חזרה לעמוד הקודם

פסיקת דואר זבל: בתיה כהן נ' סמארט קלאב אחזקות בע"מ ואח'

בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עניין התובענה בטענה להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כאשר נטען כי המשיבות שלחו דברי פרסומת בדוא"ל ללא הסכמת הנמענים (הדיוור נשלח על-ידי המשיבה 4 לצורך קידום עסקי ההימורים של המשיבות 1-3). לאחר מספר ישיבות, ביקשו הצדדים לאשר הסדר פשרה שעיקרו בהתחייבות המשיבה 4 לבצע דיוור לטובת כלל הציבור ובמטרה לסייע לאוכלוסיות מוחלשות (3 קמפיינים בסדר גודל של 70,000 הודעות כ"א) וכן גמול של 11,000 ש"ח למבקשת ושכ"ט של 74,000 ש"ח לבאי-כוחה. לאחר פרסום ההסדר, נתקבלו לו שתי התנגדויות (מטעם עו"ד זיו גלסברג ומטעם היועץ המשפטי לממשלה). נ

פסק – אין לאשר את הסדר הפשרה. הטעם העיקרי לכך נעוץ בסוג הפיצוי עליו הסכימו הצדדים ושוויו הנמוך. הפיצוי עליו הוסכם הוא דיוור קמפיין לטובת עמותות הפועלות לתועלת הציבור. היועץ המשפטי לממשלה טען בהתנגדותו כי גם אם הקמפיין הפרסומי אינו מהווה עבירה על חוק התקשורת, הוא עלול להוות מטרד לציבור וחשש זה בעייתי במיוחד בתובענה שעניינה משלוח דברי פרסומת אסורים. המשיבה 4 טענה כי עלות הדיוור היא כ-42,000 ש"ח. זוהי כמובן העלות למפרסם ולא למשיבה 4. עלות הדיוור למשיבה 4 אינה ידועה לביהמ"ש, אולם ככל שקיימת עלות היא וודאי נמוכה משמעותית מערכה ללקוח. שוויו הנמוך של ההסדר מוביל אף הוא למסקנה כי הקמפיין אינו מהווה פיצוי הולם לחברי הקבוצה. יש לקבל את ההתנגדויות לפיהן הגדרת הקבוצה רחבה ואינה ברורה דיה. הגדרת הקבוצה המתוקנת רחבה וכוללנית. הביטוי "דברי פרסומת דומים" אינו ברור ומאפשר הכללת נמענים רבים שהסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין כלפיהם. אין לאפשר לצדדים ליצור במסגרת ההסדר "סעיף סל", אף אם מטרתו למנוע "דיונים משפטיים מאוחרים להסדר". ברי כי על הקבוצה לכלול רק את מי שנפגעו מן ההפרה נשוא בקשת האישור. הגדרת הקבוצה בנוסח שנתבקש תספק למשיבה הגנה רחבה מדי מפני תביעות עתידיות בסוגיה זו ואין זו תוצאה ראויה. כן ראוי היה ששכר הטרחה שנקבע יעמוד ביחס ראוי לשווי הקמפיין.

קישור לפסק הדין המלא

[warning]פסק הדין נלקח מאתר בתי המשפט.
התמצית מתפרסמת באדיבות האתר law.co.il.
[/warning]