של מי הסטטוס הזה בכלל? דפוסי שימוש של חברי כנסת ועוזריהם הפרלמנטריים ברשתות החברתיות (2016)

תקציר

הרשתות החברתיות בכלל והפייסבוק בפרט הם אפיקים חדשים ומרכזיים לקשר ישיר של חברי הכנסת עם הציבור. מחקרים רבים בחנו את התוצרים של הפעילות בדפי חברי הכנסת ברשתות החברתיות ואת התפיסות שלהם לגביהן. לעומת זאת, תהליך ייצור הנוכחות של הפוליטיקאים בפייסבוק לא קיבל תשומת לב מחקרית. מטרת מחקר זה היא למלא את החלל התיאורטי, ולהתמקד בתהליך ייצור הנוכחות של הפוליטיקאים בפייסבוק ובמקומם של המתווכים בתהליך זה: זהותם ואופן פעולתם של המתווכים, חלוקת העבודה בין חברי הכנסת למתווכים, וכן האופן שבו מושפע תהליך זה ממשתנים פנימיים כמו קווי האופי של חבר הכנסת ומערכת היחסים שלו עם המתווך; וממשתנים חיצוניים כגון רקע תקשורתי של חבר הכנסת, קיומם של פריימריז במפלגתו או אי–קיומם, היקף השימוש בפייסבוק, השיוך הפוליטי שלו וגילו.

הקדמה: המתווכים החדשים בפוליטיקה המקוונת

הכניסה של האינטרנט לתחומים רבים בחיינו מביאה לשיבוש תהליכים קיימים ולאימוץ תהליכים חדשים. תחומים רבים מתאפיינים בתהליכים שגלמן (Gellman, 1996) כינה Disintermediation. המושג נהגה תחילה בהקשר של מוצרים פיננסיים, אבל עם הזמן הוא אומץ במגוון של ספירות אחרות שבהן הפכו המתווכים המסורתיים למיותרים, או שכוחות חדשים תפסו את מקומם. כך קורה לאחרונה גם בתחום המיקרו-מימון, שבו האינטרנט משמש כתובת ישירה ורחבה למימון ולהלוואות בין פרטים (Bruett, 2007). גם בתחום הספריות אפשר לראות את השינויים שחלו במערכי התיווך, כאשר כיום האינטרנט מציע למוציאים לאור דרכים חדשות להגיע ללקוחות, והצרכנים כבר אינם נדרשים להגיע פיזית לספרייה ולעתים קרובות יכולים למצוא את מבוקשם באינטרנט (Gellman, 1996). גם בתחום העיתונות השתנו המתווכים: בנוסף לעיתונים המודפסים, אתרים ובלוגים שונים הפכו לספקי מידע, ועיתונים מודפסים התכנסו לתוך אתרי אינטרנט (Gillmor, 2006). האינטרנט ייתר במידה רבה גם את סוכני הנסיעות. הקהל ברובו לא נדרש עוד למתווך שיארגן בעבורו את החופשה הבאה שלו, אלא נכנס ישירות לאתרי האינטרנט הרלוונטיים (Law, Leung and Wong, 2004). האינטרנט השפיע גם על שוק המוזיקה ועל חברות התקליטים, ואמנים רבים מציעים תכנים ישירות לקהלים רלוונטיים (Galuszka, 2015). עם התפשטות כלכלת השיתוף (Sharing economy) אנו עדים לתופעה של החלפת דירות בהתקשרות ישירה לבעלי הדירות דרך רשת האינטרנט (Malhorta and Van Alstyne, 2014), או הזמנת מונית דרך אפליקציות אינטרנטיות כגון Uber שמקשרות בין הנוסע למונית שנמצאת באזור שלו בזמן אמת, ומייתרת את תחנות המוניות (Bond, 2015).

מה לגבי פוליטיקה? גלמן (Gellman, 1996), שכתב את המאמר שעורר את העניין בנושא, שיער כי גם השימוש הפוליטי במייל יוגבל בסופו של דבר על ידי הקונגרס אשר ינמיך את הציפיות של הציבור בעניין הקשר מולו, ויעבור להודעות אוטומטיות מוכנות מראש לפונים. מטרת מאמר זה היא לבדוק, כמעט 20 שנים מאז פרסום הטקסט ו-10 שנים מתחילת התפשטות הפייסבוק, אם החדירה המסיבית של האינטרנט והרשתות החברתיות והשימוש הנרחב בהם תורמים לפוליטיקה ישירה בין הפוליטיקאים לציבור, והאם צומחת שכבה של מתווכים מסוג חדש בין הציבור לפוליטיקאים.

כבר שנים רבות קיימת ירידה ברמת האמון של הציבור במערכת הפוליטית, ועלייה בתופעה הנקראת "אנטי-פוליטיקה" המשקפת ניכור של הציבור מהמערכת הפוליטית וירידה ברמת האמון של הציבור בפוליטיקאים (Manning, 2015; Putnam, 2000; בהקשר הישראלי: הרמן, לבל וצבן, 2009). רבים מצפים שהאינטרנט, ובמיוחד פייסבוק, יעזור להתמודד עם מציאות זו בעזרת יצירת קשר ישיר בין הציבור לפוליטיקאים תוך "עקיפת" ערוצי הקשר המסורתיים דוגמת המפלגות ותקשורת ההמונים, שלרוב חסומים בפני הקהל הרחב. לאור האפשרויות האינטראקטיביות שלו, האינטרנט יכול לבסס דיאלוג ישיר ופורה בין הציבור לפוליטיקאים (Coleman, 2005; Coleman and Blumer, 2009; Garson, 2004). עליית הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, כשחקניות חשובות בשדה הפוליטי, מחזקת את היתכנות הדיאלוג הזה (Congressional Management Foundation, 2011; Larsson and Kalsnes, 2014; Larsson and Svensson, 2014; Williamson, 2009; Williamson and Fallon, 2011; World e-Parliament Report, 2012).

אולם האינטראקציה הדו-סטרית אינה ענין של מה בכך עבור הפוליטיקאים. היא מחייבת אותם לפעילות רבה שמכבידה עליהם מאד (;Strommer-Galley, 2000; Noam, 2002 Mutschke, Thamm and Wandhoefer, 2011). הדרישה מחבר הכנסת לנהל בעצמו את כלל התכנים ברשתות החברתיות היא תובענית ביותר. חברי הכנסת עסוקים בפעולות רבות והמענה לכל פנייה בפייסבוק מחייב את איש הציבור לשבת מול המחשב שעות ארוכות שאינן עומדות לרשותו. ולכן, כפי שטוען גלמן (Gellman, 1996), נדרשת שכבת תיווך. במאמר זה נבדוק אם אכן קיימת שכבה כזו, מי נמצא בה, ומהי רמת המעורבות של המתווכים בפעילות עבור חברי הכנסת בפייסבוק. בהמשך נבדוק כיצד נעשים הגיוס וההכשרה של המתווכים, וכן את הפרמטרים השונים שעשויים להשפיע על רמות המעורבות של המתווכים בתפעול דפי הפייסבוק שלהם. בהמשך לכך נציג מודל של דפוסי מעורבות של המתווכים בתפעול דפי הפייסבוק של חברי הכנסת.

רקע תיאורטי: כיצד נוצר תוכן בפייסבוק

מחקרים אשר עוסקים בנבחרי ציבור וברשתות חברתיות מתמקדים בדרך כלל בקמפיינים מקוונים (Larsson and Svensson, 2014), ואם לא בקמפיינים, אז בתוצרים של הפעילות ברשתות החברתיות; למשל ניתוחים של הטקסטים והתמונות בדפים, וההבדלים בנוכחות ברשתות החברתיות של סיעות ופוליטיקאים במגוון מקומות, ובהם ארה"ב (Hemphill, Otterbacher and Shapiro 2012; Glassman, Straus and Shogen, 2013; Golbeck, Grimes and Rogers, 2010), בריטניה (Williamson, 2009), אוסטרליה (Grant, Moon and Busby-Grant, 2010), שבדיה ונורבגיה (Larsson and Kalsnes, 2014), הפרלמנט האירופי (Lilleker and Koc-Michalska, 2013), ברזיל (Marques, de Aquino and Miola, 2014) וישראל – הזירה שבה נאספו נתונים למחקר הנוכחי (Akirav, 2014; Haleva-Amir, 2014; Livak, Lev-On and Doron, 2011; Steinfeld and Lev-On, Under Review)). כמו כן, מחקרים העוסקים בפוליטיקה וברשתות חברתיות התמקדו בתפישות השונות לגבי השימוש ברשתות חברתיות של נבחרי הציבור עצמם (World e-Parliament Report, 2012; Williamson, 2009; Congressional Management Foundation, 2011; Hoff, 2004; Tenscher, 2014; Bürger and Ross, 2014; Williamson and Fallon, 2011) , וכן קיימים מחקרים אחדים שמתמקדים בציבור, ושואלים לדעתו על השימוש הפוליטי בכלים הללו (Gibson and Ward, 2009; Williamson and Fallon, 2011).

לעומת זאת, תהליך ייצור הנוכחות של הפוליטיקאים בפייסבוק הוזנח, ופעמים רבות מתייחסים אליו כשקוף, כאילו אין כל מתווך בתהליך, והפוליטיקאי מודע לכל התכנים והמהלכים הדיגיטאליים הנעשים בשמו ומבין אותם. במאמר זה נבצע לראשונה ניתוח מעמיק שמטרתו לקבל תמונה מלאה של התנהלות הקשר עם הציבור תוך שימת דגש על המתווכים. אבל מעבר לערך התיאורי של המאמר, הוא חשוב גם בכך שהוא ממחיש את המגבלות של דמוקרטיה ישירה באמצעות האינטרנט והתנהלותה.

פייסבוק הופך לפלטפורמה הדומיננטית בקשר שבין הנבחרים לציבור, וישראל היא מהמובילות בעולם באחוזי השימוש של האוכלוסייה בו ובזמן שהקדישו הגולשים לפעילות בפייסבוק (ComScore, 2011). יש שימוש רב בפייסבוק לא רק מצד הציבור, אלא גם מצד חברי הכנסת. בשנת 2010 קיבלו חברי הכנסת הנחיה ממנכ"ל הכנסת לפתוח עמוד פייסבוק (מאקו, 2010). בספטמבר 2010 ל-84 מתוך 120 (70%) חברי הכנסת בישראל הייתה נוכחות בפייסבוק (Haleva-Amir, 2014). בשנת 2015 התרחב שיעור זה ל-87.5%– 105 חברי כנסת (Steinfeld and Lev-On, Under Review). לכן ישראל היא זירה מבטיחה לבחינת הדפוסים העדכניים של אינטראקציות בין חברי פרלמנט והציבור.

בישראל כל חבר כנסת רשאי להעסיק שני עוזרים פרלמנטריים על פי חוק (בן-דוד, 2011). חבר כנסת המכהן כיושב ראש ועדה זכאי לשלושה עוזרים, ושר לארבעה. חברי הכנסת מקבלים גם תקציב עבור "קשר עם הציבור", שמיועד לכסות את עלויות העסקת צוות הלשכה, וכן עלויות נוספות כגון אתר, רשתות חברתיות, הוצאות טלפוניות ועוד. המתווכים במחקר זה הם היועצים, הדוברים ובעיקר העוזרים הפרלמנטריים של חברי הכנסת. לרוב אין הפרדה ברורה בין תפקידיהם הפרלמנטריים והתקשורתיים של העוזרים, ובשום מקום לא מופיעה הגדרת תפקיד ספציפית בעבורם (סרנגה, 2001).

בחוקי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) קיימים כללים הנוגעים לגיוס והכשרת עובדי ציבור, כולל עוזרים פרלמנטריים. אולם לא מוגדר באף מקום בתקנון כי תפקידו של עוזר פרלמנטרי דורש מיומנות תקשורתית כלשהי או תהליך הכשרה פורמלי לשימוש בפייסבוק. במקרים רבים, העוזר הפרלמנטרי יהיה אדם שעובד עם חבר הכנסת זמן רב, וקיימת ביניהם מערכת של יחסי אמון. משרה זו אמנם אינה מוגדרת כמשרת אמון, אך מדובר באנשים שעובדים באופן צמוד, שוטף ויומיומי, ונדרשת מערכת יחסים טובה ביניהם.

העדר ההכשרה בעייתי במיוחד כשמדובר בעוזר שמתמודד עם ריבוי משימות, עם העובדה שחלק משמעותי מחברי הפרלמנט אינו מתמצא בתפעול פייסבוק (Tenscher ,2014), ועם העובדה שקיימת תחלופה גבוהה יחסית של חברי כנסת, וחברי כנסת חדשים צריכים לעתים קרובות להתחיל לעבוד עם מתווכים שאין להם היכרות קודמת אִתם. נוסף על כך, בישראל כמו במדינות אחרות בעולם Schelin), 2004) המתווכים צריכים לעתים להכשיר את עצמם בתחומים שאינם המומחיות המקורית שלהם. חברי הפרלמנט עצמם טוענים כי מיעוט צוות והעדר הכשרה הם המכשול העיקרי העומד בינם לבין תפעול אפקטיבי של ערוצי המדיה החברתית שלהם (World e-Parliament Report, 2012). מחקר נוסף מצא כי חברי פרלמנט רבים אינם מרוצים מהידע של אנשי הצוות שלהם באינטרנט, והם חשים כי על הצוות לעבור הכשרה נוספת בתחומים אלה (Williamson, 2009).

ממחקרים שנערכו בקונגרס האמריקני עלה כי צוות של חברי קונגרס יכול לקבל על עצמו אחריות רבה יחסית בזמן קצר מאוד. הוותק של אנשי הצוות משפיע על מערכות היחסים בין אנשי הצוות, על הנורמות המקצועיות, על הסמכות שתינתן להם ועל המדיניות בלשכה (Rozmak and Utter, 1996). בשנת 1995 ערכו רוזנק ואוטר (Rozmak and Utter, 1997) ראיונות עם 40 אנשי צוות מהקונגרס, ומצאו כי יש להם מאפיינים משותפים כמו תפיסה לגבי מעמד רם, מקצועיות, יוקרה, אוטונומיה, מחויבות לשירות הפוליטי והציבורי וכן תפישה של עצמם כמומחים פוליטיים. גם המונד (Hammond, 1996) עסק בהשפעתם הרבה של הצוותים בקונגרס על המדיניות.

בכל הנוגע לשימוש בתקשורת חדשה, מתווכים חייבים לדעת איך ובאילו ערוצים להשתמש כדי למקסם את הצלחתו של חבר הפרלמנט. כיוון שכך, חשוב מאוד לגייס אנשי צוות בעלי ניסיון קודם או הכשרה בתחום. אסטווז, ינובסקי, חאן ואוג'ו (Estevez, Janowski, Khan and Ojo, 2007) בודקים עד כמה קריטית הכשרת העובדים בתחום הממשל המקוון להצלחת הארגון וטוענים כי העברה של 10% מכלל התקציב לטובת הכשרת העובדים בתחום, עשויה להביא לההתפתחות משמעותית, בייחוד בכל הנוגע לפרויקטים הנוגעים לקשר של הפוליטיקאים עם הציבור (ראו גם Schelin, 2004).

למרות חשיבות הנושא, לא מוכרים לנו מחקרים שעוסקים בדפוס היחסים בין הגורמים השונים הנוגעים בתפעול הנוכחות האינטרנטית של פרלמנטרים, אבל קיימת ספרות לא רבה מהעולם על עוזרים פרלמנטריים, תפקידיהם ומערכת היחסים שלהם עם הפוליטיקאים. בלקסם ובסבי (Belkacem and Busby, 2013), בחנו את תפקידו של צוות לשכה בפרלמנט האירופי וכיצד עוזרי הפרלמנטר מסייעים לו להתמודד עם כמויות המידע האדירות. טענתם היא כי עוזרים הינם "שחקנים מוחבאים" וממלאים תפקידים חשובים מאוד עבור הפרלמנטר: סינון המידע, סינתזה של מידע רלוונטי מכמה מקורות, ושמירה מתמדת על תדמיתו ומיתוגו החיובי ברשת. השימוש המרכזי באינטרנט וברשתות החברתיות עבור חברי קונגרס בארה"ב הוא החשיפה לדעת הקהל ושמיעת קולות הבוחרים, כאשר פייסבוק נתפס ככלי האפקטיבי ביותר להשגת מטרה זאת, אחריו הטוויטר ולבסוף היוטיוב (Congressional Management Foundation, 2011).

בארצות הברית נמצא שכפי שקיימים הבדלים בשימוש ברשתות חברתיות בין פוליטיקאים בעלי פרופיל שונה, כך קיימים הבדלים באופני השימוש ברשת בין אנשי הצוות שלהם. למשל, אנשי צוות צעירים השתמשו ברשתות החברתיות יותר מאנשי צוות מבוגרים. אנשי צוות רבים חשו תסכול מכך שחברי הקונגרס לא השתמשו מספיק באינטרנט, וחשבו שיש להגביר את השימוש באינטרנט, ובמיוחד בכלים אינטראקטיביים (Congressional Management Foundation, 2011).

משתנים "פנימיים" ו"חיצוניים" שעשויים להשפיע על דפוסי התיווך

מספר פרמטרים עשויים להשפיע על דפוסי המעורבות של חברי הכנסת והמתווכים בתפעול ערוצי המדיה החברתית. מצד אחד, ישנם "משתנים פנימיים" כגון מערכת היחסים הקיימת בין חבר הכנסת לצוותו ובמיוחד מידת האמון שיש ביניהם (Belkacem and Busby, 2013), וכגון קווי האופי של הפרלמנטר והוותק של המתווך. ברגר ורוס (Bürger and Ross, 2014) מצאו כי משתנים כמו מפלגה, מגדר, גיל ומעמד כמעט ולא משפיעים על רמות שימוש של פוליטיקאים ברשתות החברתיות, וההבדלים בין הפוליטיקאים נבעו מחוויות חיוביות או שליליות מהרשתות החברתיות ומנטייתם האישית לאמץ, או לא, טכנולוגיות חדשות באופן כללי. גם לרסון וקלסנס (Larsson and Kalsnes, 2014) מצאו כי מאפייני האישיות של הפוליטיקאי השפיעו יותר משייכותו המפלגתית על דפוסי השימוש שלו במדיה החברתית.

מצד שני, קיימים מספר "משתנים חיצוניים" אשר יכולים להשפיע על טיב היחסים שבין חברי הכנסת למתווכים ברשתות החברתיות:

• הגעה מתחום התקשורת. לחברי הכנסת שמגיעים מתחום התקשורת ורכשו במשך השנים מיומנויות ויכולות כתיבה. מפאת ניסיונם המקצועי עם עולם התקשורת, עשוי להיות יתרון על פני הפוליטיקאים האחרים (Lev-On and Mann, Under Review).
• הצורך בחשיפה פרסונלית של המועמדים ומשנתם (Rahat and Shefer 2007, Hermans and Vergeer, 2013) במפלגות שבהן מתקיימים פריימריז. לחברי כנסת אלה חשוב לחשוף את עצמם לציבור כיוון שהציבור הוא הבוחר בהם בפריימריז (בעוד שהבחירות הכלליות הן פרלמנטריות). ולכן ההשערה היא שאותם חברי כנסת יקפידו יותר על בקרת התכנים המועלים בשמם ומעורבותם בכך תהיה גבוהה יותר (Hermans and Vergeer, 2013).
• היקף הפעילות של חברי הכנסת בפייסבוק. ייתכן שככל שיש יותר פעילות בפייסבוק, כך תהיה מעורבות גבוהה יותר של המתווכים, כיוון שחבר הכנסת לא יוכל להתמודד עם פעילות בהיקפים כאלה.
• השיוך המפלגתי. סביר להניח שחברי פרלמנט מהשמאל יהיו מעורבים יותר בפוליטיקה המקוונת ברשתות החברתיות. ויליאמסון (Williamson, 2009) טוען כי השיוך הפוליטי משפיע על שימוש הפרלמנטר ברשתות החברתיות. כך, חברי פרלמנט דמוקרטים-ליברליים בבריטניה השתמשו ברשתות החברתיות פי שלוש מחברי הפרלמנט השמרנים. בארה"ב נמצא כי דמוקרטים השקיעו ברשתות החברתיות זמן ומשאבים רבים יותר מחבריהם הרפובליקנים (Congressional Management Foundation, 2011). גם בברזיל נמצא כי אנשי קונגרס הנוטים שמאלה נוטים לצייץ יותר בטוויטר, ויש להם יותר עוקבים מאשר לאנשי קונגרס ממפלגות ימין (Marques, de Aquino and Miola, 2014).
• הגיל. לרסון ועקירב (Larsson, 2015; Akirav, 2014) מצאו כי פרלמנטרים צעירים פעילים ברשתות החברתיות יותר מאשר מבוגרים (הנתון השני הגיע ממחקר שנערך בישראל, שבה נאספו גם הנתונים למחקר הנוכחי). גם טנסצ'ר (Tenscher, 2014) מצא כי הגיל משפיע על גישת הפרלמנטרים לשימוש ברשת.

שאלות וציפיות המחקר

1. האם קיימת ברשתות החברתיות שכבה מתווכת בין חברי הכנסת לציבור, ואם כן – מי ממלא את תפקיד המתווכים?
   ציפיה: תתקיים שכבה מתווכת בין קהל הבוחרים לחברי הכנסת, כי המעורבות של חברי הכנסת ברשתות חברתיות לא יכולה להיות גבוהה מאוד בגלל האינטנסיביות הכרוכה בה (Mutschke, Thamm and Wandhoefer, 2011). רוב המתווכים אשר יתפעלו את הרשתות החברתיות בעבור חברי הכנסת יהיו עוזריהם הפרלמנטריים.
2. האם פרלמנטרים מעסיקים מתווכים על בסיס כישורים ברשתות החברתיות, והאם הם עוברים הכשרה מתאימה בתחום?
   ציפיה: רוב המתווכים לא מגויסים על בסיס כישורים ברשתות החברתיות, אלא על בסיס כישורים אחרים.
3. מהם אופני המעורבות של חברי הכנסת והמתווכים ברשתות החברתיות?
   ציפיה: בהעדר ספרות בנושא זה, אנו מניחים כי יתגלו אופני ורמות מעורבות שונות של חברי הכנסת והעוזרים הפרלמנטריים.
4. מהם הפרמטרים שמשפיעים על אופן התיווך?
   א. משתנים פנימיים: אנו מצפים כי חברי הכנסת שמנהלים מערכת יחסים מתמשכת עם עוזריהם, ייטו לסמוך עליהם ולהעניק להם חופש פעולה רחב יותר, ויהיו מעורבים פחות. כמו כן, מאפייני האישיות של חברי הכנסת יהיו גורם שישפיע על רמות המעורבות שלהם (Belkacem and Busby (2013), Bürger and Ross (2014), Larsson and Kalsnes (2014)).
   ב. משתנים חיצוניים: בהמשך לדיון קודם, אנו מצפים כי חברי כנסת אשר היו בעברם אנשי תקשורת ((Lev-On and Mann, Under Review, שמשתייכים למפלגות בהן מתקיימים פריימריז (Hermans and Vergeer, 2013), אשר נפח הפעילות בדף הפייסבוק שלהם גבוה, אשר משתייכים למפלגות שמאל (Congressional Management Foundation, 2011; Marques, de Aquino and Miola (2014); Williamson, 2009) , ושהם צעירים יותר (Akirav, 2014; Larsson, 2015; Tenscher, 2014), יהיו מעורבים יותר בפעילות בדף הפייסבוק שלהם.

מתודולוגיה

איסוף המידע החל בתחילת שנת 2013, לקראת סוף תקופת פעילותה של הכנסת ה-18. יצרנו קשר עם כל 120 חברי הכנסת באמצעות הדואר האלקטרוני ופייסבוק, וביקשנו מהם שיפנו אותנו למי שמתפעל בעבורם את דף הפיסבוק. שלושה מהם אמרו לנו כי הם עושים זאת לגמרי לבדם.

אחרי מאמצים רבים הצלחנו להרכיב קבוצה של 26 מרואיינים שייצגה את הפרמטרים השונים: ההתפלגות הפוליטית, קיום פריימריז מפלגתיים, ההגעה מהתקשורת, היקפי השימוש וגילו של חבר הכנסת. קבוצת המחקר נבנתה כך: הייתה בה כמות דומה של משתמשים בהיקף גבוה, בינוני ונמוך; היו בה מתווכים בחלוקה מפלגתית שהתאימה לחלקם בכנסת ה-18 ;18 מתווכים הגיעו ממפלגות שבהן מתקיימים פריימריז; בכנסת ה-18 כיהנו 10 חברי כנסת שהיו אנשי תקשורת בעברם וראיינו מתווכים של 4 מהם; 15 מהמתווכים היו של חברי כנסת מעל גיל 55 ו-11 של חברי כנסת מתחת לגיל 55.

לאחר שנבנתה קבוצת המחקר נערכו על ידי שני מראיינים ראיונות חצי-מובנים (שארכו בממוצע כחצי שעה) עם 26 המרואיינים. הראיונות התמקדו באופני ההכשרה של המתווכים וכישוריהם למשרה זו, תוך התייחסות לניסיונם ברשתות החברתיות בתהליך הגיוס, וברמת מעורבותם בתכנים ובפרקטיקות הנהוגות בלשכתו של חבר הכנסת.

ממצאים

לכתוב בשם הבוס: מעורבותם של מתווכים ברשתות החברתיות

מן הראיונות עלה כי אכן קיימת שכבת תיווך בין חברי הכנסת לציבור. בין הדוברים, היועצים והעוזרים הפרלמנטריים הפעילים בלשכותיהם של חברי הכנסת, מי שממלאים את תפקיד המתווכים בפייסבוק של חברי הכנסת ברוב המוחלט של המקרים הם העוזרים הפרלמנטריים. שלושה חברי כנסת בלבד ציינו כי הם מתפעלים ומתחזקים לגמרי בעצמם את העמודים שלהם בפייסבוק. לא היו מקרים שתפעול הפייסבוק נעשה על ידי חברה חיצונית, למרות שאפשרות זו בהחלט קיימת תוך שימוש בתקציב של קשר עם הבוחר. נראה שברוב המכריע של המקרים נעשה ניצול של משאב קיים: עוזרים פרלמנטריים שהתקן שלהם ממומן על ידי הכנסת, אשר מפעילים את הפייסבוק בין אם הם בעלי ידע מקצועי בכך או בנושאים קרובים, ובין אם לאו.

אופן בחירת המתווך

במהלך הראיונות ביררנו עם המתווכים כיצד נבחרו. פרמטר זה עשוי להעיד על החשיבות שמייחסים חברי הכנסת לרשתות החברתיות בכלל ולפייסבוק בפרט. היה מעניין לגלות שרוב המתווכים לא נבחרו על בסיס הכישורים ברשתות החברתיות, אלא על בסיס תכונות אחרות, ותפעול הרשתות החברתיות היה אחד מתפקידיהם הרבים.

המתווכים הבאים מספרים שלא נבחרו על בסיס כישוריהם בתחום. למשל ר' שטען: "לי אישית היה ניסיון בניו–מדיה, כי קודם כול אני מתחזק פייסבוק כמו כולם ואני מתחזק בלוג ברשת, מעבר לכך לא. אבל אני לא חושב שהידע שלי בניומדיה הרשים אותו או גרם לו לבחור בי." ד' אמרה: "קיבלו אותי כי היו לי קשרים עם עיתונאים, לא קשור לפייסבוק." וש' שהסביר ש"אני לא יכול להגיד שנבחרתי בגלל כישורים 'פייסבוקיים' מובהקים. ההיכרות שלי עם חבר הכנסת הייתה על בסיס פוליטי." מ' טען: "לא נבחרתי לעסוק בתפקיד על בסיס מומחיות ברשתות החברתיות. אבל היה חשוב שכן תהיה לי הבנה בפייסבוק."ש' טען: "אני חושב שילד בן 11 יכול להגיע עם ידע מוקדם בזה. זה עניין של לדעת לתת תגובה נכונה מהבנאדם שאתה מייצג, ודבר שני, לדעת לתפעל בצורה חכמה… אני חושב שכל בנאדם שיש לו פייסבוק או טוויטר יודע איך להגיב".

מהראיונות עולה כי רוב חברי הכנסת לא משקיעים מאמצים מיוחדים באיתור גורמים מומחים לתפעול הרשתות החברתיות, ולא שמים דגש על ידע מקצועי בנושא זה. לא רק שבתהליך הגיוס לא הייתה התייחסות מספקת לכישוריו של העוזר בתחום הרשתות החברתית, לא הייתה אפילו הכשרה בנושא זה גם לאחר קליטת העובד בלשכה, ונושא תפעול הרשתות החברתיות נתפש כזניח ביחס לפעילויות פרלמנטריות אחרות.

דפוסי תיווך

מן הראיונות עולה כי אלה האופציות המתארות את הקשר חברי הכנסת בין לציבור בתיווך העוזרים הפרלמנטרים:

אופציה א:

אין מתווך המשתתף בתפעול הפייסבוק, וחבר הכנסת אוטונומי לחלוטין ומשמש כצינור היחיד המתקשר עם הציבור ברשתות החברתיות. נגדיר מתווך זה כ"מתווך נעדר" כיוון שאין כל שימוש בתיווך. שלושה מחברי הכנסת אמרו לנו כי הם פועלים לבד.

אופציה ב:

חבר הכנסת אינו עוסק בתפעול ערוצי המדיה החברתית, אלא משאיר זאת בידי המתווך. עם זאת, חבר הכנסת מעורב עמוקות בתכנים: הוא עובר על כל הודעה ודואג שהמתווך יעביר לאישורו בהודעה או בשיחה כל דבר שעומד להתפרסם. נגדיר מתווך זה כ"מתווך במעורבות נמוכה". במחקר התברר שזו האופציה השכיחה מכולן, 13 (חצי) מרואיינים מסווגים תחת קטגוריה זו.

מה שבלט ברמת מעורבות זו היה הצורך של חברי הכנסת לעבור על התכנים בטרם פרסומם. למשל, ח' אשר העיד כי אמנם בפן הטכני חבר הכנסת היה מרוחק מאוד מן המדיום, אך הוא לא הסכים שיתפרסם משהו שלא עבר את אישורו; כמו כן הוא מעיד על הדדיות, כלומר, חבר הכנסת היה מתייעץ עם עוזרו בנושא התכנים: "כדי שלא יהיו בעיות או שחלילה זה לא יעבוד, אז אני הייתי כותב טקסט, שולח לו SMS, הוא היה אומר לי o.k., והטקסט היה עולה, בצירוף תמונה, סרטון, whatever. תמיד הייתה התייעצות. זאת אומרת, לא היה מצב שאני פרסמתי בלי שדיברתי אתו או שהוא פרסם בלי שהוא דיבר אתי. זה היה תמיד ביחד… בסך הכול זה הדף שלו ואני גם רוצה שתהיה לו מילה אישית כי אני מכיר הרבה עוזרים של חברי כנסת שחברי הכנסת בכלל לא יודעים שיש להם דף פייסבוק, והעוזרת מתפעלת את הפייסבוק, ומרגישים את זה תוך שנייה... ברגע שאנשים קולטים שלחבר הכנסת אין אחיזה אישית ואין לו אמירה אישית, הם לא יהיו בפייסבוק… ולכן לי היה מאוד מאוד חשוב שתמיד, לפחות הוא יציץ במה שכתוב ויאשר אותו. שתהיה לו איזה גישה אישית לדבר הזה."

אופציה ג:

מצב בו לעתים המתווך נכנס לפייסבוק ויוצר קשר עם הציבור, ולעתים חבר הכנסת. מתווך זה נגדיר כ"מתווך במעורבות גבוהה". במקרה זה בדרך כלל חבר הכנסת שלו מעורב "מרחוק" במה שמתרחש בעמודי המדיה החברתית שלו, והמתווך לא נדרש להעביר את הטקסטים לאישורו של חבר הכנסת. רבים מהמתווכים מסוג זה העידו שחברי הכנסת שלהם מביעים עניין נמוך בכל המתרחש אצלם. חוסר העניין נבע בין השאר מחששות טכנולוגיים, מחוסר הבנה של המדיום, ומיחסי אמון בין חבר הכנסת למתווכים שלו. שבעה מרואיינים מסווגים תחת קטגוריה זו.

בריאיון שנערך עם ר', ניכרה מעורבות גבוהה של העוזר בפייסבוק לצד חוסר הבנה של חבר הכנסת את המדיום: "הוא לא כמו חברי כנסת שהם הרבה יותר צעירים, שגדלו על הפייסבוק או שמשתמשים בפייסבוק כבר יותר זמן. לכן, רוב הפעמים אני זאת שאגיד לו 'אני מעלה פוסט על זה ועל זה' מאשר שהוא יגיד לי 'תעלי פוסט'. ל' התפלא על השאלות בריאיון. מבחינתו, טיפול של חברת הכנסת בפייסבוק היה משול לכתיבת הודעות לעיתונות על ידה: "התפקיד שלי היה להעלות סטטוסים... דובר מוציא הודעה לעיתונות… והאישיות הפוליטית לא מתעסקת בניסוחים האלה. יש את העוזר או הדובר שלו שמכיר אותו ואת הסגנון והאג'נדה שלו והוא מנסח את הדברים. באותו האופן הדברים היו גם מועלים לפייסבוק. על הדברים האלה היא לא הייתה יושבת בכלל… היא מתעסקת בעניינים שלה ואני מתעסק בשלי." תפישה זו של המתווך מעניינת מאוד, כיוון שהוא לא מוצא הבדלים בין תפקידו במדיה המסורתית לבין תפקידו במדיה החדשה. לדידו, אין ערך מוסף לקשר ישיר כפי שהוא עשוי להתהוות בפייסבוק.

מהריאיון עם ח' עלה שלא רק שחברת הכנסת עבורה עבדה הפגינה מעורבות נמוכה בכל הנוגע לתפעול הפייסבוק שלה; היא חששה מכך שהח"כית תיכנס לזירה שהיא אינה מבינה בה ותגרום לנזקים בשל כתיבה שאינה "ממלכתית": "מי שמפעיל את הפייסבוק זה אני וח' בגדול. ב–99% מהמקרים אני אחראית על הפייסבוק, על התכנים… ח' מתבטאת בצורה שהיא לא זהירה באופן יחסי. היא לא ממלכתית. אני מפקחת על התוכן כי אני חוששת."

אופציה ד:

מצב שבו חבר הכנסת נמנע לחלוטין ממעורבות במתרחש בעמוד הפייסבוק שלו. המתווך אוטונומי והוא כותב את התכנים בעצמו ומתקשר עם הציבור בעצמו, לרוב בשמו של חבר הכנסת. לחבר הכנסת אין כל נגיעה למתרחש בעמוד הפייסבוק שלו, ולעתים הוא אינו מודע כלל למתרחש בו. מתווך זה נגדיר כ"מתווך האוטונומי". בראיונות מעטים בלבד(3) מצאנו מתווכים אשר אחראים באופן בלעדי ומוחלט על התפעול והתכנים. כך, נ' מתאר את הסמכות המלאה שקיבל: "ע' נתן הרבה מרחב פעולה (…), מהיכרות העמוקה שלי עם ע' ידעתי מה הוא רוצה ומה הדברים החשובים לו. זה לא כל כך עניין אותו. הוא לא עבר אף פעם על דברים שכתבתי, ותמיד כתבתי רק בשם שלו".

הגורמים המשפיעים על רמות המעורבות השונות

ציפיות המחקר היו כי גורמים פנימיים וחיצוניים ישפיעו על רמת המעורבות של חבר הכנסת וכפועל יוצא של המתווך שלו בפעילות בדף הפייסבוק. נפתח בגורמים הפנימיים שהתגלו כמשפיעים ביותר.

ותק ויחסי אמון בין חברי הכנסת למתווכים כגורמים משפיעים מרכזיים: שני גורמים התגלו בראיונות כחשובים ביותר ביחס להשפעה על רמת המעורבות של המתווכים בתפעול וניהול הפייסבוק. הראשון היה הוותק של המתווך בעבודתו מול חבר הכנסת, וכפועל יוצא מזה, היחסים ביניהם. ברמת המעורבות הגבוהה ציינו כל המתווכים מלבד שניים כי האוטונומיה הגבוהה שלהם מתאפשרת הודות ליחסים ארוכי שנים עם חבר הכנסת, שבמהלכן הם למדו להכיר אותו לעומק ועל כן הן יודעים היטב מה הוא רוצה שיכתבו, באיזה שפה הוא נוהג לדבר, מה הוא היה אומר ומה הוא לא היה אומר בשום אופן וכיוצא בזה. הוותק של המתווכים שראיינו בעבודה נעו בין חודשים ספורים ל-14 שנים. בהכללה אפשר לומר כי לא נמצא אזכור להשפעה של היחסים והאמון אצל מתווכים שהועסקו מספר חודשים בלבד, אולם נקודה זו בלטה בהחלט בקרב מתווכים שליוו את אותו חבר כנסת לאורך שנים.

מספר ציטוטים מתוך הראיונות התייחסו לעניין הוותק והאמון. ס', אשר נשאל על האינטראקציה עם חבר הכנסת ומידת הפיקוח עליו, סיפר: "בגלל שעבדנו שנתיים אז זה הגיע מבחינתי לרמה של אני יודע איך הוא מתנסח ואיך הוא אוהב להתנסח, אז אני הייתי כותב את הטקסטים, אבל הטקסטים תמיד עברו אישור לפני שהם פורסמו." ש' התייחסה למערכת היחסים החיובית ביניהן כגורם שמאפשר לחברת הכנסת לתת לה חופש פעולה גדול יותר: "לי הייתה אוטונומיה מלאה. גם ע' בעצמה עדכנה את הפייסבוק, והייתה עונה בעצמה לאנשים על השאלות שלהם וזהו. לא היה דבר כזה שהייתי צריכה אישור או משהו כזה." גם ג' התייחס לאמון המתגבש במערכת יחסים חיובית בין חבר כנסת למתווך שלו: "תשמעי, העבודה של דובר היא פה לחבר כנסת… ברגע שיש לך אמון עיוור בין הדובר לבין חבר הכנסת, אין שאלות. אתה מכיר את הראש שלו, אתה סומך עליו."

על פי קטעי הראיונות הללו, וגם על פי ראיונות נוספים שבהם דנו ביחסים, באמון ובוותק, לפרמטרים אלו יש השפעה ניכרת על מידת המעורבות של חברי הכנסת. ייתכן שככל שגדל האמון וגדל הוותק, מתהווה דפוס שקרוב יותר להתנהלות מול התקשורת המסורתית: חבר הכנסת כבר אינו מרגיש צורך לנהל קשר ישיר עם הציבור, ומרגיש בטוח יותר למסור את הטיפול למתווך. אולם עם הזמן מתרחש תהליך שבו החופש הניתן למתווכים בפייסבוק הופך אפילו גדול מזה שניתן להם בהתנהלות מול התקשורת המסורתית. כאשר המתווכים מוציאים הודעות לתקשורת המסורתית, הם תמיד מקפידים להראות אותן לחבר הכנסת קודם. אולם ברשתות החברתיות, משלב מסוים התנהלות המתווך היא חופשית לחלוטין, כנראה בשל הצורך המתמיד בתפעול הרשתות החברתיות והעומס הרב שנוצר.

קווי האופי של חבר הכנסת כגורם משפיע משני: הנקודה השנייה שעלתה ביחס לרמות המעורבות היא קווי האופי של חבר הכנסת. מן המחקר עלה כי חברי כנסת אשר רגילים להאציל סמכויות ולבזר אותן, מסוגלים יותר לסמוך על המתווכים ולהעניק להם אוטונומיה רבה בתפעול הפייסבוק. חברי כנסת שאינם מסוגלים להאציל סמכויות גם מחוץ למגרש הפוליטי וללשכה שלהם, מעורבים ברמה גבוהה יותר גם בתפעול דף הפייסבוק שלהם. רבים מן המתווכים חששו לדבר על כך והממצאים הללו באו לידי ביטוי בעיקר "בין השורות". השיח על אופיו של מעסיקם גרם למתווכים לאי-נוחות והם העדיפו שלא להגיע בראיונות לשאלות אישיות על חבר הכנסת שבעבורו הם עובדים. ע' העיד: "כמה שהוא ייתן יד חופשית זה מאוד תלוי באופי של חבר הכנסת".

על פי המתווכים, רמת המעורבות של חברי הכנסת בתכנים הנכתבים בשמם אינה פונקציה של גיל או של שיוך פוליטי, אלא בעיקר של קווי האופי שלהם והאופן שבו הם מנהלים את הדינמיקה בלשכה שלהם. כך למשל, רמת מעורבות גבוהה ברשתות החברתיות אשר נובעת מקווי אופי מקובעים יותר, התבטאה גם בהתנהלות מול התקשורת המסורתית, בהתנהלות מול שאר הגורמים בכנסת, בהתנהלות מול הלשכה ובעיקר בהתנהלות מול המתווכים.

למרות המצבים המתוארים, לא תמיד השלימו המתווכים עם הסיטואציה, ופעמים רבות ניסו לשנות אותה. המילים "הסברתי לה/לו" נשמעו פעמים רבות בראיונות. המתווכים העידו כי הם ניסו להסביר מה טוב לעשות בסיטואציות שונות, וכיצד נכון להתנהל ברשתות החברתיות. לעתים זה הועיל ולעתים לא, אך החשוב הוא שרוב המתווכים ראו את עצמם כגורמים אשר מבינים בתחום המדיה החדשה ויכולים לתרום בו רבות לחבר הכנסת שלהם, גם אם הם לא תמיד מקבלים את האישור ואת מרחב הפעולה שהיו רוצים.

הגורמים החיצוניים, שהיו למעשה סביבתיים ביחס למערכת היחסים ולאופיו של חבר הכנסת, נמצאו זניחים מבחינת ההשפעה על רמות המעורבות השונות.

מעורבות המתווכים של אנשי תקשורת לשעבר: הנחת המחקר לגבי מידת המעורבות של מתווכים של חברי כנסת שהיו בעברם אנשי תקשורת, הייתה שהם יפגינו מעורבות נמוכה בתפעול הפייסבוק של חברי הכנסת. במהלך המחקר רואיינו ארבעה מתווכים של חברי כנסת מהכנסת ה-18 (מתוך עשרה שכיהנו), שהיו בעברם אנשי תקשורת. מהראיונות עלה כי הציפייה הופרכה, וכי חברי הכנסת הללו התקשו להבין את המדיום לעומק. מ', שהיה עוזר פרלמנטרי של שני חברי כנסת שהגיעו מהתקשורת המסורתית, מצא נקודות דמיון ביניהם בכל הנוגע לתפעול רשתות חברתיות: "היה צורך בכתיבת הדברים בקצרה. כשהוא כתב זה היה נורא נורא ארוך והיה צריך תמצות של הדברים. הוא היה מהאסכולה הישנה. בתור עיתונאי זה היה קשה… הבעיה בפייסבוק היא שהמסרים צריכים להיות מאוד מאוד פשוטים ולא מורכבים. התמציתיות הזו מאוד קשה להם."

מעורבות המתווכים על פי קיום פריימריז במפלגה: מתוך 26 המתווכים, 18 עבדו עם חברי כנסת שבמפלגתם התקיימו פריימריז. במחקר נמצא שכל חברי הכנסת דאגו לבולטות האישית שלהם ולממד הפרסונלי, ללא קשר לשאלת הפריימריז. גם במפלגות שבהן מתקיימים פריימריז וגם באלה שלא, נצפו רמות מעורבות שונות בקרב חברי הכנסת. באף ריאיון לא עלה ממד זה ככזה שמצריך תשומת לב מיוחדת בעמוד הפייסבוק.

מעורבות מתווכים על פי נפח שימוש שונה: לא נמצאו רמות מעורבות שונות אצל מתווכים של חברי כנסת בעלי נפח שימוש שונה. גם בקרב המתווכים של חברי כנסת שיש להם נפח שימוש גבוה בפייסבוק, וגם בקרב מתווכים של חברי כנסת שיש להם נפח שימוש נמוך בפייסבוק היו רמות מעורבות שונות. מכך יוצא שנפח שימוש דל לא בהכרח מעיד על כך שחבר הכנסת פועל לבדו ולכן אינו מספיק לכתוב הרבה, ולהפך: ישנם חברי כנסת שיש להם נפח שימוש גבוה ומעורבות נמוכה של המתווך, כיוון שנפח השימוש הגבוה נובע מדחיפה של חבר הכנסת לפעילות, אך הוא עדיין זה ששולט בתכנים, והפן המעשי של המתווך הוא תפעולי בלבד ולא תוכני.

מעורבות מתווכים על פי השיוך פוליטי ועל פי הגיל של חבר הכנסת: גם לשיוך הפוליטי ולגילו של חבר הכנסת לא נמצאה השפעה על רמת המעורבות. כך שבשני הפרמטרים הללו – ציפיית המחקר לא התממשה. לא נמצא קשר בין שיוך אידיאולוגי או מפלגתי לבין רמת מעורבות. כמו כן, על פי הראיונות שהתקיימו עם המתווכים, היו חברי כנסת מבוגרים אשר רמת המעורבות שלהם הייתה גבוהה, וחברי כנסת צעירים יחסית שרמת המעורבות שלהם הייתה נמוכה.

דיון ומסקנות

מחקרים העוסקים בחברי כנסת ורשתות חברתיות מתמקדים לרוב בקמפיינים (Larsson and Svensson, 2014), ואם לא בקמפיינים, אז בניתוח של תוצרי הפעילות האינטרנטית ושל ההבדלים בין חברי פרמלנט ממפלגות שונות. מחקרים מעטים בודקים את התפיסות והשימושים של הציבור בכלי מדיה חברתית. לעומת זאת, המחקר הנוכחי בדק את השכבה המתווכת הפועלת בין חברי הכנסת לציבור בפייסבוק, את אופני הגיוס וההכשרה של חבריה, את רמות המעורבות שלהם ואת הפרמטרים השונים שעשויים להשפיע על רמות המעורבות של המתווכים בתפעול דף הפייסבוק שלהם.

המתווכים, שעד כה לא היו במוקד המחקר, התגלו כחוליה חשובה וחזקה בקשר שבין חברי הכנסת לציבור. תפקידם כגורם משפיע על חברי הכנסת תלוי בגורמים רבים כגון הקשר האישי ביניהם; אך הם יכולים להשפיע רבות בעבודתם מאחורי הקלעים של עמוד הפייסבוק במגוון דרכים: קידום מסרים של חברי הכנסת, קיום דיונים מפרים בעמוד הפייסבוק, הסברה לחברי כנסת שיש להם מעורבות נמוכה או אפסית על החשיבות והאופציות הגלומות בפייסבוק, למידה של שיטות פעולה יחצ"ניות בכל הנוגע ליחסי הגומלין בין התקשורת המסורתית לחדשה ובהפעלת תכנית פעולה ייחודית במדיה החברתית בעבור חבר הכנסת.

הצורך המתמיד בתפעול אינטנסיבי של הרשתות החברתיות וחוסר ההבנה של המדיום אצל חלק מחברי הכנסת, גרמו לכך שהמתווכים פעילים מאוד בתחום זה וברוב המקרים הם אף מרכזיים בתפעול דף הפייסבוק. במקרים בהם חברי כנסת אינם מודעים למתרחש בדף הפייסבוק שלהם, העול כולו נופל על "המתווך האוטונומי". בהמשך למחקרים שמראים את חשיבותו המהותית והנתפסת של העוזר הפרלמנטרי בהתנהלות השוטפת של חברי פרלמנט (Rozmak and Utter, 1996; Rozmak and Utter, 1997) ראינו כי דבר זה נכון גם בהקשר של ההתנהלות בפייסבוק. העוזרים הפרלמנטריים, לא חברות שמתמחות בכך, לא עוזרים ייעודיים ובוודאי שלא חברי הכנסת עצמם, הם אלה שמתפעלים ומתחזקים בעבור חברי הכנסת את דפי הפייסבוק, למרות שלא עברו הכשרה מיוחדת לצורך כך. כמו כן, כישוריהם והידע שלהם בתפעול ותחזוקה של רשתות חברתיות (או היעדרם), כמעט לא נלקחים בחשבון בגיוס שלהם. כיוון שזו לא הגדרת התפקיד שלהם, וכיוון שהם עושים במקביל שלל פעולות אדמיניסטרטיביות ותקשורתיות, תפעול דפי הפייסבוק של חברי הכנסת נופלים עליהם כמעמסה.

חלק גדול מן המתווכים אף ציין שהמטרה החשובה ביותר בפייסבוק היא הקשר הישיר אל הציבור, אף על פי שרובם מנהלים באופן חלקי או מלא את עמוד הפייסבוק. משתמע מכך שהם תופשים את חבר הכנסת ואת עצמם כגורם אחד מול הציבור. אם כן, כיום אכן מתקיים קשר ישיר יותר בין הציבור לבין חבר הכנסת, אך כ"פרסונה" ולא כבשר-ודם, שכן מרבית חברי הכנסת אינם מתפעלים בעצמם את עמודי הפייסבוק שלהם, או עונים לכמות מהותית של פניות שמגיעות מהציבור.

במחקר הראינו כי התהליך אשר מתרחש בפוליטיקה המקוונות אינו disintermediation אלא reintermediation. אמנם לא חקרנו את התקשורת המסורתית ישירות, אולם הסתבר מתוך הראיונות עם העוזרים הפרלמנטריים שעדיין קיים תפקיד חשוב לתקשורת המסורתית אשר העוזרים ממנפים דרך שימוש בפייסבוק. כך שבינתיים (לפחות) הכוח של התקשורת המסורתית לא נפגע קשות כמתווכת פוליטית (ואולי אף התעצם כמקור חדשות ודעות עבור הרשתות החברתיות), אלא שנכנס מתווך נוסף- העוזרים הפרלמנטריים באמצעות הרשת החברתית.

בהמשך לכך, לצורך תיאור רמות המעורבות השונות של המתווכים וחברי הכנסת שעלו מהמחקר, בנינו מודל המתאר ארבעה סוגים של מתווכים: המתווך האוטונומי, מתווך במעורבות גבוהה, מתווך במעורבות נמוכה והמתווך הנעדר. מצאנו שמרבית המתווכים הם מהסוג השני- במעורבות גבוהה. בראיונות עם המתווכים התברר שרוב חברי הכנסת אינם מביעים התעניינות ואינם מתעסקים בשיטתיות בעמוד הפייסבוק שלהם.

מעבר לחשיבות המהותית של תיאור מלא ומקיף של תהליך הקשר עם הציבור באמצעות הרשתות החברתיות, למחקר חשיבות נוספת בכך שהוא מאיר על האופק הפתוח בפני מודלים של דמוקרטיה דיגיטלית, שפעמים רבות יוצאים מנקודת הנחה של disintermediation ומושרשים עמוק בתפיסות המדגישות שיתוף פעולה בין הציבור ונבחריו. זה מספר עשורים מתקיים שיח ער לגבי הצורך להגיע ל"שיווי משקל" בין היעדים הנורמטיביים של מודלים דמוקרטיים, לבין המכשולים העומדים בפני מימושם בפועל (Dahl, 1956; Skinner, 1973). ממצאי מחקר זה מראים שהשיח הזה צריך להמשיך ולהתקיים בהקשר העכשווי של קשר (מתווך) בין הפרלמנטרים והציבור באמצעות רשתות חברתיות מקוונות.

רשימת מקורות בעברית

1. בן-דוד ל (2011) תנאי העסקתם של עוזרים פרלמנטריים– סקירה משווה. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
2. הרמן ת, לבל י וצבן ה (2009) ה(אנטי-) פוליטיקה החדשה והשפעותיה על הדמוקרטיה בישראל. http://www.openu.ac.il/research/download/expo_2009/Tamar_Herman.pdf
3. מאקו (2010) בקרוב: דף פייסבוק לכל ח"כ. זמין ב: http://www.mako.co.il/news-money/tech/Article-f89c1d2216b4721004.htm
4. סרנגה י (2001) המשולש התקשורתי המודרני: יחסי הגומלין בין שר, יועץ תקשורת ודובר. עבודת תזה. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן.

Bibliography

1. Akirav O (2014) Legislators in a changing digital world. Paper prepared at the ECPR General Conference, Glasgow, UK, 3-6 September.
2. Belkacem K and Busby A (2013) Coping with the information overload: An exploration of assistants' backstage role in the everyday practice of European Parliament politics. European Integration online Papers 1(17): 1-28.
3. Bond AT (2015) There’s an app for that: Local governments and the rise of the sharing economy. Notre Dame Law Review 90(2): 77-96.
4. Bruett T (2007) Cows, kiva, and prosper.com: How disintermediation and the internet are changing microfinance. Community Development Investment Review 3(2): 44-50.
5. Bürger T and Ross K (2014) Face to face(book) Social media, political campaigning and the unbearable lightness of being there. Political Science 66(1): 46-62.
6. Coleman S (2005) New mediation and direct representation: Reconceptualizing representation in the digital Age. new media & society 7(2): 177–198.
7. Coleman S and Blumler JG (2009) The Internet and Democratic Citizenship: Theory, Practice and Policy. New York: Cambridge University Press.
8. ComScore (2011) It's a social world: Top 10 need-to-knows about social networking and where it's headed. Available at: www.comscore.com/it_is_a_social_world.
9. Congressional Management Foundation (2011) Perceptions and Use of Social Media on Capitol Hill. Washington, USA.
10. Dahl RA (1956) A Preface to Democratic Theory. Chicago: University of Chicago Press.
11. Estevaz J, Tomasz J, Adegboyega O and Irshad KK (2007) Coordination Offices for e-Government. UNU-IIST Report 363.
12. Galuszka P (2015) Music aggregators and intermediation of the digital music market. International Journal of Communication 9: 254-273.
13. Garson GD (2004) The promise of digital government. In: Pavlichev A and Garson GD (eds) Digital Government: Principles and Best Practices. Hershey PA: Idea Group Publishing, pp. 2-15.
14. Gellman R (1996) Disintermediation and the Internet. Government Information Quarterly 13(1): 1-8.
15. Gibson R and Ward S (2009) Parties in the digital age: A review article. Representation 45(1): 87-100.
16. Gillmor D (2006) We the Media: Grassroots Journalism by the People, for the People. New York: O'Reilly Media, Inc.
17. Glassman ME, Straus JR and Shogan CJ (2013) Social Networking and Constituent Communication: Members' use of Twitter and Facebook during a Two-Month Period in the 112th Congress. Washington, DC: Congressional Research Service.
18. Golbeck J, Grimes JM and Rogers A (2010) Twitter use by the U.S. Congress. Journal of the American Society for Information Science and Technology 61(8): 1612–1621.
19. Grant WJ, Moon B and Busby-Grant J (2015) Digital dialogue? Australian politicians' use of the social network tool Twitter. Australian Journal of Political Science 45(4): 579-604.
20. Haleva-Amir S (2014) Talking to themselves: Classification of Facebook's political usages and representatives' roles among Israeli members of Knesset. In: Frame A and Brachotte G (eds) Forms and Functions of Political Participation in a Digital World. New York: Routledge.
21. Hammond SW (1996) Recent research on legislative staffs. Legislative Studies Quarterly 21(4): 543-576.
22. Hemphill L, Otterbacher J and Shapiro M (2013) What's congress doing on twitter? In Proceedings of the 2013 conference on Computer supported cooperative work, pp. 886-877. New York: ACM.
23. Hermans L and Vergeer M (2013) Personalization in e-campaigning: A cross-national comparison of personalization strategies used on candidate websites of 17 countries in EP elections 2009. new media & society 15: 72-92.
24. Hoff J (2004) The democratic potentials of information technology: Attitudes of European MPs towards new technology. Information Polity 9: 55-66.
25. Larsson AO (2015) The EU Parliament on Twitter: Assessing the permanent online practices of parliamentarians. Journal of Information Technology & Politics 12: 149-166.
26. Larsson AO and Kalsnes B (2014) 'of course we are on Facebook’: Use and non-use of social media among Swedish and Norwegian politicians. European Journal of Communication 29(6): 653-667.
27. Larsson AO and Svensson J (2014) Politicians online: Identifying current research opportunities. First Monday 19(4). Available at: firstmonday.org/ojs/index.php/fm/article/view/4897
28. Law R, Leung K and Wong R (2004) The impact of the Internet on travel agencies. International Journal of Contemporary Hospitality Management 296(2): 100-107.
29. Lev-On A and Mann R (Under Review) Journalists who cross-over to politics: Perceived motivations, communicative and parliamentary salience.
30. Lilleker DG and Koc-Michalska K (2013) Online political communication strategies: MEPs, e-representation, and self-representation. Journal of Information Technology & Politics 10(2): 190-207.
31. Livak L, Lev-On A and Doron G (2011) MK websites and the personalization of Israeli politics. Israel Affairs 17(3): 445-466.
32. Malhotra A and Van Alstyne M (2014) The dark side of the sharing economy and how to lighten it. Communications of the ACM 57(11): 24-27.
33. Manning N (2015) Political (Dis)engagement: The Changing Nature of the 'Political'. London, UK: Policy Press.
34. Marques FPJA, De Aquino JA and Miola E (2014) Congressmen in the age of social network sites: Brazilian representatives and Twitter use. First Monday 19(5). Available at: firstmonday.org/ojs/index.php/fm/article/view/5022
35. Mutschke P, Thamm M and Wandhoefer T (2011) Extracting a basic use case to let policy makers interact with citizens on social networking sites: A report on initial results. The International Conference on e-democracy and Open Government. Available at: http://works.bepress.com/cgi/viewcontent.cgi?article=1006&context=timo_wandhoefer.
36. Noam E (2002) Why the internet is bad for democracy. Communication of the ACM 48(10): 57-58.
37. Putnam RD (2000) Bowling Alone: The Collapse and Revival of American Community. New York: Simon & Schuster Paperbacks.
38. Rahat G and Sheafer T (2007) The personalization(s) of politics: Israel 1949-2003. Political Communication 24(1): 65-80.
39. Romzek BS and Utter JA (1996) Career dynamics of congressional legislative staff: preliminary profile and research questions. Journal of Public Administration Research and Theory 6(3): 415-442
40. Romzek BS and Utter JA (1997) Congressional legislative staff: political professionals or clerks? American Journal of Political Science 41(4): 1251-1279.
41. Schelin SH (2004) Digital Government: Principles and Best Practices. Hershey, PA: Idea Group Publishing.
42. Skinner Q (1973) The empirical theorists of democracy and their critics: a plague on both their houses. Political Theory 1(3): 287-306.
43. Steinfeld N and Lev-On A (Under Review) MPs on Facebook: An analysis of politicians' Facebook pages.
44. Stromer-Galley J (2000) Online interaction and why candidates avoid it. Journal of Communication 50: 111-132.
45. Tenscher J (2014) MPs and the internet: An empirically–based typology. Journal of Legislative Studies 20(3): 305-320.
46. Williamson A (2009) MPs online: Connecting with Constituents. London: Hansard Society.
47. Williamson A and Fallon F (2011) Transforming the future parliament through the effective use of digital media. Parliamentary Affairs 64(4): 781-792.
48. World e-Parliament Report (2012). Global Centre for Information and Communication Technologies in Parliament.

הערות

1. תודות: פרופ' תמיר שפר, חנן גרינווד