האינטראקציה החברתית מטמיעה בתוכה מתח דיאלקטי של פעולה והתעלמות. בתחומי השיח פנים אל פנים מתורגם מתח זה לדיבור ושתיקה ואילו בשיח בסביבת האינטרנט הוא מוכר כ"הפסקה", "פער" או "שתיקה מקוונת". מאחר שהיסוד החברתי של האינטרנט מושתת על קיום שיח מתמשך עלולה גדיעתו של שיח זה ב'שתיקות' לכרסם בפעילות בסביבה זו. סוגיה זו מתחדדת לאחרונה עם חדירת הווב 2.0 לשיח הידידותי, כניסת טכנולוגיות-תומכות-השיתוף לארגונים וצמיחתם של אתרי הרשת החברתית (פֶייסבּוּק, MySpace וכדומה).
מחקר הדן בתרבויות האינטרנט הדגיש את המגע החברתי ברשת. מתוך מחקרים ניתן ללמוד על דרכי ההבעה הלשוניים והצורניים כמו גם אודות פלטפורמות הביטוי המקוון (בדוא"ל, בבלוגים, בצ'אטים וכיו"ב). עם זאת, נראה כי התמקדות בממדים הללו הטתה את פרספקטיבת המחקר להבט הפעלתנות ברשת, ומיעטה להצביע על משמעותה של ההפסקה והשתיקה בשיח החברתי.
בעוד שבחיי היום יום, במציאות הנעה פנים-מול-פנים, הנסיבות החברתיות לדיבור ושתיקה מוטמעות בנורמות התרבותיות, המציאות הווירטואלית היא דינאמית ומתנהלת בפלטפורמות שונות (פֶייסבּוּק, דוא"ל, טוקבקים, ממסרים מיידיים וכו'). מכאן עולה השאלה כיצד מובנים יחסי השיח/שתיקה באינטרנט ומהם, אם בכלל, העקרונות המארגנים יחסים אלו?
מחקרים שדנו בשתיקה באופן כללי הדגישו את הממדים הרטוריים (Glenn 2004, Brown 1995), האינטראקטיביים (Kurzon 2007)), או הביקורתיים (Hassan1974). ברצוני להציע טיפולוגיה שתבחן את ההקשרים החברתיים בהם מתקיימים דפוסי השיח/שתיקה ברשת. באופן ספציפי, ברצוני להראות כיצד תהליכי המיסוד של הפעילות באינטרנט משפיעים על משמעות פעולות הדיבור (Speech Acts) והשתיקות המתקיימות במסגרתו.
הדיון בשתיקה המקוונת לא החל בהופעת ה"ווב 2.00", כבר בטכנולוגיות קודמות של האינטרנט כמו תוכנות המסרים המיידיים, הצ'אטים הפורומים וכו' היוותה השתיקה בעיה. אולם בעידן "הווב 2.00" השתיקה נהפכה לנושא קריטי שכן טכנולוגיות ה"ווב 2.0", המבוססת על אידיאולוגיה של שיתוף, מזמנות את האינטראקטיביות, השיתופיות (collaboration), את השיתוף בידע (sharing content) הבין- אישי, הקבוצתי, הקהילתי, הציבורי והעסקי. השיתופיות מתבטאת גם בשיח הפנימי בארגון וגם בקשרי לקוחות.
תהליכי השיתוף נועדו כידוע, גם להרחיב את נטיותינו החיוביות כלפי החברה ("Behavior Prosocial"), ולהיענות לאותם אלו מבין גולשים המבקשים לייצור יחסי גומלין וולונטריים. חלקן אף מאפשרות להעלות את הפומביות וחשיפתן בסביבות ידידותיות ההולמות את מאווייהם של הגולשים ואת נטיותיהם וצרכיהם. הטכנולוגיות הידידותיות מהוות אמצעי הגברה של הקול הקורא לקבלת תגובה. לכן מובן מדוע חוסר התגובה, השתיקה וההתעלמות עלולות להוות פגיעה קשה לגולשים המצפים לתגובה. במילים אחרות, למרות שהטכנולוגיות הידידותיות באות לקרב את הגולשים מבחינה טכנולוגית אין הקרבה בהכרח, מטיבה עם הנושא ומקשה לעיתים, קרובות בהפעלה השוטפת.
ניתן לתאר ארבע סיבות שעלו במחקר ובתיעוד הפופולארי אשר בגינן ראוי לדון בשתיקה המקוונת:
1. עלבון ופגיעה בינאישית בשיח
כזירת שיח, פעמים רבות השתיקה מתפרשת כהתעלמות או התנכרות לדברי האחר. כך תארו זאת בכנס "היבטים של תוקפנות ברשת" :
"...שתיקה והתעלמות - זו הפגיעה השכיחה ביותר ברשת... בתקשורת טקסטואלית באינטרנט, קורה הרבה פעמים שאין תגובה מסיבה מקרית, אבל אנשים חווים את זה כפגיעה מאוד קשה. כשאף אחד לא מגיב למה שאתה אומר, זה נתפש כמחיקה של העצמיות שלך. לפעמים אנשים לא מבינים כמה הם פוגעים כשהם פשוט לא מגיבים - לפחות עד שהם עצמם נפגעים..." (אילני 2007).
2. מעמד הגולש
מדדי היוקרה הווירטואליים הולכים ומתבססים לא רק למי שרכש הון חברתי במובן של חברים רשומים רב יותר ובכך הוא "מעשיר את כרטיס האשראי החברתי שלו" (עמיחי- המבורגר 2007), אלא בעיקר ב"מספר הכניסות" המתייחסות למסר שהציג. זאת בדומה למדדי הרייטינג (מידרוג) המקובלים כבר בתקשורת. עצם "הכניסה" ולא בהכרח התגובה המילולית, מהווה אף היא תגובה.
גולשים שאינם זוכים ל"כניסות" ולתגובות בהתאם לציפיותיהם ינטשו את הטכנולוגיה שבה הציגו את המסר ויחפשו טכנולוגיות מקוונות אחרות המתאימות להם יותר או במקרים קיצוניים, יאבדו עניין בהעברת מסרים באמצעות הרשת.
3. תקשורת ארגונית
שתיקתם של עובדים או אי-תגובתם בתקשורת הארגונית, עלולה לגרום לנזקים ואף לפגוע בתפוקתו של ארגון. עיקר הכוונה לאותם ארגונים אשר החדירו טכנולוגיות-תומכות-שיתוף בתרבותם הארגונית, על מנת לנהל את הידע על בסיס מודל עסקי המחולל רווח, אולם אינם נהנים מתמיכתם של העובדים. הכוונה לשתיקה של העובדים המסתפקים במגע חד כיווני עם מאגרי המידע של הארגון כ'משקיפים' או לעיתים אף כמתנכרים ומעמדם בארגון כ'זרים' (הכט 2007).
4. הוראה ולימוד
בסביבות הלימודיות המקוונות השתיקה של הלומדים נתפסת לעיתים, כ"שתיקה בונה" אבל יש והשתיקה נתפסת ככשל חינוכי מובהק של תהליך הלמידה החברתית.
נראה, אם כן, כי יש מקום להעמיק בחקר השתיקה המקוונת. במאמר הנוכחי נעמוד תחילה על משמעותה של השתיקה כפי שהיא משתקפת בספרות הכללית, נציג ספרות עיונית ומחקרית שדנה בשתיקה המקוונת, ולבסוף נציע גישה המבקשת לבחון את השתיקה המקוונת על פי ציר קונטקסטואלי הנוגע לדרגות המיסוד של ההקשרים בהם נעשה המגע באינטרנט. נתחיל אפוא, בדיון על משמעותה של השתיקה.
נושא השתיקה, ללא קשר למשמעותה הווירטואלית, נדון כבר רבות על ידי חוקרים מדיסציפלינות שונות. בין הראשונים שעסקו בנושא הוא טומס ברונו (Bruneau 1973) שהתייחס לשלוש הצורות העיקריות של השתיקה - השתיקה הפסיכולינגוויסטית, השתיקה האינטראקטיבית והשתיקה החברתית-תרבותית. ברונו עסק גם במשמעותו של פסק הזמן בשיח הנובע לדעתו, בין היתר מהצורך של פענוח הנאמר בשיח ובהיסוסים במתן התגובה.
כדוגמא לשתיקה החברתית-תרבותית ניתן להביא את המקרה של יפן שבו עסק אקירה צוג'ימורה (1968Tsujimura). לדעת צוג'ימורה, הצווי על השתיקה נחשב כאידיאל חברתי, ומיעוט הדיבור הוא אחד מהמאפיינים החשובים ביותר של התקשורת היפנית שאותה הוא מכנה "Communication without language".
דניס קורזון (קורזון 2007) (Kurzon 2007), החוקר כבר מעל עשור את השתיקה (Kurzon 1998), הציע טיפולוגיה של שתיקה באינטראקציה חברתית, העשויה לסייע בהבנת השתיקה המקוונת . המאמר מתייחס לסוגי השתיקה כגון השתיקה בספריה, השתיקה בכיתת הלימוד, בטכסי זיכרון (remembrance ceremonies), שתיקות פוליטיות ואפילו שתיקות בספריות ובמופעים מוסיקליים.
הוא ממיין את השתיקות לארבע סוגים:
שתיקה בשיחה (Conversation) - הנמען נוכח אך אינו מגיב כלל במהלך השיח.
שתיקה תמאטית (Thematic) - הנמען אינו מגיב על סוגיה מסוימת.
שתיקה טכסטואלית (Textual) - קשורה לטכסט מסוים בו הסיטואציה קובעת את נורמות השתיקה והדיבור כגון בתפילה, ספריה ובסיטואציה לימודית.
שתיקה מצבית (Situational) - זו שתיקה נורמטיבית קבועה בפרק זמן ו/או מקום למשל, באירועים ציבוריים טקסיים.
המיון של קורזון אינו חד מספיק שכן כמה מהשתיקות חופפות עם כמה מהקטגוריות כמו השתיקה בעת התפילה שהיא גם שתיקה טכסטואלית וגם שתיקה מצבית. פונקציה נוספת של השתיקה שלא נכללה במיון זו השתיקה הטיפולית. בתהליך הטיפולי באנאליזה השתיקה נתפשת כלגיטימית שכן היא מבוססת על דיבור אסוציאטיבי. המטופל לא צריך לרצות אף אחד ולא לקבל רשות כדי לשתוק, הוא צריך להיות 'עצמו'. דומה כי מאמרו של הפסיכואנליטיקאי שמואל גרזי (גרזי 2007) מסכם את הבעייתיות הקיימת בחקר הדיבור והשתיקה ומדגים זאת בתהליך הפסיכותראפיותי שבה לעיתים, השתיקה מחבקת את הדיבור ולעיתים הם נפרדים אבל שניהם גם יחד מאפשרים זרימה חיונית ומפרה:
"שאלת היחס שבין השתיקה לבין הדיבור היא סוגיה מורכבת. ייתכן שהאחד משקף את השני, יתכן שהאחד משלים את השני ביחס קומפלימנטרי, וייתכן שיש ביניהם יחסים מורכבים אחרים. ....ייתכן שניתן לחשוב גם על השתיקה ועל הדיבור כשני מרכיבים העומדים בזכות עצמם, אשר לעיתים האחד חובק את השני, ולעיתים השני חובק את הראשון, אך הללו תמיד שומרים על תנועתיות חיה, אשר מאפשרת זרימה חיונית ומפרה (גרזי 2007: 157-158).
הפוליטיקה של שתיקה והשתקה: חלק מהניסיון לחזק דומיננטיות של קבוצות חברתיות הגמוניות (גברים, מבוגרים) היא באמצעות של שלילה נורמטיבית של זכות הביטוי וההבעה. כך למשל, מתבטאת ההגמוניה לדיבורן של הנשים בדברי האמורא שמואל אשר קבע כי "קול של אישה ערווה" (ברכות כ"ד,א'). יש המפרשים את דבריו בעצם הדיבור ויש המייחסים זאת רק לזמרתה של האישה. לעומת זאת בברית החדשה נחשב הדיבור הנשי בקהילה במפורש כ"חרפה" (אפרת 2007:16):
"הַנָּשִׁים תֶּחֱשֶׁינָה בַּקְּהִילּוֹת; אֵין לָהֶן רְשׁוּת לְדַבֵּר, אֶלָּא תִּכָּנַעְנָה לְמָרוּת, כְּמוֹ שֶׁגַּם הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת. וְאִם רְצוֹנָן לִלְמֹד דָּבָר, תִּשְׁאַלְנָה אֶת בַּעֲלֵיהֶן בַּבַּיִת, כִּי לֹא יָאֶה שֶׁאִישָּׁה תְּדַבֵּר בַּקְּהִלָּה", (אִגֶּרֶת שָׁאוּל הָרִאשׁוֹנָה אֶל הַקּוֹרִינְתִּים י"ד:34-35) .
השתיקה וזכויותיה - זכות השתיקה היא הזכות שלא לפצות פה ולא לומר דבר בתהליכי החקירה והדיון המשפטי (Right to silence). זכות זו שמורה לכל אזרח הנמצא בחקירה משטרתית ומטרתה למנוע ממנו להשיב לשאלות העלולות להפלילו. הכנסת דחתה הצעות חוק פרטיות (19.5.2004) שבאו לצמצם את זכות השתיקה של נבחרי ציבור. שתיקה זו מעוגנת בישראל בחוקים ובפסיקה. בעוד בארה"ב זכות השתיקה נחשבת לאחת מזכויות האזרח ואף מעוגנת בתיקון החמישי לחוקה.
בישראל התפרסמו מאמרים על ידי חוקרים ישראלים בנושא השתיקה בעריכתה של מיכל אפרת (2007),
לטענתה השתיקה
"...איננה בהכרח העדר תוכן ותקשורת או תופעה אקזוטית - אלא מהווה חלק אינטגראלי של התקשורת, כאמצעי פעיל אשר משמש אותנו לצד הדיבור בכל הווייתנו...." (אפרת 2007).
אפרת מתייחסת למה שהיא מכנה "השתיקה המדברת"(Eloquent silence) ומגדירה אותו כבחירתו החופשית של הדובר בתורו בהנחה כי קימת מידה מסוימת, מועטה או מרובה, של בחירה בין דיבור לשתיקה ושל יכולת לממש בחירה זו (שם: 13). כותב שורות אלו מציע את המושג "השתיקה הרהוטה" שכן בתחום המשפט הישראלי ל"שתיקה המדברת" יש משמעות שונה (ברק 2001:140) שפרושה הסכמה כלומר "שתיקה מדעת", מופיעה באותם מקומות שהגשמת תכלית החוק מחייבת הכרה בהסדר שלילי. דוגמא לכך מופיעה בין היתר, בפסק דין של בית הדין לעבודה שבה נאמר:
"... המצבים שעליהם שתק החוק גם הם מוסדרים על-ידיו, אם כי בדרך השלילה. זוהי שתיקה מדעת. זהו ההסדר השלילי. זוהי שתיקה שמובנה הוא הסדר (שלילי) של המקרים שאינם נופלים לגדר החוק..."
(תיק ע"ע 263/05 שניתן ב - 15.11.2006).
השימוש בתלמוד במושג "השתיקה המדברת" הוא "שתיק רב" השונה מעט מהשימוש כיום והכוונה היא לשאלה ללא תשובה שניתן לפרשה בשתי צורות האחת כהסכמה והשנייה שאין הסכמה ולכן אין כל התייחסות .
ניתן אם כן לומר, כי לשתיקה פנים רבות. משמעותה אינה רק דממה, הפסקה והשהיה. היא נתפסת לעיתים, כדבר והיפוכו: "שותקת" אבל גם "מדברת", מביעה הסכמה אבל גם התנגדות (תלמוד), אדישות (בשיח תמאטי) וזלזול (כתגובה לדברי שטות), גם הבעת ערגה (ביחסי אהבה) והוקרה (באירועי תרבות). גם חסרון (ביחסי חברות) ואף זכות (בחקירה ובמשפט) השתיקה אף משמשת כמו גם כנורמה תרבותית (ביפן), כנורמה דתית (ביהדות ובנצרות) ואף כנורמה של פושעים (בעולם התחתון ובעיקר במאפיה)., אבל גם חובה אזרחית (בטכסי זיכרון). במילים אחרות, לא ניתן ליחס לשתיקה סגולות משל עצמה אלא רק בהקשריה (Miller 2007).
השתיקה ב"רשתות החברתיות": השתיקה מקבלת משמעויות חדשות ברשתות בהן הידידות היא סימבולית. רשתות אלו מתמקדות בפיתוח אפליקציות ליישומים חברתיים שבהן ניתן, לדלג על האנונימיות וליצור הכרות קרובה, ידידותית ואולי אף אמינה יותר בין הגולשים, מצד אחד, ולאפשר למי שרוצה להבין יותר על עצמו להגיע למידע נגיש בלי צורך להיחשף תוך יצירת קשרים חברתיים, מצד אחר.
הרשתות החברתיות מעצבות רבדים חברתיים-כלכליים. שכן, הכניסה אינה ניתנת לכל גולש עם הרשמתו, הגולש יכול ליצור לעצמו רשת חברים, אשר ככל שעולה מספרם, עולה גם יוקרתו המקוונת וגדלים נכסיו החברתיים המקוונים. באפשרותו של הגולש לייצר לעצמו אתר של שיתוף תכנים קטן משל עצמו שבו הוא יכול להציג פרטים אישיים ותמונות, להביע רעיונות ודעות ולקבל הודעות ותגובות גלויות.
אתרי הרשתות החברתיות הולכות וכובשות לעצמם מעמד מוביל בעולם המקוון ונהפכות יותר לסימבולים מקוונים של ידידות. אתרים כגון מייספייס (Myspace) פרנדסטר (Friendster), פייסבוק(Facebook) ,אשר חולל מהפכה בתפישה המהות של הרשתות החברתיות, לינקדאין (LinkedIn), ביבו(Bebo) אתר הרשתות החברתיות הבריטי, אורקוט (Orkut) מבית גוגל וכן אתרי הבלוגים כמו LiveJournal.com ועוד תריסר אתרים נוספים , מעידים על מגמה זו. והיד עוד נטויה - שכן אנו בעידן שבו מדי 3 חודשים בממוצע מושקת טכנולוגיה חדשה .
ניתן להניח כי הנטישה המאסיבית של הצעירים את טכנולוגיית האימייל (Down 2007) , והנהירה המהירה של הגולשים המבוגרים לטכנולוגיות החברתיות החדשות מעידה על חוסר שביעות רצון מ"תפוקתם" של האתרים הישנים .
אולם האתרים החברתיים אינם הופכים את האדם לידידותי יותר וספק אם הם מחזקים את היעלמותם של הקשרים החברתית הפיזיים בחברתנו, כפי שטען רוברט פטנאם בספרו Bowling Alone (Putnam 2000). לעומת זאת, הם נותנים תוקף מחודש ל"אני" ומעניקים עוצמה ל"התפרצות של העַצְמִי", ("Outbreak of Self-Expression") (Blood 2000). זהו המשכו של תהליך שהחל עם צמיחתם של הבלוגים כיומנים בסגנון נרטיבי אישי, שאפשרו יצירה וביטוי עצמי בגלוי ולא רק באופן אנונימי.
יתכן כי על מנת להתגבר על אכזבת השתיקה מהטכנולוגיות החדשות בקרב הסביבה החברתית הקרובה החל שימוש נרחב יותר בטכנולוגיות המאפשרות שתיקה כמו מנגנוני השיחה מזוהה הנפוצים בטלפוניה סלולארית והקלות של אי מענה ב- SMS ובשכלולים הרבים של הטוויטר (Twitter) . מתברר כי הטלפון הנייד אף משפיע על הקוהרנטיות החברתית בתוך המשפחה, בקבוצת השווים ובין חברים מוכרים פנים-אל-פנים (Ling 2008). לינג טוען כי התקשורת באמצעות הטלפון הנייד מאפשרת לנו להשתתף באינטראקציה חברתית שבעבר נשמרה רק לאלו שנכחו פיזית בסיטואציה:
"...Mobile communication is being used in the pursuit of romance, in the coordination of families, in the exchanging of humor and gossip, and in many other daily situations. In each case, there are ritual forms, there is reliance on co-present understandings, and there is development-and sometimes erosion-of social cohesion..."(Ling 2008: xi).
תהליכי ההתפתחות של האינטרנט עוברים תהליכי התכנסות שבה השתיקה נהפכת למשמעותית יותר, היא מקבלת כאמור, משמעות סימבולית בעיקר ברשתות החברתיות. למשל, אי המענה לבקשת חברות של גולשים ל"קבוצות הסגורות" ב"פייסבוק" הביאה ליצירת קבוצות מחאה המחרימות את הרשת החברתית הזו (סיגן 2008).
"...A growing number of students at British universities known as "Facebook refuse nicks" are boycotting the social networking site ...), (Budak 2008).
יש לכן, חשיבות להעמקת המחקר על השתיקה המקוונת הנמצא עדין בראשיתו שכן חשיבותו הולכת ומתעצמת.
בפרק הבא ננסה להציע טיפולוגיה המתייחסת לשתיקה המתרחשת בסביבות המקוונות.