החזירו אותם הביתה עכשיו
חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אבן נ' המקפצה לעסקים בע"מ ואח'

התובע טען כי הנתבעות שלחו לו 15 דברי פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת 1 עומדת מאחורי הדיוור וכי הנתבעת 2 היא הנפש החיה בנתבעת 1, ומנהלת השיווק בפועל האחראית במישרין להפרת החוק. נגד הנתבעות ניתן פס"ד בהיעדר התייצבות. פסה"ד שניתן נגד הנתבעת 2 בוטל ופסה"ד כנגד הנתבעת 1 נותר על כנו [בקשת רשות ערעור שהגישה התובע על פסה"ד – נדחתה – רת"ק 63784-07-20]. הנתבעת 2 טענה כי אין כל הצדקה לחייב אותה באופן אישי וכי ההודעות נשלחו לתובע כדין. 

נפסק

לא ניתן לראות בנתבעת 2 כ"מפרסם" לפי החוק. שמה ומענה אינם מופיעים בדבר הפרסומת. אשר לאפשרות שתוכן דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיה או לקדם את מטרתה – נתבעת 2 היתה במועדים הרלוונטיים במעמד של שכירה אצל נתבעת 1 וכפועל יוצא, הפרסום אינו מקדם את עסקה או מטרתה. פרסום מטבעו מקדם מטרות שונות של גורמים שונים, חלקן מטרות ישירות וחלקן עקיפות. גם אם יש בפרסום כדי להיטיב עם נתבעת 2, אין בכך כדי לראות בה מפרסם ובמיוחד שעה שהנתבעת עבדה כשכירה אצל נתבעת 1. האם יש לחייב את הנתבעת 2 מכוח סעיף 30א(ח) לחוק, כמי שהייתה אחראית לתחום השיווק בנתבעת 1? סעיף זה קובע את אחריותו של מנהל תאגיד ומי שאחראי לתחום השיווק למניעת עבירות, וכן קובע חזקה לפיה הופרה חובה זו אם נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי אחד מעובדיו. מלשון הסעיף עולה כי הוא חל במישור הפלילי ובתי המשפט נחלקו בשאלה האם ניתן להחיל את החזקה גם במישור האזרחי. ביהמ"ש שותף לדעה לפיה אין להחיל את החזקה במישור האזרחי באופן שירחיב משמעותית את הטלת האחריות האישית על נושאי משרה, גם ללא הוכחת אינדיקציה כלשהי לביסוס מעורבותם האישית בהפרת החוק. בהיעדר הוראה מפורשת, אין מקום להרחבת האחריות האישית על נושאי משרה לתחום האזרחי מכוח סעיף 30א(ח). בהתאם, אין מקום להטיל על נתבעת 2 אחריות מכוח סעיף זה בהיותה מנהלת השיווק. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 700 ש"ח.

קישור לפסק הדין המלא  

פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.