חזרה לעמוד הקודם

בריונות ברשת- לא וירטואלית בכלל

ב-2015 כל ילד שלישי בישראל נפגע משיימינג. במערכת החינוך, בעיתונות ובין בני הנוער עצמם, מדברים הרבה על הבריונות המקוונת. מהי התופעה שפוגעת בנוער? כמה מהם לוקחים בה חלק? איך אפשר להילחם בה?

הסקר של המשרד לביטחון פנים, חשף השנה כי כל נער/ה שלישי/ת (12-18), נפגעו בשנה האחרונה משיימינג. 33% מבני הנוער נפגעו באמצעות הרשתות החברתיות, 18% נחשפו, בצורה אחרת, לעברות ביוש והשפלה, 11% נחשפו לאיום או אלימות מילולית, ו- 3% להטרדה מינית. 41% מהנפגעים דיווחו כי הם נפגעים "לפעמים", ו- "פעמים רבות" באמצעות רשתות חברתיות. 16% מבני הנוער דיווחו כי לקחו חלק בביוש או השפלה באינטרנט. למרות זאת, הרוב הגורף של בני הנוער מאמינים כי תופעת השיימינג היא שלילית- 97%.

ייתכן שהסיבה שמעשי בריונות אונליין זוכים להדים רבים בציבור, היא הפשטות היחסית שהמרחב האינטרנטי מאפשר לתוקף. הרשת כביכול "שומרת" על התוקף, היא מעניקה לו ניתוק מהמקרה- הכל קורה במרחב הוירטואלי. לפעמים התוקף אנונימי בכלל. הבריונות אפילו מעצימה את התוקף- הוא לא חש בושה או חרטה, כמו שהצופים מהצד היו גורמים לו לחוש בעולם הפיזי. ללא ההשלכות החברתיות של מעשה האלימות, התוקף חש כל יכול.

בריון הרשת לא יכול לחוש אמפתיה כלפי הקורבן, וזה כשלעצמו אפקט משמעותי שיש לאינטרנט על מעשי אלימות. מי שתוקף ברשת, לא יכול לראות את תגובת הקורבן. מלבד העובדה שאין לו קשר עין עם הקורבן, לפעמים הפגיעה כשלעצמה מתרחשת בכלל שעות לאחר מעשה הבריונות. כאשר הבריון לא חש אמפתיה כלפי הקורבן, אין לו שום בעיה לבצע את מעשה האלימות ואף לחזור עליו.

למרות הנתונים המדאיגים שהוצגו בהתחלה, יכול להיות שבעיית האלימות בקרב בני הנוער, לא בהכרח קשורה באינטרנט. המחקר של ד"ר מיכל דולב- כהן וד"ר נעם לפידות- לפלר ממכללת אורנים, משווה בין מקרי אלימות שמתרחשים בבית הספר, במרחב הפיזי, לעומת אלו שמתרחשים במרחב הוירטואלי.

במחקר נמצא שבין אם מדובר בתלמידים שהיו קורבנות, משקיפים מן הצד או בריונים בעצמם, כולם העידו כי נתקלו ביותר מקרי אלימות במרחב הפיזי של בית הספר, מאשר באינטרנט. בדרך כלל בני הנוער הכירו את מי שהיו מעורבים בפגיעה. ברובם של המקרים הנחקרים העידו כי הם מכירים את כל המעורבים במקרה- כך העידו 62% מהצופים, 62% מהקורבנות ו- 76% מהבריונים. בחלק מהמקרים הם הכירו רק חלק מהמשתתפים באירוע- 17% בקרב הצופים, 13% בקרב הקורבנות ו- 4% בקרב הבריונים. בחלק קטן מהמקרים הנערים והנערות לא הכירו אף אחד מהצדדים- 21% בקרב הצופים, 25% בקרב הקורבנות ו- 20% בקרב הבריונים.

במחקר נוסף בדקו החוקרות את הכישורים החברתיים של בני הנוער שהיו מעורבים במקרי אלימות אונליין. הנחקרים ענו על שאלונים בקשר למקרי בריונות מקוונת, וגם על שאלונים פסיכולוגיים שנועדו לבחון את היכולות החברתיות שלהם. החוקרות גילו כי החלוקה בין פוגעים לנפגעים לא דיכוטומית בהכרח, לעיתים מי שהיה הקורבן במקרה אחד הופך להיות הפוגע באחר. 32% מהנחקרים דיווחו לפחות על מקרה אחד בו היו הקורבנות, וגם לפחות מקרה אחד שבו היו תוקפים. 42% דיווחו על מקרה בו היו בריונים וגם על מקרה שבו היו צופים מן הצד. 60% דיווחו על היותם קורבנות של מקרה אחד לפחות וגם על צפייה מהצד לפחות במקרה אחד.

30% מהנחקרים התוקפניים יותר התגלו גם כמי שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר במבחן הכישורים החברתיים. באופן כללי, לכל מי שהיה מעורב במעשה אלימות מקוונת (בין אם קורבן, בריון או צופה מהצד), היו כישורים חברתיים נמוכים מלאלו שלא היו מעורבים בכלל, בשום מעשה אלימות סייבר.

יכולת שליטה עצמית אובחנה כנמוכה יותר אצל נחקרים שהיו בריונים או כאלו שהיו גם בריונים וגם צופים מהצד. הקבוצה שנתגלתה כהכי אגרסיבית היתה קבוצת הנחקרים שהעידו על היותם בריונים בחלק מהמקרים וקורבנות באחרים.

אלימות מקוונת היא בעיה בוערת בעידן הדיגיטלי, כזו שיש למגר, לחנך נגדה ואף לאכוף. בסקר של המשרד לביטחון פנים, בני הנוער הנחקרים טענו כי יש להילחם בתופעה בעזרת ענישה (37%) וחינוך (36%). אבל יכול להיות שהתמונה רחבה יותר, ושהאלימות ברשת היא רק ההמשך של האלימות שהילדים חווים מידי יום בבית הספר. אולי המרחב הדיגטלי הוא בסך הכל עוד מרחב, כמו חצר בית הספר או הכיתה, שסובל ממגמה אלימה בקרב בני הנוער.

באלימות צריך לטפל, לא משנה היכן היא נמצאת. אבל הנה נקודה למחשבה – אם האינטרנט הוא אכן עוד זירת התרחשות לתופעת האלימות המתגברת, יכול להיות שאפשר לנצל את המאפיינים שייחודיים לו, כדי לטפל באלימות דווקא דרך העולם הוירטואלי. מה אם ננצל את האנונימיות שהוא מאפשר לתוקפים כדי לדבר איתם? את התיעוד ההכרחי של האלימות המקוונת כדי להעניש? או לגשר?

לאיגוד האינטרנט מרכז לטיפול בבעיות ומקרים של בריונות רשת. נפגעתם? הייתם עדים למעשה אלימות ברשת? פנו אלינו.