חזרה לעמוד הקודם

סדרות חדשות – צריכת חדשות והטעיית צרכנים

לאחרונה העלנו שתי סדרות למאגר STS העוסקות בצריכת והסתרת מידע באינטרנט. הסדרה הראשונה עוסקת בצריכת חדשות בעוד השנייה עוסקת בהטעיית והסתרת מידע מצרכנים בעקבות לחיצה על פרסומות קופצות.

שמונה שנים אחורה, עדיין היינו סקפטיים

הסדרה צריכת חדשות באמצעות האינטרנט מביאה נתונים שנאספו על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2004. מטרת המחקר הייתה לבחון את מקומו של האינטרנט בתמהיל צריכת המידה של הציבור בישראל. אף שנתונים אלו מגיעים מהעבר הרחוק הם מאפשרים לראות את הצמיחה של האינטרנט כמדיום תקשורתי מרכזי בעשר השנים האחרונות.

מהסקר עולה כי רוב משתמשי האינטרנט (86%) בשנת 2004 נהגו להיכנס לאתרי חדשות. 67.7% מהם דיווחו כי הם מבלים כשעה ביום בגלישה באתרי חדשות. מבין המשתמשים באתרי חדשות 23.8% דיווחו כי הם שומרים אמונים לאתר חדשות אחד בעוד 25.7% נוהגים לבקר בשני אתרי חדשות ו–20.7% מבקרים בשלושה אתרים. מבין כלל הנסקרים בעלי גישה לאינטרנט, 3.9% מדווחים כי הם נוהגים לבקר באופן קבוע או לעיתים קרובות באתר חדשות שאינו מקושר לגוף תקשורתי מסחרי.

עוד עולה מהסקר כי רוב משתמשי האינטרנט (54%) נעזרים במקורות מידע אחרים בכדי לבחון את אמינות הידיעות באתרי החדשות. 37% מחליטים האם להאמין למידע שהגיע לידיהם על פי הידיעה עצמה (מי הכותב או האתר העומד מאחוריה, והאם הידיעה נראית לו הגיונית), 4% מהגולשים מניחים מראש שהידיעה היא אמינה ו-%5 נוספים מניחים כי היא שקרית.

לשם הפרספקטיבה כדאי להביט בסדרה צריכת תכנים והשתתפות בפעילות פוליטית ברשת על ידי בני נוער וצעירים. מהנתונים בסקר המוצג בסדרה עולה כי מידת האמון הניתנת לידיעות באינטרנט יחסית נמוכה בקרב הנוער והצעירים ועמדה על כ-21% (בעוד הטלוויזיה הובילה במדד האמינות עם אמון של 44% בקרב בני הנוער ו-33% בקרב הצעירים). אי אפשר להשוות בין הנתונים בין שני הסקרים (היות שהמדגמים ושיטת המדידה שונה ביניהם) אך כן ניתן לראות כי הציבור (וציבור העתיד, קרי, הנוער) עדיין זהיר בנתינת אמון בתקשורת גם כשזו נצרכת באמצעות האינטרנט.

 פרסומות קופצות והאותיות הקטנות

הסדרה הטעיית צרכנים על ידי עסקים  מביאה נתונם שנאספו על ידי רוני בר צורי, חוקרת ומנהלת תחום מחקרי צרכנות במנהל מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת. המחקר מתבסס על סקר טלפוני שנערך בקרב 1000 נשאלים המהווים מדגם מייצג של משקי בית באוכלוסייה הבוגרת בישראל.

מהמחקר עולה כי כ-9.9% מהנשאלים ששלחו הודעות טקסט מהטלפון הנייד בעקבות חשיפה לפרסומות קופצות באינטרנט, לא יודעו כי עליהם לשלם עבור הודעות שהתקבלו בעקבות רישום זה. נראה כי האותיות הקטנות הן קטנות במיוחד בעולם הפרסומות הקופצות. הנתונים האלו מעלים שהסקפטיות של צרכי האינטרנט חשובה לא רק כשמודבר באתרי חדשות אלא (ובעיקר) כאשר מדובר במידע שהגולשים לא התכוונו להגיע אליו.

נתון מעניין נוסף העולה מהסדרה הוא כי 93.2%  מהנפגעים מהטעיות צרכנים שהתלוננו עשו זאת במקום הקנייה (בקופה או שירות הלקוחות) אך רק אחוז אחד מהנפגעים (במגזר היהודי) התלוננו אתרי רשתות חברתיות, בלוגים או בצ'ט. ייתכן כי מדובר בבושה או לחלופין ברצון לא להכביד על החברים ברשת החברתית. עם זאת, חשוב לזכור כי הודות לאחוז הבודד צרכנים המחפשים מידע על עסקים מפוקפקים ידעו להימנע מהם. אם נכוותם – ספרו לעולם ועזרו לאחרים.