חזרה לעמוד הקודם

2015 היא שנת השיימינג- יש לנו במה להתבייש

דוח מדיה 2015 מתפרסם השבוע ומסכם שנה של שיח שנאה ברשת ושל תופעת השיימינג שעלתה למודעות במיוחד השנה. איך נראית הרשת הישראלית, ואיך החוק נלחם בשיימינג והסתה?

זה לא חדש שהרשת מאכלסת קבוצה גדולה של מסיתים שמקללים ואף קוראים לאלימות, אבל השנה נראה שסקרים ומחקרים רבים מתייחסים במיוחד לשיימינג כתופעה רחבה ומשמעותית. בדוח השנתי: התקשורת בישראל 2015, שמופק בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל ובשיתוף חברת יפעת, מאתרים את מקור השיימינג בקבוצות פייסבוק שקמו בניסיון לחשוף גנבים, מטרידנים ואלימים. הפרטים של "הישראלי המכוער" היו נחשפים במטרה  להזהיר אחרים מפניו. אך התופעה התפשטה, וכיום מתפרסמים עשרות שמות של אנשים פרטיים מידי יום, כאשר לא כל הפרטים והסיפורים אודותם נכונים או מדויקים. כך קורה שבמקום לקרוא לצדק, אנשים חפים מפשע נרדפים ומוקעים מהחברה. למעשה, לעיתים שיימינג עלול לפגוע באדם יותר ממעשה אלימות. המקרה של אריאל רוניס, שהתאבד לאחר שהואשם ברשת בגזענות, המחיש לכולנו השנה, עד כמה גדולה ההשפעה של הנאמר ברשת.

גם הדו"ח השנתי למצב האינטרנט של חברת בזק מכתיר את 2015 כשנת השיימינג. מהדו"ח עולה כי יותר ממחצית מהישראלים (58%) נחשפו לשיימינג ברשת. הנתונים גם מסבירים למה התופעה ממשיכה – 29% מאלו שראו שיימינג ברשת, לא עשו כלום בנוגע לעניין, 15% מדברים עם אחרים, 11% מוחקים את המידע בלי לשתף ורק 11% אחרים משתפים ברשתות החברתיות.

התופעה נרחבת בעיקר בקרב בני נוער- שליש מהנוער (28%) חווה בעצמו או מכיר אישית, מישהו שחווה שיימינג. הנתונים מסקר איגוד האינטרנט מוסיפים על חומרת המצב ומצביעים על כך ש-42% מבני הנוער שיתפו או עשו לייק לפוסט פוגעני נגד אדם. מדובר במעשה שגרתי- 15% מבני הנוער העידו כי זה קורה כל הזמן, 11% העידו כי עשו זאת בשבוע האחרון ו-5% בחודש האחרון.

מלבד שיימינג נגד אדם מסוים, השיח הפוגעני גם מכוון נגד קבוצות שונות באוכלוסייה. חברת Vigo לניטור השיח ברשת חברה השנה לקרן ברל כצנלסון והקימה את הפרויקט האינטרנטי- דוח השנאה, אתר שמודד ומקטלג את השיח האלים במדיה החברתית בזמן אמת. לפי הסיכום השנתי של האתר, שמופיע בדוח המדיה, עיקר השיח הפוגעני הופנה השנה כלפי ערבים- 46% מהפוסטים הפוגעניים. מגזרים נוספים ש"חטפו" הרבה הם השמאלנים (15%), וקהילת הלהט"בים (11%).

רביב טל, מנכ"ל Vigo, מציין בדוח המדיה את התפנית שחלה בפגיעה ברשת בשנים האחרונות. בעוד לפני כעשור, השיח האלים התרחש בעיקר בזירת הטוקבקים ולבש חזות אנונימית, כיום הוא נמצא בפייסבוק, על גבי דפים של משתמשים פרטיים שמזוהים בשמם המלא ובפרטים אישיים נוספים. מכך גם ניתן ללמוד כי השיח האלים אינו ייחודי לקבוצה מסויימת, יש ייצוג כמעט שווה לגברים (60%) ולנשים (40%) ולכל קבוצות הגיל מבני נוער ועד קשישים.

אז למרות שנראה כאילו לשיח ברשת אין חוקים ואין גבולות, זה בכלל לא ככה. איגוד האינטרנט בשיתוף קרן כצנלסון ערך את זכותון תרבות השיח בכדי להסביר את הגבולות המשפטיים בתרבות השיח האינטרנטי. פרסום משמיץ, ברשת בבלוגים, בפייסבוק או בוואטסאפ- אינו פטור מהישמעות לחוק ויכול להיחשב כלשון הרע. המושג המשפטי לשון הרע  כולל דבר שפרסומו יכול להוביל להשפלה של אדם אחר, לביזויו בשל מעשיו, או בשל תכונותיו. תביעה על עבירה של לשון הרע יכולה לעלות לנתבע סכום של עד 50,000 ש"ח, אפילו ללא הוכחה שנגרם נזק לתובע, ואף להיחשב לעבירה פלילית שדינה עד שנת מאסר. חוק הגנת הפרטיות אוסר על פרסום תצלום של אדם, בנסיבות בהן התצלום יכול להשפילו או לבזותו, או פרסום הנוגע לצנעת הפרט כמו עברו המיני של אדם, מצב בריאותו, או התנהגותו ברשות היחיד. דין עבירה על פגיעה בפרטיות יכול הגיע עד חמש שנות מאסר.

ברשת, כמו בחיים הלא וירטואליים, צריך לחשוב על מה שאומרים ולהיזהר מההשלכות שיכולות להיות לפגיעה באדם אחר. חשוב לזכור שעל פרסומים פוגעניים ואלימות מילולית עלולים לשלם מחיר כבד, בעונשים ובהוצאות משפטיות, ואף יותר מכך- בחיי אדם.

 

לעיון בפרקים נוספים מתוך הדו"ח השנתי: התקשורת בישראל 2015 – פרופ' רפי מן וד"ר אזי לב- און.