חזרה לעמוד הקודם

איך ילדים והורים בשנת 2022 משתמשים באינטרנט ורשתות חברתיות?

ד"ר אלינור כרמי | 17.05.2022

מאמר זה סוקר ממצאים עדכניים של רגולטור התקשורת הבריטי אודות דפוסי השימוש והעמדות של הורים וילדים ביחס לאינטרנט בשנת 2022 בנושאים כגון פתיחת פרופילים, בטיחות ברשת, אוריינות לגבי "פייק ניוז" ותוכן שיווקי ומצביע על הצורך בבחינה מקבילה של הזירה הישראלית.

לפני כמה שבועות פרסם OfCom, הרגולטור של המדיה באנגליה, את הדו"ח השנתי הבוחן את דפוסי ההתנהגות וההבנה של ילדים והוריהם באינטרנט ואת יחסם אליו. הארגון מבצע את המחקר הזה פעם בשנה מזה 15 שנים, כדי לבדוק לאורך זמן שינויים באוריינות הדיגיטלית בקרב אוכלוסיית בריטניה ולעדכן את המדיניות הממשלתית בהתאם. אולי שלא במפתיע, בגלל שחלק ניכר מהאנשים בילו את השנה האחרונה בבית בעקבות וירוס הקורונה, מרבית הילדים בשנת 2021 (99%) השתמשו באינטרנט, רובם באמצעות טלפון נייד (72%) או טבלט (69%).

מבחינת הפלטפורמות הפופולריות ביותר היו יוטיוב, שבה השתמשו מרבית הילדים (89%), וטיקטוק, שבה השתמשו מחציתם. עם זאת, מניסוח הדו"ח קשה להבין האם הילדים השתמשו בפלטפורמות הללו בהשגחת הוריהם. אולם גם אם כן, בפלטפורמות אלו יש בעייתיות גדולה, בשל המודל העסקי שלהן, המבוסס בעיקר על מכירת הדאטא שלנו למפרסמים ולגופים אחרים שאין לנו ידע עליהם. חוקרים רבים כבר הוכיחו שמודל זה גורם לאלגוריתמים להציג בפני האנשים תכנים קיצוניים, למשל כאלו של ימין קיצוני או שעוסקים בקונספירציות, ובו זמנית לצנזר תכנים של יוצרי תוכן להט"בים. אם נזכור גם שחלק ניכר מהאנשים לא מודעים למודל העסקי הזה, ומאמינים שאלגוריתמים הם רק עניין טכני ניטרלי ואובייקטיבי, נגלה שיש בעיה בהבנת הסביבה הדיגיטלית.

פרופילים ופעילות ברשת

שליש (34%) מההורים ידעו שמותר לפתוח פרופיל בפלטפורמות השונות החל מגיל 13 – עובדה שמסבירה את כמות הילדים מתחת לגיל זה שפתחו פרופיל. למשל, לשליש (34%) מהילדים בגילי 8–11 יש פרופיל בטיקטוק, ול־27% מהם יש פרופיל ביוטיוב. אך גם אם ההורים מודעים לקיומו של פרופיל אחד, חלק ניכר מהילדים פותחים כמה פרופילים באותה פלטפורמה כדי לחמוק מעיניהם. כך, 64% מהילדים בגילי 8–11 דיווחו שיש להם יותר מפרופיל אחד בפלטפורמה מסוימת, והמספר ירד קצת בקבוצות הגיל 12–15 (59%) ו־16–17 (57%). על פי הדו"ח, התנהגות זו נובעת מרצון להציג את "האני האמיתי" שלהם, בניגוד לייצוג מלוטש וערוך בפרופיל שההורים חשופים אליו. בעוד שהתנהגות זו אינה חדשה – כבר בימי ארווינג גופמן חוקרים טענו שאנו מציגים את עצמנו בצורה שונה בפני קהלים שונים – אך משמעות הדבר בהקשר שלנו היא שהנתונים לגבי כמות אנשים ודפוסי ההתנהגות שהפלטפורמות מציגות, בפני הקהל הרחב ובפני מפרסמים גם יחד, אינם מדויקים.

נתון חשוב נוסף, שמחזק גם את הממצאים של מחקר שביצעתי ביחד עם קולגות באוניברסיטת ליברפול על אוריינות דאטא (Me and My Big Data), הוא שבפלטפורמות וידאו מרבית הילדים (95%) נוטים יותר לצפות בתכנים מאשר להעלות אותם בעצמם (31%). בעוד שמרבית הרשתות החברתיות מעודדות השתתפות כמו שיתוף תכנים, פרסום פוסטים ולחיצה על לייקים, מרבית האנשים עוסקים בעיקר במה שאני מכנה בספרי Media Distortions פעילות שקטה (Silent participation). בניגוד לשיח שרואה בכך התנהגות פסיבית, פעילות שקטה היא מאוד אקטיבית, וכוללת צפייה בסרטונים, קריאת פוסטים, והפעולה הפופולרית ביותר בזמן הקורונה – Doom scrolling (סריקה של הפיד על ידי גלילתו באצבע ללא עומק). גם פעילות שקטה נתונה למדידה, ריגול ומכירה מצד הרשתות החברתיות, אך בעוד כמות הלייקים והשיתופים גלויה בפנינו, שאר הדאטא שהרשתות אוספות על ההתנהגות שלנו אינם חשופים, משום שהם חלק מהחבילה הנמכרת למפרסמים – שהם מקור הפרנסה שלהם.

אוריינות לגבי "פייק ניוז" ופרסום דיגיטלי

על פי הדו"ח, מרבית הילדים משתמשים ברשתות החברתיות לצורכי בידור, מוזיקה ומידע על אופנה, יופי וסלבריטאים. אם הם מעוניינים לצרוך חדשות הם יפנו לאפיקים אחרים, כמו משפחה (68%), טלוויזיה (65%) או חברים (53%). מרביתם מאמינים שהחדשות שהם צורכים דרך משפחתם הן מדויקות בדרך כלל או תמיד, כך שאפשר לומר שה"פייק ניוז" נשארות במשפחה. חלק ניכר (72%) מהילדים בגילאי 12–17 טוענים שהם מסוגלים לבחון ולזהות תוכן מזויף ברשת, אבל הטענות האלה לא מחזיקות מעמד כאשר בודקים אותן. ב־2021 התחיל OfCom לבחון אוריינות מדיה באמצעות תרחישים מדומים של השתתפות בפלטפורמות על ידי הדמיה של חוויה יומיומית, למשל הצגת פוסטים אמיתיים של ה־NHS (National Health Service – שירות הבריאות הלאומי של בריטניה) לצד הצגת פוסטים מזויפים בפני ילדים, שנשאלו אילו מאפיינים גורמים להם להאמין שהפוסטים אמיתיים. עבור מרבית הילדים (45%) האסתטיקה של אתר או אפליקציה משמשת אינדיקציה שהם אמיתיים, וחלקם יבדקו גם אם זו חברה שהם שמעו עליה (44%), או ישאלו אחרים אם הם השתמשו באתר או באפליקציה בעבר (42%). אך כפי שהדו"ח מציין, הסתמכות יתר על מאפיינים אסתטיים של אתרים, פרופילים או אפליקציות היא בעייתית, שכן היום אפשר לזייף אותם בקלות.

ממצאים דומים עלו גם בנוגע ליכולת לזהות פרסומות באינטרנט. למשל, מרבית הילדים בגילי 12–17 טענו שהם יכולים לזהות פרסומות, אך כשהוצג להם תרחיש שבו הופיעו קישורים בראש העמוד במנוע החיפוש, רק מחצית (54%) הבינו שיש לכך קשר לפרסום, ורק 37% בחרו בתשובה הנכונה – שאלו קישורים ממומנים. תוצאות דומות נמצאו גם לגבי זיהוי פרסומים בתכנים של משפיעני רשת. נתונים אלה מצביעים על כך שפעמים רבות ילדים רואים בעצמם ילידים דיגיטליים (Digital natives), אף שבפועל המצב שונה. במחקר Me and My Big Data, שהתפרסם לפני כמה חודשים, הראינו שלמרות טענות אלה, מעמד סוציו־אקונומי ורמת השכלה עדיין משפיעים על אוריינות דיגיטלית, גם אצל צעירים.

בטיחות ברשת

נתון מדאיג נוסף הוא שילדים רבים רואים בגוגל מקור עיקרי לחיפוש מידע שיסייע לwellbeing שלהם. 78% אמרו שישתמשו בו לחיפוש סימפטומים בריאותיים, 74% יחפשו דרכו עזרה עם בעיות של מתבגרים, ו־63% יחפשו מידע על תזונה בריאה. בנוסף, ילדים יחפשו סיוע בסרטונים ברשת, וחלקם ייעזרו במשפיענים. החשיפה של פרנסס האוגן, עובדת פייסבוק לשעבר, לפני כמה חודשים, הראתה למשל שהאלגוריתמים של הפלטפורמות הללו חושפים צעירים, ובעיקר צעירות, לתכנים על אנורקסיה, בולימיה והפרעות אכילה אחרות, כאשר הם מחפשים מידע על תזונה וסגנון חיים בריא. הסחף האלגוריתמי המהיר לקיצוניות גורם לכך שגם כאשר ילדים ובני נוער מחפשים תכנים שיוכלו ללמוד מהם על בריאות, מיניות, פוליטיקה ויופי, הם עלולים להיחשף מהר מאוד לצדדים אפלים ומעוותים של הנושאים הללו.

עם זאת, מרבית הילדים אמרו שהם מודעים לפעולת בטיחות אחת לפחות, ורובם גם מבצעים לפחות אחת. למשל, חלק ניכר מהם (81%) מודעים לאפשרות לחסום אנשים ברשתות החברתיות, וחלקם (66%) עושים זאת. נמצא שבנות מודעות יותר מבנים ומשתמשות יותר בהגדרות של הפלטפורמות כדי להפחית את כמות החשיפה לפוסטים שהן מעלות. חלק קטן יותר מהילדים ביצעו פעולות שקשורות לפרטיות, כגון גלישה במצב אינקוגניטו (21%), מחיקת היסטוריית הגלישה (19%) ושימוש בפרוקסי (6%). ההורים מצידם מרגישים שיש להם מספיק ידע כדי לתרום לבטיחות של ילדיהם ברשת (76%), אך רק חלק מהם משתמשים בכלים כמו Parental control (31%), ורובם (86%) מדווחים שדיברו לפחות פעם אחת עם ילדיהם על סכנות כמו תכנים שלא מתאימים לגיל צעיר או יצירת קשר עם זרים.

כשליש (32%) מהילדים היו מודעים לאפשרות לדווח או להגיש תלונה לפלטפורמות, ומעטים עוד יותר נקטו פעולות אלה (14%). נתון זה מעיד בעיקר על כך שהפלטפורמות, וגם אנחנו, לא מודעים לקנה המידה של התנהגויות בעייתיות. אפשר גם לראות בכך שיקוף של התמונה הרחבה שנידונה במחקר שלנו, של אנשים שמקבלים על עצמם אחריות לבעיות ברשת במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי גורמים אחרים, כמו הפלטפורמות עצמן או הממשלה, שלא מבצעת פעולות רגולטוריות.

לאן הולכים מכאן?

צריך לזכור שמנקודת מבט רחבה, האינטרנט הוא עדיין טכנולוגיה חדשה יחסית, וסביר להניח שבשנים הקרובות ממשלות ברחבי העולם יתחילו לחוקק חוקים שיפקחו על ההתפתחות שלה. באיחוד האירופי, למשל, מפתחים את חבילת ה־Digital Service Act, שאמורה לפקח על הפלטפורמות הגדולות, ובאנגליה ישנם חוקים שבקרוב יאושרו כמו Online Safety Bill, שמטרתו לפקח על תכנים ברשת, ובעיקר על תכנים המיועדים לילדים. בארצות הברית, לינה קהאן, ראש ה־FTC (רשות ההגבלים העסקיים) החדשה, מתכוונת לפרק חלק מחברות הטכנולוגיה הגדולות, כך שהשנים הקרובות ודאי יביאו איתן שינויים באופנים שבהם החברות הללו מתנהלות ומשפיעות על בחיי היום־יום שלנו. לצד כל אלה, הממשלות יצטרכו למצוא דרכים להעניק לילדים, צעירים ומבוגרים אוריינות דיגיטלית – כלים שיעזרו להם להבין את הסביבה הדיגיטלית, וגם ישמשו אותם לפרקטיקות אזרחיות דמוקרטיות, שיסייעו לשנות את יחסי הכוחות הא־סימטריים הנוכחיים.

כל ההתפתחויות הללו, זקוקות למחקר איכותי ועקבי שיסייע לגורמים רבים (ממשלתיים, ארגוני זכויות אדם וגם מורים) להבין דפוסי אוריינות דיגיטלית של האוכלוסייה. מחקרים כמו אלה שארגון OfCom  האנגלי וארגון Pew Research Center שבאמריקה מבצעים מדיי שנה מהווים תשתית הבנה מעמיקה ונותנים כלים למקבלי החלטות בארגונים שונים להתנהל באופן שעשוי לקדם את האוכלוסיות שהם דואגים להן. כחוקרת פמיניסטית חשוב לי להדגיש שהקונטקסט חשוב, ולכן לא ניתן לבצע הכללות או לקחת המלצות של ארגונים במדינות אחרות ולהמיר אותן לישראל. הקונטקסט הישראלי, שכולל בתוכו מאפיינים דמוגרפיים ספציפיים, מערכות טכנולוגיה ותשתית ספציפיות, מערכת חינוך מורכבת וכמובן מערכת משפטית ייחודית – שונה בתכלית מאנגליה וארה"ב. ולכן אנו זקוקות למחקרים כאלה גם בארץ כדי להתחיל לבסס תשתית של הבנה מעמיקה יותר של אוריינות דיגיטלית בישראל, ובעקבות כך לבצע החלטות לשיפור חיי האזרחיות והאזרחים בישראל ובעיקר לחזק את הדמוקרטיה.

אודות ד"ר אלינור כרמי

ד"ר אלינור כרמי היא חוקרת ומרצה למדיה ותקשורת באוניברסיטת סיטי, לונדון.

https://elinorcarmi.com