חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: דמרמרי נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ

התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה הודעות שיווקיות בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה כי הצטרפה למועדון פליי קארד של המשיבה, אך כי לא מסרה את הסכמתה לקבל דברי פרסומת. עם זאת, תביעתה מתייחסת רק ל-10 הודעות שנשלחו אליה לאחר ששלחה לנתבעת הודעת סירוב בדוא"ל חוזר. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת נרשמה לקבלת דוא"ל פרסומי וכי הודעת ההסרה של התובעת נשלחה לתיבת דוא"ל מסוג NoReply, חרף ההוראות בגוף ההודעה.

נפסק

לביהמ"ש הוצגה הסכמתה החתומה של התובעת לקבל דיוור פרסומי. התובעת הצטרפה במודע ונתנה הסכמתה בכתב לקבלת דוא"ל פרסומי מהנתבעת, וטענותיה הנחרצות בכתב התביעה היו כדי לזרות חול בעיני ביהמ"ש וליצור מצג של נתבעת הבוחרת לפעול במפגיע בניגוד לדין, וזאת בחוסר תום לב. יש לתהות כיצד בחרה התובעת להגיש את תביעתה בחלוף למעלה משנה מקבלת ההודעות. אין חולק כי הנתבעת מציינת מפורשות בדוא"ל כי אין להשיב לו וכי במקרה של בקשת הסרה יש ללחוץ על הקישורית המופיעה בהודעה [להבדיל מעניין שופמיינד – ע"א 2207-10-18]. קישורית זו היא "היפר-קישור", אשר התובעת אף איננה מחויבת ללחוץ עליו כדי להגיע לכתובת הרלבנטית באתר הנתבעת בו ניתן לבקש הסרת כתובת דוא"ל מרשימת הדיוור. הנתבעת עמדה בהוראות הסעיף המחייב כי במקרה של משלוח הודעה פרסומית בדוא"ל, תספק המפרסמת כתובת תקפה ברשת לצורך הודעת סירוב. התובעת אף לא הוכיחה כי שלחה את בקשת ההסרה. הוראות הנתבעת בהודעות הדוא"ל עומדות בלשון דרישת החוק, באשר הם מפנים בצורה ברורה ונגישה לכתובת באתר הנתבעת. התובעת טענה כי גם לאחר ששלחה לנתבעת דואר רשום עם בקשת הסרה, המשיכה וקיבלה עוד 4 הודעות נוספות. הנתבעת טענה כי פעלה להסרת התובעת מרשימת התפוצה שישה ימים לאחר קבלת המכתב, וזאת פחות מפרק הזמן אליו התחייבה. ביהמ"ש הכיר באפשרות כי קיים זמן סביר לטיפול בבקשות הסרה ולא תחם את זמן הטיפול באופן קשיח [עניין צוויק – רת"ק 43995-11-16]. זמן טיפול של 6 ימים הוא סביר בנסיבות העניין בהתחשב בעובדה כי מדובר בתאגיד גדול. התביעה נדחתה. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 350 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]