בריונות ברשת היא סוגיה חברתית בקרב בני נוער המתאפיינת בשפה אלימה, עוינת, מתריסה ומציקה במרחב הסייבר. מגיפה זו הפכה נפוצה ובולטת מאוד בשנים האחרונות בישראל ובעולם, ועל פי סקר שנערך בשנת 2018, כל ילד שלישי בישראל חשוף לאלימות ברשת, וכל ילד רביעי שנפגע מאלימות מקוונת אינו מדווח על הפגיעה. התעללות חברתית מקוונת מחמירה את העגמומיות, מורידה את הביטחון העצמי ומגבירה את תחושת הבדידות, הן אצל הקורבן והן בבריון, ובנסיבות קשות היא אף עלולה להוביל להחלטת נער להתאבד. הקושי להסדיר תופעה חברתית זו טמון הן בהקשר החינוכי-חברתי שממנו צמחה והתפתחה ובאופי הצדדים המעורבים, והן בחוסר יכולתו של המחוקק לפעול נגד התופעה ברמה הרגולטורית מבלי לפגוע בזכות לחופש הביטוי. חקיקה ייעודית נגד בריונות ברשת בארצות הברית ובקנדה נפסלה כיוון שפגעה בזכות החוקתית לחופש הביטוי. ספקי הרשת לא מצליחים למזער את היקף המגיפה, שממשיכה להוות דאגה חברתית קשה המשפיעה על בני הנוער בישראל ובעולם. על רקע זה עולה השאלה האם חופש הביטוי מעניק לצעירים בישראל ובעולם, למעשה, זכות חוקתית להיות בריונים. ליאור עונה על שאלה זו בשלילה, ומציעה מתווה להתמודדות עם בריונות ברשת תוך ניצול התשתית החקיקתית הקיימת בישראל, להבדיל מחקיקה ייעודית חדשה. המתווה מבוסס על חוק מניעת הטרדה מאיימת, ומציע תיקונים ושינויים שיתאימו לו להתמודד עם ההקשר החינוכי-חברתי שממנו מתעוררת תופעת הבריונות ברשת, באופי הצדדים הקטינים המעורבים בתיקים אלה, ועם הזכות לחופש ביטוי מנגד.
חזרה לעמוד הקודם
