(מוגש בהקשר להצעת החוק (פ/17/892) בנושא הגבלת גישה לאתרי
אינטרנט למבוגרים)
מאת[1]: ד"ר קרין ברזילי-נהון, ראש המרכז לחברת המידע,
ביה"ס למידע, אוניברסיטת וושינגטון אימייל:
karineb@u.washington.edu
[ד"ר ברזילי-נהון חוקרת, כותבת ומלמדת על האינטרנט והשלכותיו החברתיות]
נייר עמדה זה מוגש בעקבות ישיבת ועדת הכלכלה מיום ה-16.7.07 בו יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן, ביקש להבין את המצב הנהוג והקיים במדינות שונות בעולם לגבי סינון תכנים באינטרנט לקטינים הן בהסדרת המדינה או בהסדרה עצמית. מרבית המדינות בהן קיים סינון תכנים באופן מדינתי אינן דמוקרטיות. מדינות אלו מגבילות את חופש הביטוי וזכויות אדם אחרות. הסקירה בנייר עמדה זו תתמקד בהשוואה למדינות דמוקרטיות בלבד. כמו כן המיקוד בנייר העמדה הוא בעיקר סינון של תכנים בהקשר לקטינים ולא בסינון תכנים אחרים ממניעים אחרים (כגון זכויות יוצרים, ספאם וכד'). להלן המצב בתמציתיות במדינות וחבר מדינות שונים:
האיחוד הארופאי פיתח תוכנית בשם Safer Internet Plus Programme שמטרתה לחזק את השימוש "הבטוח" באינטרנט ביחוד עבור ילדים ולהלחם בתכנים לא-חוקיים ולא רצויים ע"י משתמש הקצה כחלק מגישה קוהרנטית ע"י האיחוד הארופאי. הפורום המנחה את התכנית התכנס ב-20-21 ליוני 2007 בלוקסמבורג. מנדט התכנית יסתיים ב- 2008 ואמור לשמש כבסיס לתכניות מתקדמות שיפעלו משנת 2009-2013.
ה- EU מדגיש גישה של הסדרה-עצמית המאפשרת קודים של התנהגות שונים שיטופחו במדינות השונות בעידודם ותמריצם של הממשלות השונות. ההסדרה מתבצעת בעיקר ע"י הגברת המודעות, ניתוח אפקטיביות ופיתוחים של טכנולוגיות סינון, הגברת חילופי מידע כדי להלחם בחומר לא ראוי, דרוג תכנים ויצירת תשתית לשיתוף פעולה בין "קוים חמים" לבין רשויות אכיפת חוק.
חשוב לציין כי ההסדרה העצמית דיי מצליחה בארופה וכי קיים גידול ברמת הסינון וברמת המודעות לנושא. ההפרדה בין סינון "מרצון" לבין סינון בהוראת מדינה בארופה הוא קצת מטושטש. במקרים רבים סינון ע"י ספקי השירות[2] , ומנועי החיפוש, וספקי התכנים נקראים "וולנטריים", אך הם נעשים עם הבנה ששיתוף פעולה עם רשויות המדינה תמנה חקיקה בנושא.
אוסטרליה היא אחת המחמירות מהמדינות הדמוקרטיות בכל הקשור להסדרה מדינתית של תכנים. זה מתבטא ב-C'th Broadcasting Services Amendment (Online Services) Act 1999 וגם C'th Classification Act ו- State/Territory Classification Acts.
החוק הפדרלי פועל לגבי ספקי שרות וארוח אך לא לגבי יצרני מידע/משתמשים וספקי תוכן. החוק מחייב את ספקי השרות והארוח האוסטרליים למחוק תכנים מהשרתים שלהם ש"מעוררים התנגדות" (objectionable), או לא "מתאימים לקטינים" ברגע שהם מקבלים התראה להוריד מהאחראי על כך בממשלה ה-Australian Communications & Media Authority - ACMA (לשעבר לפני יולי 2005 נקראה רשות זו רשות השידור האוסטרלית) שפועלת בעיקר בתגובה לתלונות אזרחים.
החוקים הטריטורליאליים והמדינתיים פועלים על ספקי תכנים/יצרנים ועל משתמשים. יש מדינות עם חוקים המאפשרים לתבוע משתמשים וספקי תכנים על כך שהם הופכים תכנים לנגישים - תכנים "מעוררי התנגדות" (objectionable), או לא "מתאימים לקטינים" ו/או מאפשרים הורדתם של תכנים שהם לא חוקיים להחזקה. נושא זה כמובן משתנה ממדינה למדינה. לגבי תכנים המצויים מחוץ לתחומי אוסטרליה הנושא נמצא בהסדרה עצמית. אמנם ספקי השרות מחוייבים להציע שרות סינון בתשלום אולם המשתמש יכול לבחור אם הוא אכן רוצה בכך. אגב ממשלת אוסטרליה מצאה כי חיוב סינון בכפיה ע"י ספקי השרות אינו יעיל.
משרד התעשיה הספרדי החל להיות אף מעורב בפעולות להגן על קטינים באינטרנט תחת אמנה לאומית. אמנה זו מאגדת מספר פעולות של הדרכה, מידע והגברת מודעות. התכנית תפעל עד 2010. הממשלה הספרדית כבר מעורבת בקמפיינים להגביר שימוש בטוח ברשת והקציבה לכך 5 מיליון יורו.
נכון להיום ההסדרה היא עצמית ברמת ספקי השרות בעידוד המדינה. כך למשל ספקית השרות הגדולה בבריטניה - British Telecommunications, עובדת עם שרות שנקרא Cleanfeed אשר משתמש במסדי הנתונים של ה Internet Watch Foundation (שזוהי הסדרה עצמית של תעשיית האינטרנט בבריטניה). נכון להיום מדובר באתרים המזוהים כאתרים המכילים תמונות וחומרים של פורנוגרפיה קשה הנחסמים ברמת ספק השרות (המשתמשים מקבלים הודעת שגיאה). לעומת זאת ספקי התוכן והסלולר הגדולים וכן למנועי חיפוש מקבלים רשימה (בגדר המלצה בלבד) המכילה רשימת אתרים המומלצים לפסילה. משרד הפנים נתן אולטימטום להסדרה עצמית עד סוף 2007 בה צפויים כל ספקי השרות ליישם מערכת דומה. משרד הפנים הודיע כי אם ההסדרה העצמית לא תצא לפועל צפוייה התערבות ממשלתית. חשוב לציין שמדובר באתרים של פרונוגרפיה קשה בלבד כגון אונס, פדופיליה ונקרופיליה (extreme pornography). בדו"ח האחרון מצד ה-IWF התפרסם שהרשימה מכילה 3077 אתרים כאשר מרבית החומרים מגיעים מרוסיה וארה"ב (82.5%).
ארצות הברית ניסתה לחוקק שני חוקים שונים בנושא שנפסלו (לדוג' Communications Decency Act וכן Child Online Protection Act) שכן היו רחבים מדי מבחינת הפיקוח - בתי המשפט הפדראליים (במקרה של COPA) והעליון (במקרה של CDA) קבעו כי חוקים הללו הם בניגוד לחופש הביטוי המוגן בחוקה. CIPA - Children Internet Protection Act שחוקק בשנת 2000 מחייב התקנת תוכנות סינון בספריות וב"ס ציבוריים בלבד. למרות שמדובר במרחב ציבורי עדיין החוק נתון לביקורת רבה בקרב הציבור האמריקאי.
בגרמניה קיימת הסדרה עצמית החל משנת 2005 מצד מנועי החיפוש המובילים במדינה (Google, Lycos Europe, MSN Deutschland, AOL Deutschland, Yahoo!, T-info, T-online). התארגנות זו הקימה רשימה של אתרים אשר יחסמו באופן וולנטרי תוצאות חיפוש העלולות להזיק לקטינים. הרשימה מסופקת ע"י ארגון קלסיפיקציית התקשורת הממשלתית ה-BPJM. שוב, זהו מענה של הסדרה עצמית מהתעשיה שנוצר כמענה ללחץ ברמת האיחוד הארופאי ורצון להמנע מהסדרה או חקיקה מדינתית. ראוי לציין כי בגרמניה קיימת חקיקה בנוגע לתצוגת ומכירת פריטים נאצים וכי מנועי החיפוש כמו google למשל מסננים תוצאות של תכנים שכאלו על מנת לא לעבור על חוקי המדינה - עם זאת אין שום מניעה מגולש לעבור מ- google.de (הגירסא הגרמנית המסוננת) ל-google.com ולקבל תוצאות לא מסוננות.
בשנת 2006 ספקיות השרות הגדולות (Bell Canada, Rogers, Shaw, SaskTel, Telus, Videotron ו- MTS Allstream) בקנדה הסכימו לחסום מאות (בין 500 ל-800) אתרים המכילים פורנוגרפיה. הפרוייקט דומה לפרוייקט- Cleanfeed בבריטניה ועובד בשיתוף עם Cybertrip.ca. בקנדה קיים חוק ה- Internet luring and Child Pornography מ-2002 המטיל עונשים על יצרני מידע שמעלים פורנוגרפיית ילדים אולם אין חקיקה לגבי סינון וחסימה והדבר מוסדר ברמת ההסדרה העצמית.
בדרום קוריאה ההסדרה העצמית מאוד קשיחה. בתיאום עם הקווים המנחים האתיים המפורסמים ע"י המדינה רוב מנועי החיפוש הדרום קוריאנים דורשים ממשתמשים להזדהות באמצעות מספר תעודת זהות בכדי להוכיח שגילם למעלה מ-19 שנים, על-מנת לגלוש לאתרים פורנוגרפים. למרות כך יש דיווחים רבים על כך שחסימה זו אינה אפקטיבית וכי המשתמשים מוצאים דרכים לעקוף זאת. עוד הסדרה עצמית במדינה זו קיימת ע"י KISCOM - Korean Internet Safety Commission - גוף עצמאי מ-1995 שנבנה בעקבות החוק - Telecommunications Business Act שבנה קוד אתי וקיבל סמכות להגדיר תכנים מזיקים שכדאי לחסום אותם. בנוסף הגוף מנהל באופן וולנטרי שרות דרוג המאפשר לאתרים להעריך את הדרגה של התכנים באתר שלהם.
גם הסדרה מדינתית קיימת בדרום קוריאה - למשל ב-2001 תוקנה תקנה המטילה אחריות על ספקי השרות למנוע גישה לחומר מזיק. ספקי השרות היו מחוייבים לחסום 120000 אתרים בנושאים שונים (פוליטיים, חברתיים ובינהם גם פורנוגרפיים)[3]. התקנה הזו הגדירה תכנים הומוסקסואלים כמזיקים עפ"י ה- Youth Protection Act. למרות תקנות אלו עפ"י דו"ח משנת 2007 של OpenNet Initiative דרום קוריאה לא משתמשת בטכנולוגיות סינון על מנת ליישם את מדיניות השליטה במידה שלהם בכל הקשור לפורנוגרפיה - וכל התכנים היו נגישים.
ברוב המדינות הדמוקרטיות הגישה לקטינים ברשת מוסדרת באמצעות הסדרות עצמיות של ספקי שרות, ספקי תוכן, ספקי תשתית ומנועי חיפוש ולא באמצעות הסדרות מדינתיות. בשנים האחרונות ההסדרות הללו למרות שהינן עצמיות מלוות בעידוד ותמרוץ מצד המדינה ובאיום מוסווה כי אי הצלחה של הסדרות עצמיות יכול להוביל לפיקוח מדינתי באמצעות חקיקה ותקנות. כמעט בכל הארצות ההסדרה היא ברמת האתרים בלבד (אם אכן יש סינון של אתר ע"י ספק השרות) אך לא ברמת התוכנות השונות (לדוג' צ'אט, מסרים מידיים, טלפוניה אינטרנטית וכד'). הסטטיסטיקות מראות כי מרבית השימוש של בני נוער הוא דווקא באמצעות תוכנות שונות של משחקים, קהילות חברתיות אשר לא מסוננות. כלומר האפקטיביות של הסינון גם אם טכנולוגית היה הדבר אפשרי היא בעייתית.
הארצות שנסקרו שכן משלבות הסדרה מדינתית- אוסטרליה, ארה"ב, קנדה ודרום קוריאה שונות מהצעת החוק המוצעת פ/17/892 המציעה הסדרה מדינתית ברמת ספקי השרות בכמה היבטים:
|
|
סוג ההסדרה
|
נושאים
|
טווח ההסדרה
|
|
האיחוד האירופאי
|
עצמית
|
מודעות לסינון
חילופי מידע
קוים חמים
הצעות לסינון
|
ספקי שרות
מדינות
|
|
אוסטרליה
|
עצמית + מדינתית
|
הורדת תכנים
|
ספקי שרות
ספקי תוכן
|
|
ספרד
|
עצמית
|
הדרכה
הגברת מודעות
|
הציבור
|
|
בריטניה
|
עצמית
|
חסימה (אונס, פדופיליה ונקרופיליה)
הורדת תכנים
|
ספקי שרות
|
|
ארה"ב
|
עצמית + מדינתית
|
סינון
|
ספריות ובתי"ס ציבוריים
|
|
גרמניה
|
עצמית
|
חסימה
|
מנועי חיפוש
|
|
קנדה
|
עצמית + מדינתית
|
חסימה (פדופיליה)
|
ספקי שרות
יצרני מידע
|
|
דרום קוריאה
|
עצמית + מדינתית
|
דרוג עצמי של אתרים
זיהוי גיל במנועי חיפוש
חסימה[4]
|
אתרים
מנועי חיפוש
ספקי שרות
|
[1] ברצוני להודות לעו"ד חיים רביה ולרימון לוי על הערותיהם
המועילות
[2] הביטוי ספקי שרות הוא ביטוי נרדף לספקי גישה
[3] לא ברור מי הרכיב את רשימת האתרים שספקי השרות היו מחוייבים
לחסום כחלק מהתקנה, אולם היא ניתנה ישירות ע"י הממשלה אל ספקי השרות
[4]בפועל לא נמצא כל הוכחה לחסימה שכזו