ממשל ארצות הברית הכריז ב־28 באפריל 2022 על התנעת ההצהרה לעתיד האינטרנט (Declaration for the Future of the Internet), יחד עם כ־60 מדינות וישויות ברחבי העולם, ובכללן ישראל, נציבות האיחוד האירופי, בריטניה ואוסטרליה. ההצהרה, הכוללת התחייבות לקידום ״חזון משותף״ הנוגע לעתיד האינטרנט והשימוש בטכנולוגיות דיגיטליות, היא ההסכם העולמי הראשון הפועל לעיגון זכויות דיגיטליות וסט ערכים דמוקרטיים כבסיס לעיצוב נכון של השימוש במרחב הדיגיטלי.
Declaration for the Future of the Internet (28.4.2022)
המניע להסכם
ההסכם מקדם במידה מסוימת מטרות דומות לאלה של מגילת הזכויות הדיגיטליות שפרסמה נציבות האיחוד האירופי בינואר 2022. ההצהרה מציינת כי מטרתה להשיב את האינטרנט לעידן ה״בשורה״ של ימיו הראשונים והחל להתפוגג בשני העשורים האחרונים. נאמר בה כי האתגרים הניצבים בפני הגשמת עידן הבשורה של האינטרנט כוללים את השימוש של משטרים אוטוריטריים במרחב הדיגיטלי לדיכוי התנגדות ולפגיעה בחופש הביטוי; האיום במתקפות סייבר ופעולות זדוניות ככלי למימוש אינטרסים של שחקנים מדינתיים, ובכלל זה הפצת דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה; הניסיונות לחסום גישה חופשית לאינטרנט ולמידע; הריכוזיות שמאפיינת את שוק שירותי האינטרנט והשלכותיה על פרטיות משתמשים, איכות השירותים שהם מקבלים ומחירם; והשימוש בפלטפורמות דיגיטליות להפצת תכנים בלתי חוקיים, אלימים ופוגעניים.
על רקע איומים אלו פעל הבית הלבן פעל מאז בחירת ג'ו ביידן לנשיאות לקידום אמנה בין־לאומית שתפעל למיגור הסכנות העומדות בפני חזון האינטרנט הפתוח. לפי דיווחים, המשא ומתן הבין־לאומי בנושא החל כבר בתחילת שנת 2021, וטיוטה סופית הוצגה בפני החותמים לקראת ספטמבר. על פי חלק מהדיווחים הבית הלבן והאיחוד האירופי התכוונו לפרסם את ההצהרה לקראת סוף השנה, בין היתר כדי להקדים את מהלכי החקיקה של האיחוד ולהציגם כיישום ראשון של ההצהרה הגלובלית. עם זאת, הפרסום התעכב בשל רצונם של הצדדים לגבש קואליציה עולמית רחבה, ולנוכח הקושי בפרסום ההסכם בימיה הראשונים של המלחמה באוקראינה. לבסוף, כאמור, זכתה ההצהרה לגיבוי של 60 מדינות וארגונים. באופן לא מפתיע, מדינות כגון רוסיה וסין נמנעו מלתמוך בהסכם, אך גם מדינות אחרות, ששיתפו פעולה בעבר עם מהלכים דומים, נעדרו ממנו; חלקן מדינות בעלות השפעה עמוקה על עתיד האינטרנט העולמי, ובראשן הודו, ברזיל וקוריאה הדרומית.
ערכי הבסיס של האינטרנט
בבסיס ההצהרה עומדת התחייבות של המדינות לעיגון, הגנה והבטחה של שורת ערכים בסיסיים, והם:
- הגנה על זכויות אדם וחירויות בסיסיות של גולשים במרחב הדיגיטלי.
- הגנה על האינטרנט כמרחב גלובלי המאפשר העברת מידע ללא הגבלה, כולל בין מדינות.
- שימוש באינטרנט לחיזוק מערכות דמוקרטיות מדינתיות והגדלת ההשתתפות האזרחית בתהליכים דמוקרטיים, ובכלל זה התחייבות לפעול כנגד ניסיונות לפגוע בהליכים דמוקרטיים באמצעות האינטרנט.
- קידום חיבוריות אינטרנט לכל אזרח, ללא הבדלי רקע דמוגרפי ומצב סוציו־אקונומי.
- הגנה על פרטיות לשם הבטחת האמון במרחב הדיגיטלי, הן מפני גורמים פרטיים והן מפני גורמים מדינתיים.
- קידום כלל הערכים האלה תוך שיתוף פעולה בין מדינות, ארגונים וחברות פרטיות.
צעדים ליישום
כדי לעגן ערכים אלו, המדינות החתומות מתחייבות לקדם יחד, וכל אחת לחוד, רגולציות שיעצבו את עתיד האינטרנט ברוח ההצהרה. בשונה מהצהרות קודמות, זו שלפנינו כוללת שורת צעדים שכל מדינה מתחייבת לבחון, אף שחתימה על ההצהרה אינה מהווה התחייבות מצד המדינה לקדם כל אחד מהצעדים המוזכרים בה.
בין הצעדים שכל מדינה תבחן:
- מאבק בתוכן לא חוקי ופוגעני המופץ באינטרנט, בדגש על תוכן הפוגע בילדים, צעירים ונשים, תוך שמירה על זכויות דיגיטליות בסיסיות והימנעות מפגיעה יתרה בחופש הביטוי.
- בחינת היקף השימוש במידע הנאסף על משתמשי אינטרנט לצורכי ביטחון לאומי ומעקב אחר אזרחים, בדגש על הימנעות משימוש במידע זה ליצירת דירוגי ״אשראי חברתי״.
- הימנעות מניתוק מכוון, זמני או קבוע, של האינטרנט באזורים מסוימים או במדינות שלמות, כמו גם הימנעות מחסימת הגישה לאתרים ספציפיים שאינם בלתי חוקיים.
- הנגשת האינטרנט לכלל האוכלוסיות באמצעות הבטחת חיבוריות במחירים סבירים, קידום אוריינות דיגיטלית ומתן כלים למשתמשים לצמצום ההשפעה של דיסאינפורמציה.
- התנעת מהלך גלובלי למאבק במתקפות סייבר, כולל מתקפות מדינתיות, רוגלות ומתקפות ממניעים כספיים.
- שמירה על פרטיות הגולשים מפני איסוף מידע בלתי חוקי מצד מדינות, חברות פרטיות או גורמים עוינים, ובכלל זה קידום זכות הבחירה של משתמשים באשר למידע הנאסף על אודותיהם – כל זאת תוך הגנה על צורכי הביטחון הלאומי של כל מדינה.
- הימנעות משימוש באינטרנט לערעור המוסדות הדמוקרטיים והליכי הצבעה במדינת היעד או במדינות אחרות.
כפי שאפשר לראות, אף שצעדים אלו מצביעים על התחומים המרכזיים שהמדינות מתחייבות לפעול בהם, הפירוט הקונקרטי של המהלכים שיש לקדם לוקה בחסר. ככלל, צעדים אלו תואמים את רוח המהלכים הרגולטוריים שהאיחוד האירופי מקדם בימים אלו, או קידם בעבר, ובראשם ה־GDPR, ה־DSA וה־DMA. במובן זה, ההצהרה לעתיד האינטרנט היא מעין אשרור גלובלי לעקרונות הניצבים מאחורי המהלכים שהאיחוד האירופי הוביל ומוביל בשנים האחרונות, הגם שהוא אינו מאמץ את המהלכים כלשונם.
הבטחה ריקה מתוכן?
ככלל, ההצהרה זכתה לשבחים ברחבי העולם מצד גופים פרטיים, מוסדות בין־לאומיים וארגוני חברה אזרחית, על היותה צעד חשוב לכיוון שיתוף פעולה גלובלי לעיצוב המרחב הדיגיטלי. עם זאת, למרות התמיכה העקרונית בערכים שההצהרה מקדמת והקונצנזוס לגבי הצורך ביצירת התחייבויות בין־לאומיות הנוגעות לעתיד האינטרנט, רבים הביעו ספקנות באשר ליעילותה של ההצהרה וביקרו את היעדרם של צעדים קונקרטיים ממנה.
לדוגמה, ה־EFF (Electronic Frontier Foundation), ארגון להגנה על הפרטיות וחופש הביטוי ברשת, טען שאומנם ההסכם עצמו ראוי לשבח, אך אין הוא אלא הצהרה שאפתנית חסרת שיניים. בין היתר, הארגון ציין כי ברבות מהמדינות שחתמו על ההסכם נרשמו בשנים האחרונות מגמות הפוכות לחלוטין, המערערות על הערכים שבבסיסו. על כן, הוא קרא לכלל המדינות החתומות, כצעד ראשוני, להפסיק לאלתר מהלכים של פגיעה בפרטיות, ריגול אחר אזרחים וקידום חוקים הפוגעים בחופש הביטוי במרחב הדיגיטלי.
Access Now, ארגון גלובלי לקידום זכויות דיגיטליות, כינה את ההצהרה ״הבטחה ריקה מתוכן״, וביטא ביקורת כלפי פרקטיקות הריגול של המדינות החתומות עליה, ובראשן ארצות הברית. מנכ״ל הארגון אף ביקר את תהליך הניסוח של ההסכם, שלא כלל פנייה לקבלת הערות מהציבור או התייעצות עם ארגונים בין־לאומיים המקדמים את הערכים המוזכרים בו. דברים ברוח דומה פורסמו גם מטעם Wikimedia Foundation.
