חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: יונתן גויכמן נ' ברקה בר וארועים בע"מ

תביעת ספאם. התובע הוא סטודנט. הנתבעת מפעילה מועדון בב"ש. התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה אליו 29 מסרונים פרסומיים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ללא הסכמתו וגם לאחר ששלח לה הודעות סירוב. הנתבעת טענה, בין היתר, כי היא שולחת ממאגריה הודעות לאנשים שאישרו את משלוחן וכי סביר כי גם התובע עשה כן, כיוון שהיה צלם שעבד בתעשיית הלילה. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא טרח להתקשר אל הנתבעת בבקשה להסירו. נפסק – במהלך הדין התגלתה תמונה אחרת לגמרי מזו שהוצגה בתביעה. התובע היה איש לילה מוכר בב"ש ובילה במועדון שמפעילה הנתבעת תקופה ארוכה ובתדירות גבוהה ואף צילם בליינים במקום לבלוג שהפעיל. במהלך תקופה זו קיבל ברציפות מסרונים פרסומיים מהנתבעת ואלו החלו להטריד את התובע רק לאחר ששינה את אורחות חייו והפסיק לבקר במועדון. לאור חלוף הזמן מאז החלה הנתבעת לשלוח לתובע מסרונים, אין היא מחזיקה כיום בראיה כי התובע ביקש להצטרף לרשימת התפוצה. הנתבעת הודתה כי היה עליה להסיר את מספר התובע מרשימת התפוצה בעקבות הודעות הסירוב ששלח, אולם הדבר לא בוצע בשל טעות אנוש. ככלל, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי קיבלה את אישור הנמען בכתב למשלוח דברי פרסומת, אולם לאור נסיבות המקרה נטל הבאת הראיות עבר לתובע להוכיח כי לא אישר בכתב קבלת דברי פרסומת והוא כשל לעמוד בנטל זה. העובדה כי התובע קיבל מהנתבעת דברי פרסומת במשך מספר שנים, ללא כל מחאה, מהווה כשלעצמה הסכמה לקבלת דברי הפרסומת. יש לראות בשתיקת התובע במשך כל השנים בהם קיבל מסרונים מהנתבעת משום מתן אותה הסכמה. לחילופין, יש לקבוע כי התובע מושתק היום מלטעון שלא נתן לנתבעת את אותה הסכמה נדרשת. המסרונים ששלחה הנתבעת שירתו את התובע במשך מספר שנים. משלוח שביצעה הנתבעת אחרי שנשלחה אליה הודעת סירוב מהווה הפרה של החוק. התובע הוכיח כי הנתבעת שלחה אליו 28 הודעות לאחר ששלח הודעת סירוב. כטענת התובע, הנתבעת אכן לא ציינה במסרונים את פרטי ההתקשרות עמה לצורך הסרה, אולם התובע ידע פרטי התקשרות אלו היטב וטענה זו נטענה בחוסר תום לב. בעניין גלסברג קבע ביהמ"ש העליון כי פיצוי של 1,000 ש"ח עבור כל הודעה היא נקודת המוצא וכי ניתן להפחית ממנה במקרים המתאימים. כן נקבע כי יש לשקול את תום הלב של הצדדים ואת האופן בו התנהג המעוול. התמונה שהציג התובע בכתב התביעה הייתה חסרה ולא מדויקת וזאת בחוסר תום לב. התקיימו יחסים קרובים בין התובע לנתבעת טרם ההפרה הנטענת של הוראות החוק. התובע לא ניסה להרים טלפון למועדון כדי לבקש להוריד עצמו מרשימת התפוצה, על-אף הקשר רב השנים בין הצדדים. הוכח כי הנתבעת מודעת לחובותיה לפי החוק וכי אינה נוהגת להטריד אנשים סתם במשלוח דברי פרסומת. הנתבעת הסירה את התובע מהרשימה מיד כשעמדה על הטעות שחלה (עם קבלת התביעה). התובע פעל בחוסר תום לב, הן בפעולות ההסרה הרפות שנקט והן בהסתרת פרטים מהותיים מביהמ"ש. הנתבעת תשלם לתובע סך של 300 ₪ עבור כל מסרון ששלחה לאחר משלוח הודעת הסירוב וסה"כ 8,400 ₪.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]