חזרה לעמוד הקודם

דוח הערכה – ממצאי ארגון ה-OECD בנושא ממשל זמין

לפני מספר חודשים  התפרסם דוח של ארגון ה-OECD בנושא שירותי הממשלה לאזרח במספר מדינות החברות בארגון. בעקבות הדוח העלו מספר אתרי חדשות בישראל כתבות העוקצות את פרויקט ממשל זמין עקב הנתונים הלא מחמיאים שהתפרסמו בפרק העוסק בשירות המקוון לאזרח. דוח זה סוקר את הנתונים בדוח ואת ממצאיהם ביחס למקורות נתונים מקבילים ומספק מבט מורכב יותר של הפעילות המקוונת בממשלת ישראל.

מבוא

בחודש שעבר נערך בברן, שוויץ, פורום של ארגון ה-OECD בנושא ממשל ומשילות. במסגרת הכנס פרסם הארגון דוח כללי על מצב הממשלות במדינות החברות בארגון. כיאה לדוח בנושא ממשל ומשילות במאה ה-21 הדוח גם עסק בהנגשת השירות הציבורי באמצעות האינטרנט ואמצעים דיגיטאליים אחרים. במדדים מתחום זה דורגה ישראל במקומות נמוכים במיוחד. במדד שיתוף הנתונים באמצעות הרשת דורגה ישראל במקום ה-17 (והאחרון) ובמדד שימוש האזרחים בשירותים מקוונים נמצא כי בישראל רק 30% מהאזרחים ביצעו פעולות מול הממשלה באמצעות רשת האינטרנט. התקשורת הישראלית סיקרה את הדוח באמצעות כותרות לא מחמיאות כגון "קטר ההיי-טק התנתק מהקרונות" (דה-מרקר) ו-"הממשל לא זמין" (אנשים ומחשבים).

ממצאים אלו מפתיעים בלשון המעטה היות ורק לפני כשנה  זכתה ישראל (והשר מיכאל איתן) לפרס יוקרתי של ארגון האומות המאוחדות על פעילות ממשל זמין. במסגרת דו"ח האו"ם לממשל אלקטרוני ישראל דורגה במקום ה-16 במדד הפיתוח של הממשל האלקטרוני כאשר היא מובילה על מדינות אחרות המובילות בארגון (כמו יפן, גרמניה, אוסטריה, בלגיה ועוד) ואף הגיעה למקום הרביעי במדד המעורבות הדיגיטאלית של האזרחים. איך מיישבים את השבחים וההישגים באו"ם עם ההזדנבות במדדי ה-OECD? התמונה כנראה יותר מורכבת ממה שדוח יחיד יכול להציע. בדוח זה אנחנו סוקרים את המדדים בדו"ח ה-OECD ומשווים אותם למדדים אלטרנטיביים כדי לנסות להבין את מיצובה של ישראל בתחום הממשל הזמין.

כיצד התקבל הדירוג בדוח ה-OECD ?

הנתונים בדוח מבוססים על דיווח עצמי של כל ממשלה ולכן 1. הנתונים הינם לרוב מהסקר האחרון הרלוונטי במדינה 2. כאשר לא נאספו נתונים או כאשר המדינה אינה יכולה לספק נתונים על נושא מסוים הדירוג שלה מושמט מהמדד.

הדוח עצמו עוסק במגוון רחב של נושאים הקשורים ליחס בין הממשלה לציבור ולא רק בנושא של ממשל דיגיטאלי. מעבר לכך החלק בדוח העוסק בתחום הדיגיטאלי הינו נרחב אך ישראל נעלמת מרוב המדדים עקב מחסור בנתונים רלוונטיים.  מכאן כי ייתכן כי ישראל יכלה ל"זכות" בדירוגים מרשימים אם היו בידנו נתונים על כלל המדדים שנסקרו בדוח, לצערנו ישראל סיפקה נתונים רק לשני מדדים הרלוונטיים לתחום ממשל זמין והנתונים שסופקו נראים תמוהים לאור המידע האלטרנטיבי שיש לנו בנושאים אלו, כפי שיוצג להלן.

מספר סדרות הנתונים בפורטל הנתונים הלאומי –

במדד זה ישראל מדורגת במקום ה-17 (והאחרון) בכמות סדרות המידע הפתוחות הזמינות לציבור. לפי הדוח ממשלת ישראל הנגישה רק 119 סדרות בעוד 8 המדיות המובילות במדד זה שיתפו מעל ל-1,000 סדרות כל אחת כאשר קנדה משתפת בפורטל הממשלה מעל 188,921 סדרות.

מה אנחנו לומדים מנתונים אלו?  לא הרבה. פורטל ממשל ישראל הרלוונטי הינו data.gov.il שאינו מחולק לפי סדרות נתונים אלא מאגרים ואין דרך ברורה לדעת כמה סדרות קיימות בו. אם נסתמך על האתר שפיתח טל גלילי ומאפשר חיפוש מהיר דרך הסדרות המפורסמות באתר הממשלה נגלה כי קיימות 25,025 סדרות נתונים. במילים אחרות אם היינו משתמשים בנתון זה הינו מדורגים בין קנדה לאנגליה (כלומר, במקום השני בדירוג).

בנוסף יש דרכים אחרות לבחון שיתוף מידע על ידי הממשלה כאשר שני המדדים המובילים בתחום זה הינם ה-Open Data Barometer וה-Open Data Index הבוחנים שיתוף והנגשת נתונים במדינות ברחבי העולם.

המדד הראשון הינו יוזמה משותפת של של ארגון ה-ODI (ה-Open Data Institute)  וה-World Wide Web Foundation שנועדה למדוד את השפעת יוזמות לפתיחות מידע על החברה, הכלכלה והמערכת הפוליטית. במדד זה ישראל דורגה בשנה האחרונה במקום ה-18 בעולם ובמקום הראשון במזרח התיכון. מדד זה כולל 77 מדינות ולוקח בחשבון נושאים כמו המוכנות של המדינה לנצל פתיחות נתונים, רמת ההטמעה של פרקטיקות פרסום מידע על ידי הממשלה, והשפעת פתיחות המידע על הפוליטיקה, החברה הסביבה והכלכלה. במסגרת מחקר זה ישראל דורגה במקום ה-17 באיכות הנתונים ובמקום ה-16 במידת ההטמעה של פרקטיקות פרסום מידע על ידי הממשלה.

המדד השני הינו יוזמה של ה-Open Knowledge Foundation ומטרתו לבחון את פרקטיקות שיתוף הנתונים במדינות ברחבי העולם. בניגוד למדד הקודם הבוחן את ההשפעה והתשתית לשיתוף נתונים מדד זה בוחן את הנתונים ששותפו בפועל. במסגרת המדד נבחנות קטגוריות שונות של נתונים להן אפשרות לשפר את חיי האזרחים (למשל לוחות זמנים של תחבורה ציבורית), המגזר העסקי (למשל רישום החברות) והמערכת הפוליטית (למשל תוצאות הבחירות). במדד זה דורגה ישראל במקום ה-15 בעולם מבין 70 המדינות שהשתתפו במדד.

שימוש האזרחים ברשת כדי לבצע פעולות מול הממשלה –

קטגוריה זאת הינה הראשונה העולה בראש כשאנו חושבים על המושג ממשל זמין. היכולת שלנו, האזרחים, לבצע פעולות בירוקרטיות מול הממשלה באופן מקוון, ללא צורך לעמוד בתורים.  הדוח העיקרי המספק לנו מידע בנושא זה הינו דוח ממשל זמין המתפרסם אחת לשנה ומרכז סקירה של כל המשרדים הממשלתיים ופעילותם בתחום הנגשת השירות הציבורי באמצעות הרשת.

הדוח מאפשר לנו ללמוד על ההתקדמות של משרדי הממשלה ביישום תפיסת הממשל הזמין ולהשוות את אתרי האינטרנט ואפשרויות הפעולה העומדת בפני האזרחים בכל אתר (ראו למשל דוח 2013, 2012). מהדוחות האחרונים אנחנו לומדים כי בשנה האחרונה המדינה גבתה סכום שיא של 24 מיליארד שקלים – עלייה של 30% לעומת השנה שעברה. הדוחות גם מאפשרים לנו לראות שיפורים בתוך כל משרד ממשלתי ואת השיפור בהם בהשוואה למשרדים אחרים במגוון נושאים כמו נגישות, תמיכה בדפדפנים, שימוש בטפסים מקוונים ואפשרויות תשלום מקוונות.

בתוך מדד ממשל זמין אפשר לראות שיפור הדרגתי ויציב בין הדוחות, המבטא את המשך ההטמעה והאימוץ של העולם המקוון בתודעת השירות הממשלתית. המבחנים הבין לאומיים מאפשרים לנו לבחון את מצבו של המגזר הציבורי בתחום זה מול המקבילים לו במדינות אחרות.

כפי שציינו למעלה, במסגרת דו"ח האו"ם לממשל אלקטרוני ישראל דורגה במקום ה-16 במדד הפיתוח של הממשל האלקטרוני. מדד זה הוא מדד מורכב ואינטגרטיבי המודד בו זמנית את זמינות השירותים המקוונים ואת היכולת של האזרחים השתמש בהם (למשל רמת השימוש באינטרנט באוכלוסייה). מבחינה זאת תת-מדד השירות המקוון בדוח זה דומה יותר למדדים בדוח ממשל זמין והוא מבטא את איכות התוכן, שימושיות האתר והנגישות שלו. בתת מדד זה דורגה ישראל במקום ה-15 בעולם.

מהדוח עולה כי רק 30% מהאזרחים המשתמשים ברשת בישראל משתמשים ברשת בכדי לפעול מול רשות ממשלתית, זאת בזמן שאיסלנד (המובילה במדד זה) מדובר על 86% והממוצע בקרב מדינות ה-OECD עומד על 50%. עם זאת, הנתונים במדד זה מציגים תמונה מאוד חלקית היות והמדד אינו כולל הגשת טפסים באופן מקוון (כמו למשל טפסי מיסים, ביטוח לאומי ועוד). בתת-מדד הגשת הטפסים כמו בתת-מדד שימוש של עסקים ברשת לביצוע פעולות אין נתונים מישראל למרות המידע המוצג בהודעת הדוברות של ממשל זמין.

כמו במדדים האחרים, גם כאן יש מקורות מידע אלטרנטיביים המציעים מדדים אחרים. מדד ה-Open Data Barometer שהוזכר קודם מכיל דירוגי משנה העוסקים במוכנות וההשפעה של המידע הזמין במדינות השונות. במדד זה ישראל מדורגת במקום ה-26 במדד המוכנות (מתוך 70) המבטא את מוכנות הסביבה העסקית, המחקרית והאזרחית לנצל את המידע אותו משתפת הממשלה ובמקום ה-18 במדד ההשפעה של נתונים אלו על הפוליטיקה החברה והעסקים.

מדד נוסף שמציג תמונה אחרת של שרותי הממשלה המקוונים מגיע מה-Global Innovation Index 2013 הבוחן את החדשנות של מדינות העולם. במסגרת המדד נבחן גם השימוש של ממשלות העולם בטכנולוגיות חדשות וספציפית רמת השירות המקוון שלהן בו ישראל מדורגת במקום ה-15. במדד אחר בדוח זה הבוחן שיתוף מידע על ידי הממשלה, השתתפות מקוונת של בעלי עניין במדיניות הממשלה והתייעצות עם הציבור (מדד E-participation) דורגה ישראל במקום ה-7.

עוד מדד מתחום זה מגיע ממדד הפתיחות לשימוש בטכנולוגיות הרשת 2013 הנערך על ידי הפורום הכלכלי העולמי ומדרג את המדינות בעולם לפי יכולתן לנצל הזדמנויות הקשורות לטכנולוגיות מידע. כחלק ממדד זה נבדקה כל מדינה על השימוש שהממשלה עושה בטכנולוגיות מידע. ישראל דורגה במקום ה-41 (מתוך 144) בחשיבות טכנולוגיות המידע בחזון הממשלה לשנים הקרובות. עם זאת, השימוש של הממשלה בשירותים מקוונים דורגה במקום ה-15 (מתוך 144) והצלחת קידום השימוש בטכנולוגיות אלו על ידי הממשלה מדורגת במקום ה-18 בעולם.

נתונים אחרים שחסרים בדוח

לצערנו ישראל נפקדת ממדים רלוונטיים אחרים כמו הוצאות כלליות על טכנולוגיות מידע, מכרזים מקוונים, חשיפת ניגוד עניינים ועוד. לדוגמה במקרה של מכרזים מקוונים אין לנו מידע על השימוש בפועל של חברות במכרזים שפורסמו באופן דיגיטאלי או השימוש שלהם ברשת בכדי להציע שירותים לממשלה אך אנחנו יודעים כי בישראל קיימת מערכת לאומית מקוונת לפרסום מכרזים ממשלתיים ובחלק מהמשרדים ניתן להגיש הצעות באופן מקוון וכי נעשה שימוש בכלים המאפשרים לאשר הסכמים, חוזים, לערוך בדיקת כשירות ועוד. עם זאת, ישראל לא סיפקה נתונים על הנושא לדו"ח ולכן ישראל לא מוצגת במדד הבוחן את השימוש במכשירים אלו.

למרות המחסור בנתונים לעיתים הדוח מכיל סקירות אודות מדיניות הממשלה המרמזים כי גם במקרה של קיום נתונים מיצובנו לא היה במקום הראשון. כך למשל בפרק בדוח הבוחן שימוש במכרזים לקידום המצב הסוציו-אקונומי נרשם כי לישראל אין מדיניות ברורה המקדמת חדשנות בתחום השירותים והצמיחה.

סיכום

לסיכום, נראה כי למרות התיימרות דוח ה-OECD, לפחות במקרה של ישראל, הוא אינו מלמד אותנו הרבה על המצב בפועל. הביקורת המרכזית שעלתה בעקבות הדוח התרכזה ברמת השימוש של אזרחי המדינה באינטרנט בכדי לתקשר עם הממשלה ולעשות פעולות אדמיניסטרטיביות, אך מהנתונים שהוצגו לעיל ברור שהתמונה שהדוח הציג בתחום זה חלקית ומוטה.

אף שחלק מהביקורת יכולה להיות מופנית לכותבי הדוח ועורכי הנתונים ממשלת ישראל מהווה במקרה זה חלק מהבעיה. שיתוף הנתונים הקיימים עם כותבי הדוח כמו גם ביצוע מדידות על נושאים בהם אין לנו נתונים זמינים יכלו לקדם את ישראל בדירוג ה-OECD ולתת לנו תמונה טובה יותר להתקדמותנו בתחום זה ביחס למדינות האחרות בארגון. אף שהדירוג במדדי ה-OECD אינו הכל נראה כי פוספסה כאן הזדמנות של ממשלת ישראל להעריך בצורה טובה יותר את השימוש בפועל שעושים אזרחי המדינה בשירותים המקוונים של הממשלה ואת השימוש של הממשלה במדיום החדש בכדי לקדם את החברה האזרחית בישראל. בדיקת המדדים הללו לקראת הדוח הבא תאפשר לכולנו להבין טוב יותר את פעילות הממשלה במדיום הדיגיטאלי ולעקוב באופן פנימי אחרי המשך האימוץ של חברת המידע על ידי משרדי הממשלה השונים.