פאנליסט יחיד – עו"ד יונתן אגמון.
העתירה הוגשה על-ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ ("העותרת"), נגד הקצאת שם המתחם paybox.co.il ("שם המתחם") למר מ. אוקלה ("המשיב").
רקע עובדתי
- שם המתחם נרשם על-ידי המשיב ביום 18.8.2018;
- העותרת היא אחד הבנקים הגדולים בישראל. במשך 83 השנים האחרונות העותרת מעניקה שירותים פיננסיים בישראל;
- בחודש מאי 2017 רכשה העותרת את אפליקציית "PayBox" מחברת פייבוקס פתרונות תשלום בע"מ ("החברה");
- העותרת מפעילה אתר אינטרנט תחת שם המתחם payboxapp.com, דרכו ניתן להוריד ולהתקין את האפליקציה;
- החברה, שאינה צד להליך זה, היא המחזיקה בשם המתחם payboxapp.co.il;
- העותרת הגישה בקשה לרשם סימני המסחר בישראל לרישום הסימן PayBox. במועד כתיבת ההחלטה, בקשת העותרת לרישום הסימן המסחר טרם אושרה;
- המשיב הוא אדם פרטי בעל כישורים טכנולוגיים, העוסק בבניית אתרי אינטרנט וייעוץ בנושא;
- נכון למועד ההחלטה, שם המתחם מפנה לדף בו מצוין שהאתר נמצא בשלבי בנייה.
עיקר טענות העותרת
- הסימן PayBox הוא סימן מסחר מוכר היטב בישראל והוגשה בקשה לרישומו;
- העותרת לא חידשה את רישום שם המתחם בשל תהליך רכישת האפליקציה מבעליה הקודמים;
- העותרת הופתעה לגלות ששם המתחם נרשם על-ידי המשיב בסמוך למועד פקיעת הזכויות בו, ומשגילתה זאת שלחה לו מכתב התראה;
- שם המתחם כולל את הסימן המוכר היטב של העותרת והוא דומה לו עד כדי הטעיה;
- לעותרת מלוא הזכויות בסימן זה בעוד שהמשיב נעדר זכויות כאמור;
- שם המתחם נרשם על ידי המשיב בחוסר תום לב והוא אף עושה שימוש בשם המתחם בחוסר תום לב, בכך שהוא נעזר בסימן של העותרת כדי להציע את שירותיו המקצועיים.
עיקר טענות המשיב
- שם המתחם נרשם בתום לב, בהתחשב בתחום העיסוק שלו;
- לעותרת אין זכויות בסימן וזאת משום שבקשת העותרת לרישום סימן מסחר עדיין לא נתקבלה;
- העותרת היא זו שפועלת בחוסר תום לב, כיוון שבקשתה לרישום סימן המסחר הוגשה רק לאחר ששם המתחם נרשם על-ידי המשיב. העותרת מנסה לפעול ל"חטיפת" סימן המסחר במהופך מידיו של המשיב (Reverse Domain Name Hijacking – RDNH);
- אין ולא יהיה כל בלבול בין אתר האינטרנט שלו לבין אתר האינטרנט של העותרת הרשום תחת שם המתחם payboxapp.co.il, וזאת מכיוון ששם המתחם של אתר העותרת מצביע על כך שהוא מיועד לבעלי טלפונים חכמים, בניגוד לאתר האינטרנט של המשיב הרשום תחת שם המתחם paybox.co.il.
להלן עיקר ממצאי ה- IL-DRP:
לאחר בחינת טיעוני הצדדים, החליט הפאנל לדחות את העתירה, מהנימוקים שלהלן –
- ה- IL-DRP הוא הליך יישוב סכסוכים חלופי, שנועד ליתן מענה מהיר באשר למחלוקות שעניינן בהקצאת שמות תחת הסיומת IL. בעת הגשת בקשתו להקצאת שם המתחם ורישומו, אישר המשיב את הכללים להקצאת שמות מתחם תחת רמת המתחם העליונה של ישראל, לרבות הכללים וסדרי הדין הנוגעים להכרעת סכסוכים ב- IL-DRP ("הכללים").
- הכללים קובעים כי כדי לצלוח בעתירתה, על העותרת למלא אחר ארבעת האלמנטים שלהלן –
- שם המתחם זהה, או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר, שם מסחר, שם חברה רשום או רישום אישיות משפטית של העותרת ("השם"); ו-
- העותרת היא בעלת זכויות בשם; ו-
- המשיב אינו בעל זכויות בשם; ו-
- הבקשה להקצאת שם המתחם, או השימוש בו, נעשו בחוסר תום-לב.
- על העותרת מוטל הנטל להוכיח כי שם המתחם זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר שבבעלותה. אולם, העותרת לא הציגה סימן מסחר רשום, אלא בקשה לרישום סימן מסחר. בקשה לרישום סימן מסחר אינה יכולה, כשלעצמה, לבסס זכויות בסימן מסחר לפי הכללים.
- לפיכך, עבר הפאנל לדון בטענתה החלופית של העותרת כי המדובר בסימן מוכר היטב בישראל. פקודת סימני המסחר קובעת כי סימן מוכר היטב הוא סימן המזוהה היטב ובקלות בישראל, גם אם לא נרשם או שלא נעשה בו שימוש. כדי שסימן יוכר כסימן מוכר היטב צריכים להתקיים מספר עקרונות. מכיוון שהתנאי הראשון אינו מבדיל בין סימן מסחר רשום לסימן מסחר שאינו רשום, אזי סימן מוכר היטב שאינו רשום עשוי להקנות זכויות ב-IL-DRP. כדי להוכיח זכויות אלו, על העותרת להראות שלסימן האמור נודעת משמעות מיוחדת בהקשר עם העותרת והשירותים שהיא מציעה והטובין שלה. לדעת הפאנל, העותרת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת זכויות אלה. יחד עם זאת, הפאנל ערך חיפוש של הסימן באינטרנט ומצא כי העותרת אכן קיבלה הכרה תקשורתית מסוימת בהקשר עם הסימן. למרות זאת, הפאנל עדיין לא משוכנע שהראיות שהוצגו מטעם העותרת מספיקות כדי להראות כי לסימן נודעת משמעות מיוחדת בקשר עם העותרת.
- הפאנל בחן גם האם שם המתחם זהה לשמה הרשום של העותרת. ברור כי שמה של העותרת הנו בנק דיסקונט, ועל כן שם המתחם שונה משמה הרשום של העותרת. העותרת טוענת כי היא רכשה מהחברה את כל הזכויות באפליקציית PayBox, כולל כל הזכויות הקשורות בסימן PayBox בישראל. יחד עם זאת, העותרת לא צירפה ראיות המצדיקות טענה זו. החברה לא צורפה כעותרת בהליך זה, ועל כן על הפאנל להניח כי העותרת לא רכשה את החברה.
העותרת לא עמדה בנטל להוכיח כי שם המתחם זהה, או דומה עד כדי הטעיה, לשמה הרשום.
הפאנל אינו מחזיק בעמדה שהעותרת אינה בעלת זכויות בסימן, אלא סבור כי בהליך דנן ובהתאם לכללים שלו, העותרת לא הצליחה להוכיח זכויות שכאלה, ולא עמדה ברף ההוכחה הדרוש ממנה לצורך הוכחת טענותיה.
- הכללים קובעים כי כדי לצלוח בעתירתה, על העותרת למלא אחר ארבעת האלמנטים לעיל, באופן מצטבר. משלא הצליחה העותרת להוכיח שהאלמנט הראשון מתקיים, אין צורך לדון בהתקיימם של האלמנטים הנותרים.
הפאנל דחה את העתירה.
האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה (באנגלית) לחצו כאן [PDF]
