הקדמה הטכנולוגית של המאה ה־21 הביאה עימה את רשת האינטרנט, המציעה תקשורת נגישה ואיכותית, מחברת בין אנשים מכל רחבי העולם ומעודדת תהליכי גלובליזציה כלכליים וחברתיים. אולם שרתי האינטרנט נמצאים בבעלותם ובשליטתם של בעלי הון – מיעוט מכלל אוכלוסיית העולם שבידיו הכוח להחליט כיצד ייראו פני האינטרנט והתקשורת העולמית. שליטה עמוקה זו במנגנונים מעצבי תודעה ומבני מציאות כמו האינטרנט משרתת מזה עשרות שנים את האינטרסים של אותו מיעוט, הפועל לשימור מעמדו הן במרחב הפיזי והן במרחב הווירטואלי.
על בסיס המחקר העכשווי, מאמר זה מציג את המשמעויות הטכנולוגיות והחברתיות של Web3, בוחן את האתגרים שעמדו בפני קואופרטיבים לאורך ההיסטוריה ומציג את התועלת הפוטנציאלית של Web3 עבור האינטרנט והחברה בישראל.
א. מה זה Web3?
Web3 הוא למעשה הדור הבא של האינטרנט, הנשען על הרעיון של העברת הבעלות והשליטה על האינטרנט עצמו לידי המשתמשים (User-generated authority). למעשה, הטכנולוגיה של Web3 מבוססת על טכנולוגיית בלוקצ'יין (Blockchain, שרשרת בלוקים), המאפשרת ליצור מאגר נתונים מבוזר (distributed), עקבי (consistent) וממוין-זמן (time sorted) ללא גוף מרכזי השולט על תכולת המאגר.[1]
לחידוש ולייחוד של Web3 יש ביטויים מגוונים בהקשרים שונים, אך בהיבט החברתי, העיקרון החשוב ביותר הוא העברת הסמכות לידי הפרט. חידוש זה נעוץ בשילוב בין כמה סוגי טכנולוגיות, אשר לצורך מאמר זה מסתכמות בשני מושגי מפתח. המושג הראשון הוא ביזור (De-centralization) – העברת הסמכויות לכלל המשתמשים, להבדיל מריכוזן בידי חברות פרטיות ספורות. למשל, אחד ההיבטים הבולטים בביזור האינטרנט ובהעברת הסמכות מהיישומים למשתמשים עצמם הוא ההתבססות על טכנולוגיית בלוקצ'יין: שרשרת בלוקים שמכילים מידע על עסקאות או אירועים דיגיטליים (רכישות או יצירת תכנים), הקשורים זה לזה באופן מאובטח. באמצעות אבטחת הקשרים בבלוקצ׳יין (Hashing) ניתן להתחקות אחר השתלשלות של עסקאות או אירועים ולקשר אותם בוודאות למבצעיהם.[2] בזכות הטכנולוגיה הזו משתמשים יכולים לסמוך זה על זה, ללא צורך להסתמך על גורם שלישי, כגון יישומים.[3] עם זאת, כדי להתחקות אחר המידע שמכילה שרשרת הבלוקים יש צורך באפשרות לנייד מידע בין שרתים. כאן נכנס מושג המפתח השני ב־Web3: תפעוליות בֵּינית[5] (Interoperability) – היכולת של מערכת מסוימת להחליף עם מערכת אחרת מידע הנוגע לעסקאות או תכנים ולעשות בו שימוש. כלומר, התפעוליות הבינית מאפשרת לאפליקציות שונות להעביר ביניהן מידע על משתמש (בתנאי שנתן את הסכמתו), וכך הוא יכול לעבור בין שרתים שונים ללא צורך להגדיר את עצמו או את נכסיו ותכניו בכל רחבי ה־Web3. לדוגמה, היא מאפשרת להעביר כסף שהרוויח במשחק מסוים, כך שיוכל להשתמש בו במשחק אחר.
טכנולוגיית הבלוקצ׳יין ידועה גם כמערכת Trustlessness או zero-trust, המאפשרת לנהל בעלות ושליטה בנכסים דיגיטליים או ביצוע עסקאות בהם, תוך הבטחת אמינות הצדדים באמצעים טכנולוגיים, מבלי שנדרש לתת אמון בגורם שלישי לניהול ומהימנות המידע. השילוב בין הביזור לתפעוליות הבינית מאפשר לבלוקצ׳יין לייצר רצפים של מידע על המשתמש ופועלו בכל מרחבי הרשת, וכך נבנה מרחב מקוון המבוסס על סך משתמשיו, ולא על סך מפעיליו.[6]
ב. קואופרטיב כתפיסת יסוד של Web3 וחזון האינטרנט השיתופי
קואופרטיב הוא גוף המנוהל בידי האנשים המשתמשים בשירותיו או מושפעים מהם. הוא פועל על פי ערכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים שהוסכם עליהם בתהליך דמוקרטי, ומשרתים את האינטרסים של כולם באופן שווה. ישנם שני סוגי קואופרטיבים, הנבדלים מבחינת סוג בעלי העניין (stakeholders) המנהלים אותם. הסוג הראשון הוא קואופרטיב שנשלט בידי עובדיו. קואופרטיב כזה נוצר למשל כאשר חברה מעבירה אחריות רבה לעובדים, ונותנת להם משקל גדול יותר מאשר לבעלי המניות בקבלת החלטות ובניהול. סוג הקואופרטיב השני מנוהל בידי האנשים שמשתמשים במוצריו, לדוגמה סופרמרקט חברתי (food co-op),[7] שאותו מנהלים חברי הקהילה הקונים בו. כיום יש לא מעט חברות במרחב המקוון המערבות את קהילת המשתמשים בתהליכי קבלת החלטות בנושאים שונים, כגון עיצוב, ואף אופן השימוש בנתוניהם הפרטיים או העסקיים.[8] במרבית המקרים, מודלים שיתופיים הם תולדה של מצב כלכלי או חברתי קשה ואי־צדק (ועל כך יורחב בהמשך), אולם עד כה, מרבית התנועות השיתופיות שהוקמו במרחב הפיזי, נרמסו בידי בעלי הון שהביסו את הדמוקרטיה השיתופית באמצעות כספם וקנו את השליטה עליהן.[9]
אתגרי הקואופרטיב וחזון האינטרנט השיתופי
בדיון על החזון של אינטרנט מבוזר המבוסס על Web3 ופועל לפי ערכים קואופרטיביים, ישנן מספר סוגיות המציבות בסימן שאלה את הצלחתו של האינטרנט השיתופי. ראשית, ברור כי בהתאם לגישת הקואופרטיב הליברלי, שיטת הממשל צריכה להיות דמוקרטית. אולם, אף שהוכח כי דמוקרטיה ברמה המקומית היא מיטבית עבור הפרט, שבחירותיו משפיעות על חייו באופן מיידי, הרי דמוקרטיה ברמה העולמית, שאמורה להכיל מגוון עצום של דעות – בשל סדר הגודל של קהילות וירטואליות בינלאומיות – היא משימה מורכבת ומאתגרת יותר.[10] שנית, הטכנולוגיה של Web3 טומנת בחובה הבטחות פיננסיות המפתות בעלי עניין להשקיע ברעיון האינטרנט השיתופי ולתרום לפיתוחו. עם זאת, עולה חשש כי – בדומה למצב כיום – חברות פרטיות, הבנויות על ערכי הקפיטליזם ומקדשות הון כלכלי, יפעילו לחצים פיננסיים במטרה לעצב את האינטרנט השיתופי כרצונן,[11] מתוך שאיפה להגדלת רווחים באמצעות מסחור (קומדיפיקציה) של המרחבים שלהן, על חשבון ערכים דמוקרטיים־שוויוניים. לדוגמא, במרחב בו שחקנים במשחקי וידאו ברשת יכולים לעצב תלבושות, אביזרים וסקינים לאווטארים, ולמכור אותם לשחקנים אחרים, חברת המשחקים תקבל אחוזים מכל מכירה וכך תגדיל את הונה. כך, במקום מרחב וירטואלי בעל אופי שיתופי, יתקבל שוב תאגיד המנוהל באופן פלוטוקרטי (שלטון בעלי ההון).[12]
למעשה, אפשר ללמוד מכישלונות העבר של קואופרטיבים שונים, ולהימנע משתי אפשרויות הקיצון שהכשילו אותם כאשר מעצבים את מרחב האינטרנט השיתופי. אפשרויות אלה הן, מצד אחד, כישלון דמוקרטי – כאשר נוצר מרחב שבו שולט מיעוט, והשנייה היא כישלון כלכלי – אם זהו מרחב שיתופי חסר תמריץ פיננסי. ואכן, האתגר המרכזי הוא מציאת האיזון שיספק חלופה טובה למצב הקיים, כלומר מרחב וירטואלי שיתופי שיהיה גם רווחי מבחינה כלכלית וגם דמוקרטי. לשם כך יש צורך מובהק ליצור מדריך שיבסס את אופיו הקואופרטיבי של ה־Web3 ויחזק את התהליך הדמוקרטי שמתרחש בו.[13]
כאמור, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הארוורד חיברו בין המענים הטכנולוגיים הניתנים ב־Web3 לבין העקרונות המנחים של אוסטרום[14] ורוצ׳דייל[15] לבניית קואופרטיבים, ויצרו בסיס ראשוני לפרוטוקול לניהול קהילות וירטואליות שיתופיות, המותנה בהשתתפות רצונית ושוויונית של חבריהן. החוקרים התמקדו בטכנולוגיה של Web3 המאפשרת לייחד את חברי הקהילה ולאפיין כל אחד מהם באמצעות רכיב דיגיטלי המכונה Token. הטוקן הדיגיטלי הוא סמל וירטואלי המוגן בטכנולוגיית בלוקצ׳יין, אשר מציין ערך, או את הזכות או הסמכות של חבר בקהילה וירטואלית על נכס וירטואלי מסוים.[16] לכל משתמש המחזיק בטוקן הסמכות יש יכולת להשפיע על ההגדרות והחוקים של הקהילה. אם כללי הקהילה הם ברוח הקואופרטיב, טוקן הסמכות ניתן לכלל החברים או לרובם, וכך נוצרת קהילה דמוקרטית. אולם כדי לשמור על ערכים דמוקרטיים אלה, יש לחברי הקהילה גם חובות; כל חבר המחזיק טוקן הופך לאחראי (accountable) על הקהילה וכלפי הקהילה, ומחויב לשמור על הכללים. כלומר, באמצעות מערכת חוזים חכמה נאכפים כללי הקהילה באוטונומיות וביעילות, כך שאם אחד החברים מפר כלל כלשהו, הוא נחסם אוטומטית ומאבד את היכולת להשפיע על מדיניותה. באופן זה נשמרים ערכיה וכלליה הדמוקרטיים של הקהילה.[17]
תיאורטית, הרעיון של Web3 טומן בחובו הזדמנויות רבות לרווח כלכלי. אולם, אף שהכללים ליצירת מרחב דמוקרטי ושמירה על צביונו מתקבלים על הדעת, סוגיות חברתיות־כלכליות שונות נותרות בעינן, חלקן סוגיות עקרוניות, כגון: כיצד ליצור מרחב דמוקרטי־שוויוני שהוא גם רווחי דיו, והאם זה בכלל אפשרי? איזו אידאולוגיה כלכלית־חברתית מאגדת יחדיו את הערכים הללו? ועל איזה רקע חברתי־כלכלי יוכל מרחב כזה לצמוח ולשגשג?
ג. הרקע החברתי־כלכלי של האינטרנט השיתופי
הגישה הכלכלית השלטת כיום במדינות העולם החופשי, במרחב הפיזי והווירטואלי גם יחד, משלבת בין תפיסה קפיטליסטית לערכים ליברליים. הכלאה זו מכונה ניאו־ליברליזם, ועיקרה הוא מקסום רווחים באמצעות צמצום חלקה של המדינה במסחר, תוך עידוד שוק חופשי והעברת אמצעי הייצור מהמדינה אל הפרט.[18] בבסיס גישת השוק החופשי עומד העיקרון הכלכלי של ביקוש והיצע. על פי עיקרון זה, כאשר המדינה אינה מטילה מגבלות על החברה בענייני סחר, ניצול המשאבים החברתיים יתייעל וייווצר איזון בין הביקוש להיצע, מה שיגביר את עושרם הכלכלי של הפרטים שבה.[19]
מבקרי הגישה הקפיטליסטית, ביניהם קרל מרקס, סוברים כי ערכים מטריאליסטיים אלו מייצרים תחרות דורסנית המעלה את בעלי ההון על נס; בחברות קפיטליסטיות הון כלכלי מומר בהון פוליטי, וכך הם זוכים בכוח השפעה רב ולעמדות של שליטה בחברה. באופן זה, המיעוט השולט מקבל החלטות המשפיעות על חיי רוב הפרטים בחברה, אשר משרתות את האינטרסים שלו ומנציחות את כוחו. באמצעות עוצמתו הפוליטית, מיעוט זה מכוון את דעת הרוב אל אותה מטרה מטריאליסטית, ועצם המרוץ לעברה מגביר את כוחו אף יותר.[20] בעלי המניות, השולטים גם במרחב המקוון, מקדמים את האינטרסים שלהם על חשבון אלו של המשתמשים. והמשתמשים מצידם נאלצים להתאים את עצמם לכללי הקהילות הווירטואליות שקבע מיעוט, גם אם כללים אלה אינם משקפים את צרכיהם ורצונותיהם.
Web3 מתבסס על ערכיו של השוק החופשי הליברלי, הקורא לשמר שתי זכויות מהותיות, שבהיעדר איזון עשויות לסתור זו את זו – הזכות לשוויון והזכות לחירות. על פי הזכות לשוויון כל האנשים שווים בעיני החוק, דהיינו אף אדם אינו חייב או זכאי יותר מאדם אחר; ואילו על פי הזכות לחירות כל אדם רשאי לקבל החלטות אוטונומיות בכל הנוגע לחייו האישיים ולהתנהל כרצונו. ברמה המדינית, כאשר הזכות לשוויון נחשבת מרכזית, כמו במדינות סוציאל־דמוקרטיות[21] (למשל גרמניה), בעלי ההון מחויבים לשלם מס גבוה יותר, כדי לצמצם את הפערים בין המעמדות ולהעניק לכל התושבים תנאים שווים – מה שפוגע בזכותם לחירות בנוגע לכספם. מן הצד השני, כאשר הזכות לחירות נחשבת מרכזית, כמו במדינות ניאו־ליברליות[22] (למשל ארצות הברית), הפערים המעמדיים גדלים עד כדי פגיעה בזכותם של התושבים לשוויון בהיבטים בסיסיים כגון חינוך ורפואה, ומאחר שבעל המאה הוא בעל הדעה, למעמד הביניים יש יכולת מוגבלת בלבד לשנות את המצב.
בעוד הניאו־ליברליזם חותר להפרטה מרבית והעברת הכוח מהמדינה אל הפרט, מטרת הקואופרטיב היא להעביר את הכוח אל העם, ובכך לצמצם את פערי המעמדות הפוליטיים ולאפשר לציבור לקבל החלטות שישפיעו על חייו בכלים דמוקרטיים מתקדמים. למעשה, האינטרנט השיתופי מבוסס על רעיון של הכלאה בין ניאו־ליברליזם לסוציאל־דמוקרטיה. היות שמרחב האינטרנט אינו מוגבל לגבולות מדינתיים, אלא מושתת על קהילות וירטואליות, חתירה לאיזון בין שתי הגישות עשויה לייצר מרחב המכיל ערכים של שוויון וחירות גם יחד במסגרת דמוקרטית בעלת כלכלה של שוק חופשי. כדי לייצר איזון כזה במרחב המקוון, יש צורך ברפורמה במנגנוני הכוח, שתוביל לשינוי ציבורי עמוק, שיעביר את הכוח אל העם- המשתמשים. למעשה, במבט היסטורי ניתן לראות כי לרוב קואופרטיבים מתפתחים על רקע משבר חברתי או כלכלי – כאוס שיוצר צורך בארגון מחדש. אם כן, כדאי לבחון אילו משברים חברתיים־פוליטיים בעולם של ימינו טומנים בחובם הזדמנות להסדרה מחדש של מערכי הכוח, וכיצד האינטרנט הקואופרטיבי עשוי לתרום לכך.
ד. אינטרנט קואופרטיבי – עכשיו יותר מתמיד
מנקודת מבט סוציולוגית, התקופה הנוכחית ממחישה יותר מאי פעם את המאבק בין הימין השמרני לשמאל הסוציאלי. מצד אחד, ניכרת תמיכה בקבלת השונה ובערכים נוספים המזוהים עם צידה השמאלי של המפה הפוליטית – כפי שמראות למשל החקיקה המחייבת את כל מדינות ארצות הברית לכבד נישואים חד־מיניים ולרשום את שני בני הזוג כהורים לילדיהם,[23] או העלייה בשכיחותה של זהות מגדרית א־בינארית במסגרות רשמיות ולא רשמיות כאחד, דוגמת סקרים ושאלונים.[24] מצד שני מתרחשים תהליכים המזוהים עם צידה הימני של המפה. למשל, ביטול פסיקת ״רו נגד וייד״ בארצות הברית – המעגנת בחוקה את זכותן של נשים לעבור הפסקת היריון לפי בחירתן – מתוך תפיסה שמרנית הטוענת כי מדובר בפגיעה בערך החיים.[25] בדומה לכך, גם בהונגריה הוחמרו חוקי ההפלות, והרופאים נדרשים להשמיע לאישה את הדופק של העובר לפני ביצוע הפסקת היריון, במטרה לצמצם את ההפלות ולהגדיל את הילודה במדינה.[26]
בזירה המקומית, המאבק בין הימין השמרני לשמאל הסוציאלי הגיע לשיאים חסרי תקדים שמערערים את ערכיה היציבים של הדמוקרטיה הישראלית, על רקע הרפורמה המשפטית שמקדמת הכנסת ה־25 של ישראל. בבסיס הרפורמה ניצבת העברת הסמכות המשפטית העליונה מידיהם של שופטי בג״צ, שהוסמכו והתמקצעו בקבלת החלטות שיפוטיות, לידי הממשלה המייצגת את בחירת הציבור.[27] תומכי הרפורמה טוענים כי העברת הכוח לידי נבחרי הציבור, היינו שרי הממשלה, מחזקת את הערך הדמוקרטי של שלטון העם ומתקנת עוולות שבג"ץ גרם בעבר לקבוצות מיעוט, וכך מחזקת את הדמוקרטיה הישראלית. לעומתם, מתנגדי הרפורמה טוענים כי ריכוז הכוח השיפוטי בידי הממשלה יביא להתרחקות מהערך הדמוקרטי של שוויון בין כלל האזרחים. זאת כיוון שביזור הכוח, באמצעות הפרדת הרשויות, יוצר איזונים ובלמים הכרחיים להגבלת כוחו של השלטון בידי גורמים מקצועיים, וכך שומר על עקרון השוויון גם עבור קבוצות מיעוט שאינן מיוצגות בממשלה.
לכאורה, זכויות השוויון והחירות מאפיינות בעיקר את צידה השמאלי של המפה הפוליטית. אך למעשה, הימין המסורתי מקדש אף הוא את החירות, כזכות השומרת על הסדר והיציבות בחברה.[28] כמו כן, בישראל, שוויון חברתי הוא הערך הראשון שחרתה על דגלה מפלגת הליכוד, מפלגת הימין הגדולה במדינה.[29] אם כן, ערכי החירות והשוויון הם בסיס משותף שממנו גוזרת כל מפלגה את האידאולוגיה שלה. לפיכך, נראה כי הקושי בשמירה על הזכויות הללו אינו נעוץ בפערים אידאולוגיים, אלא בשיטה השלטונית־כלכלית־חברתית, אשר אינה מתאימה עוד לעולם של ימינו.
בהתאם לכך, ניתן לטעון כי במצב הנוכחי, בו קיים בסיס משותף, הטכנולוגיה של Web3 מאפשרת להבנות אינטרנט שיתופי על פי ערכי הקואופרטיב, שבו יטופלו מחלוקות מהותיות ברמת הקהילות באופן דמוקרטי. למעשה, דרך הביניים שמציע האינטרנט הקואופרטיבי תומכת הן בגישת השוק החופשי, שכן היא מאפשרת מסחר חופשי ובטוח, והן בערכי הדמוקרטיה, כיוון שהיא מעבירה את הכוח למשתמשים ומונעת את ריכוזו בידי גורם יחיד. בכך מבטיח האינטרנט השיתופי שמירה על ערכי החירות והשוויון עבור כלל משתמשיו, ומהווה בסיס לרשת חברתית עולמית שתומכת הן בכלכלה חופשית והן בחברה צודקת.
מקורות:
[1] Toward a More Cooperative Web3 (Thompson et al., 2022, December 14, SSRN)
[2] Web3 is Self-Certifying (Jay Graber, 2021, December 23)
[3] Introduction to Blockchain Technology (Amish Gupta, 2023, April 19, GeeksforGeeks)
[4] What is Decentralization in Blockchain (Anshika Bhalla, 2022, December 13, Blockchain Council)
[5] Interoperability In Web3 – Why It Matters? (Alex Hickey, 2022, July 26, Lisk)
[6] Toward a More Cooperative Web3
[7] What Is a food Co-op? (Co+op)
[8] Toward a More Cooperative Web3
[9] Toward a More Cooperative Web3
[10] Web3 and the Metaverse: Which Way for the Web? (James Muldoon, 2023, State of Big Tech)
[11] Toward a More Cooperative Web3
[13] Toward a More Cooperative Web3
[14] When Ostrom Meets Blockchain: Exploring the Potentials of Blockchain for Commons Governance (David Rozas et al., 2021, March 26, Sage Open, 11)
[15] Cooperative Prinicples (UW Center for Cooperatives)
[16] Toward a More Cooperative Web3
[17] Toward a More Cooperative Web3
[21] ויקיפדיה – סוציאל־דמוקרטיה
[23] Wikipedia – Respect for Marriage Act
[24] The much-needed move to gender-inclusive surveys (Caitlin Cook, 2022, June 24, Picker)
[25] דרמה בארצות הברית: העליון ביטל את פסק הדין שהתיר הפלות (כלכליסט, 2022, 24 ביוני)
[26] הונגריה מחייבת נשים שרוצות לעבור הפלה להאזין לדופק של העובר (Ynet, 2022, 13 בספטמבר)
[27] מערכת המשפט 2023: רפורמה, מתווה או הפיכה? (גלובס, 2023)
