ד"ר יעקב הכט | 06.07.2002

מבוא

המפגש בין הממד הקיברנטי והחוק משמש נושא להתמודדות מתמדת של חוקרים ואינטלקטואלים. מחד, גישות ליברליות, ראו באינטרנט ובסייברספייס ממדי חופש רחבים אשר באו לידי ביטוי בדימויים אודות "הסְפָר האלקטרוני" ( The Electronic Frontier), "אוטוסטראדת המידע", "והמערב הפרוע" (Barlow,1990; Ludlow, 1996). מאידך, קיימת גישה לגאלית לפיה המוסר והנורמות החברתיות יכולות, וצריכות, להיות מיושמות במכלול הזירות המאפיינות את חיי הפרט והחברה. מתח זה הינו מהותי שכן יחסי הכוח ומקורות השליטה המתגבשים בעשור האחרון ברשת מבנים את היסודות העתידיים לתקשורת מקוונת ורלוונטיים לבחינת המגבלות והפוטנציאל הגלום באסטרטגיות ויסות. נשאלת אפוא השאלה: האם ניתן להחיל את עולמות האתיקה, המוסר והנורמות החברתיות על המרחבים החברתיים המתהווים בתקשורת מתווכת מחשב?

המידע, אשר זכה לעדנה במרחב הווירטואלי הולך וחושף משמעיות סותרות ביחס למגמות הליברליזם, השיח הדמוקרטי ברשת (Cyberdemocracy). במקביל להרחבת חופש הביטוי נוצרים מנגנוני סינון ובקרה המתוארים לעיתים, כדמויות מטפוריות כמו "האח הגדול" המיצג את החוק והשלטון אבל גם ה"אחים הקטנים" העמיתים, עלולים להטריד בזמן הגלישה. החברות המסחריות הנמצאות בתהליכי השתלטות על הרשת, משדרות מסרים רבים סותרים לצרכן בין היתר, בתחומי המשפט והכלכלה.

תחושת השליטה על הפרטיות בעת הגלישה עם קורטוב של חירות והתחושה שאין "מבטים" בלתי רצויים במרחב ה"שיטוט" האישי אינם אלא אשליה שכן הגלישה נמצאת בכל עת תחת פיקוח והשגחה. רבים מהגולשים אינם כלל מודעים לתרומתם האפשרית למידע האישי המדויק הנאגר עליהם, תוך כדי הצלבתם במאגרי ידע גלויים וסמויים (באמצעות "תעשיית ה- Cookies למשל). "תרומת" הגולשים למידע נעשית בין אם הם מופיעים בשמם המקורי ובין אם הם מופיעים כדמויות בדויות או רק מאמצים כינויים בדויים שכן הגולשים האנונימיים נוטים לשמור על כינוייהם לאורך זמן וניתן לכן לזהותם. המידע המצטבר כולל, בין היתר, את רצונותיהם ונטיותיהם האישיות של הגולשים, את סוגי המחשבים שברשותם, את שפתם וכן את סוגי האתרים, הקניות, שמות, טלפונים ועוד. מידע זה הם נכסיו של "אספני ידע וירטואלי" (הכוללים גורמים בחברה האזרחית, חברות כלכליות, המדינה ואינדיווידואליים סקרנים ובעלי עניין), שהולכים ומתרבים במיוחד לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר בעוד מידע נוסף נשאב על צרכי לקוחותיהם הפוטנציאליים עבור הפרסומאים והמשווקים של החברות המסחריות כך שהגולש גם נהפך למעשה למוצר סמוי בסקטור העסקי.

כלכלת המידע

השינויים בכלכלת המידע ברשת הוזילה את מחירם של המוצרים הדיגיטאליים באופן רדיקלי דבר שגרם ליצירת מערכת יחסי גומלין חדשה (Kollock 1999 ). באינטרנט נוצרה מערכת הנעה בין שלושה סוגי מודלים של חליפין: מתנות, סחורות פיזיות ומוצרים דיגיטאליים המורכבים מביטים ולא מאטומים. יש מוצרים דיגיטאליים שמחירם קרוב לאפס כמו הדוא"ל, אשר בשליחתו אין יותר צורך במעטפה, בהוספת בול ובשליחתו באמצעות תיבת הדואר (Kollock 1999:224). יחסים אלה דומים לעיתים למערכת החליפין על פי מודל של "כלכלת המתנות" בה ניתנים חינם מוצרים לתועלתם של הגולשים, אולם הסבירות לפגישה פנים מול פנים (F2F) בין הגולשים היא אפסית. בכלכלת מתנות, התועלות נובעות בעיקר מהשבחת "הטכנולוגיה של היחסים החברתיים", בעוד בכלכלת סחורות, התועלות נובעות מהשיפורים הנעשים ב"טכנולוגיות הייצור". כלכלת המתנות מונעת באמצעות מערכת יחסים חברתית בעוד כלכלת המוצרים מונעת באמצעות המחיר. רבים מהמוצרים הדיגיטאליים הם בעלי צביון ציבורי (digital public good), ניתן ל"ייצרם" בכל כמות ואף קל מאד להפיצם. לאחר שפעם נוצרו, הם יכולים להעניק תועלת למערך אין סופי של גולשים. מוצרים ציבוריים הם למשל "מנועי חיפוש", הצגות של מולטימדיה או סיכומי דיונים המופצים באמצעות הדוא"ל.

התממשות האוטופיה?

מוצרי המידע החופשי ברשת נהפכים לרכושו של כל גולש ובכך הולכת ומתממשת כביכול האוטופיה הסוציאליסטית בקהילות האינטרנט. השתחררות המידע והפיכתו למצב צבירה אלקטרוני מאפשרת לכל גולש למצוא בקלות ובזריזות בעזרת מנועי החיפוש השונים, את קובצי הטקסט (ברשת WWW). ככל שהתקדמה הטכנולוגיה, הוסרו אף האזיקים מסוגי מידע אחרים כמו קובצי קול, סרטים (MPEG) ותמונות (JPEG). בימי גיאותה של הכלכלה החדשה ניתן היה לשמוע מוסיקה ללא תמורה, לעיין במחקרים ובעבודות לומדים בכל שלבי החינוך, לקרוא ספרים ועיתונים דיגיטאליים ואף לצפות בסרטים ובמופעי ספורט. קהילת הגולשים אף חלמה כי חבריה יוכלו לרכוש מוצרים ללא מסים ולהיכנס לאתרים ללא שומרי סף הדורשים חתימה ופספורט דיגיטאלי.

השתחררות המידע מרחיבה את זכויות האדם ואת חופש הביטוי אולם באותה עת מתעצמים מנגנוני הפיקוח והבקרה, וגדלים האיומים על חירויות הגולשים.
האם האינטרנט משמש כבסיס לחופש הביטוי או מהווה בעת ובעונה אחת מקום בו עולים ונופלים זכויות האדם? רק מעטים מודעים לכך שהם עלולים להיות נתונים כבר למעקב מדויק בכמה ממקומות העבודה כשהם נושאים רק את מכשיר הטלפון הנייד שלהם, גם אם אינם משוחחים בו, ואפילו כשהוא כבוי. די בסוללה המחוברת למכשיר כדי לאפשר למי שהאמצעים הטכנולוגיים ברשותו לדעת בדיוק היכן נמצא מחזיק הטלפון הנייד. סוגיה זו אף עלתה לדיון לאחרונה בישראל (קרא, 2002) על ידי רשמת מאגרי המידע במשרד המשפטים האחראית גם על הפיקוח על הגנת הפרטיות. אולם דומה כי במקרה זה אין לרשמת כסמכות משפטית, יכולת עקיפה ונוצר למעשה כשל אכיפה מובנה. הפיקוח על כלל מאגרי המידע בישראל קורס לאחרונה גם מסיבות מנהלתיות (דרור, 2002).

התמסדות נורמות חברתיות בזירת המשפט

האינטרנט פותח אפשרויות רבות לאוהבי דיבור החל מפוליטיקאים וכלה במבקרי תרבות. כל החפץ יכול להפיץ את הגיגיו לקהל שומעים בקלות רבה מאי פעם בעבר בכל אתר ואתר. השיחות הדיגיטאליות פורחות ומשגשגות והחגיגה הדמוקרטית בחילופי הדעות (Exchange of Views) נמשכת. אפשרויות התקשורת החדשות מאפשרות להעליב (נוסח מלחמות ההעלבות (Flame Wars – בלייס, 2001:81), ואף להפחיד, שכן דברי השטנה והשנאה ואף הפורנוגרפיה נתפשות כתופעות בלתי נורמטיביות. התופעות הללו מעוררות פאניקה מוסרית (Cohen,1987) ועוררו ניסיונות שונים להגבלת הדיבור או יצירת מנגנון של סינון ובקרה הקובע את גבולות ההגנה על חופש הדיבור. בשיח הציבורי עלו שאלות ביחס לגבולות הדמוקרטיה, רוח הליברליזם והתממשות האוטופיה, ונשאלה השאלה מה בין השתחררות מלאה של המידע לבין בקרה ומעקב (Freed, 2000)?

אחת המסגרות בהן מתחדדות שאלות הקשורות לשימוש במידע דיגיטאלי הם בעולמות החוק ואולמות בתי משפט, שהחלטותיהם משמשות, לעיתים קרובות, בסיס להגדרת נורמות חברתיות. המקרה המשפטי, לפיכך, ממחיש את המתחים הטבועים בהחלת נורמות חברתיות בעולמות הקיברנטיים. נמצא, כי עולם המשפט, הממסד את חיי החברה ומתאימה למציאות המשתנה מעת לעת, מוגבל לדון בנושאים אלו, וכי יש במרחב הווירטואלי עדין נושאים רבים שאינם שפיטים בעוד נושאים אחרים כלל אינם ברי חקיקה.

יש שיטענו כי זו הזנחה של הנורמה המשפטית או אולי ניסיונות כושלים בהכנסת נורמות שמחוץ לרשת אל תוכה ובהחלת כללי אכיפה חוץ וירטואליים. בעוד אחרים יטענו כי זו שאלה בסיסית יותר הבאה לידי ביטוי בהתנגדות של מצדדי השיח הליברלי וארגוני זכויות האדם לחקיקה מגבילה. נראה כי השהיה בחקיקה אינו מקרי כלל שכן קיים צורך בתקופת המתנה על מנת לאפשר לאינטרנט ודומיו לפרוץ את דרכם הטכנולוגית והאתית ולא לעצור את הטכנולוגיה על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים עסקיים ופוליטיים, כדוגמת קבוצת הלחץ של עורכי דין מהוליווד למשל, שגרמה לחקיקת "חוק זכויות היוצרים האמריקאית 1998" ( DMCA – Digital Millennium Copyright Act) שמגמתה הייתה לרסן את ההאקרים הפורצים אל הטכנולוגיה במסגרת החוק הישן ובכך צמצמה את הארכיטקטורה אשר אפשרה חופש יצירה במרחב הווירטואלי. על הסוגיות המשפטיות העוסקות באינטרנט כמו זכויות יוצרים, לשון הרע , פורנוגרפיה, סמכות השיפוט בגלובליזציה ועוד' אנו למדים בעיקר מהמתרחש בארה"ב אבל ניתנו כמה פסקי דין בישראל שמהם ניתן להבין כמה מהסוגיות הקשורות בהשתחררות המידע ברשת. טענתי היא כי קיים מתח בין טבעו של העולם הקיברנטי ועולמות הנורמות והחוק. המרחב הווירטואלי מתאפיין בכך שהיא חוץ גופית, ומנותקת מסביבה חברתית, פוליטית או זהות ספציפית. הדיפוזיות המאפיינת אותה עומדת במתח עם הטבע המקומי והפרטיקולארי של החוק וההסדרים החברתיים המוכרים.

למי שייך המידע? (זכויות יוצרים)

כל פעילות באינטרנט משאירה עקבות דיגיטאליים כך שניתן לאתר מבחינה טכנולוגית כל יצירה ובכך היא מחזקת, באופן פרדוכסלי, את זכויות היוצרים עד כדי איום על חופש המידע. אולם למעשה רק במקרים מעטים מומשה החקירה. אחת הפרשיות בהם ממושה החקירה והביאה להכרעת בית המשפט הייתה בפרשת נאפסטר אשר היוותה איום על מוסד הקניין הרוחני והחופש היצירתי. חברת נאפסטר (Napster) מסן-מטאו בקליפורניה, נהפכה למעשה למסלקה ענקית אשר כללה כ- 50 אלף דיסקים במבנה של קובציMP3 וסייעה לשבעים מיליון גולשים להשיג מוזיקה פיראטית חינם. קבצי MP3 החלו לאיים כבר לפני כמה שנים על בעלי זכויות היוצרים שכן החוק האמריקאי מספק היתר ל"שימוש הוגן", המאפשר להעתיק תקליטורים כדי להאזין להם למשל, בעת הנסיעה במכונית. תעשיית המוסיקה תבעה את נאפסטר בטענה שהיא סייעה להפרת זכויות יוצרים של חברות התקליטים אשר שלמו לאמנים תמורת הזכויות על שיריהם. בשירותי נאפסטר נתנה תוכנה מהפכנית אשר יצרה קהילה מקוונת של משתמשים אשר חלקו את קבצי MP3 בצורה של "תן וקח", נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. כל משתמש אשר החזיק בתוכנה יכול היה לעיין בקבצי המחשבים של משתמשים אחרים ולהוריד אותם אליו. התוכנה סרקה את מאגר המשתמשים בחיפוש אחר השיר המבוקש. ניתן היה להעתיק כל קובץ פעמים רבות מבלי לאבד מאומה מאיכות ההקלטה. בכך, תרמה נאפסטר במודע להפרה של זכויות יוצרים וביססה על כך את עסקיה. בית המשפט הפדראלי בסן-פרנסיסקו פסק כי רוב משתמשיה של נאפסטר עושים בה שימוש כדי להוריד ולהעלות שירים המוגנים לפי חוק הגנת זכויות היוצרים ואסרה את סחר החליפין בשירים מוגנים.

לפרשת נאפסטר התייחס גם שופט בית המשפט העליון בישראל מישאל חשין. לדעתו נוצרה בפרשה סתירה בין המשפט לבין הטכנולוגיה בהתייחס לקניין רוחני. חוק זכויות היוצרים נועד לעודד יצירה ולעודד יוצרים אולם תמיד היו גנבות ותמיד ניסו להתגבר עליהן. במקרה של סוגיית נאפסטר שפיתחה כאמור, תוכנה המאפשרת החלפת קובצי מוסיקה בין גולשי אינטרנט ללא תשלום תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים, נוצרה התוכנה מראש על מנת לגנוב יצירות ולשבש קניין רוחני והיא באה במאסות שלא נודעו עד היום. נאפסטר היוותה טכניקה הגוברת על ערך חברתי-מוסרי לכן אסור להביא לכך שהטכניקה תנצח את הערכים, שכן בלי ערכים לא ניתן לקיים חברה מסודרת. אולם, לדעת חשין, אין ספק שבעתיד ימציאו נאפסטר חדש .

נבואתו של חשין התממשה כאשר נאפסטר נרכשה (17.05.02) על ידי חברה המדיה הגרמנית ברטלסמן ( Bertelsmann AG). חברת ברטלסמן מתכוונת להעניק שירות הפצת מוסיקה המבוסס על רישום מנויים בתשלום. מנגנון ההפצה החדש ישלם תמלוגים לבעלי זכויות היוצרים- המוסיקאים וחברות התקליטים, היא תיעזר בפורמט קבצים משלה (NAP) על מנת למנוע העתקתה כמוזיקה פיראטית. לאחרונה החלו יצרני המוסיקה הגדולים בארה"ב להשתמש ב"טכנולוגיית השרוטים" כנגד העתקה של תקליטורים באמצעות פגמים זעירים בתקליטי המוסיקה. באמצעות טכנולוגיה זו ניתן למנוע את נגינתם בכונני תקליטורים רב תכליתיים (CD-ROM). הסוגיה הגיעה לבית המשפט העליון בקליפורניה, בה הוגשה תביעה ייצוגית נגד חמש חברות התקליטים הגדולות בעולם בטענה שתעשיית המוזיקה מייצרת בכוונה תחילה "עותקים פגומים ובכך היא פוגעת בזכותם החוקית של צרכנים חובבי מוסיקה להשמיע תקליטורים בכל מכשיר שיבחרו וכי זה ניסיון לבטל את זכויות השימוש ההוגן האמריקאי ולמנוע העתקה חוקית. במאבק על זכויות יוצרים מצאה תעשיית המוזיקה את האפשרות להתעשר מחדש. במקום להביא להורדת מחירים בעידן האינטרנט תהיה העלאת מחירים (דרור, 2002). זו דוגמא כיצד משתלטות החברות המסחריות על הצרכן ברשת ומשדרות קודים סותרים בתחומי המשפט והכלכלה. ערבוב הקודים, במקרה נאפסטר, הביאה את האינטרנט למערבולת עד כדי חשש מערעור מערכות המסחר האלקטרוני .

עקרונות הכלכלה החדשה קבעו כי המידע הוא חופשי וכך נהגה נאפסטר, בעוד שלאחר המשפט חזרו לעקרונות הכלכלה הישנה. חברות התקליטים שבו לעקרונות כלכלת המחסור במלוא עוצמתן.

פרשה נוספת בה קיים ערבוב של קודים מתייחס להפרת הזכות הייחודית בשליטה על מאגרי מידע. הבעלים של מנוע החיפוש google.com (מאגר מידע של כשני ביליון דפי Web )נתבעו ( 22.04.2000 Gallagher) להסיר את הקישורים לאתרים המפרים זכויות יוצרים. עד כה הוו מנועי חיפוש מוצרים דיגיטאליים חופשיים עתה מנסים באמצעות התביעה, להחזירם לפחות חלקית למוצרים עסקיים. בעלי האתר (google) פנו בבקשת סיוע לארגון בין אוניברסיטאי (Chilling Effects Clearinghouse) , אשר נטל עליו את המשימה של הגנה על הניצול לרעה של פרטים וחברות התובעים את זכויות השימוש באינטרנט על פי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית והגנה על זכויות הקניין האינטלקטואלי. עצם הקמתו של ארגון כזה מעיד שהבעיה המשפטית המתייחסת לתקשורת מתווכת מחשב נמצאת בתהליכי הבניה ותיחום נורמטיבי.

בנושא דומה נקבע כי קישור עמוק מאתר אינטרנט מסחרי אחד לאתרים מתחרים מהווה הפרה של הזכות הייחודית במאגרי מידע ותחרות בלתי-הוגנת, זאת לפי פסק דין של בית משפט בדנמרק (יולי 2002) נגד אתר האינטרנט newsboost.com (רביה 2002). נושא הסרת הקישורים לאתרים נמצא גם בדיונים משפטיים בערכאות למשל, בית המשפט הפדראלי לערעורים בקליפורניה ולא ברור כלל אם פסק הדין יהיה בכוון פסק הדין שניתן בדנמרק. הגבולות של זכויות היוצרים באינטרנט נע אפוא כמטולטלת בין חופש מידע מוחלט לבין זכויות קנייניות מלאות.

השימוש לרעה במידע

האינטרנט מציע כאמור, אפשרויות בלתי רגילות לדברנים מכל הסוגים. כל אחד המבקש להתבטא על כל נושא יכול להפיץ את מחשבותיו לקהל שומעים בכל חלקי תבל ביתר קלות מאי פעם בעבר. יש הרואים בתופעה כמעוררת וכממריצה בעוד אחרים רואים באפשרויות הרבות כסכנה להתבטאויות מעליבות, משמיצות (Defamation), ואפילו מפחידות ולכן הם מבקשים לפתח מערכות הגנה על חופש הדיבור או אמצעי סינון ובקרה. נשאלת השאלה מתי דיבור פוגע או וגם נהפך להטרדה (Harassment) ולאיום (Threat)? בארה"ב בהם עסקו בתי המשפט בעשרות תביעות שהוגשו על ידי חברות וגולשים נגד ספקיות אינטרנט ומפעילי קבוצות דיון, בטענה שהם אחראים לתכנים המופיעים בהן. רוב התביעות האלה נדחו על הסף, בהתבסס על "חוק ההגינות בתקשורת 1996" (Communications Decency Act) . החוק קובע שאם ספקיות שירותי אינטרנט וספקיות תוכן השתמשו באמצעים המפורטים בחוק, הן יהיו מוגנות מפני תביעות מסוג זה (Fisher 2001). במילים אחרות, לא ניתן לתבוע מפעילי האתרים כאחראים על המופיע בפורומים המקוונים שהם מפעילים, בדומה לאחריות המונחת על כתפי המו"לים של עיתונים. אותם מקרים שאינם רבים, בינתיים, בהם נפגעים אזרחים מלשון הרע למשל, מסתיימים, לעיתים קרובות, בפשרה.

מתי קומוניקציה באמצעות האינטרנט היא ברת עונש בישראל? החוק הישראלי עדיין לא הגדיר את מעמדה של רשת האינטרנט ככלי תקשורת. האינטרנט איננו אמצעי תקשורת כמשמעו בפקודת העיתונות שנחקקה עוד בשנת 1933. גם חוק לשון הרע בישראל, שנחקק בשנת 1965, מתייחס במפורש לעיתונות, לרדיו ולטלוויזיה, אך לא לאינטרנט. בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (27.05.02) זיכו השופטים את אלעד ברוך (22) ששלח לח"כ יוסף לפיד, כשזה היה מועמד לכנסת בבחירות 1999, דואר אלקטרוני בו כינה אותו "שוטה נאצי". לטענתם גם "חוק בזק" אינו מתייחס לתוכן הדברים הנאמרים במהלך שיחה או נשלחים באמצעות האינטרנט אלא להיבט הטכני של השימוש במתקן "בזק". למשל, כמה פעמים נשלחה ההודעה או באיזו שעה נשלחה ההודעה. "שתי הודעות אמייל אינן עולות כדי שימוש שיש בו כדי לפגוע ולהפחיד", קבעו השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ועמירם בנימיני (ירקוני 28.05.02). אותו הרכב של שופטים המיר את ששת חודשי עבודת השירות שנגזרו על אהוד טננבאום ("האנלייזר") ב – 18 חודשי מאסר בפועל שכן טננבאום לא הורשע רק בעבירות מחשב אלא גם בקבלת דבר במרמה ובהשמדת ראיה. טננבאום הורשע כידוע, בפריצה למחשב הפנטגון, למערכת החלל האמריקני (נאס"א), חיל האוויר, הצי, הממשל האמריקני ועוד. בקשתו של טננבאום לערער על חומרת העונש נדחתה על ידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שלמה לוין, אף לא הורה לפרקליטות להשיב בטענה כי ההחלטה של בית המשפט המחוזי אינה כה חריגה עד כי יש בכך כדי להצדיק קיומו של משפט שלישי (17.06.02).

הגלישה בצ'אט באינטרנט אינה אף בגדר תעמולת בחירות שכן אין בידי השופט כלים עדכניים לטיפול בבעיות מסוג זה. כך פסק השופט העליון מישאל חשין, בעת שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, בעניין תביעתה של תנועת ש"ס את ח"כ אופיר פינס מ"ישראל אחת" (דרור, 1991). בעיית המידע הפוגע באמצעות האינטרנט טרם מצאה את מקומה בצורה פסקנית.

פלילים דיגיטאליים

האפשרויות הדיגיטאליות פתחו פתח תקווה למאווים סמויים שתוצאותיהם אינם מקובלים לפי הקוד המשפטי המקובל בחברה. ניתן להביא שלש דוגמאות: שתי דוגמאות מהתחום הפלילי: רצח ואונס והשלישית מתייחסת לסטיות חברתיות המופיעות במשחקים הדיגיטאליים.

  1. פסק דין על רצח ווירטואלי ניתן בארה"ב במקרה של Abraham Jacob Alkhabaz, הידוע בכינוי Jake Baker. הנאשם נתבע על השימוש בביטויים סדיסטיים ומיניים בסיפוריו (news:alt.sex.stories) בבולטין האלקטרוני באינטרנט הציבורי (Usenet group). באחד מסיפוריו אף תיאר בפירוט בדואר אלקטרוני עם Arthur Gonda כיצד הרג אישה צעירה בשיטות סדיסטיות דמיוניות וכן החליף דואר אלקטרוני על כך. השופט פסק כי האמייל אינו ציבורי ונשלח באופן פרטי וכי הטכנולוגיות החדשות כמו האינטרנט זקוקים לחוקים חדשים.
  2. אונס וירטואלי (Virtual Rape) – המקרה של Mr. Bungle , הפך כדוגמא קלאסית בספרות האינטרנט שכן היא התקיימה בתקופה שקדמה לצ'ט של היום במסגרת משחקי התפקידים מבוססי הטקסט נוסח ה- Muds וה- MOO's. בתקיפה לשם אונס מתוארים מעשים אכזריים כקורבנותיו של Mr. Bungle שאמנם לא הזיק באופן פיזי, אבל התיאור עצמו קומם את חברי הקהילה בטענה כי הקורבנות של אונס וירטואלי עלולים לסבול ממצוקה רגשית (MacKinnon 1997) ולכן הוגשה תביעה משפטית וירטואלית שבה הנאשם יצא זכאי.
  3. משחקי מחשב אלימים וגזעניים:
    • אלימות דיגיטאלית (Digital Violence) – אחת ההצלחות העסקיות הגדולות של חברת RockStar Games המתמחה בין היתר, בהפצת משחקים אלימים, ציניים וחתרניים הפונים לגברים צעירים מגיל 16 עד 30, הוא המשחק "GTA 3"
      (Grand Theft Auto 3) המשימות המוטלות על השחקן כוללות שוד, רצח, חבלה והסעתן של זונות. תנועותיו בעיר התלת ממדית הענקית הליברטי סיטי, היא באמצעות מכוניות גנובות או חטופות. המשימות נעשות באווירה אלימה וסדיסטית החותרות תחת ערכי המוסר והצריכה האמריקאיים. מאז השקתו הראשונה באוקטובר 2001 זכה "GTA 3" לגינוי מפיו של הסנאטור ג'וזף ליברמן (מי שהיה מועמד לסגן נשיא ארה"ב), שתיאר אותו כמשחק סוטה המעודד התנהגות "אנטי-חברתית". המשחק הוצא אל מחוץ לחוק באוסטרליה, אבל הוא ממשיך להיות מופץ בארה"ב וגם לישראל הגיע לאחרונה (סמוחה 2002). בנוסף למשחק ," GTA 3" הפיצה החברה גם משחק "Smugglers Run 2" העוסק בהברחת נשק וסמים. משחק נוסף המופץ לאחרונה "State of Emergency" מדמה התפרעויות המוניות באתרים עירוניים כמו מרכזי קניות וגורדי שחקים. במשחק נדרשים השחקנים לשרוף, לפוצץ ולהרוג כדי לפגוע בתאגיד עולמי שתלטני (הכט 2000) . המשחק מזכיר את ההפגנות האלימות נגד הגלובליזציה בסיאטל בשנת 1999 (סמוחה, שם).
    • גזענות דיגיטאלית – משחקים גזעניים נפוצו ברשת בשנת 2002 ובהם "טיהור אתני" (Ethnic Cleansing) שהופק על ידי הארגון הגזעני "הברית הלאומית של אמריקה" בעוד משחקים אחרים הציגו דמויות סטריאוטיפיות של כהי עור כמטרות האנושיות שיש לפגוע או לירות בהן. בדוח השנתי "שנאה דיגיטאלית 2002" ("Digital Hate 2002") מטעם מרכז ויזנטל מופיעים יותר מ- 200 אתרי אינטרנט המכילים משחקי שנאה מקוונים, ניסיונות שהידים לפיגועי התאבדות וכן מידע נוסף על התגברות השנאה הגזעית והטרור מאז ה-11 בספטמבר. במיוחד מצוין המשחק המקוון -fabulous 999" Kaboom" המאפשר לשחקן לגלם דמותו של מחבל מתאבד. בהקדמה למשחק נאמר "הפוך למחבל מתאבד, הסב גאווה למשפחתך וזכה אותם ב-25,000 דולר, מתנת סדאם חוסיין". אמנם לא ברור האם הצלחת השחקן היא בהריגת כל שבעת המשתתפים או במינימום נפגעים דבר שקשה מאד להשיג. מפתח המשחק, ששמו לא פורסם, מציין בדברי תשובה למבקריו כי הוא סבור שאנשים שמפוצצים עצמם הם טיפשים אבל זה לא משנה את המסר של המשחק ( רויטרס 30.04.02) .
      חברת הקונגרס האמריקאי Nita Lowy פנתה לחברת המשחקים Newgrounds.com בטענה כי המשחק פוגע, מעליב ומזכיר את סבלותיהם של אמריקאים, ישראלים ואחרים שהיו קורבנות להתאבדות של טרוריסטים. תשובת נציג החברה Tom Fulp הייתה כי הורדת המשחק מהאתר היא סכנה לחופש הדיבור והדמוקרטיה. חברת המשחקים מתכננת להוציא ווריאציה נוספת של המשחק. יתכן כי אלימות דיגיטאלית, ואפילו גזענות הם נושאים אטרקטיביים עבור המשתתפים למשחק, אולם אין ספק שהמסרים הטמונים בהם נתפשים כבלתי נורמטיביים. אולם גם בנושא המשחקים הגישה הליברלית היא דומיננטית במספר מדינות ונותנת לגיטימציה לביטויים של סטייה חברתית בעולם הווירטואלי.
  4. פורנוגרפיה אלקטרונית (Electronic Pornography) – חופש המידע הפורנוגראפי מופץ לרוב לכלל הגולשים ללא סינון. בית משפט פדראלי במזרח פנסילבניה בארה"ב פסק לאחרונה (31.05.02) כי החוק משנת 2001 (Internet Protection Act- CHIPA) מגביל את חופש הביטוי של ציבור גולשי האינטרנט. לפי החוק (CHIPA) המדינה אמורה למנוע סיוע של מענקים פדראליים לספריות ולבתי ספר שלא התקינו תוכנות סינון מתאימות. יש לזכור שמטרת השימוש באינטרנט באמצעות הספריות הציבוריות מיועדת לילדים שזו דרך הגישה היחידה שלהם לאינטרנט ולצמצם בכך את הפער הדיגיטאלי (Digital Divide). ספריות ובתי ספר שלא יחסמו את המחשבים שלהם בפני גישה לאתרים שנחשבים פוגעניים לילדים, בעיקר אתרים בהם יש חומר פורנוגראפי לא יזכו לסיוע. בית המשפט נענה לתביעתם של שומרי החופש האזרחי (Civil Libertarians) והתאחדות הספריות (American Library Association) כי אין תוקף חוקי למגבלות על פורנוגרפיה באינטרנט המוצעות על ידי המדינה, וכי החיוב להתקין תוכנות סינון פוגע בחופש להשיג מידע ומונע גישה לאתרים בהם אין כל חומר מזיק. השופטים הציעו למדינה להסתפק באמצעים גורפים פחות להגנה על קטינים מפני פורנוגרפיה באינטרנט – למשל, מתן אפשרות לגולש או להוריו של הקטין לבחור את האפשרות להתקין אמצעי סינון גלישה, או להפנות את מסכי המחשב כך שגולשים אחרים לא יחשפו לתוכן המידע שעל מסכי הזולת. הפסיקה פטרה מהחוק את הספריות הציבוריות, אולם לא עסקה בבתי ספר, שלא היו חלק מהעתירה. ערעור על ההחלטה של בית המשפט הפדראלי חייב לבוא לדיון לבית המשפט העליון של ארה"ב (גוטמן 2001). היה זה הניסיון הרביעי לחוקק חוקים באמצעות החקיקה הפדראלית ( CDA-1996 COPA-1997, CHIPA-2001) למניעת ילדים להיכנס לאתרי הזימה.

סמכות השיפוט בגלובליזציה

להט החרב המתהפכת מאיים גם על התפשטותה של הגלובליזציה. מה הסטאטוס המשפטי של גולש העובר עבירה פלילית של צילום ואחסון תמונות זימה על פי החוק הצרפתי, של קטינים שמוצאם מתאילנד, באינטרנט שמספקת חברה אמריקאית על שרת אינטרנט הממוקם בכוויית ובמכירתם לגולש בעל אזרחות ארגנטינאית. האם סמכות השיפוט צריכה להיקבע על פי נגישות האתרים במדינות השונות או שהיא תיקבע על פי מיקום פיזי כגון המדינה בה ממוקם השרת עליו מצוי האתר (דרור 2002)? תשובה חלקית למדי נתנה על ידי בית המשפט בניו יורק (אוגוסט 1999), אשר קבע כי יש לו סמכות שיפוט בנוגע לחברה הרשומה באנטיגואה המצויה באיים הקריביים אשר מפעילה אתר הימורים, בנימוק כי משתמש הפותח את האתר בניו-יורק יוצר עותק של אתר ההימורים במחשבו ולכן יש לבית המשפט סמכות שיפוט, משום שלפי החלטה זו תהיה אחריות של מפעיל אתר כלשהו בכל מקום בו המשתמשים יפתחו את האתר. במצב זה, יש הסוברים כי בהחלטה זו תוטל אחריות כבדה יתר על המידה על כלל בעלי העסקים שיפעילו אתרים בהם ימכרו את מוצריהם, ולמעשה הם ייקחו על עצמם סיכונים רבים מדי בבואם להציע את מוצריהם למכירה באמצעות רשת האינטרנט (Technolawgy).

הבעיה מחריפה במיוחד כאשר המידע המופץ מתייחס לגזענות על כל סוגיה. למשל הפרלמנט הבריטי היה בין הראשונים אשר חוקק חוק נגד פרסומים המכילים מידע המעודד גזענות (כבר בשנת 1986). אולם המחוקק הבריטי לא סיפק פתרונות למקרים בהם שרתי אתר השנאה ממוקמים במדינות אחרות, למשל בארצות הברית, ארץ שממנה פועלים אתרים גזעניים רבים – בחסות "התיקון הראשון" לחוקה האמריקאית . גם במדינות אירופאיות נוספות חוקקו חוקים נגד הביטויים שמעודדים שנאה בין גזעית וכן חוקים האוסרים על הכחשת השואה, אך אלה אינם אחידים ברוחם ובחומרתם. צרפת וגרמניה, למשל, אוסרות אף לרכוש מזכרות וחומרי תעמולה נאציים (מידע מוטעה) כמו ספרו של היטלר, "מיין קאמפף", דרך האינטרנט הממוקם בתחום ריבונותם, אך מתקשות לאכוף איסור זה בעולם חסר גבולות. בית משפט בקליפורניה ביטל החלטה של בית משפט צרפתי, שאסרה על אתר האינטרנט של יאהו למכור מזכרות נאציות ברשת. באיטליה הוגש כתב אישום פלילי על מכירה ורכישה של מוצרי פורנוגרפיה פדופילית באמצעות הרשת נגד 831 אזרחים איטלקים ו – 660 אזרחים זרים (אוקטובר 2000). אולם מתברר כי לא נבדקה בצורה מספקת הטלת האשמה הפלילית על אזרחי מדינה אחת, לפי חוקיה של מדינה אחרת- מבלי שהאחרונים עברו עבירה כלשהי לפי חוקי מדינתם. הגלובליזציה של המשפט בתחום התקשורת מתווכת מחשב עדין לא ניראה באופק.

אפילו את יוצרו של "וירוס האהבה" (מידע מדבק) מהפיליפינים אשר גרם לנזקים בשווי של מיליארדי דולרים ברחבי העולם, לא ניתן היה לתבוע ואף לא להסגירו בהתאם לתנאי ההסגרה של האמנה הבינלאומית. בעקבות המקרה, החליטו המדינות המתועשות והאיחוד האירופי לנסח אמנה בינלאומית שתטפל בענייני פשיעה קיברנטיים.

אמנת הפשע המקוון

האמנה היא ניסיון להגיע להסכם (נובמבר 2001) על החוקים והעקרונות האתיים בתחום הדיגיטאלי בנושאים כמו זכויות יוצרים, פדופיליה ופשעי מחשב בין מדינות אירופאיות רבות לבין ארה"ב, יפן, קנדה ודרום אפריקה. לאמנה יצורף נספח מטעם מועצת אירופה (European Council), ארגון הפועל לאחידות בחוקים בין כל מדינות האיחוד האירופי, שישולב ב "אמנת הפשע המקוון" ואשר יאפשר ללוחמים בגזענות ובאנטישמיות לתבוע ספקי אינטרנט ומפעילים של אתרים המעודדים שנאת זרים ברחבי העולם. רשויות אכיפת החוק במדינות אירופה תומכות בהכנת הנספח נגד הגזענות לעומתם מתנגדים לו ספקי האינטרנט, חברות הטכנולוגיה, ארגוני זכויות אדם וגם גולשים בודדים, בטענה כי הנספח אינו דמוקרטי, מוציא את חופש הביטוי מחוץ לחוק, פוגע באינטרסים הציבוריים והעסקיים ובעיקר אינו ישים (מור 2002).

גם הארגון הבריטי "קמפיין נגד צנזורה" (CACIB) וגופים ליברלים נוספים החלו בפעולות הסברה להגברת המודעות לסכנות הקיימות שב"אמנת הפשע המקוון" לדעתם צנזורה אינה הדרך להיאבק בגזענות. למתנגדי האמנה נוספו גם ספקי האינטרנט באיחוד האירופי, לדעתם, האחריות החוקית של מפעילי אתרי אינטרנט וספקי אינטרנט על דברי שנאה עדיין לא התבררה במסגרת הנספח. יתרה על כך, הם חוששים כי הם יחויבו לעקוב אחר מנוייהם מחשש שיפרו את החוק והם מודאגים מפני מבול של תביעות וחקירות משטרה שישבשו את פעילותם. על כך הוסיף נשיא איגוד תעשיית המחשבים והתקשורת (CCIA) אד בלאק.

לטענתו, הרחבת חופש הביטוי בשוק פתוח של רעיונות ורגולציה עצמית של תכנים היא התגובה האפקטיבית ביותר להתפשטות הבורות והשנאה. הוא מצטרף לטענה כי "אמנת הפשע המקוון" תכפה על ספקי האינטרנט לפקח על כל פעולות המנויים שלהם ולכן יש להתנגד לחוקים שיחייבו את ספקי האינטרנט לפקח על כל הנתונים שעוברים ברשתות שלהם מה גם שאיסור כזה אינו פרקטי ופוגע בפרטיות ובטבע הפתוח של האינטרנט (מור 2002). טענותיהם של מצדדי השיח הליברלי וארגוני זכויות האדם נגד "האמנה" ביבשת אירופה וכן עמדותיהם של בעלי אינטרסים עסקיים ופוליטיים דומים באופיים להתנגדויות הקיימת בארה"ב להגבלת חופש הדיבור ברשת באמצעות חקיקה.

העצמתה של האחריות החברתית

התגלותה של הקומוניקציה הווירטואלית יצרה אמנם עולם חדש עם נורמות חדשות ואף יצרה מבחינות רבות, תרבות חדשה, אבל האם כל אירוע מחייב בהכרח יצירת חוקים חדשים ?(Oberding & Norderhaug 1996) אין ספק כי בעזרת חקיקה ודיון משפטי ניתן להשהות שימוש בכל טכנולוגיה חדשה ולמנוע בכך, במידה מסוימת, פעילויות פליליות. אבל דרך זו היא הרסנית כמקור לחדשנות, יזמות ויצירתיות טכנולוגית. במקרים רבים ניתן להסתפק בקודים חברתיים במקום חוקים נוקשים. אבי גישה זו הוא המשפטן לורנס לסיג (Lawrence Lessig) הנחשב "כלוחם החופש" המפורסם ביותר בארה"ב, המגן על פרטיות המשתמש ברשת.

לגישה עקרונית זו מצטרף גם החוקר שיזף רפאלי , הטוען כי המקום בו מתנגשים עולם החוק ועולם המידע, הוא מאוד בעייתי שכן הטכנולוגיה תמיד השיגה את החוק בכמה דורות. הניסיון לכלוא את המידע בחקיקה למול ההתפתחות הטכנולוגית נועד מראש לכישלון, משום ש"טבעו של המידע להיות חופשי". באצטלת החוק, יכול כל צד להתבצר בעמדתו באופן המסיר ממנו אחריות. לכן, ההגנה על הפרטיות באינטרנט, לדעת רפאלי, אסור לה שתסתמך על מערכת המשפט, אלא על מערכת תרבותית נורמטיבית. ככל שהחקיקה נעשית מגבילה יותר, לעתים עד כדי אבסורד, היא גוררת משתמשים להפרה מודעת של החוק. רפאלי מעדיף להעביר את הדיון בפרטיות מהמגרש המשפטי למגרש החברתי ולפתח את העצמתה של האחריות החברתית (Accountability) בנתינת דין וחשבון לציבור על הפעילות. לטענתו, חברה שיש בה יותר פרטיות היא חברה שיש בה פחות דין וחשבון הדדי (קפטן אינטרנט 04/02/2002). ניתן להביא שתי המחשות ביצירת קודים במרחב הווירטואלי : הטכנולוגיה של "הקוד הפתוח" ומציאת הסדר חברתי באמצעות גיבושה של החברה האזרחית ברשת ("Netizens") דרכה ניתן בעזרת קבוצות משימה של האינטרנט לפתח נורמות ולקבוע כיצד לפתור קונפליקטים בשיתוף עם הטכנולוגיות.

הקוד הפתוח

הקוד הפתוח מבוסס על אידיאולוגיה ותפיסת עולם מגובשת, המקיפה נורמות של שיתוף, שיטות לטיפול בקניין רוחני וגישה מקורית לאבטחת איכות ואף משמש כרקע לתפיסת עולמם של "לוחמי החופש" של הרשת (Lessig 2001). הקוד הפתוח עשוי לצמצם פערים בין המשפט לבין הטכנולוגיה הוירטואלית הפתוחה בהתייחס לקניין רוחני.

תפיסת הקוד הפתוח גורסת כי פרטים או חברות יכולים לקבל באמצעות הסכם משפטי של "המקור הפתוח" (Open Source )הרשאה לשימוש, שנכתבה על ידי פרט או חברה אחרת, מבלי שיצטרכו להתקשר עם גוף זה בהסכם ומבלי שייאלצו לשמור על סודיות. לכותב התוכנה אין יותר שליטה על יצירתו, ובהעדר שליטה זו הוא מאפשר את המשך פיתוח המוצר לפי שיקולים הנובעים מצרכי המשתמשים, ולא מניסיון למקסם את רווחי בעל הקניין הרוחני. עיקרון השיתוף אינו בחזקת אוטופיה, שכן הוא מתאים לשוק התוכנה בה כמעט כל תוכנה מבוססת על קניין רוחני השייך למספר גופים מסחריים. שיטת הקוד הפתוח מאפשרת, אם כן, נגישות לרכיבי תוכנה קיימים ואינה קושרת את המתכנתים לחברה מסחרית מסוימת או לסביבת עבודה מוגדרת. רעיון השיתוף ב"קוד המקור" מאפשר שילוב פורה בין עבודה של מפתחים שונים ומונע את השימוש בתוכנות שהן בחזקת "קופסאות שחורות" שלא תמיד ברורה אמינותן, הנשמרות היטב על ידי בעליהן ומונעות אף את הצורך בהסכמים משפטיים מורכבים המחייבים השקעת עבודה רבה. מערכות לינוקס (Linux) מופצות ברישיון יחד עם קוד המקור המאפשר לפתח את התוכנה ואף לשנותה ולשפרה ובכך היא מהווה סחורה ציבורית של תוכנית מחשב המשתכללת באמצעות תגובותיהם של תכניתנים מכל העולם המתבקשים לתרום מזמנם ומניסיונם לתוכנית.

התוכנית פתוחה לכל מי המעוניין, מבלי להתחשב בין אם הם תרמו לפרויקט או לא. אחת הסיבות להצלחת התוכנית היא בעובדה שהיא הוכנה במשך שנתיים לצרכיו של אבי השיטה עצמו (Torvalds) והופצה רק לאחר שהתוכנית הוכיחה את עצמה כשימושית. סיבות נוספות להצלחתה נובעות גם מכך שניתן היה להפיצה באמצעות האינטרנט ללא הוצאות נוספות וכן עצם האפשרות לדווח על תקלות וקבלת פתרונות מוצעים מקהילת תכניתנים. גם אפשרויות התיאום והעדכון בכל אחד משלבי הפיתוח באופן מבוזר תרמו מאד להצלחה (Kollock 1999: 231).

פרויקטים המתנהלים בשיטת הקוד הפתוח אינם מוגדרים אפריורי, אלא מתפתחים בהתאם לדרישות השוק, תוך כדי בקרה מתמדת בעת התהליך, לאחר סיומו ובעת החדרתו לשוק (אילן 2001). סביב הרעיון התפתחה אף התארגנות של "המקור הפתוח". המשתמש הבודד אינו מודע לרוב למקור הפתוח שכן הוא מכיר את המחשב שבו מותקנת מערכת הפעלה של מיקרוסופט (חלונות), תוכנות משרדיות של מיקרוסופט (אופיס) ודפדפן של מיקרוסופט (אינטרנט אקספלורר). בזמן הגלישה מופעל למעשה, מחשב מרוחק, כמו למשל בגלישה במנוע החיפוש של "גוגול" המבוסס גם על תוכנת לינוקס וכן גולשים הנעזרים ב"יאהו", ב"אמאזון" ואפילו גולשים באתר האינטרנט של עיתון "הארץ".

התוכנה הקניינית הנפוצה בעיקר במערכות מחשוב של ממשלות וארגונים ציבוריים בעולם מתבססת על קוד מקור סגור (Closed-Source Software Code).

רוב הטכנולוגיות המותקנות במגזר הציבורי באיחוד האירופי הן תוכנות קנייניות. הקוד הסגור של יצרני התוכנה הקניינית (בראשם מיקרוסופט ו-SAS) שומרים לעצמם את קוד המקור של התוכנות שלהם ככוח מונופוליסטי ולא מאפשרים לאחרים לשנותם וליהנות מפיתוחם. עד השנים האחרונות לא היה כוח נגדי מספיק לרגולציה, אולם ככל שהתפתח השיח הליברלי, החלה לנשוב יותר ויותר האידיאולוגיה של הקוד הפתוח Lessig 1999)) החלה מכירת מחשבים מבוססי לינוקס וזאת חרף משבר מניות הטכנולוגיה בבורסת הנאסד"ק וירידה בעשרות אחוזים משוויון של מניות הלינוקס כמו Red Hat ו- Linux VA.

חברת יוניסס (Unisys) ממליצה (יוני 2002) לאיחוד האירופי לעבור להשתמש בתוכנות המבוססות על קוד פתוח במערכות הממשל וכשלב ראשון מוצע להקים גוף מתאם לשיתוף פעולה פאן-אירופי בתחום התוכנות והטכנולוגיות המבוססות קוד פתוח. חברת IBM, התומכת ביוזמת לינוקס, החלה למכור מחשבים, לסוכנויות הממשל בארה"ב, בהן חיל האוויר, משרד ההגנה, החקלאות והאנרגיה ומנהל התעופה הפדראלי. מערכות לינוקס הותקנו גם בפרלמנט הגרמני, במשרד הדואר הסיני, במשרדי התרבות, ההגנה והחינוך בצרפת ובסוכנויות ממשל בקנדה, אנגליה, ספרד, סין וסינגפור. בפרו התקבל חוק המחייב את כל המוסדות הציבוריים והממשלתיים במדינה להשתמש בתוכנות שפותחו על פי מודל הקוד הפתוח ולאסור על רכישת תוכנות מסחריות של מיקרוסופט על מנת לחסוך בהוצאות. בדרום קוריאה נקנו 120 אלף עותקים של מערכות הפעלה עבור משרדי הממשלה.

בארה"ב המליצה חברת "מיטר" למשרד ההגנה האמריקני להרחיב את השימוש בתוכנות קוד פתוח בעוד המלצה הפוכה ניתנה על ידי מכון המחקר "אלקסיס דה טוקוויל" (Alexis de Tocqueville Institution) בטענה כי יש חשש לפריצת רשתות ופגיעה בתשתיות המחשוב, דבר שישבש ויזיק לאתרי מסחר אלקטרוני, למערכות הבקרה של התעופה האווירית ואפילו למערכות מעקב מסווגות ( 05.06.02 Delio). מצדדי הקוד הפתוח טוענים כי ההתנגדות לקוד הפתוח נובעת מעיקרה מאינטרסים עסקיים ופוליטיים שמיצג המכון הממומן על ידי גופים ימניים שבעבר דרשו אף את ביטול המשפט המפורסם נגד חברת מיקרוסופט. מצדדי הקוד הפתוח טוענים כי התלות בחברה אחת כמו מיקרוסופט אשר אינה מאפשרת כל גישה לקוד המקור מהווה בעיית אבטחת חמורה בפני עצמה. עדיף לכן להשתמש בתוכנות הקוד הפתוח שאומנם אינן חסינות מכשלי אבטחה, אבל הן מאפשרות גישה לכל המשתמשים היכולים להגיב במהירות לכשלי האבטחה ואף לתקנם. תומכי לינוקס והקוד הפתוח טוענים שטכנולוגיות שפותחו על פי מודל הקוד הפתוח הן יציבות יותר ומאובטחות יותר מאשר מוצרי מיקרוסופט ומוצרים של חברות מסחריות אחרות, המבוססים על קוד מקור סגור.

גם המערכות המבצעיות בצה"ל מבוססות קוד פתוח לאחר שהגיע למסקנה כי הטכנולוגיות של מיקרוסופט אינן די מוגנות ובשל כך ניתן לפרוץ אליה (מור 03.07.02). הקוד הפתוח הגיע גם לכנסת בעת הדיון של ועדת האינטרנט על הנושא של הרחבת מערכות הפעלה מבוססות קוד פתוח בגופים ממשלתיים (מור 08.07.02). הקוד הפתוח תופס תאוצה בין היתר, בגלל הרצון להשתחרר מכבלי הקודים הסגורים של בעלי העסקים אשר השתלטו על שוק התוכנות.

החברה האזרחית ברשת

אחת הדרכים להעצמתם של הגולשים יכול להיעשות דרך פיתוחה של החברה האזרחית. באחד משלבי התפתחותה של הרשת (Hauben, 1996) נעשה ניסיון להקים מבין גולשי האינטרנט מסגרת של חברה אזרחית שחבריה כונו בשם Netizens
("Net" + "citizens" = "Netizens") . הם בקשו לקבוע לעצמם הסדר חברתי ההולם את המרחב הווירטואלי והמאפשר להגיע אף לשינוי חברתי. האינטרנט מהווה גם מסגרת לחברה פוליטית בה ייקח חלק כל גולש המקדיש זמן סביר ברשת. ה – Netizens בקשו לבנות קהילה (Online Community) ולהפוך את האינטרנט למשאב של הוויה אנושית ואת הרשת למשאב אינטלקטואלי וחברתי ולא להסתפק בראיית האינטרנט כנותן שירות בלבד. הרשת בקשה לעודד חילופי דעות, תספק מידע ותאפשר בחירות באמצעות הצבעה. ה – Netizens בקשו לקחת על עצמם את ההגנה על הרשת תוך עידוד הגישה והדיבור החופשי (Hauben 1996). הנטיקה היא האתיקה של הרשת המתפתחת כתגובה לקונפליקטים המוסריים והאתיים, כאשר הטכנולוגיה מקדימה את הנטיקה ומעוררת את השאלות האתיות בדיעבד" (גולן , 05.02.02). הרעיונות של החברה האזרחית ברשת לא התפתחו בצורה משכנעת אולם כמה מעיקריה עשויים להוות בסיס לקוד אתי.

קוד אתי

הרבה קהילות וקבוצות דיון שהיו בעבר וולונטריות (במסגרת ה- Usenet Newsgroups ) הפכו לחלק של המרחב העסקי. המרחב העסקי הוא בעצם טבעו סגור יותר, מאובטח יותר ובעיקר מאפשר יותר שליטה ופיקוח. המרחב העסקי מחזיר את הגולשים מקהילות המתבססות על כלכלת מתנות לקהילות המתבססות על כלכלת מוצרים המונעות באמצעות המחיר. השליטה על הקהילות העסקיות או בחסות עסקית מנוהלות על ידי מנהלי אתרים (המשמשים למעשה כמתווכים- Mediators) בהתאם לכללי התנהגות ואף קודים אתיים המגדירים את גבולות "המותר והאסור". הגבולות הם גמישים למדי, שכן בידי מנהל האתר, למשל, הזכות לא לפרסם תגובות הגולשים זאת תוך הדגשה כי דעותיו של הגולש אינן משקפות בהכרח את דעותיהם של המשתתפים.

ניתן להדגים כמה כללי התנהגות שמפרסמת חברת "תפוז אנשים" הכוללת גם את האתר "משפט ואינטרנט" : הפורומים נתונים לפיקוח שמטרתו לוודא שמירה על כללי התנהגות. תפוז רשאית להסיר תכנים אשר לדעתה מפרים את כללי ההתנהגות ו/או עלולים לפגוע באתר ו/או בצד שלישי כלשהו והיא רשאית למחוק תכנים אלו בכל עת. אולם למרות הפיקוח אין החברה אחראית על התכנים המועלים בפורום והיא מסירה מעצמה מראש כל אחריות הנובעת משימוש בפורום. המידע הנמסר לפרסום חשוף לכל משתמשי הפורום. מוצע לנהוג בתבונה ובזהירות במסירת פרטים אישיים (כדוגמת כתובת, מספר טלפון או פרטים מזהים אחרים) וכן בתגובות או בפניות שיתקבלו בעקבות השימוש בפורום או פרסום איזה שהם פרטים בערוץ. מוצע לנהוג במסירת המידע ובפניות לפחות באותה מידה של זהירות הננקטת ביצירת קשר, שאינה נעשית באמצעות האינטרנט. האחראים על הפורום ממונים על ידי החברה ויש בידם הזכות לנהוג על פי שיקול דעתם המקצועי; הודעות הפוגעות בכלל המשתמשים או הודעות שאינן רלוונטיות יוסרו על ידי מנהלי הפורום, על פי שיקול דעתם המוחלט והבלעדי. החברה קבעה בין היתר איסור פגיעה במזיד או שלא במזיד במשתמשים אחרים וכן פרסום של התכנים הבאים:

  • תכנים בעלי אופי מיני בוטה, מאיימים, גזעניים, מוציאי לשון הרע, מעודדים לביצוע עבירות, פליליות או אזרחיות, פוגעים בפרטיות, מזיקים ופוגעים ברגשות הציבור; אין להעלות לפורומים תכנים שמטרתם לפגוע או לשבש מטרת הפורום או משתתפיו.
  • תכנים בעלי אופי מסחרי ו/או המכילים מידע פרסומי כלשהי;
  • תכנים אשר זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים בהם אינן שייכות למשתמש; (לרבות שם וסימן המסחר "Tapuz" , ו- "תפוז", בעיצוב האתר , ובכל תוכנה, יישום, קוד מחשב, קובץ גרפי, טקסט וכל חומר אחר הכלול בו).
  • תכנים אשר מכילים וירוסי מחשב מכל סוג שהוא; העלאה של וירוס במזיד לפורום, תגרור סילוק המשתמש. כמו כן, החברה שומרת לעצמה למנוע מהלקוח זכות שימוש נוסף בפורום. תכנים הכוללים שימוש בשפה בוטה, גסה או מעליבה; תכנים אשר מהווים הפרה כלשהי של החוק;
  • תכנים אשר אינם רלוונטיים לפורום או לצ'ט. אסור בכל תוקף הפצת דואר זבל.
  • הגנה על הפרטיות – החברה לא תמסור את פרטיך האישיים לצדדים שלישיים, אלא אם תהיה מחויבת לעשות כן על פי צו שיפוטי, החברה לא תישא בכל אחריות ביחס לתכנים הנמצאים באתר, תוכנם, מהימנותם, דיוקם, אמינותם והשפעתם על המחשבים של המשתמשים באתר וכן לכל נזק,ישיר או עקיף, אי נוחות, אבדן, עוגמת נפש וכיוצא באלו תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך, או לרכושך או לכל צד שלישי בשל שימוש בתכנים אלו.

דיון וסיכום

בניגוד להחלת החוק ברשת, נראה כי המרחב הווירטואלי (Cyberspace) מצוי בתהליכי גיבוש, מיסוד ויצירת מנגנוני פיקוח פנימיים ואתיים. צרכים אלו מכתיבים, בין היתר, את אופיים של מנגנוני הויסות המגשרים, למעשה, בין שתי אוריינטציות מנוגדות – בין הרשת, שהנחותיה הבסיסיות הן בין היתר פתיחות, חופש, אנונימיות, וחופש הביטוי, לבין מערכות עסקיות שהן מערכות סגורות,מאובטחות, ואיתנות המחייבות את כינונן של זהויות דיגיטאליות קבועות המבטיחות רמות שונות של מחויבויות אישיות.

הפתיחות ברשת יצרה קהילות ווירטואליות כמו חדרי השיחות ("Chat") כיום ובעבר ה- Muds וה- MOOs שהוו קהילות ווירטואלית מבוססות טקסט (המשתתפים נכנסו לרשת וקראו טקסט באמצעות המחשב). המשותף לצורות הקהילתיות הללו, הן הדפוס הארגוני הבלתי מחייב והבחירה החופשית, הסימטריה ביחסים בין המשתתפים, ההסכמה הלטנטית על דפוסי חליפין וסממני שוויון בין הגולשים. חדרי שיחות ("Chat") נהפכו יותר ויותר מסגרות ארגוניות של משתתפים קבועים שניתן לראותן כמעין קבוצות דיון וחוגי עניין שבשלבי התפתחות שונים נהנים ממנהיגים בלתי פורמאליים (ר' למשל Turkle 1966; בלייס, 2001) או שמרכזים אותם מנהלי אתרים בגופים מסחריים. לעיתים מתארגנים פורומים זמניים סביב "תגובות קוראים" על כתבות וירטואליות, או מתארגנות קהילות במטאפורה של "הייד פארק וירטואלי" הנהפכות ל"ועידת אזרחים זוטא" או ל"אגורה" של הדמוקרטיה המודרנית (קרניאל 1999: 179). טבעי הדבר שבמסגרות אלו ניתן לגבש כללי התנהגות ואף קודים אתיים בתחומים ספציפיים. ניסיון כזה היה בבסיס הרעיון של החברה האזרחית ברשת (Netizens) שבקשה, כאמור, לאגד את כלל הגולשים כאזרחי האינטרנט ולהפכם למסגרת השומרת על יחסי גומלין חברתיים תקינים. אולם גם אם לא התגבשה החברה האזרחית המתוארת ברשת, שכן לא ניתן להתייחס למרחב הווירטואלי כאל מקשה אחד בעל גבולות קבועים והעונה לצרכי קהלי יעד רבים ומגוונים, יתכן שניתן להסתייע בכמה מעקרונותיה.

למעשה הצלחתו של "הקוד הפתוח" (לינוקס) התופס תאוצה, כאמור לאחרונה, מדגים את מיסודה של קהילה ווירטואלית שהתארגנה סביב משימה של תכניתנים, והפכה לקהילה אשר השתכללה במשך השנים ואף גיבשה לעצמה אידיאולוגיה ותפיסת עולם מקיפה. להתארגנות זו הסכם על דפוסי חליפין, רמות של שיתוף, יחסי גומלין ושיטות לטיפול בקניין רוחני. אין ספק כי האתגר, העניין האינטרנזי בפיתוח תוכנה ואפשרויות היישום מהווים גורמים חשובים להצלחתה. ראוי לציין כי בבסיסו של הקוד הפתוח יש הסכם מיוחד על זכות יוצרים (GPL – General Public License ) המאפשר לכל תוכניתן המחזיק בקוד המקור (Source Code) את הזכות לבחון, ללמוד ולשנות. ההסכם מאפשר גם פיקוח וויסות בלתי פורמאליים על המתרחש בקהילה (Kollock 1999:232). גם מבחינה משפטית נמצא פתרון להגנת זכויות הקניין ברוח החקיקה המערבית המעניקה לבעלי קניין הגנה רחבה כנגד פגיעה כלשהי בקניינם ללא הבדל בין קניין רוחני לבין קניין פיסי. ההגנה המשפטית מאפשרת לשמור על זכויות הקניין, וככזה היא למעשה "עסקת חליפין" הנעשית על פי רישיון ה-GPL, כאשר בעל הזכויות המקורי שומר על זכות היוצרים שלו, אך במקביל מוותר במודע על חלק מהזכויות הבלעדיות שמקנה הקניין הרוחני לבעליו. הקוד העומד מאחורי הגנה על הקניין הווירטואלי הפתוח מניח כי מערכות לינוקס (Linux) יעודדו מחקר ופיתוח נוספות ובכך ניתן יהיה לתרום לחברה. כל משתמש רשאי אפוא, להעתיק תוכנה, לגשת לקוד המקור שלה, לשנותה ואף להפיצה מחדש ללא הגבלה (חינם או בעבור תשלום, לפי בחירתו) תוך התחייבות לכלול את קוד המקור שלו יחד עם התוכנה ולכלול את תנאי רישיון ה GPL – בתוכנה המופצת.

דומה כי תהליכי הבניה והתיחום של האתיקה במרחב הקיברנטי לא יסתיימו בעתיד הנראה לעין. הבנייתן של מערכות רגולציה על פי קודים אתיים עשויה לצמצם את מרחב הקונפליקטים אם כי לא למנעם לחלוטין. המתחים הטבועים במאפייני המערכת הוירטואלית ובפערים בינה לבין המציאות החוץ וירטואלית ימשיכו לחדד פערים גם בנוגע לאספקטים האתיים. כמו כן, צפוי כי יישארו קבוצות גולשים שיפרו את הנורמות, אולם נראה כי מרחב כזה הוא הכרחי להתפתחות חברתית תקינה.

מקורות בעברית

  • אילן י' (2001) "הקוד פתוח והרשות נתונה" קפטן אינטרנט (29.08)
  • אסף ז' (2001) "האח הגדול של הכפר הגלובלי" גלובס (10.07.2002)
  • בירנהק מ' (2002) "מספריים לצנזור" גלובס (17.01)
  • בלייס ד' (2001) "וואלה צ'אט" קשר 30 : 77-92
  • גוטמן נ' (2002) "הסקס חוזר לספריות" הארץ (02.06.02)
  • דורון ז' (עו"ד) מנהל "פורום משפט אינטרנט" תפוז
  • דרור י' (א2000) "כותבים מחדש את ספר החוקים המקוון" הארץ (31.12.00)
  • דרור י' (ב2000) "כמו מחלה שאין לנו תרופה נגדה" הארץ (14.03.01)
  • דרור י' (ג2000) "וואלה, נטוויז'ן ורוטר-נט נתבעים על פרסומים בפורומים שהם מנהלים" הארץ (30.05.02)
  • דרור י' (ד2000) "אתרי אינטרנט נתבעים בגין מידע:לראשונה שהפיצו גולשים". הארץ (30.05.02)
  • דרור י' (ה2000) "חוק הקיסרות ונפלאות הדפדפן" הארץ (09.06.02)
  • דרור י' (ו2000) "טרור, קוד פתוח ומה שביניהם " הארץ (18.06.02)
  • דרור י' (ז2000) "השרוטים נגד חובבי המוסיקה" הארץ (23.06.02)
  • דרור י' (ח2000) הפיקוח על מאגרי מידע קורס הארץ (04.07.02)
  • הכט י' (2000) "פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית", משאבי אנוש, 150: 27 – 34
  • ירקוני י' (2002) "מותר להעליב בדואר האלקטרוני במידה הנכונה" ידיעות אחרונות (28.05.02)
  • לבטון ס' (2002) הונאה משתלמת יותר משוד מזוין ניו יורק טיימס הארץ (03.06.02)
  • מור ג' (20021) "החופש לשנוא", ידיעות אחרונות אינטרנט (24.02.02)
  • מור ג' (2002) "הקוד הפתוח מסייע לטרוריסטים" (05.06.02) Ynet
  • מור ג' (20021) "המערכות המבצעיות בצה"ל מבוססות קוד פתוח" (03.07.02) Ynet
  • מור ג' (20021) "הקוד הפתוח מגיע לכנסת" (08.07.02) Ynet
  • מור ג' (20021) "לעבור לתוכנות קוד פתוח באיחוד האירופי" (10.07.02) Ynet
  • מור ג' (20021) "פסיקה: מותר לעשות "אאוטינג" לגולשים בפורומים" (17.07.02)
  • מרשל ג' (2002) "מוזיקה להמונים" PC MEDIA PLUS 8 : 22-29
  • סמוחה ש' (2002) "הסופרנוס של משחקי המחשב" קפטן אינטרנט (02.07.02)
  • קוזלובסקי נ'(2000) "המחשב וההליך המשפטי", ת"א:לשכת עורכי הדין.
  • קרא א' (2002) משרד המשפטים לא מונע שימוש בסלולארי למעקב הארץ (29.05.02)
  • קרניאל י'(1999) "חופש הביטוי באינטרנט" , עלי משפט 1: 178 – 192.
  • רביה ח' (2002) משפט ואינטרנט: קישור לא חופשי גלובס (14.07)
  • רפאלי ש' (2002) נא להירגע, לוחמי החופש ברשת" קפטן אינטרנט (04.02.02)
  • (2001) זכויות יוצרים ברשת סיקור, כתבות על מהפיכת שיתוף הקבצים ברשת ומאמרים אודות זכויות יוצרים. הארץ (סיקור מיוחד) (03.04.01)
  • (2002) תקופה טובה לשנאה ברשת (30.04.02) Ynet
  • (2002) ארה"ב: מאסר עולם להאקרים (17.07.02) Ynet
  • (2002) משחק פיגועי התאבדות חדש Ynet
  • "משפט באינטרנט"

References

  1. Abraham Jacob Alkhabaz
  2. American Library Association (2002) CPPA, COPA, CIPA: Which Is Which?
  3. Barlow, J. P. (1990) "Crime and Puzzlement" in Ludlow, P. (1996) High Noon on the Electronic Frontier. (also published in Whole Earth Review, Sausalito, California, Fall 1990, pp.45-57).
  4. Barlow, J. P. (1994) "The Economy of Ideas" Wired, Issue 2.03, March 1994
  5. Black J. (2002) Lawrence Lessig: The "Dinosaurs" Business Week Online (13.05.02)
  6. Boomen, M. V. (1998) Utopia in cyberspace – Virtual communities and social reality (Retrieved 2001).
  7. Boyle J. (2000) The First Amendment and Cyberspace: The Clinton Years Law & Contem. Probs. 337 (Winter/Spring 2000)
  8. Branscomb A.W. (1994) "Who Owns Information? From Privacy to Public Access". New York: Basic Books.
  9. Branscomb A.W. (1996) "Cyberspaces: Familiar Territory or Lawless Frontiers"? "Journal of Computer- Communication: 2(1).
  10. Civil Libertarians Cyber-Rights Groups Urge Federal Agency to Stay Out of Blocking Software Battle
  11. Cohen, S. (1987) Folk Devils and Moral Panics: The Creation of Mods and Rockers. Oxford: Basil Blackwell.
  12. CACIB Campaign Against Censorship of the Internet in Britain
  13. Center for Democracy and Technology
  14. Chilling Effects Clearinghouse A joint project of the Electronic Frontier Foundation and Harvard, Stanford, Berkeley, University of San Francisco, and University of Maine law school clinics
  15. Computer Science & Telecommunications Board (2002) Youth, Pornography, and the Internet
  16. Delio M.(2002) Did MS Pay for Open-Source Scare? Wired (05.06.02)
  17. DeLoach A. (1996) "What Does it Mean to be a Netizen?"
  18. Dibbell J. (1998) "My Tiny Life: A Rape in Cyberspace"
  19. Electronic Frontier Foundation
  20. Electronic Privacy Information Center
  21. European Parliament (1999) "Illegal and harmful content on the Internet" The European Parliament The Council, The Economic and Social Committee and The Committee of the Regions
  22. Fisher W. (2001) "Freedom of Expression on the Internet" The Berkman Center for Internet & Society. (Harvard Law School).
  23. Fried C. (2000) "Perfect Freedom or Perfect Control"
  24. Gallagher D.F. (2002) "google runs into copyright dispute" Welcome to Disinformation (22.04)
  25. Hi-Tech Legal & Technology Resource Centre Technolawgy
  26. Hauben M. (1996) "What is a Netizen?"
  27. IBM (2002) The Linux Line
  28. Kollock P. (1999) "The Economies of Online Cyberspace" pp. 220-239 in: Smith M.A. & Kollock P. (ed) Communities in Cyberspace. London" Rutledge.
  29. Johnson D.R. (1996) "Due Process and Cyberjurisdiction" Journal of Computer-Mediated Communication: 2(1).
  30. Lee G.B. (1996) "Addressing Anonymous Messages in Cyberspace", Journal of Computer-Mediated Communication: 2(1).
  31. Lessig L., (1999) "Code and Other Laws of Cyberspace" New York: Basic Books
  32. Lessig L., (2001) The Future of Ideas Random House
  33. Ludlow, P., Ed. (1996) "High Noon on the Electronic Frontier : Conceptual Issues in Cyberspace" MIT Press
  34. MacKinnon R. (1997) "Virtual Rape" Journal of Computer-Mediated Communication 2(4) March Government Department and Advanced Communication Technologies Laboratory The University of Texas at Austin.
  35. McCullagh D. (2002) "Cybercrime Bill Ups the Ante". Wired (12.02.02)
  36. Miller A.S. (1995) "The Jake Baker Scandal: A Perversion of Logic" Journal@trincoll.edu
  37. Netizens Protection Act of 2001 http://www.spamlaws.com/federal/hr3146.html
  38. Oberding J.M. & Norderhaug T. (1996) "A Separate Jurisdiction For Cyberspace?" Journal of Computer-Mediated Communication: 2(1).
  39. Open Source – Definition
  40. Orwell today
  41. Rasch M.D. (1966) "Computer security: Legal Lessons in the Computer Age" Security Management, April: 59-67
  42. Raymond' R. (1998) "The Cathedral and the Bazaar" firstmonday 3 (March 1998)
  43. Schmitz P.E (2002) "Pooling Open source Software – Feasibility Study 3" [PDF file] Unisys Management Consulting Team European Counities (June 2002)
  44. Tagg L.(2002) "Suicide bombing game angers many" cooltech.iafrica.com(07.05.02)
  45. Torvalds L. (1993) The Choice of a GNU Generation Meta Magazine, Interview with Linus Torvalds
  46. Turkle S., (1966) "Virtuality & Discontents" The American Prospect 21: 50-57.
  47. Wiesenthal Centre "Digital Hate 2002 (cd-rom)
  48. Zeitchik S. (2002) First Amendment Issues Come to the Fore Cahners Business Information Publishers Weekly (20.05)
  49. Zittrain J. (1997) "The Rise and Fall of Sysopdo" Harvard Journal of Law & Technology 495 (Summer 1997)

הערות שוליים

  1. The Electronic Frontier Foundation is the leading civil liberties organization working to protect rights in the digital world. Founded in 1990, EFF actively encourages and challenges industry and government to support free expression and privacy online. EFF is a member-supported organization and maintains one of the most-linked-to websites in the world at www.eff.org. John Perry Barlow is a founder of the Electronic Frontier Foundation." Crime and Puzzlement" is the pamphlet that got the Electronic Frontier Foundation off the ground
  2. A joint project of the Electronic Frontier Foundation and Harvard, Stanford, Berkeley, University of San Francisco, and University of Maine law school clinics
  3. בהמשך למאמרי משנת 2000 "פעולות מחאה ואבטחה או פשיעה ווירטואלית", משאבי אנוש, 150: 27 – 34
  4. I'm not Jewish, I'm not an Arab, and I'm not a terrorist. I have little interest in what goes on in the Middle East so I don't share any extreme views. I just think people who blow themselves up are stupid (newgrounds.com 2002) "My game Kaboon Is not intended to hurt anyone's feelings nor did I intend to glamorize suicide bombing, in fact my intentions are quite the opposite (Tagg 2002)
  5. התיקון הראשון אסר על הקונגרס האמריקאי לחוקק כל חוק המצמצם את חופש הדיבור
  6. CDA-Communications Decency Act 1996
    COPA- Child Online Protection Act 1998CHIPA-Children's Internet Protection Act 2001
  7. ראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה
  8. המושג Agora מקורו ביוונית והוא הביטוי העתיק ל"ככר העיר" אשר הווה מקום להחלפת סחורות ודעות, למפגש חברתי, כלכלי ופוליטי של ציבור האזרחים כולו.

אודות ד"ר יעקב הכט

ד"ר יעקב הכט העוסק בנושא השפעת האינטרנט על החברה ניהל בעבר את האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם במשרד העבודה והרווחה ועוסק כיום בייעוץ לנושאי הדרכה ופיתוח משאבי אנוש.