מאז שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, עסקו רבים בסנקציות הכלכליות יוצאות הדופן שהוטלו על המדינה ובשאלה האם הן יספיקו כדי לייצר שינוי במדיניות הרוסית. אולם ישנו כלי דיפלומטי כביכול חדש שמצליח לזעזע את הקרמלין לא פחות – סנקציות דיגיטליות.
מתחילת הלחימה, החזית הדיגיטלית הפכה לכלי משחק גאו-פוליטי בכנה מידה שטרם נראה, תוך ערעור על בסיס התפיסה של האינטרנט ככלי ניטראלי ומבוזר. השפעת הסנקציות האלו על ההתנהלות בתוך הקרמלין נדמית כמשמעותית, דבר הבא לידי ביטוי בפעולות הנקם שקידמה המדינה כנגד גופים שבחרו לעשות שימוש בכלי זה.
בדומה לסנקציות כלכליות, גם אלה הדיגיטליות אינן נחלתן של מדינות בלבד. חברות וארגונים פרטיים מסוגלים להשפיע עמוקות על היכולת של התושב הרוסי לגלוש באינטרנט ולהתחבר לכלל השירותים המוצעים בו. בשונה מסנקציות כלכליות, נדמה שבמקרה של סנקציות דיגיטליות, הכוח והנכונות של גופים פרטיים להפעילן עולה על זה של מדינות.
סנקציות דיגיטליות מדינתיות
זה שנים רבות שמשטרים אוטוריטריים עושים שימוש בשליטתם באינטרנט על-מנת למשול בשיח הפנימי ולהשתיק קולות התנגדות. בהקשר זה מוכר במיוחד ה-Great Firewall הסיני, המונע גישה ישירה של תושבי סין לחלק ניכר מרשת האינטרנט העולמית. אמנם, פחות נפוצים מקרים שבהם מדינות עושות שימוש במרחב הדיגיטלי לצורך השתת סנקציות על מדינה החורגת מהדין והסדר העולמי, אולם היכולת לעשות זאת קיימת גם היא. אם, לדוגמא, כל אותן מדינות שאסרו על מטוסים רוסיים לטוס בשטחן האווירי היו מונעות מעבר של תעבורת ה-IP הרוסית דרך סיבים הנמצאים בשטחן, ספק אם הייתה נמשכת הגישה הרציפה של רוסיה לרשת האינטרנט העולמית.
עד רגע זה, מדינות העולם נמנעו מלהטיל סנקציה מעין זו על רוסיה ותעבורת האינטרנט הרוסית אינה מוגבלת ברמה המדינתית. עם זאת, האיחוד האירופי לא זנח לחלוטין את המרחב הדיגיטלי. כחלק מהמאמץ להגביל את השפעת מכונת התעמולה הרוסית על דעת הקהל העולמית, האיחוד הודיע כי הסנקציות הכלכליות המונעות מסחר עם רוסיה חלות גם על פלטפורמות דיגיטליות המקנות במה לערוצי תעמולה רוסיים, בראשם RT וספוטניק. משמעות הדבר שעל כל גוף שאיפשר לתושבי האיחוד לקבל מידע מערוצים אלה, החל מספקי טלוויזיה, דרך רשתות חברתיות ומנועי חיפוש, הוטלה חובה להגביל את הגישה אליהם ביבשת.
סנקציות דיגיטליות מסוג מניעת שירותים מקוונים מסחריים
רמה נוספת של סנקציות דיגיטליות נמצאת בשליטת ארגונים וחברות פרטיות המספקות שירותים דרך רשת האינטרנט או שעיקר פעילותן נמצא במרחב הדיגיטלי. הדוגמא המובהקת לכך היא הרשתות החברתיות, כדוגמאת פייסבוק וטוויטר, אשר אין חולק כי ביכולתן להשפיע על השיח העולמי בנוגע להתרחשויות גאו-פוליטיות. פלטפורמות אלה יכלו, לדוגמא, לחסום את הגישה לערוצי התעמולה הרוסיים עוד בטרם האיחוד האירופי כפה זאת עליהם, ולעשות זאת באופן גלובלי, כולל במקום שבו הערוצים עושים את השירות החשוב ביותר לפוטין – בתוך רוסיה עצמה.
ללא יוצא מן הכלל, כל הפלטפורמות נמנעו מלעשות זאת. במקום, הן קידמו שורת צעדים רכים לצמצום התפוצה של ערוצי התעמולה, כגון מניעת פרסומים ממומנים או ביצוע בדיקת עובדות לתוכן העמודים. בשונה מבעבר, ההסבר של הפלטפורמות להימנעות מסנקציות חריפות יותר לא התמקד בחשיבות השמירה על הרשת כמרחב ניטראלי לביטוי תפיסות עולם. זה, בפני עצמו, מעיד שהן מבינות שהטיעון מתחיל לאבד מכוחו. במקום זאת, הן הסבירו שמניעת הגישה לערוצים תשכנע את פוטין להוריד על הפלטפורמות את השאלטר. אם יעשה זאת, הן הזהירו, לא תהיה עוד דרך להזרים לתושבי רוסיה מידע מהימן אודות המתרחש באוקראינה. בסופו של דבר, הפלטפורמות גם נחסמו על-ידי הקרמלין וגם פספסו את חלון ההזדמנויות להשפיע על השיח הפנים-רוסי.
אין זו הפעם הראשונה שהרשתות החברתיות מפספסות הזדמנות להשפיע על הסדר העולמי באופן מבוקר, בשונה מההשפעה היום-יומית הבלתי נשלטת אותה הן מנסות למנוע. קדמו לכך העלמת העין מהמתרחש ברשת כנגד בני הרוהינגה במיאנמר, אוזלת היד שבהתמודדות עם היכולת של גופים בעלי אינטרס להשפיע על מהלכים דמוקרטיים, וההגנה על זכותם של גורמים המערערים את היציבות העולמית לעשות שימוש בפלטפורמות להעברת מסרים. נדמה כי בכל מקום שבו הפלטפורמות יכלו לעשות שימוש בסנקציה דיגיטלית, הן זיהו זאת באיחור, הטילו את הסנקציה כשכבר היה מאוחר מידי, או איבדו את יכולתן להטילה.
כמובן, היכולת של חברות שירותי אינטרנט להשית סנקציות דיגיטליות על מדינה המסכנת את היציבות העולמית אינה נחלתן של הרשתות החברתיות בלבד. בפועל, כל חברה בעלת אתר אינטרנט יכולה למנוע גישה של גולשים רוסיים. מידת ההשפעה של מהלך כזה על הרחוב הרוסי תלוי כמובן בזהות החברה, אבל הכוח הקולקטיבי של חברות אינו שולי. ניתן לדמיין, לדוגמא, כיצד ניתוק מוחלט של רוסיה מכל אתר משחקים גלובלי ישפיע על מידת המודעות של צעירים רוסיים למתרחש מעבר לגבול. האם הדבר יטה את הכף באופן שישפיע על מהלכים גאו-פוליטיים גלובליים? כנראה שלא. האם צעד כזה תואם במידה רבה את רוח ומטרות הסנקציות הכלכליות שהטילו מדינות העולם? נדמה שכן.
סנקציות דיגיטליות על ידי חברות מסחריות בתחום תשתיות האינטרנט
בעוד סנקציות דיגיטליות ברמת השירותים נידונו בעבר ואף מומשו באופן מוגבל, הרעיון שגופי תשתית האינטרנט מסוגלים ומתבקשים לפעול באופן דומה הוא חידוש משמעותי. בשונה משירותים, עד הלחימה הנוכחית שלט קונצנזוס כמעט בלתי מעורער שחברות התשתית, אלה שאחראיות לשרתי אחסון ולתפעול תעבורת הרשת, צריכות לשמור על ניטראליות מוחלטת בפעילותן. לא משנה מי משתמש בהן, ומה הוא מאחסן או מעביר דרכן, חברות התשתית היו מחוץ לשיח על ״ניהול תוכן האינטרנט״ וכמעט שלא התבקשו לעשות זאת. עד כדי כך אתוס הניטראליות היה משמעותי שכאשר חברת תשתית האינטרנט Cloudfare הודיעה ב-2017 שבאופן חסר תקדים היא תפסיק להפנות תעבורה לשרתי אתר ה-Daily Stormer הגזעני, מנכ״ל החברה סיפר שאחד מעובדיו שאל אותו אם ״זה היום שבו האינטרנט מת?״. גם אם מדובר בפאתוס רטורי, השאלה מדגימה את הלך הרוח ששרתה בחברות התשתית באשר לתפקידן כספקים ניטרליים.
ובכל זאת, התוקפנות הרוסית הצליחה לערער גם את הקונצנזוס הבלתי מעורער הזה. כשבוע לתוך הלחימה, ספקיות תשתיות אינטרנט פרטיות (internet backbone) כדוגמת Cogent ו-Lumen החלו להודיע שינתקו משירותיהן ארגונים בבעלות רוסית, דבר אשר יקשה על הרוסים לשמר גישה לרשת האינטרנט. נדמה שספקיות אלו החלו לאמץ גישה חדשה וצומחת בנוגע לניטראליות תשתית האינטרנט – אם הניטראליות הזו נועדה להגן על ערכים דיגיטליים בסיסיים, ביניהם גישה חופשית למידע, הגנת פרטיות, ויצירת מרחב שיח פתוח ובלתי מסונן, אזי שכאשר הערכים הללו מותקפים תוך ניצול אותה ניטראליות, ייתכן שהדרך לשמר את האינטרנט ככלי חופשי ומעצים היא על ידי הצבת גבולות לניטראליות שבבסיסו.
חשוב לציין, לא כולם מסכימים עם שינוי התפיסה הזה. כיום, ניטראליות ברמת התשתית ממשיכה לשלוט בשיח אודות סנקציות דיגיטליות. ארגון ICANN לדוגמא, האחראי על ניהול שמות המתחם וכתובות האינטרנט ברמה הגלובלית, סירב לבקשת ממשלת אוקראינה לנתק את הגישה של רוסיה ל-DNS, הגם שהוא הכיר ביכולתו התאורטית לעשות זאת. במכתב תגובה לבקשה, מנכ״ל הארגון הבהיר שהוא מתנגד לרעיון ש-ICANN אי פעם יטיל סנקציות כאלו: ״משימתנו לא כוללת נקיטת צעדים ענישתיים, הטלת סנקציות, או מניעת גישה לאינטרנט – ללא קשר לאופי הפרובוקציה״. מנכ״ל איגוד האינטרנט העולמי, ה-ISOC העולמי, הציג טענות דומות באתר הארגון.
הסתכלות קדימה
בשילוב ידיים של גורמים מדינתיים, פרטיים ובין-לאומיים, סנקציות דיגיטליות יכולות להוות כלי בעל השפעה דומה מאוד לזו של סנקציות כלכליות המקובלות בזירה הדיפלומטית מזה שנים רבות. נדמה שהלחימה הרוסית גורמת לכל השחקנים להבין זאת יותר מאי פעם. השאלות המרכזיות שעולות כיום אינן האם יש לעשות שימוש בסנקציות דיגיטליות כנגד רוסיה, אלא האם השימוש בהן צריך להוות תקדים לעתיד ומה הקו האדום אותו אין לעבור.
באשר לשאלה הראשונה – ימים יגידו. הלחימה הרוסית יצרה קונצנזוס גלובלי יוצא דופן שבעקבותיו כמעט כל מדינה ברחבי הגלובוס בחרה לקחת צד לעומתי לרוסיה. ברור אפוא מדוע גם לשחקנים הפרטיים היה נוח לעשות זאת במקרה זה, אך ספק אם בעתיד, כאשר הקו בין טוב לרע יהיה קצת פחות ברור, הם יפעלו באותו אופן. בכל מקרה, הם יוצרים לעצמם כאב ראש לא קטן שכן ניתן להניח שהתקדים הרוסי ישמש ארגוני חברה אזרחית כדי לדרוש סנקציות דומות כנגד מדינות אחרות, כולל ישראל.
באשר לגבולות השימוש בסנקציות דיגיטליות. נדמה שיותר מתמיד הגבולות הללו אינם ברורים, והדיון אודותיהם חשוב מאי פעם. ניתוקה של רוסיה מהמרחב הדיגיטלי העולמי היא סנקציה אשר השימוש התקדימי בה מסוכן וצריך להיחשב ל״נשק יום הדין״. אולם בימים אלו, העולם מרגיש קרוב מאי פעם לאותו ״יום דין״. בטרם יגיע, יש להכיר ביכולת של שחקנים מדינתיים ופרטיים לממש סנקציה מעין זו, ולהבין אם ומתי יש לעשות זאת.
