חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: עקיבא נ' טרוולייק בע"מ ואח'

ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [תא"מ 15636-02-18], שדחה את תביעת הספאם שהגישה המערערת וחייב אותה לשאת בהוצאות המשיבה. בתביעתה טענה המערערת כי המשיבה, המפעילה אתר שיווקי (ומנהלה – המשיב 2), שלחה לה הודעות פרסומת ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה טענה מנגד כי המערערת הצטרפה לרשימת התפוצה ביוזמתה ולא הסירה עצמה מהרשימה באמצעות לחיצה על כפתור ההסרה. בית המשפט קמא קבע, בין היתר, כי המערערת הסכימה למשלוח דברי הפרסומת ומסרה מיוזמתה את כתובת הדוא"ל למשיבה. ביהמ"ש קמא דחה את טענת המערערת כי הייתה רשאית שלא לשלוח הודעת סירוב בדרך של לחיצה על קישור בהודעות (המערערת שלחה הודעת סירוב לכתובת ממנה נשלחו ההודעות, מסוג noreply ) ביהמ"ש קמא פסק כי המערערת פעלה בחוסר תום לב ובחרה בדרכי פעולה לא יעילות להסרתה. מכאן הערעור.

נפסק

כבכל הליך משפטי, גם על תביעות ספאם חולש עיקרון תום הלב. עם זאת, שאלת תום ליבו של התובע אינה חלק מיסודות העוולה הנבחנים והיא אינה משליכה על עצם החבות. תום הלב יכול וישפיע על הפיצוי שיפסק והוא אחד מבין מכלול השיקולים שאותם רשאי ביהמ"ש להביא בחשבון בבואו לקבוע את סכום הפיצוי. נפסק כי המערערת הסכימה למשלוח דברי הפרסומת ומסרה מיוזמתה את כתובת הדוא"ל למשיבה. קביעה זו אינה שנויה במחלוקת. בתחתית כל דבר פרסומת שנשלח למערערת צורף קישור, כפתור הסרה, שלחיצה עליו מובילה לקבלת כתובת דוא"ל. בית משפט קמא שגה בקבעו כי בצירוף הקישור, קיימה המשיבה את דרישות סעיף 30א(ה)(1)(ג)(1) לחוק. צירוף קישור לדבר פרסומת אינו שקול לציון כתובת תקפה ברשת האינטרנט של השולח.אין לחייב את הנמען בלחיצה על קישור הנשלח אליו, אף אם זה נשלח ממקור מוכר, ואין לזקוף לחובתו את העובדה כי בחר שלא ללחוץ על קישור לשם הסרתו. גם אם דרך הסרה זו נחזית לעיתים כיעילה יותר, היא אינה בין הדרכים המנויות בחוק למשלוח הודעת סירוב. אם דבר הפרסום שוגר בדוא"ל, יש לאפשר משלוח הודעת סירוב בדוא"ל, בין בהודעה חוזרת בלחיצה על "השב", ובין באמצעות הודעת דוא"ל חדשה ל"כתובת תקפה ברשת האינטרנט" שסיפק השולח. במקרה זה לחיצה על כפתור השב תוצאתה היתה משלוח הודעה לכתובת שתחילתה "noreplay". ברור על פניו, כי הודעה כזו ככל הנראה לא תגיע ליעדה. כתובת אינטרנט תקפה אחרת לא סופקה על ידי השולח. אכן, היה על המערערת להבין כי משלוח הודעת סירוב לכתובת אליה שלחה אין בה תועלת. אך הדבר אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הפרת חובת המשיבה לספק לנמעניה כתובת אינטרנט תקפה למשלוח הודעות סירוב שתגענה אליה. גם מכתבי ההתראה ששלחה המערערת מהווים הודעת סירוב שנשלחה בכתב לפי הוראות החוק. המשיבה הפרה את הוראות החוק. יש לקבל את הערעור. פסק-הדין של בית המשפט קמא מבוטל. התיק יחזור לבית המשפט קמא לשם קביעת סכום הפיצוי. המשיבה תשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא

פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.