חברי הפאנל – ויקטור בוגנים, דני דולב ובריאן נגין.
העתירה הוגשה על ידי חברת Disney Enterprises, Inc. ("העותרת"), כנגד הקצאת שם המתחם Waltdisney.co.il ("שם המתחם", "האתר") לאתר "מוזה", על ידי מר אריק גרוס ("המחזיק"). העתירה הוגשה בתאריך 18 לאוגוסט, 1999.
עיקרי טענות העותרת: (1) העותרת הינה הבעלים החוקי של סימן המסחר הרשום והמוכר היטב "Walt Disney" ("סימן המסחר"); (2) כל שימוש במילים Walt Disney, Disney.com ו- Disney ובאופן עקיף – במוניטין ובפרסום שצברו מילים אלו, מפר את סימני המסחר של העותרת ועולה כדי תחרות בלתי הוגנת; (3) השימוש בסימן המסחר מטעה את הצרכנים. עיקרי טענות המחזיק: (1) שם המתחם נרשם באופן חוקי, בתמורה מלאה, מהגוף האחראי לכך בישראל; (2) לא הודע למחזיק כי הרישום אסור; (3) המחזיק אינו מפרסם את מוצריה של העותרת ו/או מוצרים מתחרים ו/או מוצרים הנושאים שם העותרת; (4) המחזיק אינו מפר את סימני המסחר של העותרת (5) שם המתחם לא נרשם בכדי למכרו למרבה במחיר. עיקר ממצאי ה-ACP:
- למחזיק אתר אינטרנט בו מפורסמים מספר שמות מתחם המוחזקים על ידו, שאת הזכויות בהם הוא מציע למכירה או להשכרה. בנוסף, באחזקת המחזיק מספר שמות מתחם שאינם מתפרסמים באתרו, ביניהם Waltdisney.co.il. ברי כי הרווח היחיד שיכול היה המחזיק להפיק משם המתחם הינו באם ימכור את זכויות האחזקה בו לעותרת, למורשה מטעמה, או לאחד ממתחריה. המחזיק מחזיק בשמות המתחם הנוספים (אלו שאינם מוצעים באתרו) לצורך מכירתם או השכרתם, גם אם אלו אינם מוצעים מפורשות. התנהגות מוכרת בשם "גזל שמות מתחם" (Cybersquatting).
- נורמות משפטיות החלות על המקרה – באופן כללי חלים חוקי מדינת ישראל. ה-ACP אף רשאי לראות עצמו מונחה מהכללים והחקיקה העולמית באשר להקצאת שמות מתחם, ביניהם הכללים שפרסמה WIPO, gTLD-Mou ועוד, למרות שאלו לא אומצו באופן מפורש בכללים שאימץ איגוד האינטרנט הישראלי.
- איגוד האינטרנט הישראלי הקצה את שם המתחם בהתאם לכללים שאימץ.
- אין בהקצאה כשלעצמה של שם מתחם, לפלוני שאינו בעל סימן המסחר הרשום שהינו שם המתחם, להוות הפרה של הדין – פקודת סימני המסחר, חוק עוולות מסחריות או כל דין אחר. פעולות המחזיק הן שיכולות להקים הפרה של הדין. נדרש שימוש כלשהו בידי המחזיק, אשר יקים הפרה שכזו.
- הפרת סימן מסחר וגניבת עין – לצורך קביעה כי הייתה הפרה, נדרש שימוש מפר. במקרה דנן לא נעשה כל שימוש באתר. יחד עם זאת, הפוטנציאל להפרה קיים. באם כוונתו היחידה של המחזיק הייתה למכור את הזכויות בשם המתחם לעותרת או למתחריה, הרי שלא מדובר בהפרת סימן המסחר (שכן, נכון לעת הדיון בעתירה, המחזיק לא עשה כל שימוש בשם המתחם) או בגניבת עין, אלא בגזל שמות מתחם.
- תחרות בלתי הוגנת – פעולותיו של המחזיק עומדות בסתירה לסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, בכך שהן מונעות מהעותרת ו/או מגופים מעוניינים, לגשת לשירותיה של העותרת באמצעות רשת האינטרנט. משכך, מדובר בתחרות בלתי הוגנת. להתנהגותו של המחזיק יוחסה חומרה מיוחדת, משהתברר שהמחזיק מעולם לא השתמש באתר לצורך כלשהו, אשר עשוי היה להצדיק את מעשיו.
- גזל שמות מתחם – גזל שמות מתחם אינה עוולה שהוכרה בישראל לכשעצמה, אולם היא מבוססת על התנהגות שלא בתום לב מצידו של המחזיק. חוסר תום לב שכזה מוגדר באמצעות הכללים שקבעICANN ובפרט כללי ה-UDRP: (1) שם המתחם זהה או דומה באופן מטעה לסימן המסחר; (2) למחזיק אין כל עניין לגיטימי או זכויות בשם המתחם; (3) שם המתחם נרשם אך ורק בכדי למכור את זכויות האחזקה למטרות רווח והשימוש בשם המתחם נעשה בחוסר תום לב. כללי ICANN אינם דורשים שהמחזיק יציע בפועל למכירה את הזכויות בשמות המתחם, אלא מספיק להצביע על כוונה כזו.
- בהתבסס על ה-Anticybersquatting Consumer Protection Act – מכיוון שהמחזיק רשם ביודעין כמה שמות מתחם אשר הינם זהים או דומים עד כדי הטעייה לסימני מסחר מוכרים, יימצא אחראי לגזל שמות מתחם בהסתמך על החוק האמריקאי הנ"ל.
- באמצעות מושג "תום הלב", המעוגן בסעיף 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), יכולה מדינת ישראל להכיל את הנורמות הבינלאומיות של האיסור על "גזל שמות מתחם". התנהגותו של המחזיק במקרה זה הינה, ללא ספק, התנהגות שלא בתום לב. גם ICANN, gTlD-Mou ומסמך העמדה של WIPO קובעים כי גזל שמות מתחם הינה התנהגות שלא בתום לב.
לאור כל האמור, הורה ה-ACP לבטל את הקצאת שם המתחם למחזיק ולהעבירו לעותרת.
החומר בעברית מהווה תמצית של הדיון ושל ההחלטה. להחלטה המלאה (באנגלית) לחצו כאן [PDF].
