הרשמה לניוזלטר

    כל השדות הם חובה למילוי

    חזרה לעמוד הקודם

    יישוב מחלוקות: emusic.co.il

    פאנליסט יחיד – עו"ד ניל ווילקוף.

    העתירה הוגשה על ידי eMusic.com ("העותרת") כנגד הקצאת שם המתחם emusic.co.il ("שם המתחם") לגלגלים סופרמן ("המשיב"). העתירה הוגשה בתאריך 3 בדצמבר, 2008.

    עיקר טענות העותרת

    (1) החל משנת 1998, מפעילה העותרת חנות מוסיקה מקוונת, בעלת מוניטין רב, בכתובת האינטרנט www.emusic.com ; (2) העותרת היא בעלת הזכויות בסימן המסחר "EMUSIC " ("סימן המסחר"), הרשום בישראל ובארצות-הברית; (3) העותרת לא הצליחה לאתר את המשיב לפי פרטיו במרשם שמות המתחם ולמיטב ידיעתה, מעולם לא שימש שם המתחם להפעלת אתר אינטרנט; (4) שם המתחם זהה, או דומה עד כדי הטעיה לשם החברה הרשום של העותרת ולסימן המסחר; (5) העותרת היא בעלת הזכויות בשם EMUSIC ולמשיב אין כל זכות בשם המתחם; (6) המשיב רשם את שם המתחם בחוסר תום-לב.

    המשיב לא הגיש תגובה לטענות העותרת.

    להלן עיקר ממצאי ה-IL DRP:

    לאחר בחינת נימוקי העותרת החליט הפאנל לדחות את העתירה, מהנימוקים המפורטים להלן:

    1. עתירה להקצאה מחדש של שם מתחם נבחנת לפי ארבעת האלמנטים שלהלן:
      1. שם המתחם זהה, או דומה עד כדי הטעיה, לסימן מסחר, שם מסחר, שם חברה רשום או רישום ישות משפטית של העותרת ("השם"); ו-
      2. העותרת היא בעלת הזכויות בשם; ו-
      3. המשיב אינו בעל זכויות בשם; ו-
      4. הבקשה להקצאת שם המתחם נעשתה בחוסר תום-לב.
    2. למעט סיומת שם המתחם (.co.il), שהיא אינה בעלת אופי מבחין, זהה שם המתחם לשמה של העותרת.
    3. המשיב רשם את שם המתחם בתאריך 21 לפברואר, 1999 ("מועד ההקצאה"). סימני המסחר של העותרת נרשמו בין השנים 2006-2008 ולכן אינם יכולים לשמש כבסיס לטענה כי העותרת הייתה בעלת הזכויות בשם עוד בטרם מועד ההקצאה. העותרת לא הגישה כל ראיה אחרת המעידה כי הפעילה את חנות המוסיקה המקוונת בטרם למועד ההקצאה. למרות זאת, קבע הפאנל כי העותרת הוכיחה כי היא בעלת זכויות בשם, עוד קודם למועד ההקצאה, מכח זכויותיה בסימן מסחר שנרשם בארה"ב, שהזכויות בו הומחו לעותרת. עם זאת, ציין הפאנל כי העותרת לא הוכיחה כי עשתה שימוש בשם בטרם למועד ההקצאה.
    4. המשיב לא הגיש כל תגובה לעתירה ולפיכך לא היה סיפק בידיו להוכיח לפאנל כי הוא בעל זכויות כלשהן בשם, למעט הקצאת שם המתחם.
    5. נימוק העובדתי היחיד העשוי לתמוך בטענה כי המשיב רשם או משתמש בשם המתחם בחוסר תום-לב, הוא ציון העדרה של הפניית DNS עבור שם המתחם במשך שנים. הפאנל סבור כי אין זה הולם לקבוע הוראה כללית לפיה חוסר שימוש על-ידי מחזיק בשם מתחם מעיד על חוסר תום-לב. במקרה דנן, העותרת לא ביססה בצורה מספקת את טענתה לחוסר תום-לב מצד המחזיק.

    לאור כל האמור לעיל, דחה הפאנל את העתירה לביטול הקצאת שם המתחם למשיב והעברתו לעותרת.

    האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה (באנגלית) לחצו כאן [PDF].