נייר עמדה שהוזמן ע"י מכון אהרן למדיניות כלכלית, הבינתחומי הרצליה, בנושא האתגר הדיגיטלי בחברה הערבית
מחברים: מריאן תחאוכו, הלה אקסלרד וחנין מטר
בתקופה שבה העולם עובר תהליך מואץ של פיתוח דיגיטלי בכל התחומים – שוק העבודה, מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, העסקים והשירותים הממשלתיים – אוכלוסייה שאין לה הכלים להדביק את קצב השינויים ואינה יכולה לנצל את הפוטנציאל הטמון בקדמה תישאר מאחור. הפערים הדיגיטליים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית באים לידי ביטוי הן בתשתיות והן באוריינות הדיגיטלית. כשליש מהאוכלוסייה הערבית בישראל אינה מחוברת לאינטרנט, וגם במקומות שבהם יש חיבור, מהירות ויציבות החיבור לקווי אינטרנט ירודות באופן משמעותי. גם בתחום האוריינות הדיגיטלית ישנם פערים עצומים בין שתי האוכלוסיות, כך ש-87% מהאוכלוסייה הערבית בגילים 25–64 הם חסרי יכולות דיגיטליות בסיסיות הנחוצות כיום להשתתפות פעילה באורח החיים המודרני, כגון עבודה מרחוק, השתתפות בלמידה מרחוק, ביצוע פעולות בנקאיות, מילוי טפסים ושימוש בכלים הדיגיטליים שהמשרדים הממשלתיים מנגישים לאזרחים, ביצוע רכישות ברשת וכדומה. לפערים אלה בתשתיות וביכולות הדיגיטליות יש כמובן השפעה מכרעת על יכולתם לנצל את הכלים והשירותים הדיגיטליים המוצעים בכל תחומי החיים, ולכן גם על מאפייני השימוש בכלים השונים. השימוש העיקרי באינטרנט בחברה הערבית הוא בעיקר לצורכי בידור, כגון השתתפות ברשתות חברתיות וצפייה והורדה של קבצים, וכאשר מדובר בשימוש בכלים דיגיטליים לביצוע פעולות יומיומיות הדורשות מיומנויות דיגיטליות גבוהות יותר תדירות השימוש קטנה באופן משמעותי, מלבד בקרב האקדמאים, שהם גם בעלי אוריינות דיגיטלית גבוהה יותר.
לאור העלייה ההולכת וגדלה בצורך להשתמש בכלים דיגיטליים בכל תחומי החיים, יש חשיבות גדולה וצורך מיידי לצמצם את הפערים הדיגיטליים, שכן הם צפויים להרחיב את הפערים הגדולים ממילא בכל התחומים – השכלה, תעסוקה, בריאות וחברה – בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית, ועלולים לגרום לעלויות חברתיות, כלכליות ופוליטיות ארוכות טווח. כדי לצמצם את הפערים הדיגיטליים בטווח המיידי ואף לסגור אותם בטווח הבינוני והארוך, יש לתת מענה לבעיית התשתיות הדיגיטליות ולדאוג להנגשתן ולהשקעה בחיזוק היכולות הדיגיטליות של האוכלוסייה הערבית.
קישור למסמך המדיניות המלא
