חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: שמואל בר-זיו נ' ציפי פלד

הנתבעת שלחה דואר זבל הכולל פרסומות לתיבת הדואר האלקטרוני של התובע. התובע טען כי הדבר גורם לו לנזקים כספיים וטרדה מיותרת וכי למרות שהנתבעת הודיעה כי הסירה את כתובתו מרשימת מקבלי הדואז, הרי לא זו בלבד שהמשלוח לא נפסק, אלא הוא רק התגבר.

נפסק

  • דואר זבל אינו נזכר בחקיקה הישראלית, אף כי הוגשו אי אלו הצעות חוק בנדון. אין הצעת חוק של הממשלה בנושא ואף כי הוא מעסיק מאות מיליוני משתמשים באינטרנט בעולם, עדין לא הוסדר מעמדו בחקיקה בכל המדינות המתקדמות.
  • אף כי התקשורת האלקטרונית היא כבר נחלת הכלל לא מעט שנים, לפלא הדבר שעד כה לא גילה המחוקק בישראל את הצורך הדחוף לטפל בה ולהסדיר את הטעון הסדר כדי למנוע מכשול בפני רבים.
  • הנתבעת שלחה דואז עשרות פעמים, בניגוד גמור לבקשתו המפורשת של התובע ובניגוד גמור להבטחתה שלה בכתב.
  • משלוח דואז אינו עבירה על-פי הדין בישראל. משלוח דואז יכול שיהיה עוולה לפי פקודת הנזיקין, חוק הגנת הפרטיות, חוק המחשבים וגם הפרת חוזה לפי חוק החוזים.
  • ברי כי מעשי הנתבעת לא נכנסים לגדר העוולות שחוק המחשבים קובע שהן יוצרות עילת תביעה. העוולה שפקודת הנזיקין מונה והמתאימה לעניין היא עוולת הרשלנות, אולם בדיקה חוזרת של העובדות בפרשה שכנעה את ביהמ"ש שהנתבעת לא נהגה ברשלנות כלפי התובע.
  • הנתבעת לא פגעה בפרטיותו של התובע בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. גם אם לא נהגה הנתבעת כיאות כלפי התובע בהמשיכה לשלוח לו דואז, לאחר הבטחתה שלא לעשות כן, היא לא עשתה אף לא אחד מן המעשים המנויים בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות.
  • הנתבעת שלחה לתובע פרסומים בכמות גדולה מאוד בדואר אלקטרוני. להבדיל מדואר פרסומי רגיל, בדואר אלקטרוני ניתן להיאבק. כך גם נהג התובע, בהודיעו לשולחת לחדול מהטרדתו על-ידי משלוח הדואז. ברגע שהנתבעת קיבלה על עצמה את בקשתו של התובע, היא קשרה עמו חוזה כדת וכדין, לפי ס' 23-24 לחוק החוזים. הצעתה הייתה לשלוח דוא"ל לתובע ותגובתו הייתה כי אינו מעוניין. תגובת הנתבעת הייתה כי היא מסכימה וכי תפסיק להפיץ, אך לא עשתה כן כאמור בהודעתה.
  • דין התביעה להתקבל. התובע זכאי לפיצוי מן הנתבעת, על פי הוראות ס' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). בהתחשב בנסיבות המקרה, היעדר קו מנחה בנושא זה ואי יכולתו של התובע לכמת את נזקיו הממשיים, קבע ביהמ"ש כי הנתבעת תשתלם לתובע סך של 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ביהמ"ש הביע תקווה כי הכנסת תזדרז בחקיקת חקיקה בנדון, שכן מדובר בתופעה ציבורית רבת משתמשים ובמצב משפטי עמום.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]