות:

"In the past fifteen years, file sharing of digital cultural works between individuals has been at the center of a number of debates on the future of culture itself" (Aigrain, 2014).

ארגונים עסקיים ויצרכניים מסוגלים כיום להתחבר לאינטרנט של הדברים ולהשתמש ב-Big Data כדי לפתח אלגוריתמים המאיצים את היעילות, מגדילים באופן משמעותי את הפרודוקטיביות, מפחיתים את השימוש במשאבים טבעיים ובכך מצמצמים את העלות השולית של ייצור והפצה של אנרגיה מתחדשת ואף את ה-3-D , המסוגלת להדפיס מוצרים פיזיים כמעט באפס עלות (Rifkin, 6.6.2014). כיום השימוש ברשתות חברתיות לצורכי מסחר כבר נראה טבעי לחלוטין. הרשתות החברתיות עצמן, כמו פייסבוק ולינקדאין (LinkedIn), הפכו לזירות שיווק ומסחר.

הוויקיפדיה, אף שאינה מבוססת על קוד כלכלי, נשארה עד כתיבת שורות אלו ספינת הדגל וסמן ימני של כלכלת הפלטפורמות, שאמורה לגלם ערכים של וולונטריות, חינמיות, אנונימיות, חוכמת ההמונים ושוויוניות. עם זאת, היא מסמלת את העולם שעל סף המהפכה ואינה מהווה רק משאב אינטלקטואלי שימושי (Tett, 7.8.2015).

השיתוף הוולונטרי בוויקיפדיה, שנוצר חינם על ידי מתנדבים, נחשב למוצר הגדול ביותר בעולם המדע שהכנסותיו בעת כתיבת שורות אלו מוערכות בשלושה מיליארדי דולרים. הוויקיפדיה מייתרת רבות מהאנציקלופדיות ושומטת את הקרקע מתחת לתעשיית הפרסום שלהן. מקומה כמודל ב"כלכלה משתפת" נובע מכך שהיא למעשה עסקה חברתית המקדמת מטרות חברתיות שיש בהן גם אופי עסקי, מה שמכונה "כלכלה חברתית".9

בהקשר זה ראוי לציין את המושג "קהילות מעשה", שטבע בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת אטיין ונגר (Wenger 1987) לתיאור קהילות המשתפות לשם פתרון של מגוון בעיות:

"…groups of people who share a concern, a set of problems, or a passion about a topic, and who deepen their knowledge and expertise in this area by interacting on an ongoing basis" (Wenger et al., 2002: 9).

קהילות השיתוף של ידע מבוססות אינטרנט Online community of practice (OCoP), הן ללא מטרות רווח ואינן תלויות מקום. בקהילות אלו מתאפשר לכל אחד מחברי הקהילה לתרום את המשאב הייחודי שלו כדי ליצור פתרון אפקטיבי משותף. גם בישראל נוצרו כמה מודלים של "קהילות המעשה" (לב-און, 2014).10

עם זאת, הדיון על הכלכלה המשתפת מאופיין בספקולציות מגוונות, שכן המחקר האקדמי בנושא זה עדיין בחיתוליו. המחקרים המעטים שפורסמו בעניין זה מתמקדים במושגי החליפין וההדדיות בהקשר של הקהילה ובשינוי הלכי רוח של הצרכן (Albinsson & Perera, 2012), בפלטפורמה ללא מטרת רווח (Forno, Garibaldi, Scandella & Polini, 2013), בפרשנות הדירוגים שקבעו משתמשים כמו ב-Airbnb Zervas, Proserpio & Byers, 2015)), וכן במוניטין ואיכות הדירוגים של מסגרות השיתוף (Luca & Zerva, 2015).

הקוד הכלכלי והקוד החברתי

לצורכי הדיון נחדד את משמעותם של שני הקודים הדומיננטיים בשיתוף, הבאים לידי ביטוי באבחנה בין פלטפורמות דיגיטליות מונחות-רווח (for-profits), המבוססות בעיקר על הקוד הכלכלי, ובין פלטפורמות שאינן מונחות-רווח (non-profits), המושתתות יותר על הקוד החברתי.

בהעדפות הפרט עשויים להשתלב הקוד החברתי והקוד הכלכלי, ושניהם עשויים לקבל ביטוי ב"פונקציית התועלת", המבוססת על העדפות הגולשים.

תחילה נדון בקוד החברתי של השיתוף. השיתוף כצורה של חליפין חברתיים המתרחשים בין אנשים המוכרים זה לזה ללא כוונת רווח, כמו במשפחה או בקהילה, הוא תופעה דומיננטית בחיינו. כאשר מתפתחת זהות קהילתית ניתן להסבירה באמצעות תיאוריית החליפין החברתי Social Exchange Theory – SET)).

השיתוף החברתי עשוי להרחיב את נטיותינו החיוביות כלפי החברה (Benkler, 2004) ולהעלות את הפומביות ואת החשיפה בסביבות ידידותיות ההולמות את מאווייהם של הגולשים, את נטיותיהם ואת צורכיהם ואף להעצימם. במקרה זה הליבה של "כלכלה משתפת", טוענת בוצ'מן (Botsman, 21.11.2013), עשויה להיות מתורגמת לאנושיות.

על כך מוסיף ברניקל (Barnikel, 3.6.2014):

"These exchanges bring a little piece of humanity into an increasingly anonymous and lonely world" (שם).

השיתוף באמצעות "חוכמת ההמונים", המבוסס על קוד חברתי, כמו בוויקיפדיה, נובע לדעת אושי קראוס מטבע האדם המבקש לממש את "רצונו ולתרגמו לרוב לכבוד, יוקרה ולהון…" (קראוס, 7.8.2015). מודלים אלו, המבוססים על הקוד של הכלכלה החברתית, עשויים לתרום לחברה מבחינות רבות, כמו הוזלת יוקר המחיה על ידי ניצול יעיל יותר של המשאבים הכלכליים, השלמת הכנסה לאוכלוסיות מוחלשות וכן שיפור המעמד הכלכלי של העובדים ואיכות חייהם. למשל השיתוף בתחבורה על בסיס הקוד החברתי עשוי להקטין את העומס בכבישים, להפחית את מספר תאונות הדרכים ולסייע בירידת הזיהום באוויר. אולם כאמור, כאשר השיתוף נעשה באמצעות תיווך בין צרכנים שאינם מכירים זה את זה, אין מדובר בשיתוף חברתי אלא בתועלת כלכלית, שכן הצרכנים משלמים על האפשרות לקבל את הסחורות ואת השירותים המוצעים.

ראוי לציין כי קיים טשטוש גבולות בין הקוד הכלכלי לקוד החברתי. באתר TaskRabbit למשל מוצע לשכור עובדים לעבודה זמנית ללא מתן זכויות סוציאליות לביצוע מטלות כגון בישול, ניקוי, הרכבת רהיטים ואף עמידה בתור לרכישת טלפון סלולרי, מה שקשה להגדיר "כלכלה שיתופית" על בסיס וולונטרי.

הקוד המונח בבסיס הכלכלה המשתפת הוא הגדלת הרווח על ידי הוזלת מוצרים. לשם כך אנשים משתפים את ביתם, את מכוניתם ואת בגדיהם באמצעות פלטפורמות המאפשרות לנצל משאבים ושירותים שאינם מנוצלים במלואם (Botsman, 27.5.2015). לדוגמה, "חוכמת ההמונים" נחשבת משאב חברתי שניתן להשיגו חינם, אבל למעשה זהו משאב כלכלי מתוחכם ופופוליסטי המנצל תאי עצב זמינים כמשאבים חלופיים של המוח האנושי, כמו שנעשה ב-Topcoder ובSilverman, 2014) Climate CoLab).

היישומים של הטלפון החכם משמשים לעתים אמצעי לביצוע עסקות כלכליות, שכן הם מאפשרים לספק מידע שוטף לזירות השיתוף על מיקום המשתמש כדי "לשדך" בין הקונים למוכרים, ובסיוע מאגרי ה- Big Dataניתן אף לנתחן בזמן אמת. למשל הפלטפורמהlending Club מאפשרת לעקוב אחר היסטוריית האשראי של משתמש מסוים ואף לקבוע לפיה את שיעור הריבית המתאים ביותר לעסקות אשראי בין מלווה ללווה (טייג, 20.10.2015).

האופטימיים טוענים כי הכלכלה המשתפת המתבטאת בפלטפורמות המקשרות בין דורשי סחורה ושירותים ובין מספקיה, אף שכיום היא מבוססת רק על מניעים כלכליים, מאפשרת יצירת קשרים חברתיים העשויים להתפתח בעתיד להון חברתי (Stephany, 7.5.2015).

בפרק הבא נביא דוגמאות לפלטפורמות מונחות-רווח ולפלטפורמות שאינן מונחות-רווח, תוך סקירה של פלטפורמות ישראליות.

פלטפורמות של שיתוף

פלטפורמות דיגיטליות של שיתוף במוצרים ובשירותים מאפשרות כאמור כיום לשתף כמעט כל דבר תחת השמש, ובכך הן משפיעות על הסביבה האישית, החברתית והמקצועית. פלטפורמות אלו מכנסות יחדיו אנשים, נכסים ודרכים חדשות של צריכת סחורות ושירותים, ומסירות מחסומים בין עסקים לאנשים פרטיים.

כלכלת הפלטפורמות מבוססת בעיקר על תאגידים גדולים כמו Uber, המציעים חלופה לשם פתרון בעיות ביורוקרטיות. אולם אלו מהווים רק את קצה הקרחון; למעשה, מרבית הפלטפורמות כיום הן חברות סטארט-אפ (הזנק) קטנות, שספק אם הן מבשרות תחילתו של שינוי כלכלי-חברתי, כמו קפיטליזם ידידותי (Friendly Capitalism). בינתיים הן עוסקות בהשכרה או במכירה של כל דבר – מכשירי חשמל, בגדים יד שנייה ואפילו שמלות כלה לאחר שימוש. הן מספקות שירותים אלטרנטיביים אזוריים וקהילתיים שחלקם מבוססים על מימון המונים: אספקת מזון, הזמנת ארוחות בתוך דקות ממסעדות עד הבית, הזמנת חומרי ניקוי, משלוח חבילות, השכרת ציוד ועובדים זמניים ועוד.

הרינו להציע טיפולוגיה לתיאור פלטפורמות השיתוף, הדומה לזו שהציעו סקור ופיצמורייס (Schor & Fitzmaurice, 2015: 22): (1) פלטפורמות מונחות-רווח, שבהן דומיננטי הקוד הכלכלי; (2) פלטפורמות שאינן מונחות-רווח, שבהן דומיננטי הקוד החברתי; (3) פלטפורמות מעורבות, שבהן השיתוף מתחיל בזירה המקוונת וממשיך בסביבה הפיזית (הזמנת מוצרים, שירותים וכו'); (4) שיתוף שנעשה כל כולו ברשת (מימון המונים).

פלטפורמות מונחות-רווח

  • אתר המתווך בין אורחים למארחים לשם השכרה או החלפה של דירות ובתי מגורים, שהפך לדוגמה הקלסית של הכלכלה המשתפת. האתר מגלגל 20 מיליארד דולר נכון לזמן כתיבת שורות אלו.
  • פלטפורמה של תחבורה שיתופית המציעה שירותי מוניות תמורת תשלום. עתידה להפוך לסטארט-אפ הפרטי הרווחי ביותר בכל הזמנים. סבב הגיוס שנעשה בקיץ האחרון העריך את Uber ביותר מ-50 מיליארד דולר. Uber נוסדה בסן פרנסיסקו ב-2009 ופועלת כיום ביותר מ-300 ערים ב-63 מדינות ברחבי העולם. היא מגייסת מאות אלפי נהגים שעובדים בעבורה על בסיס חוזי ומסיעים מיליוני נוסעים ביום, ומנסה להרחיב את עסקיה לתחומים נוספים: משלוחי אוכל – Uber Eats, משלוחי מצרכים – Uber Rush ושירותי הסעות –Uber Pool (Picker & Isaac, 23.10.2015).
  • פלטפורמה חינמית המציעה שוק פתוח לסחורות ולשירותים הזמינים להשכרה, להחלפה, למכירה, להלוואה או לשיתוף.
  • פלטפורמה המאפשרת לייצא למיקור חוץ כמעט כל מטלהבאמצעות איתור "ארנבים" שיבצעו משימות ושליחויות, כמו הרכבת רהיטים, תיקון מחשבים ואף כיסוח דשא. באתר TaskRabbit ניתן לשכור עובדים לעבודה זמנית ולבצע מטלות של בישול, ניקוי, הרכבת רהיטים ואפילו עמידה בתור לרכישת מכשירי טלפון ניידים.
  • מציע שירות כמעט זהה ל-Uber, מקשר בין גולשים הזקוקים להסעה ובין גולשים בעלי רכב.
  • סטארט-אפ שמקורו בצרפת, השווה בעת כתיבת שורות אלו מיליארד ושש מאות דולר. הנהג "מוכר" מושבים פנויים כדי לכסות את עלויות הדלק והנסיעה בכבישי אגרה, אבל לא ברווח, והנוסעים מקבלים הסעה זולה. השירות אינו מתחרה ברכב פרטי אלא ברכבות ובאוטובוסים, וזוכה לפופולריות בקרב חסרי מזומנים שאינם אוהבים לתכנן מראש (Economist, 24.10.2015).
  • Lending Club – פלטפורמה המחברת בין מַלווים ללוֹוים.
  • פלטפורמה של גוגל המחברת בין נהגים לטרמפיסטים.
  • פלטפורמה המאפשרת הלוואות על בסיס peer-to-peer ומקשרת את חוסכים ללווים בודדים, ללא תיווך של בנקים גדולים.
  • Indiegogo – פלטפורמה של מימון המונים crowdfunding)), כמומיזמים, עסקים וארגונים, המבוסס על כסף שאנשים פרטיים משקיעים או תורמים בתמורה להטבות שונות.
  • פלטפורמה אמריקנית הנמצאת במשבר אולם ממשיכה לספק עוזרים אישיים וירטואליים לאנשי עסקים שאינם מעוניינים להעסיק עוזר אישי באופן קבוע ומשלמים רק תמורת השירות שניתן בפועל.
  • TeachersPayTeachers – אתר שהקימה חברת Teacher Synergy, העוסק בכלכלה משתפת בחינוך, פרויקט ההולך ומתפשט ברחבי ארצות הברית.11

פלטפורמות ישראליות מונחות-רווח

  • Get taxi – פלטפורמה הדומה ל-Uber, שהושקה בשנת 2010 על ידי ישראלים. מספקת שירות הזמנתמוניותושליחויות דרךטלפון חכם באמצעות נהגי מוניות.
  • Fiverr – חברתסטארט-אפ ישראלית הפועלת ביותר מ-200 מדינות ומאפשרת לגולשים לקנות ולהציע מגוון שירותים כמו כתיבת ברכה ליום הולדת, עצה ניהולית והגהת מסמכיםבעבור 5$ בלבד.
  • Collective Collection – מיזם שיתופי של חברת אופנה במימון המונים.
  • מסגרת למפגש בין משכירים לשוכרים לצורך השכרת חפצים שימושיים – כמו מקדחה, ציוד לטיולים, תחפושת לפורים ואפילו חניה בתל אביב – לכמה שעות, ימים או חודשים, בהתאם לתנאי המשכיר.
  • Shareablelifestyle – אתר של הילה אטיאס-אלמגור, שכותרתו "סגנון חיים צרכניחדש", המוביל צריכה שיתופית וכלכלה משתפת בישראל.
  • אתר ישראלי המציע הוזלת מחירים באמצעות תיווך בין צרכנים למגוון חנויות, אתרי אינטרנט ובתי עסק בהתאם לגודל קבוצת הרוכשים.
  • אתר ישראלי המציג את מבצעי המכירות הקיימים ברשתות ובקניונים ומאפשר לצרכנים רכישה משותפת בהנחה מרַבית.
  • PINK PARK – פלטפורמה שיתופית המסייעת במציאת מקומות חניה בתל אביב על בסיס מקומות חניה של תושבים היוצאים לעבודה בבוקר ומשאירים אותם פנויים. המחיר המבוקש על החניה זול יותר מתעריפי החניונים.

פלטפורמות שאינן מונחות-רווח

  • ood Swap – פלטפורמה להחלפת מזון
  • ime Bank – פרויקט חברתי המחבר בין אנשים דרך נתינה וקבלה ביחידות זמן
  • פלטפורמה לקהילות בעלות תחומי עניין משותפים הנפגשות ומשתפות פעולה בנושאים כמו מחשבים, טכנולוגיה, מדע, אמנות דיגיטליות ואמנות אלקטרונית.
  • (Massive Open Online Course) Mooc – אתר ללמידה פתוחה הפתוח לכול ומוצע באינטרנט לציבור הרחב ללא תשלום למשתמש הקצה וללא קרדיט אקדמי במטרה לשפר ו/או להרחיב את הזדמנויות הלמידה.
  • חברה המסייעת למערכות בריאות לשתף ביניהן ציוד רפואי שאינו בשימוש.
  • Supporting Initiatives to Redistribute Unused Medicine) SIRUM) – פלטפורמה מקוונת להעברת תרופות מחולים שאינם זקוקים להן עוד לחולים שידם אינה משגת לקנותן.

פלטפורמות ישראליות שאינן מונחות-רווח

  • אפליקציה ישראלית המנסה להפוך גולשים לתחנות רפואיות ניידות. עד כה היא מצליחה לעשות זאת עם קהילת הסוכרתיים, המאופיינת בערבות הדדית גבוהה ומסייעת בקבלה ובנתינה של תרופות בעת מחסור על בסיס מפה בסגנון "ווייז" (גלעד, 8.2.2014).
  • פיקיויקי (Pikiwiki) – אתר הפתוח לציבור שמציג מגוון תצלומים של הארץ מטרום-קום המדינה על בסיס התנדבותי.12 האתר מתבסס על חוק זכות יוצרים, המאפשר להציג יצירות אמנות ברשות הכלל חינם אין כסף.
  • בנק הזמן של עיריית ירושלים – מבוסס על הרעיון של החלפת זמן, שעה תמורת שעה, המאפשר ליצור קהילה של שווים בין שווים נותנים ומקבלים.

פלטפורמות מעורבות

  • פלטפורמה המציעה שירותי למידה מתוקשבים למטרות רווח.
  • קהילה לומדת גלובלית בעבור יוצרים שבה כל אחד יכול לקבל שיעורים מקוונים ואף ללמד בעצמו.
  • אתר שהוקם בשנת 2003 במטרה לסייע לנוסעים למצוא לינה חופשית ללא מטרת רווח, ומוסחר בשנת 2011.

פלטפורמות ישראליות מעורבות

  • פיטבול (Spitball) – מערכת שיתוף של קבצים אקדמיים המיועדת לסטודנטים.
  • אתר המבוסס על חוכמת ההמונים ומאפשר למורים לשתף חינם או למכור תוכן חינוכי ועזרי לימוד.

היתרונות של הכלכלה המשתפת

באמצעות הפלטפורמות המקוונות ניתן כאמור להפוך כישרונות, נכסים פיזיים ושירותים ואף למחזר עודף של משאבים קיימים, כמו של תאי עצב זמינים שאינם מנוצלים, להפכם למשותפים ולהנגישם בעבור תאגידים עסקיים ואנשים פרטיים חינם או בתשלום.

פונקציית התועלת

השותפות בסביבות ידידותיות, המתבססת על תועלתם האישית של הגולשים, נטיותיהם וצורכיהם, עשויה לבוא לידי ביטוי ב"פונקציית התועלת", שהוא מושג יסוד במיקרו-כלכלה. השיתוף ב"פונקציית התועלת" אינו בא רק למקסם כסף או צמיחה, אלא לממש "תועלת" ו"רווחה", שבהן עשויים להתממש גורמים כמו זמן פנוי, אושר סובייקטיבי, אי-שוויון וסטטוס חברתי (כץ, 13.8.2015). כמו כן הוא עשוי להגשים, להרחיב ולהעצים את האוטונומיה של הפרט.

על הפחתת סיכונים כמרכיב אפשרי ב"פונקציית התועלת" מצביעים חוקרים (Kim, Yoon & Zo, 2015) הטוענים כי כלכלה משתפת מאפשרת למשתמשים חיזוי סיכונים וניתוח עלות-תועלת לפני כל עסקה. החוקרים מתבססים על התיאוריה של חליפין חברתי (Social Exchange Theory – SET), שלפיה מעצם ההתנהגות השיתופית נוצרים יחסים חברתיים בקשרים עם עמיתים המסייעים בהפחתת הסיכונים (Belk, 2010).

העצמה קולקטיבית

השיתוף כהשקפת עולם עשוי אף לסלול דרך לפריצת הפוטנציאל היצירתי ולממש דברים שלא חשבנו שאפשר. כאשר השיתוף בקהילה באמצעות המגע האנושי נהפך גם לאתוס, לטענת קרולין לי (Lee, 2015), הוא עשוי להפוך אף למסר של העצמה קולקטיבית. כאשר הפרט חש שהוא חלק מקהילה גדולה יותר, טוענת רחל בוצ'מן (Botsman, 27.5.2015), הוא שוב אינו נשאר רק ב"אני" הפרטי שלו.

החסרונות של הכלכלה המשתפת

הכלכלה המשתפת מעלה סוגיות בעייתיות מבחינה אתית, חוקית ומסחרית, כגון יחסי עובד-מעביד, מיסוי ואסדרה. נמצאה דרך יצירתית להטעות את המערכת בלי לתרום באמת לערך הכלכלי, המבוססת על התחקמות מתקנות של בטיחות ותשלום מסים באמצעות האינטרנט (Baker, 27.5.2014). דוגמה לכך היא חוסר הביטחון של העובדים ב-Tett, 7.8.2015) Uber). יש הטוענים כי מתווכים כמו ב-Uber נוהגים כארגון פשע מאורגן באמצעות עקיפת החוק באגרסיביות, בכך שהם גובים אגרה גם מאנשים המחפשים שירותים וגם מאנשים הזקוקים להכנסה (Horning, 6.2.2015).

תחרות לא הוגנת

שירות המוניות UberX הקיים בארצות הברית או באירופה מאפשר לכל אדם לעבוד כנהג חובב. אמנם בשירות זה הצרכנים נהנים ממחירים נמוכים יותר, אבל למעשה מדובר בתחרות לא הוגנת עם נהגי המוניות הרגילים, שגם מבטחים את נוסעיהם (Meelen & Frenken, 14.1.2015), המסכנת את פרנסתם. בצרפת נהגי מוניות גרמו לשיבושים קשים בדרכים במחאה על פעילות האפליקציה של .(Tor, 26.1.2016) Uber

במדינות שונות כבר מעלים כיום דרישות רגולטוריות ממסגרות הכלכלה המשתפת. בישראל למשל המפקח על הבנקים בישראל לא אפשר פעילות הלוואות בסגנון "Lending Club" של ה-P2P האמריקנית, בשל בעיות מיסוי (טייג,20.10.2015 ). מחלוקת מתנהלת גם סביב הכנסת שירותיה שלUber X לישראל, שעלתה בין היתר בישיבת ממשלה ב-24.1.2016 כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, נזף בשר התחבורה, ישראל כץ, על כך שהוא מעכב את הכנסת השירותלארץ (הלפרין, 24.1.2016).

"חוזה של אפס שעות"

הפלטפורמות המקשרות בין ביקוש להיצע מתנערות מיחסי עובד-מעביד ומותירות את העובדים לדאוג לעצמם, כפי שמשתקף במושגים "כלכלה לפי דרישה" (11On-Demand Economy) ו"כלכלת החלטורות" (Gig Economy). עובדים רבים מסכימים למעשה לעבוד לפי "חוזה של אפס שעות" (zero-hour contract), שבמסגרתו הם זמינים לעבודה על פי דרישה אך המעסיק אינו מתחייב להם למינימום של ימי עבודה ושעות עבודה. במצב זה נוצר מעמד של עובדים עצמאיים משוללי זכויות (טייג, 20.10.2015).

השאלה האם עובדים אלה הם קבלנים או שכירים עלתה לדיון בבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו ביחס לשני מקרים – Uber ו-Lyft (Wilson, 12.3.2015). ברקע הדיון המשפטי עמדה השאלה האם חברות השיתוף מצאו דרך פשוטה לשיבוש הגבולות בין עובדים לקבלנים באמצעות פרצה המאפשרת למעסיקים להטיל את כל החובות על העובד בלי לקחת כל אחריות על עצמם, ובכך פועלים למעשה על פי הכלכלה הישנה (Huet, 11.3.2015; Levine, 2.2.2015). התביעות הייצוגיות שהגישו נהגי מוניות נגד Uber שהשתמשו בפלטפורמה, טענו כי לא היו בגדר קבלנים עצמאיים אלא עובדים לכל דבר.

במחקר של קרוגר והול (Krueger & Hall, 2015) נטען כי הנהגים של Uber דומים מבחינת גילם וחינוכם לכוח העבודה הכללי יותר מאשר לנהגי מוניות ולנהגים רגילים. למרביתם הייתה תעסוקה מלאה או חלקית לפני שהצטרפו ל- .Uberהם זוכים לגמישות ולהשלמת הכנסה בעת הצורך, אולם דומה כי הם מציירים תמונה ורודה מדי לגבי Uber.

Airbnb מתמודדת עם תביעות בקשר למעמד הבעייתי של הדירות המושכרות באמצעותה. למרבה ההפתעה דווקא Airbnb, על פי אתר גלאסדור (Glassdoor), דורגה בראש רשימת החברות המציעות את התנאים הטובים ביותר (בלומברג, סוכנויות הידיעות, 9.12.2015). ייתכן כי הדבר נובע מכך שלנהגים ניתנת האפשרות לנהל את זמנם ולבחור את פרק הזמן שינהגו בלי להתחייב למשמרות סטנדרטיות (Singer, 8.8.2014).

עמלות גבוהות

פלטפורמות בעלות מעמד בכלכלה המשתפת מצליחות לגבות נתח מהותי מהרווח של ספקי השירותים והמוצרים, מה שמעשיר את בעלי מניותיהן אך מותיר את ספקי השירותים עם הכנסה מזערית או אפסית. Uber למשל גובה מנהגיה עמלה של עד 30% מעלות הנסיעה.

העדר פיקוח ובטיחות

בפלטפורמות להשכרת חדרים אין פיקוח ואין התחייבות לעמוד בתנאי היגיינה ובטיחות, לעומת בתי מלון, המחויבים בבדיקות שוטפות כדי להבטיח תקינות מערכות כמו לכיבוי שריפות. המחשה לכך היא מותו של אדם (Stone) בדירה ששכר בתיווך Airbnb בטקסס (מרקר, 10.11.2015; Kosoff, 9.11.2015).

הסרת אסדרה

בכלכלה המשתפת מתרחשת "אסדרה בשתי שכבות של צדק" – האחת של אנשים פרטיים וחברות קטנות והשנייה של חברות ענק. לפי בלנצ'רד (Blanchard, 29.6.2015), חברות כמו Uber, Airbnb וGoogle- מנסות ליצור מסלול עוקף אסדרה בטענה שהן מספקות שירותים פופולריים (Pasqualeand & Vaidhyanathan, 28.6.2015).

מבחינה זו קיים בכלכלה המשתפת מצב של "הסרת אסדרה" (Deregulating) ועקיפת האזורים האפורים של החוק ושל ההגנות הרגולטוריות. החדרים המושכרים באמצעותAirbnb אינם כפופים לאסדרה הקיימת במלונות ובמוטלים המשלמים מיסים. הנהגים והמכוניות של Uber אינם עומדים באותם סטנדרטים ואינם שומרים על אותה רמת בטיחות כמו אלה של נהגי המוניות המסחריות. על כך נטען כי הכלכלה המשתפת יצרה עולם של נהגים חלשים, המשתכרים שכר נמוך וחסרי הגנה סוציאלית, וזהו אינו הסדר חברתי שניתן לשמר לאורך זמן, באותה מידה שמדינות כבר אינן מוכנות לקבל את תרגילי ההתחמקות ממס של ענקיות הטכנולוגיה כמו אפל וגוגל (אבריאל, 19.1.2016).

"כלכלת תיווך" – איך בונים אמון?

יש המכנים (Krakovsky, 2015) את כלכלת הפלטפורמות "כלכלת תיווך" (Middleman Economy), שכן הן מאפשרות הפחתת עלויות של עסקאות שיתוף בסחורות או בשירותים (Munger, 24.2.2015). אפשרות זו יעילה במיוחד בחברות קטנות שבהן ניתן לחלוק, להשכיר ולקנות באופן מקומי (Shah, 27.1.2016).

בתיווך הפלטפורמי הוסרו למעשה מנגנוני התיווך המקובלים, המבוססים על היכרות אישית. כדי להגביר את האמון בין גולשים שאינם מכירים זה את זה קיימים בפלטפורמות המקוונות דירוגי משתמשים (של האורחים ושל המארחים) המיועדים להערכת המוניטין והיכולות. חסרונה של שיטה זו שהיא מהווה חרב פיפיות.

בינתיים קיים רק מעט מאוד מחקר על המנגנונים לבניית אמון בפלטפורמות המתווכות, והאינטראקציות בתיווך האינטרנט נוטות להיות פחות ופחות צפויות (Parigi & Cook, 2015). הבעיה של בניית אמון אלקטרוני טרם נפתרה, ולפי החוקרים (Bailey & Bakos, 1996) קשה מאוד לקבוע איזה סוג תיווך יתאים לכל שוק.

חברות סטארט-אפ שניסו להקל ישירות על הצרכנים מצאו רמות נמוכות של אמון בין זרים ללא תיווך. למשל Eatro (סטארט-אפ של peer-to-peer להזמנת ארוחות בריאות בלונדון) נתקלו בקשיים של הצרכנים לשלם עבור אוכל המבושל על ידי צרכנים אחרים, מחשש לתנאי ההיגיינה (Eckhardt & Bardhi, 28.1.2015).

יש הטוענים (Parigi & Cook, 2015) כי הבניית אמון באמצעות הטכנולוגיה היא מוזרה ומפתיעה אבל מאיימת פחות ופחות ככל שמנגנוני הבקרה, הדירוג וחוות הדעת של המשתמשים מפורטים יותר. בפלטפורמות שלAirbnb ו-Taskrabbit, שבהן אין כל סיכוי שהמשתתפים יכירו זה את זה, מנגנוני התיווך דומים יותר למה שמתרחש בבורסה, שבה אוספים ביקורות על המשתמשים כדי להפחית את הסיכונים שבעשיית עסקים עם אנשים זרים (Killick, 6.10.2015). בעיית התיווך והאמון בקהילת שיתוף של זרים מהווה, אם כן, מודל עסקי מסוכן (Parigi at al., 2013).

נושא התיווך באמצעות הפלטפורמות מעורר את השאלה מה היקף שליטתן על המשא והמתן המאזן בין האינטרסים של הצרכנים לאלה של היצרנים. שאלה זו עלתה בעבר בדיון על תיווך במשמעות של Middleman לעומת תיווך במשמעות של Mediator (Andreasen &Larsen, 2007), ועולה כיום בעקבות הטענה כי המתווכים הישנים נהפכים באמצעות הפלטפורמות לשומרי סף חזקים יותר, בעלי שליטה מונופוליסטית על שווקים שהם יוצרים באמצעות מערכות אוטונומיות כביכול – האלגוריתמים (Kinsley, 14.10.2015).

ריבוי הפנים של "כלכלה משתפת"

המושג "כלכלה משתפת" זוכה לפנים רבות ומגוונות, סותרות ומוזרות (Stephany, 7.5.2015). המונח "Sharing Economy" הוטבע בשנת 2008 על ידי לורנס לסיג (Lessig, 2008) מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, אך רק בשנת 2015 הוגדר המונח במילון אוקספורד האנגלי: "מערכת כלכלית שבה נכסים או שירותים משותפים בין אנשים פרטיים, או חינם או בתשלום, בדרך כלל באמצעות האינטרנט" (Stephany, 7.5.2015).

יש הסבורים כי ההגדרה של "כלכלה משתפת" צריכה לכלול נכסים, כגון כישורים וזמן (Botsman, 21.11.2013), אחרים חושבים כי יש לצמצם את מושג הנכסים (Meelen & Frenken, 14.1.2015), ויש הטוענים כי בכלכלה משתפת אין כלל שיתוף.

כדי להבהיר יותר את מושגי השיתוף, כמו "sharing", "collaborative" ו-"peer-to-pear", מציע ווסקו (Woskow, 2014), מחבר הספרUnlocking , לקבוע תו איכות ((kite mark) לשיתוף שיאושר על ידי מכון התקנים הבריטי (BSI) בעבור כלכלני בריטניה העוסקים בנושא (Botsman, 27.5.2015).

דומה שחוסר הבהירות באשר למושג "כלכלה משתפת" מצריך למען הדיוק להעדיף את המושג "כלכלת פלטפורמות". המושג "כלכלת פלטפורמות" מתמקד במדיום שדרכו נוצר השיתוף, וכולל בתוכו מגוון מודלים, כמו "כלכלה משתפת" (Sharing Economy), "כלכלת גישה" (Access Economy), "צריכה שיתופית" (Collaborative Consumption), "שיתוף לקוחות" (Co-Creation), "מימון המונים" (Crowdfunding), "מיקור המונים" (Crowdsourcing), "כלכלה חברתית" (Peer Economy), "כלכלה לפי דרישה" (14"On-Demand Economy), "כלכלה דמוקרטית"15 ו"כלכלת תיווך". הוא כולל גם מושגים כמו "WE-commerce" ו-"WE-conomy" (Howard,2015), שהם אותה גברת בשינוי אדרת, ואף מושגים בעלי קונוטציה לא חיובית, כמו "כלכלת חלטורה" (Gig Economy) (Blanchard, 29.6.2015) ו"כלכלת המשרת" (16Faux, 2012) (Servant Economy) .

מושג נוסף הוא "כלכלת הסולידריות" (Solidarity Economy), ששוחריה תומכים בהקמת קואופרטיבים בניו יורק "Solidarity NYC", וטוענים כי כלכלה זו מורכבת מחמישה עקרונות: דמוקרטיה, שיתוף פעולה, צדק חברתי, הדדיות וקיימות אקולוגית (Burns, 27.1.2014).

במילים אחרות, הפנים הרבות שמייחסים למושג "כלכלה משתפת" מאפשרות לתאר כמעט כל יוזמה מקוונת המתייחסת לקשר שבין צרכנים המחפשים מוצרים ושירותים לבין אנשים המבקשים לספק אותם.

בהקשר זה נטען כי הטרמינולוגיה של "שיתוף" בעייתית כי היא "מגייסת אנשים לנישול של עצמם" (Singer, 8.8.2014). המושגים "שיתוף" (Sharing), "בעלות" (Ownership) ו"גישה" (Access) אינם ברורים ולעתים משמשים בערבוביה. לעתים נלווית להם קונוטציה חיובית, יצירתית וחדשנית ולעתים קונוטציה שלילית, יומרנית ואף מדומה. רק מעט מחקרים ניסו להבחין בין מושגים אלה ולאפיין את משמעותם בעבור הצרכן-האובייקט (Bardhi & Eckhardt, 2012).

אם נתייחס ל"שיתוף" כאל פעולת תיווך בין עסקים לצרכנים שאינם מכירים זה את זה, ספק אם נוכל לכנותה שיתוף חברתי, שכן למעשה הצרכנים משלמים עבור הסחורה או השירות (Eckhardt & Bardhi, 28.1.2015). "שיתוף" יכול להיות גם בעלות משותפת על נכסים ומשאבים אישיים מוחשיים או וירטואליים, כמו Personal Data Ecosystem (PDE) (Veseli & Welderufael, 2015), אבל אז יש להבחין בין בעלות לשכירות (Booth, 26.8.2015). במקרה כזה דמי השכירות אינם מהווים ערך עודף, וסביר שקרל מרקס היה טוען כי זו אינה חלוקה מחדש של רכוש. על פי השיטה הקפיטליסטית, מוצר או שירות יכול להיות מוצע להחלפה רק אם הוא שייך ליצרן או לבעלים ומיועד מראש לצורך זה (בניגוד לצריכה הפרטית או החברתית):

מושג חלופי אחר ל"כלכלה המשתפת" הוא כלכלת גישה, שבה הסחורות והשירותים נסחרים על בסיס גישה ולא על בסיס בעלות. במקום לקנות רכב למשל ניתן לשכור רכב לזמן קצוב באמצעות הפלטפורמות שלAirbnb, Zipcar וUber-. ב-Uber כל אדם יכול לעבוד כנהג מונית ללא רישיון מונית, והנוסע מאייש מקום ריק ברכבו. התנהלות דומה מתקיימת באתרים Taskrabbit ו-Needto.com, המספקים שירותים כמו טיול עם כלבים וצביעת בתים. המחקר על Zipcar מראה כי צרכנים המשתמשים בשירות של שיתוף מכוניות אינם חשים כל התחייבות הדדית ושום אינטראקציה, וחווים אנונימיות אף שהם יודעים שאחרים השתמשו במכונית (Bardhi & Eckhardt, 2012).

פלטפורמות כגון ,WashioDeskbeers Dashdoor, ו-WunWun, המציעות ניקוי חולצות, אספקת בירה או טיפולי עיסוי, נתפסות כשינוי בהתנהגות של צרכנים המשתמשים בטלפון חכם רק כשלט רחוק, ואינן דומות לאפליקציות הנהוגות ב- BlaBlaCarאו RelayRides, המתבססות על עקרונות השיתוף (Botsman, 27.5.2015).

בפרק זה תיארנו את הבעייתיות הקשורה בשימושים השונים והמוטעים במושג "כלכלה משתפת". בפרק הבא נציג כמה מהמגמות ומהמשמעויות הסותרות המלוות כלכלה זו.

מגמות ומשמעויות סותרות של הכלכלה המשתפת

עבודה במעמד עצמאי נתפסת כנרטיב של הצלחה וסיפוק, אך כשמדובר בכלכלת הפלטפורמות אין הדבר ממש כך. על פי פרסום של איגוד העצמאים והפרילנסרים (Freelancers Union, 2015), אוכלוסיית העצמאים מהווה כשליש מכוח העבודה האמריקני (כ-54 מיליון), ומרביתם בחרו מרצונם במעמד העצמאי בעזרת הפלטפורמות, המאפשרות להם יותר חופש וגמישות.

לטענת קיליק (Killick, 6.10.2015), מעמדם של העובדים האלה הוא תחרותי, מונחה-רווח (profit-driven) ומבוסס על "כלכלה כפויה" (Forced Sharing Economy), שלפיה השותפות נכפתה על העובדים מחוסר ברירה ואומללות, ולא נעשתה מבחירה חופשית (Walker, 2015).

מהנתונים על העובדים העצמאיים מתברר כי כרבע מהם השלימו את הכנסתם כעצמאיים נוסף על משרתם הקבועה כשכירים, וכי רבים מהם הם בעלי הכנסה פנויה עודפת (Blanchard, 29.6.2015).

לטענת איגוד העצמאים והפרילנסרים, קשה להניח כי הבחירה החופשית במעמד עצמאי קשורה לכך שעבודתם של העצמאים אינה מוגנת בזכויות כלשהן, דבר הסותר את הבחירה החופשית. למעשה רבים מהעצמאים הם במעמד של "קבלן התלוי במעסיק" (Dependent Contractors), בעוד עצמאים אחרים מוצאים את משימותיהם באמצעות יישומי הטלפון החכם.

העצמאים טרם זכו למעמד משפטי בכוח העבודה האמריקני (Weber, 28.1.2015), ויש המרחיקים לכת וטוענים כי מעמד העובדים הוא תעתוע, בהתייחס למה שמכונה"1099 economy"17, שכן המעסיק יכול להוריד את עלויות העבודה של העובדים באופן דרמטי, לעתים קרובות כ-30% ויותר, וכך מתאפשר למעסיק להתנער מאחריותו לשמירה על זכויות העובדים, לתגמולי פרישה, אבטלה או פיצויים לעובדים שנפצעו, הפסקות הצהריים, שעות נוספות, חופשת חג, חופשת מחלה בתשלום ועוד (Hill, 8.12.2015).

אשר להתייחסות לכלכלה המשתפת כמגבירה את השגשוג הכלכלי ומאזנת את אי-השוויון, תמונת המצב במציאות שונה לחלוטין. על פי הנתונים של הקונפדרציה הבינלאומית אוקספם18, הולך וגדל הפער של ריכוז ההון בידי המעטים – 62 מולטי מיליארדרים, ביניהם ביל גייטס, מחזיקים במחצית מההון העולמי. רק לפני חמש שנים החזיקו בו 388 מולטי מיליארדרים. במילים אחרות, הפער בין העשירים ביותר בעולם לעניים ביותר ממשיך להתרחב (Peck, 17.1.2016) ואי-השוויון הכלכלי, על פי הכלכלן הצרפתי פיקטי (Piketty, 2014), הולך וגדל ומאט את הצמיחה הכלכלית.

העמקת אי-השוויון נובעת גם מהתחזקותה של האליטה הכלכלית האמריקנית בזירה הדיגיטלית. ארבעת השחקנים המשמעותיים בעולם הדיגיטלי כיום, לפי סקוט גאלוויי (Scott Galloway), פרופסור לשיווק מאוניברסיטת ניו יורק, הם "אמזון" בקמעונאות ובמכירות, "פייסבוק" במגרש החברתי והתקשורתי, "גוגל" בניהול מידע ו"אפל" בבניית מוצרים מבוקשים בעלי מיתוג ברור (אבריאל, 19.1.2016). ענקי ההיי-טק הללו מתפקדים כמונופולים ושומרים בקנאות על בעלות המידע שהצטבר מפעולות השיתוף:

"…the internet giants were built as monopolies, jealously guarding their ownership of the information generated by our sharing activities" (Mason, 21.6.2015).

ראוי גם להציג את דעתם של האופטימיסטים הכורכים את הכלכלה המשתפת במגמה ההולכת וצוברת תאוצה בארצות הברית – "נישול מבעלות" (Disownership), הנעשית באמצעות שיתוף, השכרה והשאלה, שהיא מגמה צרכנית שהתפתחה מ"כלכלת הייצרכנות". יש אף הטוענים כי "נישול מבעלות הוא הנורמה החדשה" (19Nadeem et al.,23.2.2015). ייחודה של מגמה זו הוא שאינה מבוססת בהכרח על שיתוף, שכן היא מאפשרת חליפין של מוצרים ושירותים כדי לקבל גישה לפריטים בבעלות ללא חשבון או לבעיות הטרחה הקשורות לבעלות המסורתית. במגמה זו משתלבת לעתים גם הנטייה לשימוש ב"משאבים בלתי מנוצלים" (Idling Capacity), כמו "הכלכלה המעגלית" (Circular Economy), שמטרתה למחזר חומרים.

עם זאת, הכלכלה המשתפת נתפסת כיום בעיני רבים בארצות הברית, על פי המגזין Fortune, כמגזר הצמיחה העיקרי, שכן היא מאפשרת גישה נוחה ויעילה יותר וחיסכון בעלויות המשאבים ללא הנטל הרגשי והחברתי המתחייב מבעלות על הנכסים (Eckhardt & Bardhi, 28.1.2015). דומה כי מרכיבי ההצלחה בכלכלה המשתפת אינם תלויים בשיח על האינטראקציה החברתית בקהילה, אלא תלויים בעמידה בתחרות (שם).

האי-שוויון ההולך ומעמיק בכלכלה האמריקנית מהווה רקע לביטויי כמיהה וחרדה ביחס להסדרים חברתיים וכלכליים אפשריים בעתיד תוך התייחסות לשיתוף כלכלי, ועל כך בפרק הבא.

מגמות בהסדרים החברתיים והכלכליים

השינויים ביחס להסדרים חברתיים וכלכליים הם מרכיב בתיאוריה של שינוי חברתי, אולם אנו נתייחס בעיקר לעמדות החלופיות המובעות ביחס למושגים כמו עבודה, קפיטליזם, קומוניזם, סוציאליזם ועוד על רקע השיתוף.

  • קפיטליזם פיראטי (Pirate Capitalists): רבות מצורות השיתוף, לפי רוב קיליק (Killick, 6.10.2015), אינן באמת שיתוף אלא קפיטליזם פיראטי שעלול להנחית מכת מוות על כלכלת השוק וליצור מצב של אנטי-קפיטליזם (The Economist, 3.10.2015). לעומתו יש הטוענים כי תחזיות אלה מוקדמות ובחזקת אוטופיה (Ibid, 8.8.2015), וכי עדיין ניתן לראות איך ארגז הכלים הקפיטליסטי מסייע לבניית עסקים הנמצאים בשינוי מתמיד (Ibid, 24.9.2015).
  • קפיטליזם אידיאולוגי: הכלכלה המשתפת היא אידיאולוגיה של תנועה הולכת וגדלה של אנשי עסקים ואחרים שמייצגת חלופה חדשה למודל העסקי הקפיטליסטי המסורתי (Spark, 1.5.2015).
  • קפיטליזם מסורתי: הכלכלה המשתפת החלה להידמות בצורה מפחידה לקפיטליזם המסורתי. כך על סמך ממצאי הסקר של San Francisco Chronicle, שכלל 5,000 רשומים ב-Airbnb שלמרביתם היה רכוש להשכרה (Gilpin, 2014).
  • קפיטליזם מאוחר (Late Capitalism): כלכלות המבוססות על ייצור עמיתים מסתמכות על כוח עבודה חינם או בשכר נמוך שמזכיר את "כלכלת מתנות". צורה זו מאפיינת, לדעת טרנובה (Terranova, 2000), את כוח העבודה בקפיטליזם המאוחר.
  • פוסט-קפיטליזם (Post-Capitalism): הכלכלן השמאלני פול מייסון (Mason, 27.7.2015) טוען כי בעקבות מותו הקרב של הקפיטליזם החל עידן הפוסט-קפיטליזם:

    "PostCapitalism: A Guide to our Future […] reshaping the economy around new values, behaviors and norms […] rise of collaborative production: goods, services and organizations are appearing that no longer respond to the dictates of the market and the managerial hierarchy" (Mason, 2015: xiv, xy).

  • היפר-קפיטליזם (Hyper-Capitalism): כך כינה גרי ריפקין (Rifkin,2001) את התרבות הדיגיטלית החדשה לפני מעל עשור.
  • שקיעת הקפיטליזם (Eclipse of Capitalism): בשנים האחרונות עוסק ריפקין (Rifkin,31.3.2014) בשקיעת הקפיטליזם ובעלייתם של שיתופי הפעולה, בספרו The Zero Marginal Cost Society.
  • פוסט-קפיטליזם ורוד (Pink Post- Capitalism): כך מכנה שיזף רפאלי (רפאלי, 24.04.14) את התופעה שעליה כותב ריפקין.
  • פרו-קפיטליזם Pro-Capitalism): באומל, ליטן וסצ'רם (Baumo, Litan & Schramm, 2009) מבדילים בין ה"פרו-קפיטליזם" (Pro-Capitalists) ו"הקפיטליזם הטוב" (Good Capitalism), המקדמים באמצעות טכנולוגיות תחרות וחדשנות, ובין "הקפיטליזם הרע" (Bad Capitalism), הרואה בתאגידים הגדולים בעלי מונופול ורודפי רנטות שמנהליהם עושים לובינג אצל פוליטיקאים כדי לקבל הטבות. כלכלה משתפת, על פי ה"אקונומיסט" (3.10.2015, 19.10.2015), היא קפיטליזם טוב ויזמי המתאפיין בחדשנות, דוגמת Airbnb ,Uber ו-Task Rabbit, ולעומת זאת טרבור שולץ (Scholz, 5.12.2014) טוען כי כלכלה משתפת אינה סוג של קפיטליזם, אלא גרוע מזה20.עם זאת, יש לזכור כי מרבית בני האדם אינם מבחינים בין קפיטליזם טוב לקפיטליזם רע. דוגמה ישראלית לקפיטליזם הרע, המתארת את המונופולים של העדפת המקורבים שמנהליהם עושים לובינג אצל פוליטיקאים כדי לקבל הטבות (The Economist, 3.10.2015), היא אותו עימות שצוין קודם, שהתנהל בישיבת הממשלה בין ראש הממשלה, ביבי נתניהו, לשר התחבורה, ישראל כץ, בעקבות הלחצים שמפעילה Uber (X Uber) על ראש הממשלה לקדם את חדירתה לישראל (הלפרין, 24.1.2016). המקרה מהווה גם דוגמה למה שמתארים רג'אן וזינגלס (Rajan &Zingales,2004) בספרם "להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים", שבו מתוארת השתלטותה של קבוצת אינטרסנטים על הפוליטיקאים והרגולטורים.
  • Peers Inc.: פעילותם של תאגידים עסקיים המבוססת על עמיתים עצמאיים, מהווים בסיס לאחד הרעיונות הכלכליים והחברתיים החשובים ביותר של זמננו ומשנים את עצם טבעו של הקפיטליזם. פעילות כזאת מכנה רובין צ'ייס (Chase, 2015), מייסדת Zipcar, מודלPeers Inc.. לפי הררי (2015: 201), המושג "קפיטליזם" מתאר לעתים תיאוריה כלכלית ניטרלית חסרת טענות ערכיות ולעתים מתאר דת בעלת טענות ערכיות:

    "מצווה על כל אדם, משפחה, תאגיד ומדינה לייצר בשנה הקרובה יותר ממה שהם מייצרים היום, ובעוד עשר שנים יותר ממה שהם ייצרו בעוד שנה. כדי להשיג זאת, ראוי להקריב ערכים אחרים, כגון שוויון, איזון אקולוגי ועוד" (שם: 231).

  • עבודה דיגיטלית (Digital Labor): לכאורה הגלישה בפייסבוק והעלאת תמונות לאינסטגרם נתפסות כפעילות לשעות הפנאי, אולם הן בחזקת 'עבודה דיגיטלית המייצרת למעשה ערך כלכלי לחברות המפעילות", טוענת ג׳ודי וייזמן (Wajcman, 2015), מחברת הספר Pressed for Time, בריאיון עיתונאי (אלכסנדר, 11.11.2015).
  • עבודת צל (Shadow Work): קרייג למברט (Lambert, 2015) מצביע על "עבודת צל" כעל יסוד חדש באורח החיים של "צמיתות המעמד הבינוני" (Middle-Class Serfdom). עבודת הצל נהפכת נורמטיבית יותר ויותר, שכן בני האדם מבצעים מטלות לא רק בשותפות אלא בעצמם, בעוד שבעבר הן התבצעו על ידי עובדים כפוף לתגמול כספי. מדובר בצורה חדשה של שימוש עצמי של משאבים בלתי מנוצלים (Idling Capacity), שלרוב נעשה באמצעות אפליקציות כמו הזמנת טיסות ובתי מלון אונליין, כרטיסי עלייה למטוס והדפסת מודלים בתלת-ממד.
  • פרולטריון חדש: נוצר מעמד עובדים בסטטוס של הפרולטריון החדש המכונה "Precariat", המורכב מאנשים שחייהם קשים עם סיכוי קטן לתעסוקה וללא זכויות מקובלות של עובדים (Standing 2011; Standing, 2014 Singer, 16.8.2014 ), בעוד שבוויקיפדיה שותפים בעיקר נציגי האליטה האינטלקטואלית.
  • פיאודליזם חדש (New Feudalism): שורשי הכלכלה המשתפת הם למעשה גלגול של הפאודליזם ההיסטורי למצב חדש כפי שמתאר זולטן זיגדי (Zigedy, 29.6.2015), בעל דעות סוציאליסטיות:

    "At the dawn of the era of capitalism, when commodity production remained embedded in feudalism, many merchants established networks of disconnected peasant households desirous of extra incomes and possessing modest handiwork skills….today's workers are the offspring of the peasant selling labor to the incipient capitalist" (Ibid).

    האפליקציות הופכות אותו למצב של פאודליזם (Wright, 15.8.2015) ויוצרות מעמד חדש של קבלנים התלויים במעסיק אחד (dependent contractors) (Mims, 24.5.2015).

  • פיאודליזם עתידני (Futuristic Feudalism):

    "Feudalism, a prevailing social structure in medieval Europe, consisted of lords, vassals, and serfs (peasants) who exchanged goods and services for protection and military support. Collaborative consumption, as termed by sharing innovator Rachel Botsman, is a sub-economy that rejects excessive ownership, thriving on the basis that people share what they already own. Collaborative consumption—or the more commonly known 'sharing economy' — is set to become a modern day feudalistic network" (Chow-Lau, 2015).

  • סוציאליזם דיגיטלי (Digital Socialism): המושג "סוציאליזם" נושא מטען תרבותי עצום. ב"סוציאליזם דיגיטלי" הכוונה למגוון רחב של טכנולוגיות הנמצאות בשימוש באינטראקציות חברתיות המהוות פעולות קולקטיביות ברשת. הסוציאליזם במקרה זה אינו בחזקת אידיאולוגיה אלא מתייחס לספקטרום של עמדות, טכניקות וכלים המקדמים שיתוף פעולה, צבירה ותיאום וכן סדרה של אפשרויות חדשות שיש בהן שיתוף פעולה חברתי ומרחבים פוריים לחדשנות וליוזמה (Diem, 25.5.2009).

    "יש בטכנולוגיה החברתית של שיתוף משום יישום סוציאליזם דיגיטלי שיתוף פעולה, פתיחות, תמחור חופשי, ואף שקיפות מבחינה מעשית. שיתוף הוא הצורה המתונה ביותר של סוציאליזם, אבל היא משמשת כבסיס לרמות גבוהות יותר של מעורבות קהילתית". (Kelly22.5.2009 ).

    "כוחו של הסוציאליזם החדש הוא גדול יותר ממה שאנחנו מדמיינים" (Perry, 25.5.2009).

  • דוט קומוניזם (Dot-Communism): כך כינה בארלו (Barlow, 2000) באירוניה את הקומוניזם הווירטואלי, שבו כוח העבודה מורכב כולו מסוכנים חופשיים שכוחם הולך ומתחזק מול הקפיטליסטים באמצעות השיתוף. רוח הרפאים המלווה את ה"דוט קומוניזם", המבוסס על בעיות שכבר מרקס זיהה, כמו ניכור ואי-שוויון, טרם דעכה אבל הלהבות קטנו (Suliivan, 11.6.2000). לפי ברנקיל (Barnikel, 3.6.2014), כלכלה משתפת היא סוג טוב יותר של קומוניזם המציל את החברה מהרעות החולות של צרכנות ותחרותיות.

ההסדרים החברתיים והכלכליים של הכלכלה המשתפת משתקפים לא רק בביטויי כמיהה מצד אחד וחרדה מצד אחר, אלא גם במושגים נרטולוגיים. על כך בפרק הבא.

"הכלכלה המשתפת" במושגים נרטולוגיים21

ניתן לתאר את תופעת הכלכלה המשתפת באמצעות חקר הנרטיבים, שבו עולים במשולב ביטויי כמיהה וחרדה באמצעות מיתוסים ונרטיבים הקליטים מבחינה רטורית.

נפתח בתיאור של נטשה סינגר (סינגר, 17.8.2015) מ"הניו יורק טיימס", הרואה בכלכלה המשתפת "אלטרואיזם מבחוץ, ניצול מבפנים: הבלוף שמאחורי 'הכלכלה המשתפת' ודגל דמוי חמלה המאפשר להתנער מהאסדרה ומשמירה על זכויות עובדים וצרכנים – בעוד שלמעשה הן לרוב יוזמות מסחריות לכל עניין ודבר" (Singer, 8.8.2014).

נסקור עתה מושגים נרטולוגיים נוספים.

מיתוסים

המיתוס, לדעת אדם בות' (Booth, 26.8.2015), מופץ ברחבי העולם הקפיטליסטי המתקדם כצורה "חדשה" של כלכלה העולה מתוך האפר של המשבר של שנת 2008:

"This is the myth that is being peddled across the advanced capitalist world as a supposedly 'new' form of economy emerges out of the ashes of the 2008 crisis: the 'sharing' (or 'on-demand') economy" (Ibid).

"כלכלה משתפת" כמיתוס, לפי יבגני מורוזוב (Morozov, 1.3.2015), מיועדת לחלשים ולעניים הנמצאים בשולי החברה, אולם למעשה היא יותר בחזקת כיסוי והצדקה למגמות של אנשי עמק הסיליקון, לפוליטיקאים ערמומיים ולארגונים לא ממשלתיים וכי זו כלכלה כושלת:

"Don't believe the hype, the 'sharing economy' masks a failing economy" (Morozov, 28.9.2014).

בניטה מטופסקה (Matofska, 2014), מייסדת התנועה הגלובלית של "The People Who Share", מייחסת לכלכלה המשתפת את היכולת להעצים ולייעל את הדמוקרטיה, ולהרחיב את השוויוניות בקנה מידה מקומי, אזורי, לאומי ואף עולמי. זאת תוך התבססות על ה-Gettaxi של המערכת האקולוגית החברתית-כלכלית שנבנתה סביב השיתוף של משאבים אנושיים ופיזיים, הכוללת יצירה משותפת, ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים באמצעות אנשים וארגונים שונים.

נרטיבים

"The narrative of the sharing economy is just so huggable: neighbors can sell the fruit from the trees in their gardens, you can rent an apartment in Rome, a tree house or yurt in Redwood Forest. In Berkeley, you can pay your neighbor to cook you a wholesome dinner, and now you can even listen to your own Spotify account in an Uber taxi. It is just all so convenient" (Scholz, 5.12.2014).

"For many freelance workers, a second narrative has emerged: that the ostensible 'sharing economy' is actually just another way for middlemen companies to exploit low-cost labor and ultimately grow into the multinational behemoths they originally intended to 'disrupt'" (Shah, 27.1.2016).

אידיאולוגיה: לפי ספרק (Sparks, 1.5.2015), כלכלה משתפת היא אידיאולוגיה שבאה לייצג חלופה חדשה למודל העסקי הקפיטליסטי המסורתי.

אוטופיה: מיכאל רוברטס (Roberts, 21.7.2015) סבור כי חזונו של פול מייסון אינו בגדר פוסט-קפיטליזם אלא אוטופיה. רבקה ברנס (Burns, 27.1.2014) מצטטת את דייוויד גולומביה (Golumbia, 2009), מחבר הספר The Cultural Logic of Computation, הרואה בתופעה דוגמה של 22Cyber-libertarianism.

דיסאוטופיה: סטיבן היל (Hill, 8.12.2015) טוען כי "החזון הטכנו-אוטופי (techno-utopian) של עמק הסיליקון של 'שיתוף כלכלי' הוא תעתוע". "העולם אורווליאני" שמתאר ג'ורג' אורוול (בתוך Booth, 26.8.2015) מהווה דיסאוטופיה של מצב חברתי בלתי מזוהה המתאפיין בתעמולה, מעקב, מידע מוטעה, הכחשה של אמת ומניפולציה של העבר.

דיון

לנושא של כלכלת הפלטפורמות יש משמעויות והשלכות בתחומים רבים: תרבות, פוליטיקה, חברה, כלכלה ומשפט, ואף משמעות החיים בחברה משתנה. המקרה מאפשר גם דיון מהיבטים מעשיים ותיאורטיים, ועשוי לשמש אבן בוחן למידת ההצלחה של הטרנספורמציה מהעולם הווירטואלי לעולם הריאלי.

כלכלת הפלטפורמות מעצימה את התחזיות ביחס לשינויים, המשלבות מצד אחד כמיהה וחרדה ומצד אחר חוסן וקיימות, לא רק בגלל החידושים הטכנולוגיים בתחום האפליקציות אלא בשל ההאטה הכלכלית שהחלה בשנת 2008 במדינות רבות. ההאטה ערערה את הביטחון הכלכלי לרבים, והביאה לשיעורי אבטלה גבוהים, תת-תעסוקה ואי-שוויון, ירידה בעושר, חרדה כלכלית מוגברת וחוסר ביטחון. כמעט בו-זמנית גברה תשומת הלב הציבורית למשבר הסביבתי המאיים של שינוי האקלים המאיץ את ההשראה של "הצריכה ירוקה" והפחתת גזי החממה. המגמה של הפחתת ההשפעה האקולוגית והמלחמה בהידרדרות הסביבה באה לידי ביטוי בניסיונות לניצול מרבי של "משאבי הסרק" הבלתי-מנוצלים, כמו אנרגיית השמש.

הפלטפורמות הדיגיטליות הצוברות תאוצה מהוות, מסיבה זו, קרקע מוצקה לרב-שיח על השינויים הכלכליים והחברתיים הצפויים כאמור, בעיקר על אי-השוויון שעומד בראש החששות החברתיים של זמננו, ומכונה לעתים Industry 4.0 ולעתים "המהפכה התעשייתית הרביעית" (Schwab, 14.1.2016).

תאוצה זו באה לידי ביטוי בעמדות ובהגיגים של אידיאולוגיות ובתפיסות אוטופיות ודיסאוטופיות, בגילוי מחדש של פתולוגיות של מערכות פוליטיות וכלכליות רבות וכן בדיון מחודש על הקפיטליזם.

הביקורת על הקפיטליזם נעלמה כמעט מהשיח הציבורי במשך השנים. עצם המילה "קפיטליזם" נשמעה כמו נסיגה לעידן אחר, אולם עם הופעת המודלים החדשים של כלכלת הפלטפורמות התעורר השיח על אפשרויות חדשות בהפחתת אי-השוויון בהכנסות (Harvey, 2014), שהבולטת בהן כאמור מתייחסת לשינויים בתפיסת הקפיטליזם:

"…it's got the potential to change the face of capitalism as we know it" (Shah, 27.1.2016).

בשיח עולות לעתים עמדות והגיגים אבסורדיים, כמו הטענה כי אין בהכרח ניגוד בין הקפיטליזם ובין שיתוף וכי ניתן לשלב את שתי הגישות לתפיסה אחת (Regner,11.5.2015). כמו כן עולות מחדש תיאוריות ניאו-מרקסיסטיות, כפי שמציג למשל אדם בות' (Booth, 26.8.2015).

הציפיות לשינוי ניכרות גם בהיבט הפוליטי, כמו בעמדותיהם של המועמדים לבחירות המוקדמות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016 (Barbaro & Parker, 2015). חלק מהעמדות משתלבות כתפיסה מדינית על בסיס הפילוסופיה הניאו-ליברלית, בעוד שהארגונים הקפיטליסטיים הקיימים עדיין עושים רווחים ומשאירים מעט לעובדים הנאלצים לדאוג לעצמם בכל השאר. נשמעים קולות על אי-השוויון המפוררים את הלגיטימיות של השיטה הכלכלית והחברתית, שוברים את הריכוזיות הכלכלית ואת הבעלות על המשאבים הכלכליים, ומתעוררים רעיונות של סוציאליזם וליברליות. למשל, הילרי קלינטון, המתמודדת על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית, תקפה ביולי 2015 חברות כמו Uber, והבטיחה להילחם במעסיקים שמסווגים עובדים כקבלנים עצמאיים (הזלקורן, 2.9.2015). גם ברני סנדרס (Bernie Sanders), המועמד הסוציאל-דמוקרט המצדד בכלכלנים הליברלים הקלאסיים, טוען כי יש לשבור את הריכוזיות, לפרק את הבנקים הענקיים ולצמצם את אי-השוויון (רולניק, 16.1.21016). עם זאת, מפלגות הימין האירופיות אינן נוטות עדיין לשלב את העקרונות של הכלכלה המשתפת באג'נדה הפוליטית שלהן כל עוד הן לא בקואליציה עם מפלגות השמאל:

"…that right-wing parties tend to not incorporate the principles of Sharing Economy in their political agendas as long as they are not in a coalition with a left-wing party" (Gorke, 23.09.2015).

כמה ממשלות אירופיות נוטות כיום לא להתערב, שכן אין הן צריכות להשקיע כספים ביוזמות אלו ורק ליהנות מהיתרונות הכלכליים (מחירים נמוכים יותר בעבור צרכנים), תנאים סוציאליים (אנשים נמצאים יותר במגע זה עם זה) ויתרונות סביבתיים (בתים וסחורות משמשים ביעילות רבה יותר). הדיון במקרה של כלכלת הפלטפורמות עדיין בתחילתו, שכן הנושא בתהליכי התהוות ועוד צפויים שינויים רבים בגלגולו בחברה המשתנה.

סיכום

השיתוף נחשב אחד ממכפילי הכוח הגדולים של עידן המידע הנעשים על בסיס תוכנות ופלטפורמות מקוונות, וזוכה לפרסום אינטנסיבי ואינטרסנטי בתקשורת. הוא מלווה בעמדותיהם של הוגים, חוזים ומאמינים המעלים ספקולציות רבות אולם עד כה הוא למעשה בגדר אתוס נזיל, שעשוי להתפתח בדומה ל"כלכלת החינם המנצחת", שנעלמה לחלוטין, או להשתלב במגמת "הנישול מבעלות" (Disownership), שאינה בהכרח "כלכלה משתפת".

האתוס הנזיל כולל סתירות רבות, השלכות מוסתרות ופרדוכסים. דומה כי מרבית הצרכנים אינם מחפשים כלל ערך חברתי מחילופי השכרה עם זרים, אלא מתעניינים יותר בעלויות נמוכות ובנוחיות מרבית למרות הבעייתיות והסכנות הנובעות מחוסר האמון באמצעות הפלטפורמות.

הטכנולוגיה מעניקה בינתיים לכלכלה המשתפת את חסותה למסגרת שאין בה כללים וחוקים ושלרוב גם לא מיושמת בה המדיניות הנהוגה במגזרים הכלכליים האחרים. רבים ממקבלי ההחלטות של היום לכודים בחשיבה מסורתית ליניארית ואינם חושבים באופן אסטרטגי מספיק על הכוחות המשבשים והמחדשים הקשורים לשינוי העיצוב של החברה ושל הכלכלה.23

"כלכלת הפלטפורמות" נמצאת בתהליך שטרם זכה לתפיסה כוללת וגלובלית של השפעת הטכנולוגיה על חיינו והאופן שבו היא מעצבת מחדש את סביבתנו הכלכלית, החברתית, התרבותית והאנושית.

מקורות בעברית

References: Bibliography & Webliography & Further Reading

הערות

  1. "מַסֶּדֶת" היא המילה העברית שקבעה האקדמיה ללשון העברית למושג "פלטפורמה". היא שאובה מהמילה המקראיתמַסָּדוקשורה למיליםיְסוֹד, יִסֵּד וכו'.
  2. האחריות לתוכן המאמר היא שלי בלבד. ברצוני להודות לפרופ' מיכאל בירנהק, ד"ר עמית רכבי, ד"ר אלון הסגל וד"ר יפעת חסון על הערותיהם החשובות לטיוטת המאמר ולעורכת הלשונית גילת עירון-בהר.כתובת דואר אלקטרוני זאת מוגנת מפני spambots. יש להפעיל JavaScript על מנת לראות את הכתובת
  3. קדם-הכנס התקיים במסגרת הכנס השנתי של האגודה הבין-לאומית לתקשורת (ICA) באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל (22.5.2014). ג'ון ערך גם את הגיליון המיוחד של כתב העתInformation Communication and Society בנושא "Understanding Digital Sharing", שבו נכלל מאמרו"The rise of 'sharing' in communication and media studies" (John &Sützl, 2016).
  4. Mash-ups מהווה אפשרות לשימוש בתכנים ממקור אחד או יותר כדי ליצור שירות חדש המוצג בממשק גרפי יחיד.
  5. האתר "פליקר" הוקם ב-2004 כשירות של שיתוף תמונותבסגנוןweb 2.0 , ובשנת 2013 הפך לאתר מבוססHTML5.
  6. Digg.com הוא אתר חדשות במגוון נושאים שבו מעלים הגולשים קישורים לתכנים חיצוניים בלבד.
  7. להרחבה על "כלכלת היצרכנות" (Prosumer Economy) ראו הכט, יוני 2012.
  8. ב"כלכלת חלטורה" (Gig Economy) הכוונה למערכות המפרקות תפקידים שמבצעים עובדי חברות ל"חלטורות" המבוצעות על ידי עובדים עצמאיים שמקבלים תמורה לפי זמן מוגדר.
  9. "הכלכלה החברתית" (Social Economy) עוסקת במשמעותם הכלכלית של ארגונים ללא מטרות רווח בתיאוריה הכלכלית המסורתית.
  10. לסקירה מקיפה על "קהילות המעשה" ראו:University of Ontario Institute of Technology (October 2015).
  11. ב"ניו יורק טיימס" מתוארת התפתחות האתר בסיפורה של לורה רנדזו (Randazzo), מורה לאנגלית מקליפורניה שפיתחה בבלוג ללמידה אישית דפי עבודה ובהמשך מכרה אותם לאתר. רנדזו הדגימה כיצד ללמד מושגים מסובכים כמו "אירוניה" בערוץ יוטיוב (Singer, 5.9.2015).
  12. לפי חוק זכות יוצרים 1911, שהיה תקף עד מאי 2008, זכות היוצרים בתצלומים פוקעת בחלוף 50 שנה מיצירתם. כלומר: תצלומים שנוצרו לפני 1966 אינם מוגנים עוד בזכות יוצרים בישראל, תצלומים שנערכו בין 1966 ל-2008 מוגנים ל-50 שנה, ואילו תצלומים שנעשו אחרי מאי 2008 מוגנים למשך חיי היוצר ועוד 70 שנה לאחר מכן.
  13. ב"כלכלה לפי דרישה" (On-Demand Economy) הכוונה למערכות המתווכות באופן מיידי בין קונים למוכרים כדי לספק מוצרים ושירותים.
  14. ראו מילון מושגים של "כלכלה משתפת" של רייצ'ל בוצ'מן (Botsman, 27.5.2015) ואת תרגומו לעברית (רימר, 22.10.2015).
  15. במונח "כלכלה דמוקרטית" השתמשה תמר יסעור, ראש החטיבה הבנקאית בבנק לאומי, בריאיון שבו תיארה את הקניבליזציה שנעשתה לבנקאות הריכוזית. לדעתה כלכלה שיתופית היא כלכלה אמיתית שיש בה תמורות, רווחיות ורווחיות לחברות, "כי ברגע שהמשאבים מבוזרים הרבה יותר ואנחנו כפרטים יכולים למכור רבים מכישורינו, ממוצרינו, מיכולותינו, הדבר מעצים ומפזר מאוד את מקורות הכוח" (אורפז, 2.9.2015; Schor, 2015).
  16. המונח "כלכלת המשרת" (Servant Economy) מתייחס, לפי ג'ף פוקס (Faux, 2012), למצבה העגום של הכלכלה האמריקנית בעקבות עלייתו ונפילתו של רעיון המשטר דמוקרטי. משטר זה הביא לשינוי דרמטי במאזן הכוחות בין העבודה ובין ההון, לירידה מתמדת של המעמד הבינוני, לחלוקה מעמדית הולכת ומעמיקה, לשכר נמוך ולמבוי סתום למרות הגידול ברמת ההשכלה והמיומנויות.
  17. הכינוי "1099 Economy" ניתן למערכת המס האמריקנית לעצמאים שאינם מגישים טופסי מס הכנסה W-2 כעובדים קבועים ומקבלים את טופס 1099-MISC לסיווג מס הכנסה המכונה "קבלן עצמאי".
  18. אוקספם (Oxfam) היא קונפדרציה בינלאומית של 15 ארגונים הפועלים ב-98 מדינות בעולם במטרה למצוא פתרון בן-קיימה לעוני ולבעיות חוסר צדק. הארגון שואף לכך שעניים ישפרו את פרנסתם ואת חייהם וישמיעו את דעתם ביחס לתהליכי קבלת החלטות שהם משפיעים עליהם.
  19. המושג "הצרכן הנורמלי החדש", שטבע רוג'ר מק'נמי (McNamee, 30.4.2003) ומאז הפך למנטרה, מתאר את התנהגות הצרכן בעקבות התפתחות הכלכלה האמריקנית ותהליכי צמיחה איטית, ירידה בצריכה הפרטית וציפיות המשקיעים לתשואות נמוכות מהממוצע. המושג קיבל משמעות של "עושה יותר עם פחות", כלשונו של שר החינוך האמריקני, ארנה דונקן (ED. govU.S. Department of Education,17.11.2011).
  20. ציטוט מדבריו של הוגה הדעות מק'קנזי וורק (Wark, 3.11.2014) בוועידת העבודה הדיגיטלית.
  21. נָרָטוֹלוֹגיה (Naratology) היא חקר סיפורים ואופן בנייתם.
  22. Cyber-libertarian היא אידיאולוגיה המבוססת על הטכנולוגיות חדשות ומצדדת בשימוש בטכנולוגיות כאמצעי לקידום יזמות אישית או מבוזרת שאינה תלויה כמעט בשלטון מרכזי.
  23. מבוסס על המאמר "The fourth industrial revolution" (Schwab, 14.1.2016).

אודות ד"ר יעקב הכט

ד"ר יעקב הכט הינו חוקר עצמאי בנושאים הקשורים לתרבות הדיגיטאלית.