חזרה לעמוד הקודם

פרטיות של ילדים ברשת – תוכנות סינון ותפקיד ההורים

בתקופה האחרונה העלנו מספר סדרות העוסקות בפרטיות ברשת ובעיקר בפרטיות של ילדים.

סקר ההגנה על מידע פרטי של ילדים ברשת שערכה עמותת אשנב, אנשים למען שימוש נבון באינטרנט, בסוף 2009 מספק נקודת מבט ייחודית על נושא שמירת הפרטיות באתרי אינטרנט המיועדים לילדים קטנים. מהמחקר עולה כי מתוך 32 אתרים שאספו מידע על ילדים רק 4 ביקשו את הסכמת ההורים בצורה מפורשת וכמעט 60% מהאתרים שנבדקו אוספים מידע פרטי על ילדים ללא הסכמת הוריהם. מתוך האתרים המבקשים את הסכמת ההורים כ-73% דרשו את כתובת המייל של הילד, 60% ביקשו את תאריך הלידה וב-15% מהאתרים התבקשו הילדים להזין את כתובת מגוריהם. חלק ניכר מהאתרים האוספים מידע פרטי אינם מבהירים למשתמשים מהו השימוש שיעשו במידע ולמי הגישה אליו.

עו"ד יהונתן קלינגר, חבר הנהלת עמותת אשנב, אומר: "הרשלנות בה אתרי אינטרנט מוודאים את הסכמת ההורים לשימוש במידע פרטי שהם אוספים על ילדיהם, נמצאת בתחום האפור בחוק ונוגדת פרקטיקות מקובלות של הגנה על מידע. בעוד בארצות הברית ישנו חוק מפורש שאוסר על אגירת מידע על ילדים, בישראל טרם חוקק חוק מסוג זה, אך עדיין דרושה הסכמה של הורים לצורך שימוש במידע. למרות זאת בחרו רבים מאתרי האינטרנט לעשות שימוש לרעה במידע, ולא ליידע את ההורים על השימושים שנעשה במידע שנאסף על ילדיהם". (גלובס, 10.1.2010)

תפיסת הבטיחות ברשתות חברתיות

הצד השני של המטבע מתבהר מתוך סקר בנושא זכות הילד לפרטיות ברשתות חברתיות שערך המרכז הישראלי להעצמת האזרח ומציג מידע על השימוש של הילדים באתרי רשתות חברתיות. מהסקר עולה כי בממוצע רק 39% מבני הנוער סבורים כי אתרים אלו בטוחים וכי הסיבות העיקריות לכך שהרשתות החברתיות נתפסות כמרחב לא בטוח הן ריבוי מתחזים (29%) והעדר פרטיות וחשיפת פרטים אישיים (24%). הסקר גם מצביע על דרכים שונות בהן בני נוער מנסים לשמור על הפרטיות שלהם, כמו הממצא כי 45% מהנשאלים נרשמו לפחות לרשת אחת לא בשמם האמיתי.

רוב המשיבים (75%) טוענים כי ההורים שלהם אינם מעורבים בפעילות שלהם ברשתות החברתיות, בעוד אצל 15% ההורים מעורבים במידה בינונית ואצל 10% ההורים מעורבים במידה רבה ורבה מאוד. מעורבות ההורים גבוהה יותר בקרב בנות מאשר בנים, 34% מהבנות טוענות כי ההורים מעורבים במידה בינונית ומעלה. 

תפקיד ההורים – לסנן או לחנך?

מסדרות שהעלנו בעבר  וכתבנו עליהן כבר כאן עולה כי בעוד 87% מההורים שילדיהם משתמשים באינטרנט מסכימים כי יש לחסום אתרים בעלי תוכן לא מוסרי או מסוכן, רק כמחצית (43%) מאלו שצידדו בכך אכן התקינו במחשב בביתם חסימה של אתרים שאינם מתאימים לילדים. השאלה מודע הנתון השני כה נמוך עדיין פתוחה לדיון ודורשת מחקר עתידי בנושא, אך שתי מקורות שונים  מציעים זווית מרתקת לבחון את הנושא.

הראשון הוא Cory Doctrow  אשר מתבטא תכופות בנושא פרטיות וזכויות אלקטרוניות אך מוכר גם כבלוגר ועורך boingboing או כסופר מדע בדיוני (שספריו אף תורגמו לעברית). בהרצאה שנתן בכנס TEDxObserver בוחן תחילה דוקטורוב את ההשפעה של אתרים דוגמת פייסבוק על הפרטיות של ילדים ובשלב השני דן בהשפעות השונות של תוכנות סינון על התנהגותים של ילדים.

הטענות העיקריות שהוא מעלה הן כי יותר ויותר הורים משתמשים בתוכנות מעקב וסינון אתרים בכדי לעקוב אחרי הילדים שלהם. התוצאה\הנחה הפרדוקסאלית של מצב זה היא כי  על הילדים לא לדעת כיצד להגן על הפרטיות שלהם ובכך אנו מלמדים את הילדים שימוש לא נבון באינטרנט. היות ואף תוכנת שימוש אינה מושלמת יגיע הרגע בו הילדים שלנו יצליחו לעקוף את הסינון או להיתקל באתר שתוכנת הסינון פספסה, אך הורים שמסתמכים על תוכנות סינון ומעקב לא ידעו על כך. בנוסף, תוכנות סינון אתרים נוטות לחסום מידע חינוכי כמו למשל אתרים העוסקים בסרטן הרחם או השד שנחסמים בצורה עקבית על ידי אתרים אלו. אך הסכנה המרכזית שדוקטורוב מזהה במצב הקיים היא כי הורים מלמדים את ילדיהם כי הפרטיות שלהם אינה חשובה וכי הם צריכים לקבל מעקב והתערבות חיצוניות בפעולות שלהם.

המקור השני הוא מחקר1 (אשר פורסם גם בהניו-יורק טיימס), שנערך על ידי קבוצת חוקרים מארה"ב ומצא כי אף שאתר פייסבוק אינו פתוח למשתמשים מתחת לגיל 13, הורים רבים עוזרים לילדיהם לעקוף את הגבלות הגיל ולפתוח פרופיל באתר. עורכי המחקר מציינים כי המצב הקיים היום נוצר בעקבות חקיקת "חוק להגנת פרטיות ילדים באינטרנט" בארה"ב הוביל אתרים כלליים כמו סקייפ, גוגל ופייסבוק לחסום ילדים מתחת לגיל 13 מלהירשם אליהם, וכך נוצר באופן בלתי מכוון  מצב בו הם מונעים מילדים אלו אפשרויות חברתיות וחינוכיות. המצב בפועל בו הורים עוזרים לילדים לעקוף מגבלות מלמד ילדים כי מותר להם לשקר אודות הגיל שלהם, הינו מצב המעלה דאגות חדשות בנושאי פרטיות ובטיחות לילדים אלו. מהמחקר עולה כי רוב ההורים (כולל את אלו שעזרו לילדיהם לעקוף הגנות) מודאגים מנושאים של פרטיות ובטיחות אך אינם רואים הגבלות גיל כפתרון עבור ילדיהם וכי הם יעדיפו המלצות צפייה בדומה לאלו המופיעות על סרטים שיעזרו להם להדריך את ילדיהם במקום חסימת הגישה הנוכחית.

אף כי חלק מההורים חושפים את ילדיהם לאתרים שאינם מוכוונים לגילם, הרי שמעצם הפעולה המתוארת במחקר עולה כי ההורים מעורבים בגלישה של ילדיהם. בנושא הפרטיות הדבר מסמן כי הצורך של הילדים בעזרת ההורים יוצר הזדמנות נדירה של ההורים לשוחח עם ילדיהם על הרגלי הגלישה שלהם ועל נושא הפרטיות. העלאת המודעות לנושא בקרב ההורים יכולה להוביל לחינוך מושכל שלהם על ילדיהם.

מה אפשר לעשות ומה כבר נעשה בישראל

משני המקורות שהובאו למעלה עולה כי כדי לשפר את הפרטיות של ילדים לא מספיקה חקיקה או חסימה של אתרים, אלא יש צורך בחינוך לשימוש נבון ברשת. יש לעזור לילדים ללמוד כיצד לשמור על הפרטיות שלהם ולעודד הורים להיות מעורבים בהרגלי הגלישה של הילדים שלהם, אולם לא בצורה שהיא בלתי מידתית. הגבלת גיל עיוורת או סינון אוטומטי של אתרים יכולים להוביל לתוצאות בלתי רצויות ולפגוע ביכולת של ילדים להתמודד עם סכנות דיגיטאליות ממשיות.

איגוד האינטרנט הישראלי הקים את קבוצת המשימה לחינוך לשימוש נבון ברשת ובשיתוף עם עמותת אשנב פועל על מנת להעלות את המודעות של הורים ומחנכים לצורך במעורבותם ובאחריות שלהם בהקניית כלים לגלישה בטוחה ברשת בקרב ילדים ובני נוער, זאת על מנת לסייע בפתוח נורמות של גלישה בטוחה ואחראית בקרב הדור הצעיר בישראל. בנוסף, הקים האיגוד יחד עם חברת בזק את אתר יותר חכמים מהאינטרנט לגלישה נבונה ברשת לכל הגילאים.

במקרה שחוויתם פגיעה במהלך הגלישה ברשת  כדאי לבדוק את עמוד "יש מה לעשות" באתר יותר חכמים מהאינטרנט וכמובן לפנות לקו התמיכה לפגיעות ברשת של איגוד האינטרנט הישראלי.

מכירים דרכים נוספות לעזור לילדים להתמודד עם סכנות של פגיעה בפרטיות וחשיפה לגורמים פוגעניים ברשת? ספרו לנו בתגובות!

———————————————-

(1) Why Parents Help Their Children Lie to Facebook about Age: Unintended Consequences of the "Children's Online Privacy Protection Act"  danah boyd, Eszter Hargittai, Jason Schultz, John Palfrey

התמונה בראש הפוסט עברה עריכה ומוצגת כאן ברישיון CC 2.0

תמונת השער באתר עברה עריכה ומוצגת כאן ברשיון CC 2.0