בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 73042-12-19], שקיבל את תביעת המבקש לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בתביעתו טען המבקש כי המשיבה שלחה לו 13 הודעות פרסומת ללא הסכמתו. מאידך, המשיבה טענה כי התביעה הוגשה ממניעי נקם, לאחר שחברה של המבקש חבה חוב כספי למשיבה. בית המשפט קמא הורה למשיבה לפצות את המבקש ב-1,700 ש"ח. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי סכום הפיצוי נמוך וכי קשר עסקי קודם בין הצדדים אינו סיבה להקלה בסכום הפיצוי.
נפסק
יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן שבו יבוטל פסק-הדין והדיון יוחזר לביהמ"ש קמא לצורך מתן פס"ד חדש ומנומק. רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות ניתנת במקרים חריגים במיוחד. יש מקום ליתן רשות ערעור כיוון שאין בידי ערכאת הערעור לבחון את פסק-הדין באופן הנדרש, וזאת בהיעדר קביעות עובדתיות המאפשרות לבחון את סבירות הפיצוי. נקודת המוצא היא כי יש לפסוק פיצוי בסך 1,000 ₪ להודעה שנשלחת בניגוד לחוק, אלא אם כן מתקיימים תנאים המצדיקים פסיקת פיצוי נמוך יותר. בפסק-הדין חסרות קביעות עובדתיות המאפשרות לבחון מה סכום הפיצוי שנפסק עבור כל הודעה. חסרות אף קביעות אם היתה הסכמה למשלוח ההודעות, כמה הודעות נשלחו לפני בקשת הסרה ואחריה וכמה הודעות אינן פרסומת. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 1,000 ש"ח.
