חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: זלמנסון נ' הוט טלוויזיה בכבלים

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 12 מסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בעלה של התובעת הוא לקוח של הנתבעת ובהסכם ההתקשרות צוין כי פרטי ההתקשרות ישמשו למשלוח הודעות שיווקיות. בהסכם שהוצג צוין רק מספר טלפון קווי. התובעת טענה כי מספר הטלפון הנייד שלה לא נמסר לנתבעת במסגרת ההתקשרות, אלא לכל היותר בעת תיאום טכנאי, ועל כן אין מדובר בהסכמה.

נפסק

הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת מסרה את מספר הטלפון הנייד שלה, אליו נשלחו ההודעות, כנדרש בסעיף 30א(ג) לחוק ועל כן הנתבעת לא היתה רשאית לשלוח את המסרונים. המסרונים כולם מהווים "דבר פרסומת" והנתבעת היא ה"מפרסם". גם אם אין במסרונים מטרה לעודד הוצאת כספים, הרי שהם נועדו לקדם את מטרות הנתבעת ולשמר את התובעת או בעלה כלקוחות. בכל אחד מהמסרונים ניתנה אפשרות הסרה פשוטה, במשלוח המילה "לא" למספר טלפון נייד כנדרש. התובעת שלחה הודעת הסרה רק כ-8 חודשים לאחר תחילת משלוח המסרונים וגם זאת למספר שגוי. יש לדחות את התביעה ביחס לשלושת המסרונים שעניינם קבלת שירות באינטרנט לרבות בעניין הזמנת טכנאי, מאחר וניתן להבין כי מספר הטלפון נמסר בקשר עם שירות דומה. יש לקבל את התביעה לפיצוי ביחס לשאר תשעת המסרונים, בסך 500 ש"ח לכל מסרון. הנתבעת תשלם לתובעת 4,500 ש"ח, אגרת משפט בסך 50 ש"ח והוצאות בסך 200 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא