חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: סיעת ישראל ביתנו נ' שמיר מערכות ומפעלים בע"מ ואח'

עתירה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. הוועדה נתבקשה להורות למשיבים 1-3 להימנע מלפרסם מסרונים הנחזים להיות סקרי בחירות, שאינם כוללים את שם העותרת, וכן להורות להם למסור לנסקרים את מלוא הפרטים, לרבות הגורם המממן. כן נתבקשה הוועדה להורות למשיבים 4-6 להעביר את נתוני המשיבים 1-3 ולאסור עליהם להפיץ מסרונים הכוללים סקרים ללא שם העותרת. מפלגת מרצ צורפה כמשיבה נוספת, לאחר שהודיעה שהיא עומדת מאחורי ההודעות שנשלחו באמצעות המשיב 1.

נפסק

דין העתירה להתקבל באופן חלקי. התשתית הנורמטיבית הבסיסית היא כפי שפורטה בעניין בן-מאיר [תב"כ 8/21], שם נקבע כי תעמולת בחירות המפורסמת בתקופת הבחירות חייבת להיות מזוהה, לרבות ביחס לפרסומי תעמולה באינטרנט וברשתות חברתיות. נקבע כי השימוש הגובר באמצעים טכנולוגיים לשם הפצת תעמולת בחירות באופן אנונימי, מצדיק נקיטה בפרשנות מרחיבה. באותה החלטה אבחנה הוועדה בין גילוי פרטי משתמש בשירותי תקשורת, שלא לצרכי תעמולה, בהתאם להלכת רמי מור [רע"א 4447/07], לבין הפצת פרסומים שעניינם הוא שכנוע הבוחר. אין מחלוקת כי ניתן לראות בפרסומים נושא העתירה, ובשימוש שנעשה בהם, משום תעמולת בחירות, וכי חוק דרכי תעמולה, כפי שפורש בעניין בן-מאיר, חל גם על פרסומי תעמולה המועברים במסרונים. כל פרסום תעמולתי, בכל מדיום שהוא, הנעשה מטעם גורם מפלגתי, נדרש להיות מזוהה תוך ציון שמו של מזמין המודעה, ושם המפלגה מכוחה הוא פועל. האיסור חל על כל הגורמים המעורבים בשרשרת הפרסום וההפצה. ניכר כי בהסכמים החלים על התקשרויות בין הלקוח לבין החברה המתווכת (המוכרת שירותי "חבילת מסרונים" ללקוחות הקצה) או חברות התקשורת (המוכרות שירותים להפצת מסרונים באמצעות קווים מוחכרים או שבבעלותן), קיימות תניות דומות במהותן, שלפיהן על המסרים הנשלחים לעמוד בהוראות כל דין ופעמים רבות קיים תנאי הכולל התחייבות לשקיפות ביחס לזהות מזמין המסרונים. על כל חוליה בשרשרת המפיצה את המסרונים לאפשר את חשיפת החוליה הבאה אחריה, כך שבהתאם לפניה לחברת תקשורת, היא תעביר את פרטי החברה המתווכת (ככל וקיימת), אשר בתורה תעביר את פרטי הלקוח. יישום ההחלטה, במנגנון יעיל שיקימו החברות, יאפשר החלה של עיקרי ההחלטה בענין בן-מאיר גם על מסרי תעמולה המופצים באמצעות מסרונים. הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-198, חלות גם על תעמולה, אך לא על תעמולת בחירות. תכליות המחוקק עמו, אך דומה כי אחת מהסיבות להחרגת תעמולת בחירות מהוראות אלה נעוץ בכך שחלה עליהם גם אסדרה לפי חוק דרכי תעמולה. ניתן צו המורה למפלגת מרצ שלא להפיץ הודעות תעמולה במסרונים ללא זיהוי ולא להפיץ סקרי בחירות ללא הכללת כל רשימת מועמדים שמקבלת לפחות 1% מקולות הבוחרים. המשיבות 5-6 יבררו את פרטי הלקוח שהפיץ את המסרונים נשוא העתירה וימציאו לו את ההחלטה. המשיבות יגישו הודעה הכוללת את פרטי הלקוח והוא יהיה רשאי להביע את עמדתו.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]