חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: מולי מור נ' פוקס – ויזל בע"מ

התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה אליו 7 מסרונים הכוללים תוכן פרסומי, על-אף שעת נרשם למועדון החברים שלה הבהיר כי אינו מעוניין בקבלת דיוור פרסומי ולמרות פניות חוזרות ונשנות מצדו להפסקת המשלוח. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע הצהיר מפורשות על הסכמתו לקבל דיוור פרסומי וכן כי עמדה בדרישות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בכל הנוגע להסרת התובע מרשימת התפוצה. נפסק – אין מחלוקת כי התוכן שנשלח במסרונים הינו "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. הוכח כי התובע חתם על טופס, ברור וקריא, בו אישור מפורש לקבלת דיוור פרסומי. טענת התובע כי הבהיר למוכרנית כי אינו מעוניין בקבלת דיוור פרסומי, לא הוכחה ואינה נתמכת. כך גם טענתו כי פנה לנתבעת פניות חוזרות ונשנות להסרתו מרשימת התפוצה. הוכח כי מרגע שביצע התובע פנייה באמצעות מסרון חוזר, הופסק משלוח ההודעות הפרסומיות. עם זאת, יש טעם בטענת התובע כי במסגרת ההודעות הנתבעת לא הבהירה את אופן הפסקת משלוחן. במחדלה זה הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 30א(ה)(2) לחוק. המחוקק הביע דעתו כי העדר מידע בסיסי אודות דרכי יצירת קשר למתן הודעת סירוב, מטיל על הצרכן הכבדות בלתי סבירות ושלא לצורך. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 200 ש"ח עבור כל מסרון וסה"כ 1,400 ש"ח, בתוספת הוצאות בסך 200 ש"ח.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]