בשנת 2009 התקשר התובע בהסכם עם הנתבעת לפרסומו כעו"ד באתר שהיא מפעילה בשם LawGuide. ב-2012 הפסיק התובע את התקשרותו בתשלום עם האתר, אך המשיך לקבל הודעות חלקיות על כך שיש פונים לאתר המעוניינים בשירותיו. התובע השיב לשתי הודעות שקיבל מהנתבעת בחודשים מרץ ואפריל 2014 והעמיד בפניה ברירה, להעניק לו בחינם את השירות שקיבל בעבר בתשלום, או להפסיק לשלוח אליו הודעות. למרות זאת, המשיך התובע לקבל מהנתבעת את ההודעות על לקוחות פוטנציאליים (סה"כ 20 הודעות). נפסק – ההודעות ששלחה הנתבעת לתובע נועדו לגרום לו לחדש את התשלום לנתבעת כמנוי ולפיכך מדובר בהודעות שהן בגדר "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הוכיח כי נשלחו אליו 20 הודעות דוא"ל שהן בגדר "דבר פרסומת". אין גם ספק כי התובע התנגד למשלוח הודעות אלה. ההודעות לא עמדו בדרישות סעיף 30א(ה) לחוק. לא נכתב בכותרתן שמדובר בפרסומת ולא ניתנה בהן אפשרות פשוטה להסרה. נציגי הנתבעת שכנעו את ביהמ"ש כי בשל תקלה בלבד לא התקבלו אצלם הודעות הדוא"ל ששלח התובע ושבהן ביקש כי המשלוח יופסק וכי אילו היו ההודעות מגיעות המשלוח היה נפסק מוקדם יותר. במקרה זה אין מדובר ב"דבר פרסומת" שגרתי. הנמען זכה בידיעתו לשירותי פרסום באתר אינטרנט של הנתבעת, ללא כל תשלום מצדו, וכתוצאה מכך נשלחו אליו הודעות באופן אוטומטי. אך משום תקלה לא קיבלה הנתבעת במועד את הודעות ההסרה של התובע. אין לקבוע פיצוי לדוגמה בגובה המקסימלי בגין כל הודעה שנשלחה אל התובע. גם בשאלת התכלית ההרתעתית של החוק אין מקום להטלת הפיצוי המקסימלי, הואיל ונאמנים על ביהמ"ש דברי מנהלת האתר על כך שלא הייתה ערה לכך שההודעות ששולח האתר מהוות "דבר פרסומת" וכי בעקבות הדיון בכוונתה להתאים את ההודעות לדרישות החוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-12,000 ש"ח ולסכום זה יתווספו הוצאות בסך 400 ש"ח.
פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
