החזירו אותם הביתה עכשיו
חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: כהן נ' הייפר קונטנט בע"מ

שתי בקשות רשות ערעור על פסק-דינו (השני) של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 5073-05-21], שחייב את המשיבה לשלם למבקש סך של 8,000 ש"ח על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען כי סכום הפיצוי שנפסק נמוך מדי. המשיבה טענה כלפי עצם חיובה בפיצוי המבקש. תחילה, ניתן בביהמ"ש קמא פס"ד בהיעדר המשיבה, במסגרתו התקבלה תביעת המבקש בחלקה הקטן. המבקש טען כי המשיבה שלחה לו 51 הודעות בניגוד לחוק, למרות שביקש הסרה. ביהמ"ש קמא פסק לזכות המבקש פיצוי בסך 2,000 ש"ח והוצאות. ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל בקשת רשות ערעור קודמת של המבקש [רת"ק 4517-08-21] והורה לביהמ"ש קמא ליתן פס"ד חדש (במסגרתו נפסק פיצוי בסך 8,000 ש"ח והוצאות בסך 1,000 ש"ח). 

נפסק

דין שתי בקשות רשות הערעור להידחות. רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות, ובכלל זה בתביעות מכוח חוק התקשורת – ניתנת במקרים חריגים במיוחד. במקרה זה אין הצדקה לחרוג מהכלל. ביהמ"ש קמא קיבל טענות המבקש בנוגע לקבלת דברי הפרסומת ולכך שביצע פעולות הסרה באופן תקין, גם אם בדיעבד התברר כי לא הקליק על המקום הנכון לצורך הסרה מוחלטת. ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה כי העדר הסרה מלאה לא נבע ממחדל של המבקש כלל. נושא גובה הפיצוי מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בעניין. במקרה דנן נפסק פיצוי בסך 150 ש"ח להודעה. מדובר בפיצוי על הרף הנמוך אך לא בפיצוי שאינו סביר באופן המצדיק התערבות חריגה.

קישור לפסק הדין המלא  

פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.