פאנליסט יחיד – יורם ליכטנשטיין, עו"ד
העתירה הוגשה על-ידי החברה הבלגית CEFALY-Technology ("העותרת"), נגד הקצאת שם המתחם cefaly.co.il ("שם המתחם") למר Alia Abdo, תושב ישראל ("המשיב").
עיקר טענות העותרת
- העותרת פיתחה מכשיר רפואי לטיפול במיגרנות המופץ ברחבי העולם תחת סימן המסחר CEFALY שבבעלותה ("סימן המסחר");
- העותרת מפעילה מספר אתרים ששמות המתחם שלהם כוללים את סימן המסחר;
- בשנת 2012 העותרת מינתה חברה ישראלית כמפיצה שלה ("המפיצה") והמשיב, דירקטור במפיצה, רשם את שם המתחם בשנת 2013;
- הסכם ההפצה הסתיים בשנת 2015;
- העותרת פנתה למפיצה בכתב ודרשה ממנה לחדול מהשימוש בסימן המסחר ולהעביר אליה את שם המתחם;
- השימוש בשם המתחם פוגע בעסקיה של העותרת ומטעה צרכנים פוטנציאליים בישראל.
עיקר טענות המשיב
- שם המתחם נרשם, בעלויות גדולות, לצורך מימוש הסכם ההפצה;
- המשיב העלה טענות שונות ביחס לקיום הסכם ההפצה על-ידי העותרת וביטולו וטען כי הוא זכאי לפיצוי כספי בגין כך;
- המשיב הוא המחזיק בשם המתחם לאור נסיבות רישומו והיחסים בין הצדדים.
להלן עיקר ממצאי ה- IL-DRP:
לאחר בחינת טיעוני הצדדים, לרבות טיעונים נוספים שהעלתה העותרת, החליט הפאנל לקבל את העתירה, מהנימוקים שלהלן –
- ה- IL-DRP הוא הליך יישוב סכסוכים חלופי, שנועד ליתן מענה מהיר באשר למחלוקות שעניינן בהקצאת שמות מתחם. הסעדים עליהם יכול להורות הפאנל מסתכמים בדחיית העתירה או לחילופין מחיקתו/העברתו של שם המתחם. הפאנל אינו יכול להעניק סעדים כספיים.
- בעת רישום שם המתחם, הסכים המשיב לכללים וסדרי הדין הנוגעים להכרעת סכסוכים ב- IL-DRP. בהתאם לכללים, צד שלישי יכול לפתוח בהליך נגד המחזיק של שם המתחם בהתבסס על הטיעונים המצטברים הבאים –
- שם המתחם זהה, או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר, שם מסחר, שם חברה רשום או רישום אישיות משפטית של העותרת ("השם"); ו-
- העותרת היא בעלת זכויות בשם; ו-
- המשיב אינו בעל זכויות בשם; ו-
- הבקשה להקצאת שם המתחם, או השימוש בו, נעשו בחוסר תום-לב.
- שם המתחם כולל את השם CEFALY (סימן המסחר) בצירוף הסיומת il. יש להתעלם מהסיומת לצורך קביעת הדמיון בין שם המתחם לסימן המסחר. שם המתחם זהה לסימן המסחר.
- העותרת הציגה את תעודת רישום של סימן המסחר בישראל וכן תעודת רישום בינלאומית והיא אף מוצגת כך באתר הפועל תחת שם המתחם. העותרת היא בעלת זכויות בשם.
- שם המתחם נרשם בתקופת הסכם ההפצה בין העותרת למפיצה (שהמשיב הוא בעל מניות ודירקטור בה). ניתן להניח כי העותרת הייתה מודעת לרישום שם המתחם ורישומו באותו מועד נעשה בתום לב לצורך קיום הסכם ההפצה. עם זאת, לאחר סיום הסכם ההפצה, הסתיימה גם זכותו של המשיב לשימוש בשם. כלומר, למשיב הייתה הזכות לרשום את שם המתחם, אך זכות זו אינה עומדת לו עוד.
- המשיב עצמו מסכים יש להחזיר את שם המתחם לעותרת, בכפוף לתשלום סכום כספי שמקורו בסיום הסכם ההפצה. השאלה של פיצוי זה אינה בסמכותו של הפאנל ועליה להתברר בהליך אזרחי בבתי המשפט בישראל. למשיב אין זכות חוקית להמשיך ולהשתמש בשם המתחם או למנוע מהעותרת את השימוש בו וכך לפגוע בעסקיה בישראל.
- כללי יישוב הסכסוכים (סעיף 4.1 – ראיות לחסר תום לב) מציינים רשימה לא ממצה של מקרים שייחשבו כשימוש חסר תום לב בשם המתחם. עם סיומו של הסכם ההפצה וכאשר המשיב כבר אינו המפיץ של המוצרים, היה עליו לחדול מהשימוש באתר הפועל תחת שם המתחם ומצב זה הולם את אחד המקרים המצוינים ברשימה זו.
- עמודי האתר הפועל תחת שם המתחם נחזים כאילו הם מופעלים על-ידי בעל סימן המסחר ויצרן המוצרים, באופן מטעה וחסר תום לב. נראה כי המשיב מחזיק בשם המתחם בעת זו בעיקר לצורך קבלת פיצוי כספי חוזי מהעותרת ולא לפי זכות חוקית העומדת לו. פעילות זו פוגעת בעסקיה של העותרת בישראל. השימוש בשם המתחם בעת זו נעשה בחוסר תום לב.
הפאנל קיבל את העתירה והורה להעביר את שם המתחם לעותרת.
האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה (באנגלית) לחצו כאן [PDF]
