התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 5 הודעות פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אינה הנתבעת הנכונה וכן כי התובע נתן את הסכמתו לקבל דיוור.
נפסק
דין התביעה להתקבל. ההודעות שנשלחו לתובע כוללות תוכן שיווקי. מטרת ההודעה היא לגרום למקבל ההודעה ללחוץ על הלינק, ומטרת הלינק למשוך את מקבל ההודעה לפרסום על-מנת שיוציא כספים. אשר להרשמה, מהחומר בתיק לא עולה כי התובע ביקש להירשם לרשימת הדיוור של הנתבעת. יש להעדיף את גרסת התובע, שלא נסתרה לאורך כל ההליך, כי אכן לא נרשם לרשימת הדיוור. בנוסף, אין חולק כי התובע ביקש מספר פעמים מהנתבעת שתסיר אותו מרשימת התפוצה והדבר לקח זמן. הנתבעת לא עמדה בתנאי סעיף 30א(ג) לחוק. ככל והתובע יוכיח את תביעתו, אין בעובדה כי הוא שב ותובע גופים אחרים כדי לחסום את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 5,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 700 ש"ח.
