בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בראשל"צ [ת"ק 32031-12-20], שקיבל בחלקה הקטן את תביעת המבקש מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, והורה למשיבה לפצות אותו ב-1,500 ש"ח.
נפסק
דין בקשת רשות הערעור להידחות. מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי-דין שניתנו על-ידי ביהמ"ש לתביעות קטנות – מצומצמת ותעשה אך מקום בו הטעות או הכשל ברורים ועולים מתוך הפסק. לא בנקל תמצא ההצדקה להתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ששמעה את הראיות והתרשמה מעדים באופן בלתי אמצעי. בתיק זה לא מתקיימים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור וזאת לא בהיבט הראייתי – עובדתי, ולא בהיבט מסקנותיו של ביהמ"ש קמא. בהיבט העובדתי, הוכח בפני ביהמ"ש קמא כי התובע מצא לנכון שלא לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה על דרך של שימוש בקישור שהיה מיועד לכך, כמו גם לדחות את גרסתו באשר לטעם לכך. אין הצדקה להתערב בכך. עיון בהודעות הפרסומת מלמד, באופן מובהק, כי עמדה בפני המבקש אפשרות פשוטה וברורה להביא להסרת פרטיו מרשימת התפוצה, והוא מטעמיו שלו מצא לנכון שלא לעשות כן. ביהמ"ש קמא לא התעלם ממשלוח שלוש בקשות ההסרה, או מהעובדה כי פניותיו אלו של המבקש לא טופלו כדבעי על-ידי המשיבה, אלא נתן לאלו דעתו בבואו להכריע במחלוקת בין הצדדים, כמו גם קביעת שיעור הפיצוי.
