על פי נתוני הבנק להשקעותGoldman-Zachs יעבור היקף הסחר האלקטרוני העולמי בשנת 2013 את רף טריליון הדולר. עם שיעור גידול שנתי ממוצע של כ 23% והצטרפותם של 3 מיליון משתמשים חדשים ברשת מידי יום. גידול זה מורכב מצעירי העולם המתפתח (בעיקר סין, הודו ורוסיה) המתניידים מהעשירונים התחתונים למעמד הביניים וילדים ובני נוער בעולם המפותח שמקבלים את הסמרטפון הראשון שלהם ליום ההולדת ה-5 או 6 שלהם. אגב, המכשיר הנייד הזה – שמבל אותו זאטוט, מחובר גם לכרטיס האשראי או הרשאת חיוב של ההורים, כלומר ברצונו (וברשות הוריו) יצטרף הפעוט לא רק למעגל הגולשים והחברים ברשתות חברתיות אלא גם למעגל הצרכנים של משחקים, מולטימדיה וגם של מוצרים ממשיים שישלחו אליו מכל מקום בעולם. ממעקב אחר נתונים אלו, קל לשער שהיום בו סכום הסחר הגלובלי השנתי המתקיים ברשת יעבור את רף ה 10 טריליון אינו רחוק כל כך. סמוך לאותו מועד יתרחש אירוע חשוב נוסף – סך הסחר באמצעות הרשת (Online Trading) יהיה גדול בהיקפו משיטות הסחר שהכרנו ב 5,000 השנים האחרונות (Offline).
הסחר ברשת מורכב בהרבה מתהליך העסקאות הפשוט שאנו, בני דור הבוגרים הנוכחי, הכרנו וידענו. ראשית – ה"מוצרים" הנרכשים ברשת הינם בחלקם הגדול וירטואליים – כלומר רכישה של זכויות להורדת תכנים, משחקים , סרטים ומוסיקה וסוגי מולטימדיה אחרים – מעדכוני תוכנה לקונזולות משחק ועד מינוי למאגרי מידע, מילונים ואוניברסיטאות ללמידה עצמית.
עולם הסחר והתשלומים באינטרנט מציב אתגר גדול ומשמעותי בעיקר בשל המבנה הגלובאלי שלו. אנו הכרנו, עד העשור האחרון, בעיקר את הקניה בחנות או ברשת הפיזית . מיששנו את המוצרים, התרשמנו מהחנות ומרמת השירות שלה, שילמנו באמצעות מזומן או בכרטיס אשראי אשר מפעיליו נטלו על עצמם גם אחריות מסוימת לקיום העסקה או השבת התשלום כאשר לא התקיימה. כל זאת בתוך מסגרת מקומית מגוננת של חקיקה ורגולציה שעניינן הגנת הצרכן והגינות הסחר ובפיקוח ומעורבות של Watch-Dogs ממשלתיים וולונטריים המספקים שכבת נוחות לרוכש ומחויבות מוגברת לאספקת המוצרים או השירותים, לאמינות הפרסום ולעמידה באמות מידה סבירות של שירות שלאחר המכירה ואחריות למוצר או לאספקת השרות על פי תנאיו.
במרחב הסחר האינטרנטי הגלובאלי המצב שונה לחלוטין. כשישראלי קונה מוצר באתר המכירות הסיני הפופולאריAli Baba (והוא אינו שואל את עצמו איך קרה שעלי בבא הוא כעת אתר המכירות של 40 השודדים ועוד אלפים מחבריהם) או באתר ההודיFuture Bazaar , הוא ישלם עבור המוצר שיוצר בטאיוון או קוריאה, באמצעות מסלקת תשלומים (Gateway) הפועלת מסינגפור או גיברלטר, לפעמים בכסף וירטואלי או קופון שקנה באתר סקנדינבי או אמריקאי, ויקבל את המוצר מהסניף האזורי של מערכת השילוח הבינלאומית המאחסנת אותו בטורקיה או בקרואטיה. איזה חוק, איזו רגולציה ואילו נורמות של סחר הוגן חלות על העסקה ? של מדינת המוכר ? הקונה ? חברת אבטחת התשלומים ? קרובת משפחה שלי, פריקית אינטרנט בת 87 עונה על שאלה מעיין זו בתשובה קבועה: הנהלת האינטרנט.
הבעיה היא כמובן שאין חיה כזו. הרשת מורכבת מכ-50 מיליון חנויות וספקי שירותים בתשלום המשרתים כ-2.45 מיליארד משתמשים. חלק גדול מהעסקאות מתבצעות תחת ULA או הסכם הפעלה המוצע על ידי המוכר ונחתם אוטומטית על ידי הקונה עם ביצוע העסקה. למרות שהסכם זה אינו חוזה אחיד ומשתמה מאתר לאחר – לעיתים באופן מהותי (עד כדי כך שבחלק מהאתרים הוא כלל לא נקרא הסכם רישיון אלא Disclaimer – כלומר שחרור מאחריות של מפעיל האתר אשר הקונה מאשר כחלק מתהליך ההתקשרות עם האתר). במילים אחרות – הסיכונים המתפתחים בעולם הסחר האלקטרוני הגלובאלי במרחב העצום שבין הונאה, תרגילי עוקץ וסתם רשלנות באספקת המוצר או השרות גדלים בצורה אקספוננציאלית, יחד ובצמוד לגידול הכללי בסחר הרשתי הגלובאלי.
בעולם שכזה צריך יהיה בשלב כלשהו להסדיר באופן מקומי ובינלאומי את הנורמות הנדרשות על מנת לאפשר את הנוחות והביטחון בקיום העסקאות מצד אחד והימנעות משימוש לרעה במידע הנמסר לגורמים עלומים מצד שני. ארגונים כדוגמת "אמון הציבור" או מועצות צרכנים למיניהן יכולים להיות יעילים בפעולתם והתערבותם בשוק מקומי ותחת מטריה חוקית ומשפטית אחת. כאשר אנו רוכשים או מוכרים במרחבי ה "סייבר ספייס" יהיה צורך בקביעת נורמות וולונטריות, בתוספת סימוני איכות ומחויבות שיינתנו בידי גופים ציבוריים בעלי שם ומוניטין טובים אשר יבדקו את הספקים ויעניקו "אות סחר הוגן" לאתרים שיעמדו באופן רציף ואיכותי באותן אמות מידה שתקבענה. מן הסתם תידרש גם אמנה שתאפשר לגופים אלו ל"ישר קו" לגבי המאפיינים והפרמטרים הנכונים לבחינת חברות ואתרים העומדים בקריטריונים של סחר הוגן וכך תתאפשר רמת וודאות ונוחות גבוהה יותר לסחר העולמי.
אנו מצויים רק בראשית הדרך ויש מקום ליוזמה בינלאומית של ארגון "אמון הציבור" יחד עם מקבליו השונים ברחבי העולם להקים ארגון גג שיאפשר סימון אחיד של אתרים אמינים והוגנים לתועלת משתמשי האינטרנט בעולם כולו ויקים מוסד ישוב מחלוקות בין קונים למוכרים אשר ישתמש בכל הכלים החדשניים של מחשוב וניהול מידע מרחוק כדי לתת שרות טוב והוגן יותר לצרכני הרשת.
