חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: עומרי יעקובוביץ נ' ביג זול ישראל 1997 בע"מ

תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו מסרונים פרסומיים וכי ניסיונותיו לפנות לנתבעת להסרה לא צלחו. רק לאחר שפנה לארגון "אמון הציבור" וזה סייע לו, הודיעה לו הנתבעת על הסרתו, אולם חרף הודעה זו נשלחו אליו 12 מסרונים נוספים. הנתבעת טענה כי התובע חתם על אישור למשלוח מסרונים ולכן הייתה זכאית לשלוח לו מסרונים עובר לפנייתו וכי ככל ששלחה מסרונים לאחר מכן הדבר נעשה בתום-לב. נפסק  –הנתבעת העלתה טענת סף לפיה לא הוכח כי המסרונים נשוא התביעה נשלחו בשנת 2014, לאחר הודעת התובע. התובע עשה רושם מהימן בעניין זה והוכיח כי 7 מתוך 12 המסרונים תואמים את המועדים שנטענו בכתב התביעה ואת שנת משלוחם. הוכח כי הנתבעת שלחה מסרונים אלו לאחר הודעתה כי שם התובע הוסר מרשימת התפוצה. נדחתה טענת הנתבעת, המהווה הרחבת חזית, כי לא הוכח כי מספר הטלפון הנייד שצוין בפניית "אמון הציבור" הוא אותו מספר אליו נשלחו ההודעות. התובע לא חלק על כך כי בעבר אישר לצרף את שמו לרשימת התפוצה ועל כן הנתבעת הייתה זכאית לשלוח מסרונים לפי הוראות החוק עובר להודעה על הסרת שם התובע מרשימת התפוצה. התובע מסר הודעת סירוב באמצעות ארגון "אמון הציבור" והנתבעת קיבלה הודעה זו. המסרונים שהוצגו אינם עומדים בהוראות החוק: נעדרת דרישת הגדרת המסרון כ"פרסומת" וכן שמו של המפרסם מופיע, אולם אין כל פירוט לדרכי יצירת הקשר עמו ואפשרות למתן הודעת סירוב. אי-עמידה בתנאי החוק כרוכה בסנקציה כספית למפר והוא "פיצויים לדוגמא" בסכום שלא עולה על 1,000 ש"ח למפר את החוק ב"יודעין". החוק יוצר חזקה של משלוח פרסומת ביודעין למפר את הוראותיו, כאשר על המפר הנטל להוכיח אחרת. משנקבע כי משלוח המסרונים נעשה לאחר שניתנה הודעת סירוב מאת התובע, לא זכאית הנתבעת להגנה כלשהי, היא שיגרה את דבר הפרסומת ביודעין ועליה לפצות את התובע בהתאם להוראות החוק. הנושא זכה להתייחסות ספציפית של ביהמ"ש העליון בעניין גלסברג. התנהלות הנתבעת במקרה זה אינה מצדיקה הפחתה של הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק. נבחנת התנהלות הנתבעת ולא התובע. טענת הנתבעת כי התובע יכול היה לפנות לשירות הלקוחות שלה לאחר שראה ששמו לא הוסר ולהקטין את נזקיו, אינה רלבנטית. אין מקום להפחתת הפיצוי הקבוע החוק. אין לחייב את הנתבעת בעלות כל 12 המסרונים לגביהם טען התובע, אלא בעלות של 7 בלבד, שכן אלו המסרונים היחידים שנשמרו על-ידי התובע ושעלה בידו להוכיחם. הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,000 ש"ח, בצירוף האגרה ששילם (120 ש"ח) והוצאות בסך 250 ש"ח.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]