חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: יוסף טויסטר נ' Google Inc

דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית. מה משמעות המונח "הודעה אלקטרונית" לעניין ההסדר הקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982? האם הודעה כאמור כוללת גם דבר פרסומת המוצב באתר תוכן בו מבקר גולש ברשת האינטרנט?

המשיבה 1 היא גוגל ארה"ב, המספקת שירותים מקוונים שונים, לרבות מנוע החיפוש "גוגל". המשיבה 2, גוגל אירלנד, מופקדת על ההתקשרות מטעם גוגל עם מפרסמים במספר מדינות, לרבות ישראל. עניין התובענה בשירות הפרסום האינטרנטי "Remarketing", שמציעה גוגל ללקוחותיה. השירות מאפשר למפרסם לכוון את הפרסומות באתרי תוכן למשתמשי רשת שגלשו בעבר באתר האינטרנט של המפרסם (לאחר שהושתל מזהה עוגייה אנונימי בדפדפן הגולש באתר המפרסם, באופן המאפשר לגוגל ליצור "רשימת לקוחות", שאינה שמית, של גולשים שביקרו באתר). המבקש טען כי הגולשים "נרדפים" על-ידי פרסומות המשקפות את היסטוריית הגלישה שלהם ובפרט כי השירות מפר את הוראות חוק התקשורת בעניין דואר זבל. נפסק – 

  • המחוקק אסר על שליחת דבר פרסומת ללא הסכמת הנמען, באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית והודעת מסר קצר. דבר פרסומת יכול להיות משוגר גם במגוון דרכים אחרות, אולם בהסדר בעניין דואר זבל בחר המחוקק לאסור רק על שיגור דבר פרסומת באחד מהדרכים לעיל. שיגור דבר פרסומת בדרך שונה, איננה אסורה לפי ההסדר בעניין דואר זבל.
  • רק החלופה שעניינה בהודעה "הודעה אלקטרונית" עשויה להיות רלבנטית לשיטת ה- Remarketing. הגדרת מונח זה כוללת 4 רכיבים: "מסר בזק מקודד"; "המועבר ברשת האינטרנט"; "אל נמען או קבוצה של נמענים"; "[ו]ניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת".
  • גוגל, בהפעילה את שיטת ה- Remarketing, היא מפרסם המשגר מסר בזק מקודד, שהוא בגדר דבר פרסומת המועבר ברשת האינטרנט (מתקיימים רכיבים א ו-ב בהגדרה). השאלה היא האם מסר זה עומד גם בשני התנאים המצטברים הנוספים בהגדרת "הודעה אלקטרונית".
  • המקרה מלמד על הקושי הקיים בהסדרה משפטית של מציאות טכנולוגית המשתנה במהירות הולכת וגוברת. המציאות הטכנולוגית של היום הופכת כמעט כל פרסומת המוצגת על מסך המחשב או צג הטלפון הנייד ל"הודעה אלקטרונית", אם נפרש את יסודות ההגדרה כפשוטם.
  • אם ייקבע כי יש לקבל הסכמה מפורשת בכתב ומראש, למשל במצב בו מוצגת מודעת פרסומת בטרם הכניסה לאתר מסוים, עלול הדבר להביא לקריסתם של חלק משמעותי מהמודלים העסקיים הקיימים כיום באינטרנט, המבוססים על הכנסות מפרסום מסוג זה. איש אינו מעוניין "לשפוך את המים עם התינוק", במיוחד לא שהתינוק הוא כבר היום "ילד הזהב" של הכלכלה הישראלית והעולמית.
  • תכלית החוק לא הייתה להגן על משתמשי האינטרנט מפני כל דבר פרסומת, אלא רק לחסוך מהם את הטרדה הכרוכה בטיפול בדבר פרסומת הנשלח באחת מארבע הדרכים הקבועות בחוק. פרשנויות הצדדים למונח "הודעה אלקטרונית" מבקשות לצמצמו בדרך זו או אחרת.
  • יש לדחות את הטענה כי האבחנה בין דבר פרסומת שנשלח למשתמש אקראי, לדבר פרסומת שנשלח למשתמש באופן מושכל רלוונטית לעניין ההגדרה של "הודעה אלקטרונית" בהסדר בעניין דואר זבל. מקובלת העמדה המשתקפת בטיעוני הצדדים לפיה ראוי לפרש בצמצום את הגדרת המונח "הודעה אלקטרונית", כך שלא תחול על כל דבר פרסומת המוצג באתר תוכן.
  • בשונה מפרסומת בה נתקל משתמש באתר תוכן, הנעלמת מעולמו מיד כשהוא עוזב את האתר או גולש לדף אחר, פרסומת הנשלחת למערכת דוא"ל מטילה על המשתמש את הנטל לקבל החלטה מה יעשה בה. מניעת הכבדה נוספת זו היא שמצדיקה את האיסור על העברת פרסומת בדוא"ל ללא קבלת הסכמת המשתמש.

התנאי הרביעי בהגדרת "הודעה אלקטרונית" ("ניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת") מציב דרישה לכך שידובר בדבר פרסומת אשר נשלח, התקבל ונשמר באמצעות מערכת דוא"ל. יישום פרשנות זו מלמד כי לא ניתן לראות בפעולותיה של גוגל במסגרת שירות ה- Remarketing משום שיגור "דואר אלקטרוני". השירות אינו יוצר את ההכבדה שההסדר בעניין דואר זבל ביקש למנוע.

קישור לפסק דין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]