ביום 14.12.2022, דחה בית המשפט העליון את ערעורו אמיר חצרוני בעניין סגירת חשבונו על ידי חברת פייסבוק (ע"א 1770/21). בית המשפט קבע שבעקבות הפרת תנאי השימוש של הפלטפורמה נגד פרסומים פוגעניים שמהווים "התקפה ישירה", לא נפל פגם בהחלטתה של פייסבוק להשעות את חשבון המשתמש לצמיתות.
ע"א 1770/21 חצרוני נ' פייסבוק (14.12.2022)
עובדות המקרה
חצרוני הפעיל חשבון פייסבוק מוכר בו לאורך תקופה ארוכה פרסם תוכן אשר הוביל לדיווחים ותלונות רבות מצד משתמשים אחרים. בעקבות תלונות אלו, בחרה חברת פייסבוק לסגור את חשבונו של המערער בטענה כי פרסומיו מפרים את תנאי השימוש וכללי הקהילה של הפלטפורמה. חצרוני פנה לבית המשפט בבקשה שהחלטת הפלטפורמה תבוטל. לטענתו, חסימת החשבון נעשתה מבלי שניתנה לו התראה מראש, מבלי שידע מהו הפרסום שבגינו נחסם, מבלי שידע מה היו השיקולים לחסימתו ומי התלונן עליו, מבלי שניתנה לו אפשרות בפועל לערער על כך ומבלי שניתנה לו אפשרות לתקן את דרכיו. לכך הוסיף כי פרסומיו כלל לא הפרו את תנאי השימוש ואת כללי הקהילה מכיוון שהוא דמות סאטירית הומוריסטית, וכי רק אוהדיו וחבריו, אשר מבינים את ההומור שלו, נחשפו לפרסומים.
פסיקת בית המשפט המחוזי: כללי הקהילה מהווים הסכם מחייב בין הרשת החברתית למשתמשיה
בית המשפט המחוזי קבע שתנאי השימוש וכללי הקהילה מהווים הסכם מחייב בין הרשת החברתית לבין משתמשיה. בכך, תנאי השימוש אוסרים על פרסום תוכן שיש בו דברי שטנה או הפוגע בזכויות של אחר, וכללי הקהילה קובעים כי למשיבה עומדת זכות להסיר תוכן מפר ולהשבית חשבון. כללי הקהילה גם קובעים הנחיות מפורטות בנוגע לתוכן שפרסומו אסור. בכלל זה קובעים כללי הקהילה כי דברי שטנה הם התקפה ישירה על ציבור על בסיס מאפיינים מוגנים ובהם גזע ומוצא אתני. בנוסף, בית המשפט הצביע על כך שבניגוד לטענתו, המערער קיבל מספר התראות על הפרותיו. בית המשפט קבע כי חרף ניסיונותיו של המערער להציג את תביעתו כתביעה שעניינה נעוץ בחופש הביטוי, הרי שמדובר בתובענה חוזית. אף אם ניתן היה להתייחס למערער כדמות סאטירית, הפלטפורמה אינה מחויבת לספק לו במה לעשות כן במידה ומדובר בתכנים העלולים לפגוע במשתמשים אחרים. עולה במקרה זה השאלה האם המשיבה רשאית לקבוע כללים והגבלות משלה בפלטפורמה שהיא מספקת אשר פוגעים לטענת אחד הצדדים בחופש הביטוי. בית המשפט מכיר כי ייתכן ויש מקום לדון בה על רקע מעמדה של המשיבה, אולם לא במסגרת הליך זה.
פסיקת בית המשפט העליון
בראשית ההכרעה, בית המשפט העליון דחה את בקשת חצרוני להכריע בשאלה האם פלטפורמה דומיננטית בישראל כמו פייסבוק צריכה להיחשף כגוף דו-מהותי, אשר צריך לעמוד בחובות מוגברות של הגנה על זכויות והאם תנאי הקהילה והשימוש שלה יכולים להיחשב כחוזה אחיד שכולל תנאים מקפחים. בית המשפט העליון בחר שלא להתייחס לטענות אלה מכיוון שהמערער לא הגיש אותן בתחילת ההליך ובית המשפט העליון אינו הבמה לדיון העובדתי הנדרש לצורך בירור טענות אלו.
לצורך בחינת השאלה האם סגירת החשבון של חצרוני הייתה מוצדקת, בוחר בית המשפט לבחון את הסיבה שבגלל בחרה פייסבוק לסגור את החשבון. החברה בחרה לסגור את החשבון לאחר שהתקבלו מספר רב של דיווחים על תוכן שפורסם על ידי המערער אשר הובילו את המשיבה לקבוע שמדובר בפרסום "דברי שטנה", אשר אסורים לפרסום בפלטפורמה. בית המשפט הסכים עם אפיון הפרסומים וקבע שהפרסומים של המערערים עומדים בהגדרה של "דברי שטנה" כפי שהוגדרו על בתנאי הקהילה של הפלטפורמה. חצרוני בחר בפרסומיו לנקוט באמירות משפילות כלפי מספר רב של קבוצות באוכלוסייה תוך שימוש בשיח אלים ומעליב. בנוסף, בית המשפט קבע שגם אילו התוכן שפורסם היה סאטירי באופיו, אין בכך מספיק על מנת שלא יסווג כ"התקפה ישירה" תחת כללי הקהילה של פייסבוק.
בנוסף, בית המשפט קבע כי תנאי השימוש של פייסבוק נותנים לפלטפורמה את הזכות להסיר תוכן וחשבונות במידה ומשתמש מפר תוכן המפר את תנאים אלו. במקרה זה, פייסבוק פעלה בהתאם להוראות התנאים. הפלטפורמה הודיעה לחצרוני כי הוא מפר את תנאי הקהילה פעמים רבות אך הוא המשיך לפרסם תוכן מפר עד אשר נאלצה פייסבוק לסגור את חשבונו.
בית המשפט הכיר בחשיבות הרבה של חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית ובתפיסתנו החברתית והערכית. חופש הביטוי אינו חולש רק על ביטויים "נעימים לאוזן", וחולש ככלל גם על ביטויים קשים לשמיעה ולקריאה. עם זאת, חופש הביטוי אינו "שרביט קסם" שיש בכוחו כדי לגבור על כל הגבלה, של כל ביטוי, על כל במה באשר היא. לפי ביהמ"ש, ההתערבות בחופש החוזי בשל תקנת הציבור שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם הפגיעה בה היא במידה כזו המצדיקה התערבות חרף חשיבות חופש החוזים.
השופטת רונן הסכימה עם עמדות השופטים האחרים אך בחרה להיכנס לעומק קושייה נוספת. לדעתה, השאלה המרכזית שהיה מקום לדון בה, במידה והמערער היה מעלה אותה כנדרש בהליך בבית המשפט המחוזי, הייתה האם רשאית פלטפורמה בעלת משקל משמעותי שהפרסום בה הוא הכרחי לצורך מתן משמעות לחופש הביטוי של המפרסם, לשלול לחלוטין ממי שפרסם בעבר פרסומים אסורים את האפשרות להמשיך ולעשות בה שימוש, ואם כן – באילו תנאים.
השופטת מסבירה שמדובר בשאלה כבדת משקל, שבמסגרתה היה מקום לבחון קודם כל את מעמדה של פייסבוק כפלטפורמה המאפשרת את מימוש חופש הביטוי ואת החשיבות היחסית של הפרסום דווקא בפלטפורמה זו; ואז, לאור המסקנה בשאלה זו, לבחון את נפקותה של התניה בהסכם תנאי השימוש בינה לבין המשתמשים, המאפשרת לה, בנסיבות מסוימות, לשלול ממשתמשים את האפשרות לפרסם בפלטפורמה האמורה ולמנוע ממנו לקבל, לצמיתות, את השירותים של פייסבוק. סנקציה כזו שלא מאפשרת "חנינה" היא כמובן מרחיקת לכת, ובמסגרת דיון עתידי עשוי להתעורר הצורך להידרש לה ולבחון אותה. זאת בין היתר לאור חומרת ההפרה הנטענת של המפר היפותטי, מספר ההפרות ואופן האזהרה מפניהן. עם זאת, מאחר שכאמור הנושאים שצוינו לעיל לא נטענו כנדרש על ידי המערער, בחרה השופטת להותיר את הדיון וההכרעה בהם לעתיד.
