ביום 26.07.2022 קבע בית המשפט העליון כי שירותים מקוונים גלובליים הפונים לצרכנים בישראל אינם יכולים לקבוע תניית ברירת דין שקובעת שתביעות שיוגשו כנגדם יתנהלו על פי דין מדינת מוצאם.
החלטה זו ניתנה בבקשת רשות ערעור (רע"א 1901-20) של חברת אופנה אשר תבעה את חברת פייסבוק בטענה שהרשת החברתית גרמה לה נזק בכך שהטעתה, התרשלה והפרה הסכם בהליך מיזוג דפים עסקיים של המערערת. החוזה בין חברת פייסבוק לבין רוכשי שירותי פרסום מכיל ברירת דין שקובעת שהדין שיחול במקרה של תביעה בין הצדדים, הינו הדין של מדינת קליפורניה.
המצב המשפט עד לפסק דין זה
הלכת בן חמו, אשר התקבלה בשנת 2018 (לאחר שהוגשה התביעה של חברת האופנה) קבעה כי הדין שיחול במקרה של תביעה כנגד חברת פייסבוק הינו הדין של מדינת קליפורניה. במקרה זה, אשר עסק בהגשת תביעה ייצוגית נגד פייסבוק, בית המשפט העליון פסק כי תניית שיפוט זר הינה מקפחת ולכן יש לדון בתביעה בארץ, אך נקבע שתניית ברירת הדין אינה מפקחת ולכן יש לדון בתביעה לפי הדין של מדינת קליפורניה.
בדיון הנוכחי בפרשת טרוים, בית משפט השלום בהרצליה ובית המשפט המחוזי במקרה זה, קיבלו את הלכת בן חמו, וביקשו מהתובעים להתייחס לדין של מדינת קליפורניה.
החידוש של פסק הדין הנוכחי של בית המשפט העליון
בית המשפט העליון (השופטים גרוסקופף ווילנר) קיבלו את הערעור וקבעו כי התנאי בהסכם השימוש של פייסבוק לפיו תביעות של משתמשים עסקיים מולה יתנהלו לפי הדין של מדינת קליפורניה מהווה תנייה מקפחת לפי סעיף 3 לחוק החוזים.
בפתח פסק הדין, הדגיש בית המשפט העליון כי פייסבוק היא הרשת החברתית המקוונת הגדולה בעולם, אחד העסקים המשפיעים בישראל וכוחה הוא עצום במיוחד בתחום הפרסום באינטרנט. על רקע זה, נקבע כי מדינת ישראל, ככל מדינה ריבונית, אינה יכולה לתת יד ל"מיקור חוץ" של דיני החוזים הצרכניים החלים בישראל – לבטח שלא על דרך של מתן כוח הבחירה לידי תאגידים גלובליים לקבוע איזה דין זר יחול על עסקאות צרכניות הנערכות הלכה למעשה בישראל.
השופט גרוסקופף הדגיש כי לא ניתן לתת לחברות ענק דוגמת פייסבוק לקבוע איזה דין יחול על עסקאות צרכניות בארץ וקבע כי "אין לתת לגיטימציה לניסיון גורף של תאגיד גלובלי הבוחר לקיים פעילות עסקית בישראל להתנער מתחולת הדין הישראלי כלפי ציבור לקוחותיו הצורך את שירותיו או רוכש את מוצריו, באמצעות תניית ברירת דין הקבועה בחוזה אחיד (וזאת בין אם הלקוח הוא אדם פרטי ובין אם הוא עסק קטן)." זאת ועוד, השופט מסביר כי הלכת בן חמו אינה מגבילה פסיקה זו מכיוון שמקרה זו עוסק בתביעה פרטית בעוד פס"ד בן חמו עסק בתביעה ייצוגית. לכך, מוסיפה השופטת וילנר כי "תניית ברירת הדין פוגעת באינטרס של הצרכן הישראלי כי יחסיו מול פייסבוק יוסדרו לפי הדין הישראלי, באופן שמעמיק את פערי הכוח והמידע בינו לבין פייסבוק, בניגוד לתכליות דיני הגנת הצרכן."
