חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: אלון ריינהרץ נ' סלקום ישראל בע"מ

אישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות. עניין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בחיוב שחייבה סלקום את לקוחותיה בגין גלישה במכשירים ניידים בטכנולוגיית WAP. סלקום נהגה להוסיף לדפי האינטרנט שאליהם גלשו המשתמשים דרך פורטל סלקום באנרים שיווקיים בנוגע למוצריה ושירותיה. אין מחלוקת בין הצדדים כי העמסת הבאנרים על דפי האינטרנט הביאה להגדלת נפח הגלישה של הלקוחות, שבהתאם לו נקבע התשלום החודשי של הלקוח. בבקשת האישור נטען כי סלקום נהגה שלא כדין כאשר החדירה את הבאנרים אל דפי האינטרנט ובכך הביאה להגדלה משמעותית של נפח הגלישה החודשי של לקוחותיה, ללא ידיעתם. המבקשת עתר להשבת סכומי היתר שנגבו בגין נפח הגלישה כאמור, בעילות של הטעייה וניצול מצוקת הצרכן ועוד. בין היתר, טען המבקש כי סלקום הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, האוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען. עוד בטרם שהוגשה תשובת סלקום הודיעו הצדדים כי הגיעו לפשרה וביקשו את אישורה. נפסק – לפי ההסדר מתחייבת סלקום להשיב את הסכומים שגבתה בגין נפח הגלישה הנובע מהבאנרים, כאשר ההסדר יחול על כל לקוחות סלקום שגלשו באינטרנט במכשיר הנייד שלהם בטכנולוגיית WAP (במקרה של לקוחות שבבעלותם חבילת גלישה – רק במקרה של חריגה מהחבילה). סלקום הצהירה כי שיעור ההשבה לחברי הקבוצה הוא בסכום של 761,926 ש"ח. התנאים לאישור הסדר פשרה מתקיימים במקרה דנן. אין חולק שסלקום נהגה לחייב את כל חברי הקבוצה בגין נפח גלישה הנובע מהבאנרים, משכך השאלה אם חיוב זה נעשה על-ידה כדין היא שאלה המשותפת לחברי הקבוצה. הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר. נראה כי לעילת התביעה מכוח חוק התקשורת סיכויים אפסיים להתקבל, אם בכלל, אילו היה מתנהל ההליך עד תומו. כך, ולו בשל כך שהמבקש עתר לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, בעוד שסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר לפסוק במסגרת ההליך הייצוגי פיצויים ללא הוכחת נזק.  סלקום תשלם למבקש גמול בסך 32,800 ש"ח ולב"כ 60,000 ₪.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]