איך ישראלים מבטאים ומזהים רגשות בשיח אזרחי ודיונים מקוונים?

מאמר זה מציג ממצאי מחקר שנערך לאחרונה בישראל על האופן שבו אנשים מבטאים ומזהים רגשות בדיונים מקוונים, כגון שירות שיחות הוידאו Zoom ושירותי צ'אט ברשתות חברתיות כמו WhatsApp. מטרת המחקר היתה ללמוד באיזו מידה ובאיזה אופן אנחנו מצליחים להכיר בחוויה הרגשית של אחרים ואחרות במהלך דיונים דיגיטליים בנושאים פוליטיים במחלוקת, וממצאיו מציגים תובנות חדשות על אסטרטגיות הביטוי והזיהוי הרגשיים של דוברות (ודוברים) בדיונים דיגיטליים.

המחקר האמפירי והעיוני שבבסיס מאמר זה נערך על ידי ד"ר עומר קינן, ד"ר נועה ברנדל וד"ר בנצי סלקמון, ופורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Computer & Education (קישור). הטקסט כאן מנוסח בלשון נקבה אך מתייחס לשני המינים.

מסקנות המחקר המפורטת במאמר זה עבור הזירה הישראלית, שופכות אור על האתגרים בהם נתקלות אזרחיות בבואן לבטא את רגשותיהן ולפרש את הרגשות של אזרחיות אחריות איתן הן מתדיינות על נושאים חברתיים במחלוקת בפלטפורמות כתובות ו-אסינכרוניות כמו WhatsApp וFacebook וכן בפלטפורמות וידאו סינכרוניות כמו Zoom. בכלל זה, ממצאי המחקר חושפים את המחוללים של תהליכי הבעה וזיהוי של רגשות בדיונים הדיגיטליים, כגון הדעות הפוליטיות של המשתתפות והרקע הסוציו-תרבותי שלהם/ן; וכן כי פרקטיקות של ביטוי וזיהוי רגשות משתנות באופן מהותי במעבר מדיונים אזרחים בסביבות דיגיטליות כתובות וא-סינכרוניות לסביבות דיגיטליות פנים אל פנים וסינכרוניות. לאור ממצאי המחקר, אנו מציעים דרכים יישומיות לעיצוב של סביבות דיגיטליות התומכות בדיון אזרחי מקוון, תוך התייחסות לאופני ביטוי וזיהוי רגשיים. 

א. הקדמה: מחקר של רגשות ודיונים אזרחיים בפלטפורמות דיגיטליות

היכולת או היעדר היכולת שלנו לנהל שיחות בנושאים פוליטיים בוערים קשורה עם היכולת שלנו להשפיע על עיצוב המרחב הציבורי בו אנו פועלות הן בסביבות דיון פיזיות והן בסביבות דיון דיגיטליות. בדיונים אלה אשר לעיתים קרובות מאופיינים בעצימות רגשית גבוהה, רגש הוא ערוץ תקשורת מרכזי והוא מאפשר דרכי ביטוי כמו storytelling.

בעידן הדיגיטלי בו התקשורת בין אזרחיות (ואזרחים) מתקיימת במידה רבה בפלטפורמות דיגיטליות, שיחות פוליטיות בעצימות רגשית גבוהה מתקיימות במידה ניכרת באתרים מקוונים כתובים ואסינכרוניים (למשל שיח המתנהל בין משתמשות בתגובות לסרטוני YouTube  או בדיון בקבוצת Facebook), וכן בפלטפורמות וידאו סינכרוניות. שיחות במרחבים אלה אשר הפכו עוד יותר נפוצות בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, מעלות שאלות אזרחיות רבות, ביניהן באיזו מידה המשתתפות בדיונים האלה מפרשות נכונה את החוויה הרגשית של האחרת? מהן האסטרטגיות באמצעותן הן מביעות את הרגשות של עצמן? ומה קורה לפרשנות שלהן לחוויה הרגשית של האחרת אתה הן משוחחות במעבר בין סביבות דיגיטליות? "הבנת האחרת" מבחינה רגשית מאפשרת אמפתיה, היכרות עם חוויות חיים מגוונות שאינן ידועות אפריורית למשוחחת ובאופן כללי היא חיונית להרחבת מקורות הידע של השיחה. מעלות אלה הופכות את הבנת האחרת לצורך חיוני בהתנהלותה של כל חברה דמוקרטית.  

במהלך חודש נובמבר 2022, אני ועמיתיי השלמנו מחקר אקדמי מקיף בו ניתחנו תהליכים של ביטוי וזיהוי רגשות (emotion expression and recognition) בדיונים אזרחיים בסביבות דיגיטליות בקבוצות קטנות של משתתפות. הדיונים התקיימו בשתי סביבות דיגיטליות: DIALLS פלטפורמה לדיונים כתובים וא-סינכרוניים ופלטפורמות הוידאו הסינכרונית Zoom. לצורך המחקר, סימנו את הדרכים בהן המשתתפות באותם הדיונים מבטאות את הרגשות של עצמן וכן האופנים בהם הן זיהו רגשות של משתתפות אחרות. מטרת המחקר היתה ללמוד באיזו מידה ובאיזה אופן אזרחיות מצליחות להכיר בחוויה הרגשית של אזרחיות אחרות במהלך דיונים דיגיטליים בנושאים פוליטיים במחלוקת.

המוטיבציה שהובילה אותנו למחקר זה נבעה מהרצון שלנו ללמוד כיצד מתבצע שיח של רגשות בפלטפורמות דיגיטליות שונות, שהו הזירות המרכזיות בהן אנו מדמיינות, דנות ואף מתווכחות על הצביון של החברה בה אנו חיות, כאשר ברור כי לחוויה הרגשית שלנו בתהליך יש תפקיד מכריע. לשם כך, ביקשנו לבדוק את ההשפעה של המדיום הדיגיטלי בו הדיון מתקיים על מנגנוני הבעה ופרשנות של רגשות, בדגש על ההשוואה בין פלטפורמה כתובה (א-סינכרונית) ופלטפורמת וידאו (סינכרונית). הגדרנו את שאלות המחקר הבאות: (1) מהן אסטרטגיות הביטוי והזיהוי הרגשיים של המשתתפות בדיונים הדיגיטליים? (2) באילו דרכים אסטרטגיות אלה מושפעות מסוג המדיום? ו-(3) מה מחולל תהליכי ביטוי וזיהוי רגשיים בדיונים אזרחיים בסביבות דיגיטליות?

ב. מתודולוגיה

משתתפים

במחקר השתתפו 98 סטודנטיות (80 נשים ו-18 גברים) לתואר ראשון שלמדו בשני קורסים שהתקיימו במהלך סמסטר סתיו 2020. כל המשתתפות הן אזרחיות ישראל. 95% הן יהודיות דוברי עברית, בעוד 5% הנותרות הן ערביות דוברי ערבית. עשרה מהמשתתפות הוזמנו להתראיין בנוגע להשתתפותן בדיונים. בחירתן כמרואיינות התבססה על השתתפותן המשמעותית בדיונים, כמו גם על רצוננו לאזן בין מגדר ומוצא אתני.

הליך

ההשתתפות במחקר הייתה וולונטרית ולמשתתפות הובטחה אנונימיות מלאה. בשני הקורסים, הסטודנטיות (והסטודנטים) למדו כיצד להתמודד עם מורכבות רגשית בהקשרי למידה כשהם השתתפו בדיונים על נושאים שנויים במחלוקת. הדיונים התקיימו באופן מקוון על פני תקופה של ארבעה שבועות ובשתי מסגרות דיגיטליות: Zoom ו-DIALLS. המשתתפות חולקו לקבוצות של חמש, וכל קבוצה השתתפה בחמישה דיונים בנושאים הבאים: (1) ניצול יתר של משאבי טבע; (2) מקרי דליפה של תמונות עירום ברשתות החברתיות ותפקידן של "האזרחיות הדיגיטליות" במצבים אלה; (3) צמצום לידה כמענה אפשרי למשבר האקלים; (4) שיתוף מידע אישי של אחרים שהודלף ברשתות החברתיות; ו(4) חובת התחסנות לקורונה. דיוני הוידאו והדיונים הכתובים התקיימו זה אחר זה ברוטציה.

לפני כל דיון, המשתתפות קיבלו את השאלה לדיון. בכל דיון נשאלו תחילה המשתתפות לגבי המשמעות החברתית של הנושא הנדון ועד כמה נושא זה מעסיק אותן ביומיום. לאחר מכן הן נשאלו מה הן למדו מהדיון מבחינה אישית או חברתית. לבסוף, המשתתפות התבקשו לבחור שני רגעים שהן חוו כטעונים מבחינה רגשית במהלך הדיון ולהסביר מדוע הן זיהו דווקא את הרגעים הללו ככאלה. הן נשאלו אילו רגשות אותם רגעים עוררו בהן, האם בחרו להביע את הרגשות הללו וכיצד בחרו לעשות זאת. אם הן בחרו לא להביע את רגשותיהן, המשתתפות נשאלו מדוע. לבסוף רואיינו עשר ממשתתפות. הנתונים משאלוני הרפלקציה שימשו אותנו כנקודות התייחסות עבור המראיינות.

איסוף וניתוח הנתונים

דיוני הזום הוקלטו והפרוטוקולים של הדיונים הכתובים סודרו לפורמט CSV ועובדו באמצעות Excel. שאלוני הרפלקציה נוצרו באמצעות Google Forms, ותשובות המשתתפים עובדו באמצעות Google Sheets. הראיונות הוקלטו ותומללו באודיו ובווידאו. ניתחנו בסך הכל 7139 תורות דיבור: 6301 אמירות נלקחו מהדיונים של כל המשתתפים/ות, ו-838 אמירות נלקחו מהראיונות של עשר המשתתפות.

ניתוח הנתונים כלל שתי רמות: תמטי ולשוני. הניתוח התמטי כלל חילוץ וסיווג של אמירות בולטות וכן אמירות שחוזרות על עצמן באותו ראיון או בין ראיונות. אמירות אלו נותחו גם באופן לשוני כדי לזהות את המאפיינים הלשוניים של הביטוי המילולי של המרואיינים כאשר דנו ברגעים משמעותיים מבחינה רגשית הן בדיונים הכתובים והן בדיוני הווידאו. בדיונים הכתובים התרומות שאליהם התייחסו המרואיינות במהלך הראיונות נותחו גם מבחינה לשונית, תוך שימוש בקידוד ידני.

הניתוח הלשוני כלל זיהוי של הבחירות הלשוניות, התחביריות והפרגמטיות שנעשו על ידי המשתתפות והעידו על הפרקטיקות הרגשיות שלהן. לדוגמה, השימוש ב"מעצימים" (כדוגמה, המילה לחלוטין) ובצורה הסופרלטיבית (כדוגמה, הביטוי הגרועה ביותר) התפרשו כסממנים של מעורבות רגשית כלפי הנושא הנדון. הניתוח הלשוני בו נעשה שימוש במחקר כלל התייחסות גם לפערי השפה בין המשתתפות.

ג. ממצאים

מצאנו שהן בסביבות דיגיטליות כתובות וא-סינכרוניות והן בסביבות וידאו סינכרוניות, ישנם ארבעה מחוללי רגשות הקשורים עם תהלכי מבע וזיהוי הרגשות בקרב המשוחחים/ות:

(1) מידת ההחלטיות המשויכת לדעתם/ן של המשוחחים/ות האחרים לגבי הנושא הנדון.

המשתתפות הסבירו כי בבואן לפרש את החוויה של משוחחות אחרות בדיון, הן נדרשות לשאלה: עד כמה אותן משוחחות נתפסות על ידן כבעלי דעות מגובשות ביחס לנושא הדיון. ככל שדעתן נתפסה באופן אפריורי כיותר מגובשת (להלן דעה מוצקה) המשוחחות נטו לראות בהן כמי שמבטאות חוויה רגשית בעצימות גבוהה. לעיתים קרובות פרשנות זו הייתה שגויה ומכאן שמחולל זה סייע בפרשנות החוויה הרגשית של האחרת אולם הפריע לזיהוי שלה (זיהוי כפירוש נכון של הרגש);

(2) הקשר החווייתי או האוטוביוגרפי של המשוחחות כלפי הנושא הנדון.

למשל מי שחיה בקרבתן של בנות משפחה מבוגרות נתפסה על ידי משתתפות הדיון כ"יותר רגישה" במהלך הדיון שעסק בחיסוני הקורונה. תורות הדיבור שלה נקראו ככאלה הנושאים מטען רגשי משמעותי. גם מחולל זה לא הבטיח זיהוי של החוויה הרגשית;

(3) הרקע האתני, לאומי ודתי של המשוחחות.

למשל משתתפות יהודיות וערביות נתפסו כיותר רגשיות ביחס לשאלות על מדיניות חוץ באופן התלוי בהקשר השאלה. גם מחולל זה סייע בפרשנות אך לא הבטיח זיהוי;

(4) עמדתם/ן הפוליטית של המשוחחים/ות.

מיקום בין אם ממשי ובין אם מדומיין של חלק מהמשוחחות על הקצוות של הסקאלה הפוליטית בישראל גרם לכך שאחרות פרשו אותן "כיותר רגשיות" בתורות הדיבור השונים שכתבו או ביטאו בZoom. ארבעת המחוללים שמצאנו יכולים לפעול יחד או בנפרד, והם מעצבים את הדרכים שבהן המשתתפות מבטאות את רגשותיהן ומפרשות את הרגשות של אחרות במהלך הדיון.

בנוסף, המחקר מלמד כי תהליכי ביטוי וזיהוי של רגשות בדיונים אזרחיים דיגיטליים משתנים באופן מהותי במעבר בין סביבה דיגיטלית כתובה ואסינכרונית לבין סביבת וידאו סינכרונית. כאשר המשתתפות מזהות רגשות של אחרות בדיון פנים אל פנים, הן מסתמכות במידה רבה על רמזים לא מילוליים כגון הבעות הפנים, מחוות גוף וטון הדיבור של הדוברת. לעומת זאת, היעדר רמזים לא מילוליים בשיחה כתובה אסינכרונית גורם לכך שהמשוחחות נותנות משקל רב יותר לרקע של המשוחחות האחרות בדיון (בעיקר רקע סוציו-תרבותי, אתני, פוליטי והקשר האוטוביוגרפי של המשוחחות לנושא הנדון). היבטים אלה "מפצים" במידה מסוימת על היעדר היכולת לראות ולשמוע את המשוחחות האחרות בסביבה הכתובה. ממצא זה מעלה שאלות מעניינות רבות למחקר אודות הקשיים של אזרחיות לפרש את החוויה הרגשית של אזרחיות אחרות בפלטפורמות הדיונים הנפוצות בעולם בעשור וחצי האחרון, כגון Facebook, WhatsApp וTwitter.

המשתתפות הסבירו כי על מנת להימנע מאי הבנה וסערה רגשית בשיחות פוליטיות בסביבות דיגיטליות כתובות ואסינכרוניות כמו בשיחות משפחתיות בWhatsApp עלינו לבחור את מילותינו בקפידה. למשל, להשתמש במילים שניתן לדמיין אותן כתמונה או כסיטואציה ועל ידי כך להימנע מפרשנות שגויה של הצד השני, להרבות בשימוש בסימנים כדי להפחית את תחושת הנחרצות של הכתיבה (למשל סימני פיסוק), להתאפק ולהשהות את התגובה ולעיתים אף לבחור לא להגיב. באופן כללי המרחב הדיגיטלי הכתוב והא-סינכרוני נתפס על ידן כיותר שקול.

ד. מסקנות ומבט לעתיד

הבנת היכולת שלנו לפרש נכונה אחד את השנייה ולהכיר בחוויה הרגשית שלנו עצמנו כאשר אנחנו דנות בסוגיות הקושרות את החיים שלנו יחד בסביבה דיגיטלית, תהפוך מורכבת יותר ויותר עם התפתחות של סביבות דיגיטליות חדשות (חלקן בתצורת מציאות מדומה).

ממצאי המחקר חושפים ארבעה מחוללים (במאמר הם מכונים "generators") אשר גרמו לתהליכי הבעה וזיהוי של רגשות בדיונים הדיגיטליים, ביניהם הדעות הפוליטיות האפריוריות של המשתתפות, הרקע הסוציו-תרבותי והדתי שלהן. המחקר מלמד כי פרקטיקות של ביטוי וזיהוי רגשות משתנות באופן מהותי במעבר מדיונים אזרחים בסביבות דיגיטליות כתובות וא-סינכרוניות לסביבות דיגיטליות פנים אל פנים וסינכרוניות. למשל, בסביבות וידאו סינכרוניות כמו Zoom, המשתתפות בדיון מסתמכות במידה רבה על טון הדיבור והבעות הפנים כאשר הן מזהות את הרגשות של המשתתפות האחרות. לעומת זאת בשיחות אזרחיות בסביבות דיגיטליות כתובות וא-סינכרוניות, בשל היעדר רמזים לא מילוליים, המשתתפות מייחסות משקל רב יותר לחוויה הרגשית שעלולה להיווצר בקרב מי שיקרא את תור הדיבור שלהן, לחוויותיהן שלהן וכן לרגשות המפורשים מתורות הדיבור הקודמים של משתתפות אחרות.

מסקנות המחקר שופכות אור על האתגרים בהם נתקלות אזרחיות בבואן לבטא את רגשותיהן ולפרש את הרגשות של אזרחיות אחרות איתן הן מתדיינות על נושאים חברתיים במחלוקת בפלטפורמות כתובות ו-אסינכרוניות כמו WhatsApp וFacebook וכן בפלטפורמות וידאו סינכרוניות כמו Zoom. אנו מציעים שכדי להימנע מ"מגדל בבל דיגיטלי" הפוגע ביכולת שלנו לבצע הקשבה משמעותית ברשת עלינו להכיר באופנים בהם פועלים ארבעת המחוללים שהמחקר מצא ולייצר סביבות לתקשורת דיגיטליות שעובדות איתם על יתרונותיהם ואתגריהם.