ביום 20.02.2023 קיבל בית משפט השלום בנצרת בעיקרה את בקשתו של עורך דין למתן צו מניעת הטרדה מאיימת נגד אדם שעקב אחריו, גידף אותו והעלה סרטונים שלו לרשת. אולם, בית המשפט לא הורה על מחיקת הסרטונים או הפסקת העלאתם ברשתות החברתיות מכיוון שאינם עולים כדי "הטרדה מאיימת".
ה"ט (שלום נצ') 51167-01-23 לופט נ' חמיס (20.2.2023)
טענות הצדדים
התביעה, שהוגשה במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, הוגשה על ידי התובע, עורך דין במקצועו, על רקע מעקב ממושך של הנתבע אחריו במקום עבודתו, ברחוב ובביתו, פנייה אליו בשאלות וצילום של תגובתו, גידופים נגדו והעלאת סרטונים ותמונות שלו לפייסבוק ולטיקטוק, תוך צירוף כיתוב מאיים ומטריד לפרסומים. בפרט, התובע תיאר התנהגות בעייתית של הנתבע בשני אירועים: במקרה אחד הפרעה לעבודתו של התובע, קירוב מצלמה לפניו, ופתיחה ברצף שאלות, גידופים ועלבונות בקול רם בפניו; ובמקרה נוסף, חמור יותר, הנתבע רדף אחריו במשך דקות ארוכות (כרבע שעה) במהלך זמן ההפסקה של דיון בבית המשפט, הפריע לו לשוחח עם עדה, התערב בשיחה, מנע את קיומה, חיבל באפשרותו לנהל את עבודתו, ואף גידף אותו ואיחל לו כי ילדיו יסבלו.
בנוסף נטען, כי הנתבע מצלם את התובע ומעלה סרטונים לאינטרנט, שם הוא מנהל דף טיקטוק ודף פייסבוק. בסרטונים התובע מוצג, ללא רשותו, לצד אמירות וכיתובים מבזים ביחס אליו ולעורכי דין ממשרדו, המהווים, לטענת התובע, לשון הרע והפרת החוק להגנת הפרטיות, ותוך איום "להגיע אליהם הביתה".
בתביעתו, התובע ביקש צו מניעת הטרדה מאיימת, שהוא מעין צו הרחקה, ובנוסף ביקש צו האוסר על הנתבע לפגוע בשמו הטוב של התובע, לרבות באמצעות פרסום בפייסבוק, בווטסאפ, בטלגרם, בטיק טוק, ובכל מדיה חברתית אחרת או צו להסרת הפרסומים.
הנתבע הודה בעיקר הפעולות שנטען על ידי התובע שעשה, אך טען שהפעולות שביצע היו במסגרת מאבק ציבורי לגיטימי שמוגן על ידי חופש הביטוי וזכות המחאה, ושיש ערך חברתי וכלכלי גדול במחאה שביצע כנגד התובע. בנוסף טען כי מעשיו נעשים אך בפומבי ובקשר עם פעילותו המקצועית של המבקש כעורך דין בבית המשפט, דבר שמצדיק הסתכלות על פעולויותיו כמחאה ולא הטרדה.
הכרעת בית המשפט
ביחס להטרדה המאיימת, בית המשפט קיבל את טענות התובע וקבע כי התנהגות הנתבע עולה לכדי הטרדה מאיימת, מאחר והאיומים שהטיח בפני התובע וההפרעה החוזרת והנשנית לעבודתו מפרים באופן חריג את שלוות חייו. בנוסף, בית המשפט שלל את טענתו של הנתבע, וקבע שלמניע לביצוע הטרדה מאיימת אין רלוונטיות, כל עוד נקבע שיש בהטרדה איום אמיתי. כלומר, הטרדה בפומבי, או לצורך הפגנה, אינה שוללת בהכרח את סיווג המעשים כהטרדה מאיימת. בית המשפט נתן צו שמחייב את הנתבע לא להטריד את התובע לחצי שנה.
עם זאת, בית המשפט קבע שמעשי הנתבע ברשת אינם מצדיקים הסרה מהרשת במסגרת הליך למניעת הטרדה מאיימת מאחר ובניגוד למעשים שעשה פיזית, הפרסומים ברשת לא נעשו באופן חוזר ונשנה, ולא איימו על שלוות חייו, חירותו, גופו או פרטיותו באופן קיצוני. בית המשפט הכיר בכך שייתכן שפרסומים אלה ייחשבו הטרדה מאיימת אם הם פוגעים בשמו הטוב של אדם, אך רק "במקרים חריגים וקיצוניים, בהם מדובר בפרסום הפוגע באופן קיצוני בשלוות חייו של המבקש", בהתאם לפסיקות קודמות. בנוסף, נקבע כי בבחינה האם פרסום עולה לכדי הטרדה מאיימת תיבחן השפעתו הנמשכת על המבקש, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו; וכי בהקשר זה יש חשיבות רבה להיותו של הביטוי חוזר ונשנה.
