חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: שקד פרק נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת שלחה אליה פרסומות במסרונים, גם לאחר שביקשה כי תוסר מרשימת התפוצה. לטענתה, מעולם לא הסכימה לקבל פרסומות מהנתבעת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי לא קיבלה את הודעות ההסרה מכיוון שהטלפון של התובעת נחסם למשלוח הודעות כאמור. בעת הדיון התברר כי התובעת חסמה (באמצעות ספק שירותי הטלפוניה – גולן טלקום) את האפשרות לקבל ולשלוח הודעות לספקי תוכן, לרבות חברת יוניסל. הנתבעת התקשרה עם יוניסל, כך שהודעות הסרה הנשלחות אליה יעברו דרך מספר מקוצר של יוניסל. הנתבעת אינה שולחת את המסרונים דרך יוניסל ולכן הם הגיעו לתובעת, אך את ההסרה מרשימת התפוצה הנתבעת דורשת לקבל רק דרך מספר מקוצר.

נפסק – סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, אוסר על משלוח דבר פרסומת ללא קבלת הסכמה מפורשת ומראש של הנמען. התובעת היא הנמען. הנתבעת לא קיבלה את הסכמת התובעת לקבל ממנה דברי פרסומת. יש לדחות את טענת הנתבעת כי אין צורך בקבלת הסכמת התובעת, כנמען, למשלוח דברי פרסומת אליה במסרונים. התובעת אינה ולא היתה לקוחה של הנתבעת. אביה של התובעת היה לקוח של הנתבעת ובטופס ההרשמה נרשם מספר הטלפון של התובעת כמספר ליצירת קשר. הנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לתובעת שמספר הטלפון שלה ישמש לצורך משלוח דברי פרסומת (לפי הוראות סעיף 30א(ג)(1) לחוק). אין ברישום מספר הטלפון של התובעת בטופס ההרשמה של אביה כדי להוות הסכמה מפורשת בכתב לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת. הנתבעת היא בגדר "מפרסם" לפי החוק. אין ספק כי המסרונים המציעים להצטרף לשירותי הנתבעת מהווים "דבר פרסומת", הואיל ומטרתם לעודד רכישת שירות של הנתבעת. גם הצעות לתת מתנה מהוות "דבר פרסומת", הואיל והם מקדמים את עסקיה של הנתבעת ואת מטרותיה ויש בהם כדי למשוך את התובעת להיות מנויה על שירותי הנתבעת. הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובתה ולאפשר לנמען לשלוח את המילה "לא" במספר מקוצר. הנתבעת ידעה כי המספר המקוצר שציינה במסרונים מופעל על-ידי יוניסל וכן כי רבים ממנויי הטלפון מבקשים לחסום את האפשרות לשלוח הודעות למספרים מקוצרים, כפי שעשתה התובעת. הנתבעת הכשילה את התובעת עת הודיעה לה במסרונים על דרך הסרה מסויימת אחת ולא איפשרה לה להודיע על ההסרה "בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת". לשם מימוש מטרת המחוקק לאכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, יש לקבוע במקרה זה את סכום הפיצוי המקסימלי (1,000 ש"ח עבור כל דבר פרסומת). יש לעודד אזרחים, דוגמת התובעת, שאיננה עורכת דין, להגיש תביעות כאלה, הואיל ועד היום רוב רובן של התביעות מסוג זה שהתבררו בפני ביהמ"ש – הוגשו על-ידי עורכי דין. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,000 ש"ח והוצאות משפט של 2,000 ש"ח.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]